במאמר הזה נבאר את אחד מהסודות הכי לא ידועים לבני האדם, והוא הסוד של הרצון האנושי. והעניין הוא, כי כל אדם כל הזמן חווה רצונות שונים. ולכל רצון שאותו חווה האדם, לכל רצון שכזה יש סיבה מדוע האדם רוצה אותו.

כגון לדוגמה כאשר האדם רוצה לשתות מים, הרי שהרצון הזה נובע מרצון אחר פנימי יותר שהוא שהאדם לא רוצה להיות צמא. והרצון הזה עצמו נובע מרצון אחר פנימי יותר שהאדם לא רוצה להרגיש את הכאבים של הצמא. וזה נובע מרצון אחר פנימי יותר שהאדם לא רוצה לסבול. וזה נובע מרצון אחר פנימי יותר שהאדם רוצה להרגיש טוב וכולי...

וכל רצון שיש לאדם, נובע מרצון אחר פנימי יותר. ויש רצון אחד, שהוא מניע את כל הרצונות של האדם, וממילא הוא מניע גם את כל המעשים של האדם. כי כל המעשים של האדם מתחילים ברצון של האדם. כי האדם חייב לרצות לפני שהוא עושה. ושורש כל הרצונות, אחראי גם על כל המעשים של האדם.

והנה, כל מי שיתבונן אל שורש הרצון של עצמו ושל המין האנושי בכלל, יראה כי הרצון הפנימי ביותר של כל בני האדם בעולם, הוא הרצון להרגיש טוב ולהיות מאושרים. וכאן יש מספר דברים שדורשים בירור. והדבר הראשון שדורש בירור, הוא מהיכן נובע הרצון עצמו להיות מאושר? ומה הסיבה שבגללה האדם בכלל רוצה להרגיש טוב ולהיות מאושר?

ודבר נוסף שטעון בירור הוא, מהי ההגדרה המדויקת של הרצון להיות מאושר. כי לרצות להיות מאושר, זאת הגדרה כללית. וכאשר אנחנו אומרים שהאדם רוצה להיות מאושר, יש לנסות למצוא הגדרה מדויקת כמה שיותר לרצון הזה. כי ככל שההגדרה מדויקת יותר, כך האדם מבין את עצמו ואת הרצון שלו טוב יותר, וממילא כך יכול האדם גם להשיג את הרצון שלו / האושר שלו טוב יותר.

כך שהשאלה היא, מהי ההגדרה המדויקת של הרצון להיות מאושר? או במילים אחרות, הרצון להיות מאושר, הוא עצמו ביטוי של מה? כי גם הרצון להיות מאושר, גם הוא ביטוי של משהו אחר פנימי יותר. והשאלה היא, מהו הדבר הפנימי יותר, שבא לידי ביטוי ברצון להיות מאושר?

ועוד דבר נוסף שיש להתבונן בו הוא, כיצד הרצון של האדם להיות מאושר, כיצד הוא בא לידי ביטוי בכל פעולה של האדם. כי האדם במשך היום רוצה רצונות שונים ועושה פעולות שונות. והשאלה היא, איך הרצון להיות מאושר, איך הוא יוצר את הרצונות ואת הפעולות שאותן עושה האדם?

ובכל דבר בעולם יש בו רמות עומק שונות. וכאן נגלה קצת את הסוד, של מה באמת עומד מאחורי הרצון להיות מאושר. וכיצד הרצון הזה בא לידי ביטוי בכל דבר. ולמה נגלה רק קצת, משום שתמיד יש עוד רמות עומק עמוקות יותר, ועל האדם לגלות אותן בכוחות עצמו. אך כאן נפתח צוהר לתהליכים הפנימיים יותר שמתרחשים בתוך האדם, תהליכים יותר פנימיים מאשר הרצון להיות מאושר.

והעניין הוא, כי הרצון להיות מאושר גם לו עצמו יש לו שורש. והשורש של הרצון להיות מאושר, הוא בתודעה של האדם. דהיינו, בצורה שבה האדם חווה את המציאות. כי כאשר האדם רוצה להיות מאושר, הרי שמה שהאדם באמת רוצה זה, להפסיק לרצות להיות מאושר.

כי יש לאדם רצון להיות מאושר. והאדם עושה כל הזמן את מעשיו, כדי לנסות להרגיש יותר טוב וכדי להיות יותר מאושר. אבל, מה שהאדם באמת רוצה, זה לא את האושר, אלא את הפסקת המרדף אחרי האושר. כי האושר הוא לא התכלית. והשגת האושר היא רק הדרך להפסיק את המרדף אחרי האושר.

וכאשר האדם רוצה להיות מאושר, הרי שהאדם רוצה להשיג אושר כ"כ גדול, עד שיגרום לאדם להגיע לאושר נצחי, אושר שלא נפסק לעולם, אושר כזה שנותן לאדם פטור מהמרדף אחרי האושר ומהצורך לחפש כל הזמן את האושר. כי המרדף אחרי האושר גם הוא מתיש. ומה שהאדם באמת רוצה, זה לקבל פטור מהרצון להיות מאושר. שזה כמובן אפשרי רק אחרי שהאדם מוצא אושר אמיתי, שהוא כמובן קיים וכולי...

והדרך לגלות את השורש של כל דבר, היא על ידי זה שחוקרים ומנסים לגלות את הסיבה שלו. דהיינו, על ידי זה ששואלים, מה הסיבה של כל דבר? ולמה הדבר הזה קיים כפי מה שהוא ודווקא בצורה שבה הוא קיים? ומהו הדבר שאילו הוא לא היה קיים, אז גם התוצאה לא הייתה מתרחשת או קורית אחרת?

ואם נשאל את השאלות האלו על הרצון להיות מאושר, נגלה שיש דבר אחר פנימי יותר, שהוא הדבר שבו תלוי הרצון של האדם להיות מאושר. כי יש דבר אחד, שאם היה אותו לאדם, אז הרצון של האדם להיות מאושר היה נעלם, כי אז האדם היה חווה אושר אמיתי. והרצון של האדם להיות מאושר, גם הוא רק ביטוי של משהו אחר פנימי יותר.

והדרך לגלות מהו שורש הרצון של האושר, היא כפי שאמרנו על ידי השאלה הפשוטה, למה האדם רוצה להיות מאושר? ובאיזה מצב היה מפסיק האדם לרצות להיות מאושר? או במה תלוי הרצון של האדם להיות מאושר?

ומי שיעמיק את מחשבתו יגלה ששורש הרצון של האדם להיות מאושר, נובע מכך שהאדם לא מבין את הסיבה האמיתית שבגללה מתרחשים כל האירועים שיש במציאות. כי במציאות שלנו מתרחשים אירועים שונים, ובכל רגע ורגע האדם חווה את המציאות בצורה אחרת.

ואילו היה האדם מגיע למצב תודעתי שכזה, שבו הוא תמיד היה רוצה את המציאות כפי מה שהיא, על ידי זה הרצון של האדם להיות מאושר, היה נעלם. כי כאשר האדם רוצה תמיד את המציאות בשלמות כפי מה שהיא, ממילא אין שום משמעות מכל סוג שהוא לאושר.

ולהיות מאושר פירושו לרצות את המציאות בשלמות, עד שלא תהיה שום משמעות לאושר עבור האדם. כי כאשר האדם רוצה את המציאות בשלמות בכל רגע ורגע מחדש, אז ממילא האדם כל הזמן חווה תחושה של שלמות. וכאשר יש שלמות ושביעות רצון מהמציאות, ממילא אין שום משמעות לחיפוש האושר. כי האושר כבר קיים בשלמות בכל רגע.

ונמצא אם כן, כי הרצון של האדם להיות מאושר יש לו שורש. והשורש והסיבה שיוצרת את הרצון להיות מאושר, והדבר שבו תלוי ושממנו נובע הרצון של האדם להיות מאושר, הוא חוסר שביעות הרצון של האדם מהמציאות בשלמות.

כי אם האדם היה מרוצה מהמציאות בשלמות, הרי שהוא כבר לא היה מחפש את האושר. שזה ורק זה הסימן היחיד לאושר. כי כל זמן שהאדם מחפש בצורה כלשהי את האושר, וכל זמן שהאדם מנסה לגלות איך להיות יותר מאושר, הרי שהאדם עוד לא מאושר. כי מבחן התוצאה של האושר, הוא בכך ואך ורק בכך שהאדם מפסיק לחפש אותו.

ונמצא אם כן, כי הרצון של האדם להיות מאושר, הוא ביטוי לכך שהאדם לא מרוצה מהמציאות. ואם ננסה לגלות את השורש של חוסר שביעות הרצון של האדם מהמציאות, נגלה דבר נוסף. כי גם לחוסר שביעות הרצון של האדם מהמציאות, גם לו יש שורש נוסף פנימי יותר.

כי על האדם לחקור תמיד ולשאול, מה הסיבה שבגללה האדם לא מרוצה מהמציאות כפי מה שהיא? ודרך זה האדם יכול לגלות את השורש שממנו נובע חוסר שביעות הרצון של האדם מהמציאות, ועל ידי זה לגלות את השורש של הרצון של האדם להיות מאושר.

וא"כ נשאל, מהי הסיבה שבגללה האדם לא מרוצה מהמציאות בשלמות כפי מה שהיא? והתשובה היא כי השורש של הדבר, הוא חוסר ההבנה של האדם את המציאות בשלמות. וחוסר ההבנה הזה, הגדרתו המדויקת והאחת היא, חוסר הבנת האדם את הסיבה הראשונה של כל הסיבות.

כי לכל מה שקורה בעולם יש סיבה. ויש סיבה לכל אירוע ואירוע שמתרחש בעולם. ומי שמבין את הסיבה האמיתית של כל האירועים שקורים בעולם, הוא ורק הוא מרגיש שביעות רצון מלאה מהמציאות. כי כל זמן שנדמה לאדם שהמציאות צריכה להיות אחרת ממה שהיא, הרי שהאדם סובל. והסבל הזה שורשו בחוסר הבנת האדם את הסיבה של כל הסיבות של המציאות.

ונמצא אם כן, כי שורש הרצון האנושי של האדם, הוא חוסר ההבנה של האדם את הסיבה של כל הסיבות. כי אילו ידע האדם והבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, הרי שממילא האדם היה רוצה תמיד את המציאות בשלמות, וממילא האדם לא היה מחפש את האושר.

וזה בעצם אומר, שהרצון של האדם לחפש אושר, הוא ביטוי של חוסר הבנת האדם את סיבת כל הסיבות. כי אילו הבין האדם את סיבת כל הסיבות, ממילא הוא לא היה מחפש את האושר. ונמצא אם כן, כי הרצון של האדם להיות מאושר, הוא ביטוי לחוסר הבנת האדם את סיבת כל הסיבות.

וזה בעצם אומר, שמה שהאדם באמת רוצה, זה להבין את סיבת כל הסיבות. דהיינו, ניתן להגדיר ולומר, כי הרצון הפנימי ביותר של האדם, הרצון שעומד מאחורי הרצון של האדם להיות מאושר, הוא הרצון להבין את סיבת כל הסיבות. כי זהו ורק זהו הדבר היחיד שבו תלוי כל הרצון של האדם להיות מאושר.

ויש כאן עוד כמה רמות עומק. כגון, מדוע אדם מאושר עושה את המעשים שלו? כי מאחר שהוא מבין את סיבת כל הסיבות ורוצה את המציאות כפי מה שהיא, ממילא מדוע נראה כאילו הוא רוצה לשנות אותה במעשים שלו? והשאלה הזאת, היא ביטוי לשאלה אחרת, שהיא מהי הסיבה של כל הסיבות. כי גם בנקודת ההתחלה יש שאלה זהה, והיא כיצד התחילה הסיבה הראשונה?

ומי שיגלה את סיבת כל הסיבות, יבין גם מדוע אדם מאושר עושה את מעשיו, שזה בעצם רק חלק מהתהליך הכללי של כל האירועים שבעולם. כי כל מעשיו של האדם, הם רק חלק מכל האירועים שיש בעולם. וסיבת כל מעשיו / רצונותיו / רגשותיו / מחשבותיו וכיו"ב של האדם, היא הסיבה הראשונה של כל האירועים כולם.

כי יש כאן משהו עוד יותר עמוק מאשר חוסר ההבנה של האדם את סיבת כל הסיבות. כי חוסר ההבנה של האדם, הוא אומנם השורש של הרצון של האדם להיות מאושר. כי הרצון של האדם להיות מאושר, הוא ביטוי אך ורק של חוסר הבנת האדם את סיבת כל הסיבות.

אבל גם חוסר הבנת האדם את המציאות ואת סיבת כל הסיבות, גם לה יש שורש. והשורש שלה הוא במהות הישות של האדם. כי השכל של האדם מוגבל. והאדם לא יכול במסגרת התפישה שלו לתפוס את מהות האין סוף. והסיבה הראשונה נמצאת במרחק של אין סוף מהאדם. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות נוספים.

ונמצא אם כן, כי השורש של חוסר הבנת האדם את סיבת כל הסיבות, הוא במגבלת התפישה של האדם את המציאות.

וגם לזה עצמו יש שורש. כי יש עוד שורש אחר עמוק עוד יותר, שממנו נובעת המגבלה של האדם להבין את המציאות. כי יש סוד. סוד עמוק שאותו לא יודעים גם לא חכמי החכמים בעולם. והסוד הוא שהאדם כן יכול לתפוס במחשבתו את האין סוף, והאדם כן יכול לראות את כל התמונה המלאה.

ומאחר שהאדם לא יודע את הסוד הזה, איך לראות את כל התמונה המלאה, לכן נדמה לאדם שהוא לא יכול להבין את כל המציאות. ועל ידי זה האדם לא מבין את כל המציאות. ועל ידי זה האדם לא מרוצה מהמציאות. ועל ידי זה האדם רוצה להיות מאושר וכן לרצות את המציאות וכולי.

והחכם האמיתי שיודע את הסוד הזה, הוא מגלה אותו לאדם שידע שכן יש דרך שהאדם כן יבין את כל המציאות כולה בשלמות. והדרך נמצאת כמובן בכל העצות של החכם, שבהן נמצא שכלו של החכם וכולי.