רצון עצמי, מה באמת אתה רוצה, לא רוצה שום דבר, לרצות שום דבר, רצון אמיתי, שורש הרצון, רצון אפשרי, רצון מחוייב
למה אנחנו רוצים חברים והאם זה באמת מה שאנחנו רוצים?
אליעד מסביר את נושא הרצון בעזרת דוגמה פשוטה: אנשים חושבים שהם צריכים חברים, זוגיות, ילדים או כסף. אבל האם באמת הם רוצים את אותם דברים עצמם, או שהם רוצים את התחושות שהדברים האלו מעניקים להם? כשמישהו אומר שהוא רוצה חברים, הוא בעצם רוצה את התחושה של ביחד או של משמעות, ולא את החברים עצמם. לפי אליעד, אנשים הופכים אפשרות למחויבות: הם חושבים שהדרך היחידה להשיג את התחושה שהם מחפשים היא דרך חברים, אבל למעשה אפשר להשיג את אותה תחושה גם בדרכים אחרות. אליעד מדגים זאת דרך הרעיון של אדם שרוצה לראות סרט: הוא לא באמת רוצה את הסרט עצמו, אלא את התחושות שהוא מצפה לקבל ממנו. אם במהלך הצפייה בסרט מישהו מפריע לו והוא כועס, זה מוכיח שהאדם שכח מה באמת רצה, כי הרי אם כל רצונו היה להרגיש טוב, לא היה אמור לכעוס, אלא רק לחפש דרך אחרת לקבל את התחושה הטובה הזו.
מה קורה כשאנחנו חוקרים לעומק את הרצונות שלנו?
כאשר אדם חוקר לעומק את הרצונות שלו, הוא מתחיל לשאול את עצמו שאלות כמו: "למה אני רוצה חברים?", "למה אני רוצה להרגיש טוב?". בסופו של דבר, אם האדם כנה מספיק, הוא מגיע להבנה שכל רצון מבוסס על תחושת חיסרון פנימי. הרצון קיים רק בגלל תחושת החוסר, אך האדם אף פעם לא מצליח למלא את החיסרון באופן מלא, כי עצם קיומו של הרצון הוא ההוכחה לכך שקיים חיסרון. כאשר האדם שואל את עצמו "מה אני באמת רוצה?", השאלה מתפתחת ומגיעה לנקודה שבה האדם מבין שהוא לא יודע מה הוא באמת רוצה. בנקודה הזו, האדם מבין שמה שהוא באמת מחפש הוא היעדר מוחלט של חיסרון, כלומר, מצב שבו הוא לא רוצה כלום.
איך אפשר להגיע למצב של "לא לרצות שום דבר"?
כדי להגיע למצב של "לא לרצות שום דבר", אליעד ממליץ לאדם לבדוק מה מחייב את קיומו של הרצון שלו. במילים אחרות, האדם שואל את עצמו: "מה גורם לכך שיהיה לי רצון בכלל?". התשובה לשאלה הזאת היא שהרצון נוצר כתוצאה מכך שהאדם חווה הפרדה או הבחנה בין דברים שונים. לדוגמה, אדם יודע שהוא רוצה אוכל רק בגלל שהוא יודע להבחין בין תחושת רעב לתחושת שובע. אליעד מסביר שאם האדם היה מאבד את היכולת להבדיל בין תחושות שונות, הוא היה מאבד את הרצון, כי הרצון תלוי בקיומו של החיסרון ובהבדלה בין מצבים. כאשר אדם מפקפק בהנחה הבסיסית של ההפרדה הזו, הוא עשוי להגיע למצב שבו הוא כבר לא בטוח בשום דבר, ובמקום הזה הוא כבר לא רוצה כלום, כי הוא אינו חווה חיסרון.
האם יש באמת מצבים בהם איננו מרגישים חיסרון?
אליעד מתייחס לשאלה שהועלתה: "האם לפעמים אדם יכול להרגיש שאין לו שום חיסרון?". הוא עונה שלמרות שאנשים מרגישים לעיתים שהם מלאים ולא חסר להם כלום, האמת היא שכל תחושת מלאות קיימת רק ביחס לתחושת חיסרון שקדמה לה. אם לא היה חיסרון קודם, לא הייתה נוצרת תחושה של שמחה או סיפוק לאחר מכן. לדוגמה, אדם נהנה מאוכל רק אם היה רעב לפני כן. ללא הרעב, האוכל לא היה מסב לו הנאה. לכן, לפי אליעד, החיסרון תמיד קיים ברקע, גם כשהאדם חושב שהוא מלא או מסופק לחלוטין.
כיצד תודעת ההפרדה יוצרת את החיסרון?
תודעת ההפרדה היא זו שיוצרת את תחושת החיסרון. לדוגמה, כשאדם מסתכל על שולחן ואומר "זה שולחן", הוא מסוגל להבין את משמעות המילה רק בגלל שיש דברים...
אליעד מסביר את נושא הרצון בעזרת דוגמה פשוטה: אנשים חושבים שהם צריכים חברים, זוגיות, ילדים או כסף. אבל האם באמת הם רוצים את אותם דברים עצמם, או שהם רוצים את התחושות שהדברים האלו מעניקים להם? כשמישהו אומר שהוא רוצה חברים, הוא בעצם רוצה את התחושה של ביחד או של משמעות, ולא את החברים עצמם. לפי אליעד, אנשים הופכים אפשרות למחויבות: הם חושבים שהדרך היחידה להשיג את התחושה שהם מחפשים היא דרך חברים, אבל למעשה אפשר להשיג את אותה תחושה גם בדרכים אחרות. אליעד מדגים זאת דרך הרעיון של אדם שרוצה לראות סרט: הוא לא באמת רוצה את הסרט עצמו, אלא את התחושות שהוא מצפה לקבל ממנו. אם במהלך הצפייה בסרט מישהו מפריע לו והוא כועס, זה מוכיח שהאדם שכח מה באמת רצה, כי הרי אם כל רצונו היה להרגיש טוב, לא היה אמור לכעוס, אלא רק לחפש דרך אחרת לקבל את התחושה הטובה הזו.
מה קורה כשאנחנו חוקרים לעומק את הרצונות שלנו?
כאשר אדם חוקר לעומק את הרצונות שלו, הוא מתחיל לשאול את עצמו שאלות כמו: "למה אני רוצה חברים?", "למה אני רוצה להרגיש טוב?". בסופו של דבר, אם האדם כנה מספיק, הוא מגיע להבנה שכל רצון מבוסס על תחושת חיסרון פנימי. הרצון קיים רק בגלל תחושת החוסר, אך האדם אף פעם לא מצליח למלא את החיסרון באופן מלא, כי עצם קיומו של הרצון הוא ההוכחה לכך שקיים חיסרון. כאשר האדם שואל את עצמו "מה אני באמת רוצה?", השאלה מתפתחת ומגיעה לנקודה שבה האדם מבין שהוא לא יודע מה הוא באמת רוצה. בנקודה הזו, האדם מבין שמה שהוא באמת מחפש הוא היעדר מוחלט של חיסרון, כלומר, מצב שבו הוא לא רוצה כלום.
איך אפשר להגיע למצב של "לא לרצות שום דבר"?
כדי להגיע למצב של "לא לרצות שום דבר", אליעד ממליץ לאדם לבדוק מה מחייב את קיומו של הרצון שלו. במילים אחרות, האדם שואל את עצמו: "מה גורם לכך שיהיה לי רצון בכלל?". התשובה לשאלה הזאת היא שהרצון נוצר כתוצאה מכך שהאדם חווה הפרדה או הבחנה בין דברים שונים. לדוגמה, אדם יודע שהוא רוצה אוכל רק בגלל שהוא יודע להבחין בין תחושת רעב לתחושת שובע. אליעד מסביר שאם האדם היה מאבד את היכולת להבדיל בין תחושות שונות, הוא היה מאבד את הרצון, כי הרצון תלוי בקיומו של החיסרון ובהבדלה בין מצבים. כאשר אדם מפקפק בהנחה הבסיסית של ההפרדה הזו, הוא עשוי להגיע למצב שבו הוא כבר לא בטוח בשום דבר, ובמקום הזה הוא כבר לא רוצה כלום, כי הוא אינו חווה חיסרון.
האם יש באמת מצבים בהם איננו מרגישים חיסרון?
אליעד מתייחס לשאלה שהועלתה: "האם לפעמים אדם יכול להרגיש שאין לו שום חיסרון?". הוא עונה שלמרות שאנשים מרגישים לעיתים שהם מלאים ולא חסר להם כלום, האמת היא שכל תחושת מלאות קיימת רק ביחס לתחושת חיסרון שקדמה לה. אם לא היה חיסרון קודם, לא הייתה נוצרת תחושה של שמחה או סיפוק לאחר מכן. לדוגמה, אדם נהנה מאוכל רק אם היה רעב לפני כן. ללא הרעב, האוכל לא היה מסב לו הנאה. לכן, לפי אליעד, החיסרון תמיד קיים ברקע, גם כשהאדם חושב שהוא מלא או מסופק לחלוטין.
כיצד תודעת ההפרדה יוצרת את החיסרון?
תודעת ההפרדה היא זו שיוצרת את תחושת החיסרון. לדוגמה, כשאדם מסתכל על שולחן ואומר "זה שולחן", הוא מסוגל להבין את משמעות המילה רק בגלל שיש דברים...
- למה אנחנו רוצים חברים?
- איך להפסיק לרצות?
- מה זה רצון מחויב?
- איך מגיעים למצב של לרצות שום דבר?
- האם אפשר לחיות בלי רצון בכלל?
050-3331-331