טיעון:

העולם לא נוצר במקרה, אלא הוא נוצר על ידי בורא מתכנן וכולי.

הוכחה: מבחינה הסתברותית, סטטיסטית, לא מסתבר שהכל נוצר במקרה.

ההסתברות לכך שהכל נוצר במקרה היא כמעט אפסית.

ולכן הגיוני יותר לומר שיש מתכנן לבריאה וכולי.

סוף טיעון.

הפרכה:

נסכים להנחה כי ההסתברות ליצירת העולם היא כמעט אפסית.

יחד עם זאת יש לזכור, כי מרחב המקום עצמו וציר הזמן עצמם משך קיומם הוא אין סופי ונצחי.

ז"א גם אם נאמר כי היקום נוצר מתישהו וכי קיומו הוא אינו נצחי, הרי שמרחב המקום עצמו כמו גם ציר הזמן עצמו, משך קיומם הוא אין סופי (כפי שכבר ביארתי במקומות שונים).

כך שבהחלט אפשרי הדבר שבמשך זמן אין סופי, התרחשה ההסתברות של יצירת העולם גם אם היא נמוכה מאוד.

כאשר מדובר על משך זמן אין סופי, הכל אפשרי.

היבט נוסף:

כמו כן יש לזכור כי מרחב המקום גם הוא אין סופי.

ובהחלט אפשרי הדבר שבמשך זמן אין סופי ובתוך מרחב מקום אין סופי, נוצרה בנקודה קטנה כלשהי רמת תחכום כלשהי.

ז"א, התחכום של העולם (בהנחה שהוא מתוחכם) הוא מבטא רק נקודה אחת בתוך מרחב אין סופי של אקראיות קוסמית.

ובהחלט הגיוני שבתוך מרחב אין סופי במשך זמן אין סופי, תופיע נקודה אחת קטנה שהיא התחכום של כדור הארץ שלנו וכולי.

בנוסף:

יש לזכור, כי מה שנדמה לנו כרמת תחכום מופלאה של העולם, היא הגדרה סובייקטיבית שלנו בלבד.

קיימות אין סוף אפשרויות לכיצד יעבוד העולם, ובמקרה לחלוטין הצורה שאותה רואה האדם נדמית בעיניו כמופלאה.

באותה המידה בדיוק הייתה יכולה להיות כל צורה אחרת מתוחכמת באותה המידה.

תוספת:

לא רק כי כל דבר אפשרי במרחב זמן אין סופי, אלא גם הגיוני ואולי אפילו הכרחי כי במרחב זמן אין סופי כל דבר יתרחש.

ההיגיון אומר כי במרחב זמן אין סופי, כל דבר יתרחש לפחות פעם אחת.

כל זמן העולם שלנו כפי מה שהוא היום, הוא רק פחות מנקודה אחת בתוך ציר זמן אין סופי של אפשרויות אקראיות לחלוטין.

ואם נוסיף לציר הזמן האין סופי גם את מרחב המקום האין סופי, אז בוודאי ובוודאי שהכל אפשרי לחלוטין ואפילו הגיוני ביותר.