האם צה"ל הוא צבא מוסרי, ולמה בכלל זה חשוב?

הסוגיה המרכזית שעליה מדבר אליעד כהן עוסקת בשאלת המוסר של צה"ל, ובפרט בסיטואציה בה הורגים מחבל שכבר מנוטרל. לדבריו, עצם הדיון על מוסריות של צבא בכלל ושל צה"ל בפרט נובע מהרצון של אנשים להרגיש טוב עם עצמם, להרגיש מוסריים, ולקבל לגיטימציה בינלאומית ופנימית. אליעד מסביר כי אנשים רוצים להאמין שהם מוסריים כדי להרגיש שהם נעלים יותר מבעלי חיים או מיריביהם, ולהצדיק את הקיום שלהם במקום שבו הם נמצאים.

לדוגמה, אדם חושב שאם הוא יהיה מוסרי ויתייחס למחבל בכבוד, אולי גם ינהגו כך כלפיו בעתיד, אף שזה לא עובד בפועל. אדם עלול לדמיין שאם ייתפס על ידי טרוריסטים הוא יוכל להוכיח להם שהנהגתו הייתה מוסרית, וכתוצאה מכך ירחמו עליו, אך זו ציפייה לא מציאותית.

מדוע אנשים מתעקשים להיות מוסריים אפילו כלפי אויביהם?

אליעד מדגים כיצד אנשים מתעקשים להיות מוסריים גם כלפי אלו שמנסים להרוג אותם, מתוך תחושה של הצדקה מוסרית. לדוגמה, ישנם אנשים שמרגישים שהם חייבים להיות טובים מהאויבים שלהם כדי שתהיה להם זכות לגור במקום מסוים. כשמישהו מנסה לגנוב מאדם ארנק, והאדם מגיב בכוח, הגנב טוען לפתע שהוא מוסרי כי הוא הפסיק לתקוף ברגע שקיבל את מה שרצה. בכך מנסה הגנב להצדיק את עצמו מוסרית, בדיוק כפי שמדינות או אנשים מצדיקים את עצמם בכך שהם כביכול נמנעים מפעולות קיצוניות, כגון להרוג מחבל מנוטרל.

האם להרוג מחבל מנוטרל זו פעולה מוסרית או לא?

אליעד מסביר את ההיגיון שאומר כי הריגת מחבל מנוטרל נחשבת לפעולה לא מוסרית בעיני אנשים מסוימים, משום שהוא כביכול כבר לא מהווה איום. מצד שני, הוא מציג טענה הפוכה, שלפיה המחבל עדיין מהווה איום פוטנציאלי בעתיד, במיוחד אם ישוחרר. המחבל לא הפסיק לרצות להרוג, אלא רק הפסיק בפועל, ולכן יש היגיון מוסרי דווקא להרוג אותו כדי למנוע סיכון עתידי.

הוא נותן דוגמה ברורה שבה המחבל רק שוכב על הרצפה ומעמיד פנים שהוא לא מזיק, אך עדיין רוצה להרוג וימשיך לנסות להרוג ברגע שתהיה לו הזדמנות. לכן, לטענתו, זה מוסרי להרוג אותו, גם אם כרגע נראה שהוא מנוטרל.

מהי מוסריות מנקודת מבטו של המחבל?

אליעד גם מבהיר נקודה נוספת - מנקודת מבטו של המחבל, ההחלטה שלו להרוג אזרחים היא פעולה מוסרית ואופטימלית. הטרוריסט בוחר לפגוע דווקא בחלשים, באזרחים, נשים וילדים, כי הם מטרה קלה שיכולה להפעיל לחץ אפקטיבי על השלטון. לדבריו, טרוריסטים עושים זאת כי זו הדרך היעילה ביותר להשיג את מטרתם - הפחדה והפעלת לחץ, וזה לגיטימי לחלוטין מנקודת מבטם. זה בדיוק כמו שאריה בטבע יעדיף לצוד את החיה החלשה והקלה ביותר לתפיסה, ולא דווקא את החיה החזקה יותר.

הוא משווה זאת למה שעם ישראל עשה בתנ"ך כשכבש ערים והשמיד אוכלוסיות שלמות, כולל נשים וילדים. כל צד עושה את מה שאופטימלי עבורו.

האם אנשים מצדיקים מוסר כדי לקבל משמעות לחייהם?

אליעד מסביר כי הרבה אנשים נאחזים במוסר רק כדי לתת לחייהם משמעות ולהצדיק את הפעולות שלהם. למשל, האדם הדתי חושב שהוא נעלה על בעלי החיים כי הוא שומר מצוות, והאדם שמאמין במוסר חושב שהוא נעלה כי הוא מתנהג באופן מוסרי. שני האנשים ממציאים לעצמם סיפור שנותן להם תחושה של עליונות ומשמעות לחייהם.

מדוע אנשים אומרים "לא נרד לרמה שלהם"?

אנשים רבים אומרים שלא צריך "לרדת לרמה של האויבים". אליעד מדגים כיצד הביטוי הזה נועד בעצם להצדיק את זכותו של האדם על הקרקע או הבית שלו. האדם אומר לעצמו: "אני מוסרי, ולכן הזכות שלי לגור פה גדולה יותר", גם אם בפועל הוא עושה דברים דומים לאויביו. הוא פשוט מעדיף לראות את עצמו כנעלה, כדי לא להתמודד עם האמת שהוא נוהג בדיוק כמו האויב.

הוא נותן דוגמה נוספת של אדם שגנבו ממנו משהו, והוא מנסה לקחת אותו חזרה. ברגע שהוא מפסיק להיאבק, הגנב אומר לו שהוא מוסרי כי הפסיק להיאבק ראשון. הוא משתמש בטענה זו כדי להצדיק את עצמו ולטעון שהצד השני לא מוסרי, אף שהתחיל את המעשה הלא מוסרי בעצמו.

האם מוסר יכול להיות תירוץ לאכזריות אחרת?

אליעד טוען שאנשים או מדינות לפעמים נאחזים במוסר כהצדקה לאכזריות או לפשעים אחרים שהם מבצעים. למשל, צבא או מדינה עשויים להתעקש לא להרוג מחבל מנוטרל כדי להוכיח שהם מוסריים, אפילו אם בפועל הם עושים דברים אכזריים יותר במקום אחר. זה מעין כיסוי או "כפרה" על פעולות לא מוסריות שהם מבצעים.

הוא מסכם את הנקודה הזו ואומר שבסופו של דבר אין קשר בין הדיון על מוסר לבין המציאות. המחבל מנסה להרוג אותך כי הוא רוצה את מה שיש לך, ואתה הורג אותו כי אתה רוצה להמשיך לחיות איפה שאתה נמצא. הטענה למוסריות היא רק הצדקה בדיעבד שאנשים מספרים לעצמם.

לסיכום, מה באמת מניע את הקונפליקט?

בסיכומו של דבר, אליעד טוען שהקונפליקט אינו באמת על מוסר, אלא פשוט מאבק של רצונות. אתה רוצה לחיות במקום מסוים, מישהו אחר רוצה שתעזוב או רוצה להרוג אותך, ובסופו של דבר הצד החזק מנצח. המאבק איננו על מוסר או צדק, אלא על כוח ואינטרסים בלבד.