אל יתהלל חוגר כמפתח, פירושו, שמי שהוא כרגע חוגר על מותניו את הנשק למלחמה, אל לו להתהלל בניצחון שלו, כמו זה שהוא חוזר מהניצחון והוא עכשיו פורק מעליו את כלי הנשק אחרי הניצחון. כי כל זמן שהאדם עוד לא ניצח את המלחמה, הוא עוד לא יכול להתהלל בניצחון שלו, כמו שזה שחוזר מנצח מהמלחמה, שהוא בהחלט יכול להתגאות בכך שהוא ניצח את הקרב.

והעניין הוא, שכל זמן שהאדם עוד לא הגיע אל השלמות האישית שלו, הרי שהוא עוד לא יכול להתהלל בכך שהוא מצא את הדרך הנכונה. ורק מי שהוא הגיע לשלמות האישית שלו, בשלמות שאין שלמות גדולה ממנה, רק הוא יכול להיות מרוצה מכך שהוא הגיע אל השלמות האישית שלו.

כי יש אנשים שונים שמנהיגים אנשים אחרים. ולמרות שהם עצמם לא יודעים איך להנהיג את עצמם, הם מורי דרך ומנהיגים אנשים אחרים. והדבר דומה לאדם שלא מסוגל למצוא פתרון לאיזו בעיה של עצמו, אבל הוא מנסה לתת עצות לאחרים שנמצאים באותה הבעיה, וזה בלי שהוא בכלל מכיר אותם לעומק, ובלי שהוא בכלל יודע איך לפתור את הבעיות של עצמו.

ומצד האמת, כל הדרכים בסופו של דבר מובילות את האדם אל האושר ואל השלמות. וגם אם האדם נופל פעם אחרי פעם, הרי שבסופו של דבר האדם מגיע אל השלמות. ומי שהגיע אל השלמות ושהוא רואה כיצד כל הדרכים מקושרות זו בזו, הוא רואה ומבין כיצד בכל דרך שבה האדם הולך, בסופו של דבר הוא יגיע אל השלמות.

ולמרות שכל הדרכים מובילות אל השלמות, הרי שהאדם מעדיף להגיע לשם בצורה כמה שיותר ברורה ובהירה. ומצד האמת, כל המנהיגים השונים הם עוזרים לאדם בדבר אחד, בכך שהם מחליפים את הבעיות שלו בבעיות אחרות. וכל העצות שנותן אדם שלא הגיע אל השלמות, הרי שהן מחליפות בעיה אחת בבעיה אחרת.

כי כאשר האדם מקבל עצה כלשהי של מנהיג כלשהו, הרי שבעצם העצה הזאת אמורה להוביל את האדם אל הצלחה כלשהי. אבל, לא משנה מה יעשה האדם ולאיזה מצב הוא יגיע, הרי שתמיד האדם ירגיש חיסרון כלשהו. כך שמצד האמת, כל העצות של מי שלא הגיע אל השלמות, כולן הן רק להחליף בעיה אחת בבעיה אחרת.

והדבר דומה לאדם שכואבת לו היד, שהוא בא לאיזה רופא חסר השכלה, שכדי להרגיע את הכאב שלו ביד, הוא נותן לו איזה מכה חזקה על הרגל, ואז האדם מתחיל להרגיש את הכאב של הרגל, ועל ידי זה הוא חושב שהיד שלו הפסיקה לכאוב.

ומה שקורה שבפועל עם העצות השונות שיש בעולם, הוא שכאשר יש לאדם איזו בעיה, אז המנהיג שאינו ראוי להנהיג, הוא נותן לאדם עצה ללכת בדרך אחרת כלשהי, והדרך הזאת היא לא יותר טובה מהדרך שבה האדם הולך. אבל בגלל שהאדם רגיל ללכת בדרך כלשהי ולחשוב בצורה כלשהי שגורמת לו להרגיש רע, אז ברגע שהאדם משנה את צורת המחשבה שלו, על ידי זה הוא מרגיש הקלה מהרע שאותו הוא מרגיש.

וכאשר האדם מתחיל ללכת באיזו דרך חדשה וחושב בצורה חדשה, נדמה לאדם שהנה הוא מצא את האור, כי עובדה שהבעיות שלו נפתרו. אבל האדם לא מבין שזו רק רגיעה זמנית. ובסך הכל האדם עבר מבעיה אחת לבעיה אחרת. כי בכל דרך ודרך שבה האדם ילך, בכל מקרה הוא ירגיש תחושה של חיסרון.

אבל את הדבר הזה האדם מגלה רק אחרי שהוא מתחיל להתקרב אל סוף הדרך. כי כל זמן שהאדם רק מתחיל ללכת בדרך החדשה, נדמה לו שהנה הוא מצא את האושר ואת האור. אבל כאשר האדם מתקרב אל קצה הדרך, האדם פתאום רואה שגם הדרך שבה הוא הולך, יש בה חיסרון כלשהו. ואז האדם עובר לחפש דרך אחרת וכולי.

ומי שהוא מנהיג אמיתי, דהיינו, מי שהוא כן הגיע אל השלמות האישית שלו, הוא כן יודע להנהיג. והוא מוביל את האדם בכל דרך ודרך שבה האדם הולך. כאשר הוא מאיר לאדם את דרכו, כדי לראות את השלמות שמסתתרת מאחורי כל הדרכים.

כי בכל דבר שיש בעולם יש בו שלמות. והשלמות של הדבר נמצאת בפנימיות שלו. ומי שהוא הגיע אל השלמות של עצמו, הוא רואה גם את השלמות שיש בכל דבר. ויותר מאשר חשוב ללכת בדרך הנכונה, חשוב ללכת בצורה נכונה בדרך.

כי אם האדם לומד לחשוב בצורה נכונה, הרי שהוא יגיע אל השלמות שלו, גם אם הוא הולך בדרך שנראית כלא נכונה, הרבה יותר מהר מאדם אחר שנראה שהוא הולך בדרך נכונה, אבל הוא הולך בה בלי להתבונן על הפנימיות והמשמעות שיש בדרך שבה הוא הולך.

כי השלמות של האדם, היא תובנה פנימית של האדם. והשלמות לא נמצאת מחוץ לאדם, אלא בתוכו. והשלמות לא תלויה במקום החיצוני או במצב החיצוני שבו האדם נמצא, אלא היא תלויה בצורה הפנימית שבה האדם תופש את המציאות וחווה את המציאות.

ומי שהוא מנהיג שראוי להנהיג, הוא מלמד את האדם כיצד להסתכל בצורה שונה ופנימית יותר על הדרך שבה הוא הולך. כי כדי שהאדם יגיע אל השלמות, לשם כך הוא צריך להבין דבר כלשהו. וכדי שהאדם יבין את הדבר הזה, לשם כך האדם צריך להיות מסוגל להבין את הדבר. וכדי להיות מסוגל להבין את הדבר, לשם כך האדם צריך להתחיל להתרגל לחשוב בצורה כלשהי.

והחכם האמיתי, הוא נותן לאדם עצות בצורה מסוימת, שהעצות האלו אמורות להוביל את האדם לצורת מחשבה כלשהי, שתאפשר לו לחוות את השלמות ואת האושר. ולמרות שנדמה לאדם שהוא מקבל עצה, איך להשיג את הדבר שאותו הוא רוצה, הרי שבאמת הוא מקבל עצה גם איך להשיג את האושר האמיתי, שאותו באמת האדם רוצה.

כי לפעמים האדם הוא כמו תינוק שלא מבין את עצמו ושלא יודע להסביר את עצמו. וכל הרצונות של האדם, הם ביטוי לרצון הפנימי של האדם להיות מאושר. והחכם האמיתי שהוא מבין את פנימיות המחשבה של האדם, הוא מוביל את האדם אל הטוב האמיתי שלו, דהיינו, אל האושר.

כי מי שלא הגיע אל השלמות, על ידי זה נדמה לו שהשלמות נמצאת בנקודה חיצונית כלשהי. וכאשר מנהיג שאינו ראוי נותן עצה לאדם, הרי שהעצה שלו היא כדי...