רצון עצמי, פירוק הרצון העצמי למחויב המציאות ולאפשרי המציאות, צורה של רצון
מה זה רצון עצמי ואיך מפרקים אותו למהות וצורה?
התוכן של ההרצאה של אליעד כהן מתמקד בנושא עמוק וחשוב: פירוק הרצון העצמי של האדם לשני מרכיבים מרכזיים - מחויב המציאות ואפשרי המציאות. כדי להבין את מהות הנושא, אליעד מסביר שקודם כל על האדם לשאול את עצמו לגבי כל דבר, האם הוא אפשרי או מחויב. זו הדרך הבסיסית לנתח ולפרק כל רצון שיש לאדם, וכל דבר שהאדם חווה, מרגיש או חושב.
אליעד מדגיש את החשיבות של ההבחנה בין מה שהוא אפשרי למה שמחויב. דוגמה פשוטה לכך היא אדם שרוצה לשתות מים. הרצון שלו לשתות מים הוא אפשרי ולא מחויב, כי באותה מידה הוא היה יכול לרצות לא לשתות או לרצות לשתות משהו אחר. עצם הרצון לשתות מים הוא צורה אפשרית של רצון, לעומת עצם קיומו של הרצון עצמו, שהוא מחויב במציאות. כלומר, יש רצון בסיסי, שהוא מחויב בכך שהוא תמיד נמצא, אך הצורה שלו (למשל הרצון הספציפי לשתות מים או כל דבר אחר) תמיד אפשרית בלבד.
למה האדם רוצה דווקא דבר מסוים ולא משהו אחר?
אליעד נותן דוגמה לכך שאדם שואל את עצמו: "למה אני רוצה לשתות?". הרצון לשתות הוא לא מחויב, אלא רק אפשרי. כלומר, האדם יכול היה באותה מידה לרצות לא לשתות, או לרצות משהו אחר לחלוטין. לכן, כשאדם שואל למה הוא רוצה דבר מסוים, אליעד ממליץ לפרק את השאלה הזאת לשתי רמות:
מהי צורת הרצון ומהי מהות הרצון?
אליעד מסביר שרצון בצורה כלשהי הוא ישות מורכבת. הישות הזו מורכבת משני דברים: מהות וצורה. הצורה היא תמיד אפשרית. כלומר, האדם יכול היה לרצות צורה אחרת של אותו רצון. לדוגמה, אדם שרוצה לשתות מים יכול היה באותה מידה לרצות לשתות מיץ או כל משקה אחר. זה הופך את הצורה של הרצון לדבר לא מחויב. לעומת זאת, המהות של הרצון, שהיא עצם העובדה שקיים רצון כלשהו, היא מחויבת, מכיוון שהאדם תמיד חייב לרצות משהו, גם אם הצורה המדויקת משתנה.
הדוגמה שאליעד משתמש בה להמחיש זאת היא הרצון לשתות מים: הרצון הספציפי הזה הוא אפשרי, אך מתחתיו ישנו רצון בסיסי (המהות) שהוא תמיד מחויב. לכן, לפי אליעד, יש לשים דגש בחקירה הפנימית דווקא על המהות המחויבת ולא רק על הצורה החיצונית והאפשרית של הרצון.
למה קשה לאנשים לחקור את מהות הרצון שלהם?
אליעד מסביר שהסיבה שבני אדם לא מוכנים לשאול את השאלה הבסיסית והעמוקה "למה בכלל אני רוצה משהו?" היא מכיוון ששאלה זו מקרבת את האדם להכרה בכך שאין לו באמת בחירה חופשית לגבי עצם הרצון שלו. אנשים מעדיפים לשאול שאלות שטחיות יותר כמו "למה אני רוצה דווקא את הדבר המסוים הזה ולא דבר אחר?" כי זה מאפשר להם להרגיש שיש להם בחירה ושליטה.
לפי אליעד, אנשים פוחדים להתעמת עם ההבנה שאין להם שליטה על הרצון הבסיסי עצמו. הוא מגדיר את ההתנהגות הזו כבריחה מן האמת, וטוען שזה הגורם לכך שאנשים מעדיפים להיצמד לצורות ספציפיות של רצון (למשל "למה אני רוצה שוקולד?") ולא להתמודד עם השאלה הגדולה יותר "למה בכלל יש לי רצון כלשהו?".
אליעד משתמש בדוגמה פשוטה של שוקולד כדי להמחיש את הנקודה: אדם ששואל "למה אני רוצה שוקולד?" עדיין מתעסק ברובד החיצוני של הרצון ולא מוכן לגעת בשורש, שהוא עצם הרצון הבסיסי. האדם מפחד לשאול את השאלה העמוקה "למה בכלל יש לי רצון כלשהו?" מכיוון ששאלה כזו מאיימת על תפיסת הבחירה החופשית שלו ועלולה לחשוף בפניו את האמת העמוקה יותר - שאין באמת הבדל בין כל הרצונות, כי כולם רק אפשריים באופן שווה.
מה עושים כדי להבין לעומק את הרצון העצמי?
כדי להבין את עצמך ואת הרצון שלך לעומק, אליעד מציע לבצע פירוק יסודי של כל רצון שעולה בך לשני חלקים ברורים:
ההסבר של אליעד הוא שהאדם נוטה כל הזמן להתעסק רק בצורות החיצוניות, משום שהוא מפחד מההכרה שאין לו שליטה אמיתית על הרצון הבסיסי עצמו, שהוא תמיד מחויב. אליעד ממליץ להתמודד עם הפחד הזה ולחקור לעומק את הרצון עצמו, ולהגיע להבנה העמוקה לגבי מה שבאמת מניע אותו ברובד הכי בסיסי של ההוויה שלו.
התוכן של ההרצאה של אליעד כהן מתמקד בנושא עמוק וחשוב: פירוק הרצון העצמי של האדם לשני מרכיבים מרכזיים - מחויב המציאות ואפשרי המציאות. כדי להבין את מהות הנושא, אליעד מסביר שקודם כל על האדם לשאול את עצמו לגבי כל דבר, האם הוא אפשרי או מחויב. זו הדרך הבסיסית לנתח ולפרק כל רצון שיש לאדם, וכל דבר שהאדם חווה, מרגיש או חושב.
אליעד מדגיש את החשיבות של ההבחנה בין מה שהוא אפשרי למה שמחויב. דוגמה פשוטה לכך היא אדם שרוצה לשתות מים. הרצון שלו לשתות מים הוא אפשרי ולא מחויב, כי באותה מידה הוא היה יכול לרצות לא לשתות או לרצות לשתות משהו אחר. עצם הרצון לשתות מים הוא צורה אפשרית של רצון, לעומת עצם קיומו של הרצון עצמו, שהוא מחויב במציאות. כלומר, יש רצון בסיסי, שהוא מחויב בכך שהוא תמיד נמצא, אך הצורה שלו (למשל הרצון הספציפי לשתות מים או כל דבר אחר) תמיד אפשרית בלבד.
למה האדם רוצה דווקא דבר מסוים ולא משהו אחר?
אליעד נותן דוגמה לכך שאדם שואל את עצמו: "למה אני רוצה לשתות?". הרצון לשתות הוא לא מחויב, אלא רק אפשרי. כלומר, האדם יכול היה באותה מידה לרצות לא לשתות, או לרצות משהו אחר לחלוטין. לכן, כשאדם שואל למה הוא רוצה דבר מסוים, אליעד ממליץ לפרק את השאלה הזאת לשתי רמות:
- הצורה של הרצון - מה האדם רוצה באופן ספציפי (כמו לשתות מים).
- המהות של הרצון - הרצון עצמו, שהוא עצם העובדה שהאדם בכלל רוצה משהו כלשהו.
מהי צורת הרצון ומהי מהות הרצון?
אליעד מסביר שרצון בצורה כלשהי הוא ישות מורכבת. הישות הזו מורכבת משני דברים: מהות וצורה. הצורה היא תמיד אפשרית. כלומר, האדם יכול היה לרצות צורה אחרת של אותו רצון. לדוגמה, אדם שרוצה לשתות מים יכול היה באותה מידה לרצות לשתות מיץ או כל משקה אחר. זה הופך את הצורה של הרצון לדבר לא מחויב. לעומת זאת, המהות של הרצון, שהיא עצם העובדה שקיים רצון כלשהו, היא מחויבת, מכיוון שהאדם תמיד חייב לרצות משהו, גם אם הצורה המדויקת משתנה.
הדוגמה שאליעד משתמש בה להמחיש זאת היא הרצון לשתות מים: הרצון הספציפי הזה הוא אפשרי, אך מתחתיו ישנו רצון בסיסי (המהות) שהוא תמיד מחויב. לכן, לפי אליעד, יש לשים דגש בחקירה הפנימית דווקא על המהות המחויבת ולא רק על הצורה החיצונית והאפשרית של הרצון.
למה קשה לאנשים לחקור את מהות הרצון שלהם?
אליעד מסביר שהסיבה שבני אדם לא מוכנים לשאול את השאלה הבסיסית והעמוקה "למה בכלל אני רוצה משהו?" היא מכיוון ששאלה זו מקרבת את האדם להכרה בכך שאין לו באמת בחירה חופשית לגבי עצם הרצון שלו. אנשים מעדיפים לשאול שאלות שטחיות יותר כמו "למה אני רוצה דווקא את הדבר המסוים הזה ולא דבר אחר?" כי זה מאפשר להם להרגיש שיש להם בחירה ושליטה.
לפי אליעד, אנשים פוחדים להתעמת עם ההבנה שאין להם שליטה על הרצון הבסיסי עצמו. הוא מגדיר את ההתנהגות הזו כבריחה מן האמת, וטוען שזה הגורם לכך שאנשים מעדיפים להיצמד לצורות ספציפיות של רצון (למשל "למה אני רוצה שוקולד?") ולא להתמודד עם השאלה הגדולה יותר "למה בכלל יש לי רצון כלשהו?".
אליעד משתמש בדוגמה פשוטה של שוקולד כדי להמחיש את הנקודה: אדם ששואל "למה אני רוצה שוקולד?" עדיין מתעסק ברובד החיצוני של הרצון ולא מוכן לגעת בשורש, שהוא עצם הרצון הבסיסי. האדם מפחד לשאול את השאלה העמוקה "למה בכלל יש לי רצון כלשהו?" מכיוון ששאלה כזו מאיימת על תפיסת הבחירה החופשית שלו ועלולה לחשוף בפניו את האמת העמוקה יותר - שאין באמת הבדל בין כל הרצונות, כי כולם רק אפשריים באופן שווה.
מה עושים כדי להבין לעומק את הרצון העצמי?
כדי להבין את עצמך ואת הרצון שלך לעומק, אליעד מציע לבצע פירוק יסודי של כל רצון שעולה בך לשני חלקים ברורים:
- המהות - החלק המחויב של הרצון, שהוא עצם קיומו של רצון כלשהו.
- הצורה - החלק האפשרי של הרצון, שהוא מה בדיוק אתה רוצה ולמה אתה רוצה דווקא את זה ולא אחרת.
ההסבר של אליעד הוא שהאדם נוטה כל הזמן להתעסק רק בצורות החיצוניות, משום שהוא מפחד מההכרה שאין לו שליטה אמיתית על הרצון הבסיסי עצמו, שהוא תמיד מחויב. אליעד ממליץ להתמודד עם הפחד הזה ולחקור לעומק את הרצון עצמו, ולהגיע להבנה העמוקה לגבי מה שבאמת מניע אותו ברובד הכי בסיסי של ההוויה שלו.
- מה זה רצון עצמי?
- איך לפרק את הרצון שלי?
- מה ההבדל בין מחויב לאפשרי?
- למה יש לי רצון בכלל?
- האם הרצון שלי הוא אפשרי או מחויב?
- איך להבין את מהות הרצון שלי?
050-3331-331