כי לפעמים יש לאדם חרדה לא הגיונית או פחד לא הגיוני. דהיינו, שהאדם חווה חרדה ופחד, מדבר כלשהו שנראה לאדם שלא הגיוני לפחד ממנו. וחלק מהפסיכולוגים / פסיכיאטרים ודומיהם, טועים בהבנה שלהם את עניין הפחדים והחרדות האלו. כי כאשר אדם הולך לפסיכולוג / פסיכיאטר עם בעיות של חרדה לא הגיונית, בד"כ בסופו של דבר, התשובה שהוא מקבל היא, שהוא סובל מהפרעת אישיות. כגון סכיזופרניה פרנואידית / הפרעת אישיות פרנואידית וכיו"ב, שאר השמות והכינויים שחלק מהפסיכולוגים / פסיכיאטרים, נותנים למצבים האלו.

והאמת צריכה להיאמר, והיא, שאין דבר כזה חרדות לא הגיוניות ואין דבר כזה פחדים לא הגיוניים. ואין דבר כזה פרנויות ופוביות והפרעות אישיות לא הגיוניות. כי הכל הגיוני לגמרי, למי שמבין את ההיגיון, של הדבר שנראה כלא הגיוני.

כי חלק מהפסיכולוגיה / פסיכיאטריה לדוגמה, היא לא מבינה את ההיגיון של האנשים המשוגעים. ואז מקטלגים אותם כמשוגעים. והפסיכולוגיה שלא מבינה את השכל ההגיוני שיש בחרדה הלא הגיונית של האדם, היא מגדירה שהאדם סובל מהפרעת אישיות וכיו"ב. למרות שבאמת, הפרעת האישיות האמיתית, היא זו של הפסיכולוג / פסיכיאטר, שהוא מבין שהוא לא מבין את ההיגיון שבשיגעון של החרדה הלא הגיונית. והפסיכולוג בשיגעון שלו חושב, שאם הוא לא מבין את ההיגיון של דבר כלשהו, אז כנראה שהדבר הזה הוא משוגע ולא הגיוני.

וזה למרות, שההיגיון הפשוט אומר, שאם הפסיכולוג / פסיכיאטר לא מבין משהו, אז זה אומר רק דבר אחד, והוא שאותו הפסיכולוג / פסיכיאטר, באותו הרגע, לא מבין את אותו הדבר. אבל זה לחלוטין לא אומר, שאכן באמת יש לאדם איזו הפרעת אישיות פרנואידית וכיו"ב.

והרעיון הוא, שמצד האמת, כל פרנויה / פוביה / פחד / חרדה / חשש, לכולם יש הסבר הגיוני, למי שמבין את ההיגיון שיש בכל דבר. ומי שינסה להתחמק מאחריות ולטפל בבעיה, בלי שהוא באמת מבין אותה עד סופה, הוא חוטא לאמת, ורק דוחה את הקץ ואת החרדות והפחדים, לפעם הבאה.

ומצד השכל הישר, לא כ"כ קשה להבין מה השכל שיש בכל פחד או חרדה שיש בעולם, גם כזו שנראית כסכיזופרניה פרנואידית וכיו"ב. משום שמצד האמת הפשוטה ביותר, הכל יכול לקרות תמיד. ואף אחד בעולם לא יכול אפילו לא לדמיין, שבאופן מוחלט אין שום אפשרות שדבר כלשהו יקרה. כי השכל הישר מבין, שתמיד הכל יכול לקרות מבחינה מוחלטת, למרות שמבחינה יחסית, לא הכל יכול לקרות, כי יש את חוקי הפיזיקה וכולי.

אלא מה? שבד"כ יש לאדם אמונה חזקה, שאינה בהכרח הגיונית, בחושים שלו ובשכל שלו וכיו"ב. ולפעמים האמונה הזאת מתערערת, ובצדק. כי מצד ההיגיון עצמו, אין היגיון מוחלט בלהאמין לחושים ולשכל, כי הם עצמם לא משהו מוחלט, אלא משהו שיכול לטעות. ולכן, לפעמים יש לאדם חרדה לא הגיונית ופחד לא הגיוני. בגלל שתת המודע של האדם מבין, שלמרות שזה לא הגיוני, אעפ"כ...