עתיד האנושות, האם יש עתיד לאנושות? האם יש עתיד למדינה? איך לעשות שלום בעולם? איך להציל את האנושות? מהו הפתרון לבעיית האנושות? ללמד אנשים לחשוב בהיגיון, לעודד אנשים לחשוב בהיגיון, לגרום לאנשים לפתח את השכל, איך לעזור לעולם? האם יש עתיד למדינה או למין האנושי? הרבה אנשים שואלים את עצמם לגבי העתיד של האנושות, של המדינה, ושל החברה שבה הם חיים. במציאות היום - יומית, אנשים מסתכלים סביבם ומרגישים לעיתים קרובות מיואשים מהמצב. לדוגמה, אדם שתומך בביבי יכול להיות מיואש כי הוא ... שנים, הם ישנו את המצב. לדבריו, זוהי אשליה. הבחירות לא שינו את המצב בעבר ולא ישנו אותו בעתיד. ככל שיעבור הזמן, הבחירות יעבדו פחות ופחות. זה לא פתרון שיכול להביא לשינוי אמיתי בחברה. מהו הפתרון האמיתי לשיפור המצב במדינה ובעולם? הפתרון היחיד האמיתי שאליעד כהן מציע הוא ... כאוס, בדיוק כמו מגדל בבל, שבו איש לא הבין את חברו והכל התפרק. לסיכום, הפתרון האמיתי לעתיד טוב יותר עבור המדינה, החברה והעולם הוא לעודד את החשיבה ההגיונית. ככל שאנשים יחשבו בהיגיון יותר, כך יגדל הסיכוי לשלום, לאחדות ולהסכמות בין אנשים, ויקטנו הבעיות בעולם. האם יש עתיד לאנושות? איך לחשוב בהיגיון? איך להביא שלום לעולם? איך להציל את האנושות? האם אפשר לשנות את העולם? למה אנשים לא חושבים בהיגיון? האם יש עתיד לחברה האנושית? האם יש עתיד לבני האדם? האם יש עתיד למין האנושי? האם יש סיכוי שיהיה שלום בעולם? איך להביא את המשיח? איך לגרום למשיח לבוא? מה הסיכוי שיהיה שלום בעולם? מה הסיכוי שלא יהיו מלחמות? איך להילחם בטרור? איך להציל את ...

... עבר אין עתיד - האומנם? למי יש עבר ויש עתיד, ומי חי את הרגע הזה של ההווה? אמר האומר, מי שאין לו עבר, אין לו עתיד. והאדם חייב להיאחז בעבר, כדי להתקדם אל העתיד. ובמשפט הזה יש משהו נכון כמו שיש בכל דבר, ויש גם משהו לא נכון. וכאן נבאר את העניין. ומי שיתבונן בעניין יראה, שמצד אחד, אכן, בלי עבר אין עתיד. כי ברמה המעשית, ההווה והעתיד נקבעים על ידי העבר. כי כל רגע הוא תוצאה של הרגע הקודם. וממילא גם ההווה וגם העתיד, אכן הם תלויים בעבר. וכמו כן, כל הרצונות של האדם בהווה, הם תוצאה של דברים שקרו לאדם ... מהניסיון גם העצמי וגם של אחרים, פירושו ללמוד מהעבר. וכל מה שהאדם יודע לעשות ברגע הזה, זה הכל מבוסס על סמך מה שהוא למד בעבר. כך שאכן בלי עבר, אין הווה ואין עתיד. מצד שני, יש גם את הצד השני של המטבע. והוא, שהעבר מקבע את העתיד. כי כאשר האדם נאחז בעבר, אז הוא לא מתקדם אל העתיד. כי מי שיש לו עבר, אין לו לא הווה ולא עתיד. כי כאשר האדם מוטרד ממה שקרה לו בעבר, הוא גם לא נהנה בהווה, וגם הוא לא מסוגל להתקדם אל העתיד. והסיבה שהטיפש נשאר טיפש, זה בגלל שבמקום לעשות התחלה חדשה ולחשוב מחדש איך להיות נורמאלי, במקום זה הוא בוחר להיאחז בטיפשות שלו מהעבר, ולהמשיך להיות טיפש. ועם עבר אין עתיד. כי העתיד מחליף את העבר. וכדי להתקדם אל העתיד, לשם כך צריך האדם להשתחרר מהעבר. והעבר עוצר את האדם מלהתקדם אל העתיד. ובנוסף על כל אלו, כאשר אמר האומר שבלי עבר אין עתיד, עיקר כוונתו הייתה לגבי עניין הגדרת הזהות של האדם. שהגדרת הזהות העצמית של האדם, היא תוצאה של העבר. ואם האדם לא ילמד להכיר את הזהות שלו מהעבר, הרי שהזהות שלו לא תשרוד בעתיד. ומצד אחד ברמה הלוגית, בוודאי שזה נכון. כי אם האדם לא יזדהה עם העבר שלו, הרי שהזהות שלו של העבר תעלם, וממילא הזהות הזאת לא תשרוד בעתיד. אבל מהצד השני, הדבר הזה הוא לא יותר חכם מאשר טיפשי. משום שבאמת יכול להיות יותר טוב ... בעולם לא מאושרים. כי השיגעון של האדם גורם לו לא להיות מאושר. ואם המשוגע רוצה להתרפא מהשיגעון שלו, עליו לנסות לצאת מהקיבעון המחשבתי שלו, ולנסות להסתכל על העתיד, ולנסות להבין מהי האמת, ואיך באמת ראוי לחיות. אבל בגלל שהוא חכמולוג, אז הוא נאחז בעבר. כי מי שאין לו עבר אין לו עתיד. ואז על ידי זה הוא נישאר משוגע. והמסר הוא, שלא תמיד יש תועת בלשמור על העבר. כי העולם מתפתח כל הזמן. ונכון שהעולם מתפתח על סמך מה שכבר קרה בעבר, אבל צריך גם לדעת להשתחרר מהעבר ולהתקדם אל העתיד. כי כאשר האדם מגדיר את הזהות שלו בהווה, על סמך משהו שקרה לו בעבר, הרי שהוא סתם מגביל את ... ולהיות מסוגל להתחבר לכל מצב. אבל כאשר האדם בוחר להיאחז בעבר הדמיוני שלו, על ידי זה הוא לא מסוגל ליהנות מהרגע הזה. כי מי שיש לו עבר, אין לו הווה ואין לו עתיד. ולא תמיד צריך להיאחז בעבר, אלא לפעמים צריך לדעת להתעלם מהעבר, וליצור משהו חדש אחר וטוב יותר בעתיד. ובנוסף על כל אלו אפשר לומר גם, כי מי שיש לו עבר ועתיד, אין לו הווה. כי הסבל של האדם מכל סוג שהוא, נוצר או בגלל שהוא מוטרד מהעבר, או בגלל שהוא מוטרד מהעתיד. כי גם אם האדם סובל כרגע מכאב פיזי ממשי, אם לאדם לא היה שום זיכרון של עבר, ושום מחשבה של עתיד, הרי שהאדם לא היה מרגיש רע בעקבות הכאב הפיזי שלו. כי כאב של חלקיק שנייה האדם מסוגל לשאת אותו ולהכיל אותו. וכאשר האדם סובל מכל סבל שהוא, גם סבל פיזי, זה רק בגלל שהסבל הוא מתמשך על פני העבר ועל פני העתיד בתוך המחשבה של האדם. כך שמי שיש לו עבר או עתיד, אין לו הווה. ולא רק שצריך להשתחרר מהעבר, אלא שצריך גם להשתחרר מהפחד של מה יהיה בעתיד. והאדם צריך לנסות למצוא את הטוב שיש ברגע הזה וליהנות ממנו כפי מה שהוא. ובנוסף אפשר ...

... הזמן - האם אפשרי להתבלבל בין זמן עבר לזמן הווה לזמן עתיד? האם אפשרי לחשוב שהעבר עדיין לא התרחש? האם אפשרי לחשוב שהעתיד כבר קרה? איך המוח מפרש את חווית הזמן? מה זה דה זה וו? מה זה דזה וו? האם אדם יכול להתבלבל בין עבר לעתיד בחוויית הזמן שלו? שיחה בעניין חווית הזמן. הוסבר שהמוח לא יכול להתבלבל בין עבר הווה לעתיד. אלא לכל תמונה של אירוע, מוצמדת חווית זמן. ואין משמעות במוח לתמונה של אירוע, בלי ... וו? תשובה: דזה וו, זה כאשר המוח חושב שמה שקורה, מרגיש כאילו זה כבר קרה. אבל לא שהמוח חושב שמה שקורה עכשיו קורה בזמן עבר ולא עכשיו. האם אדם יכול להתבלבל בין עבר לעתיד בחוויית הזמן שלו? במהלך השיחה ניסה האדם לבדוק עם אליעד כהן האם ייתכן להתבלבל בחוויית הזמן, כלומר, האם אדם יכול לחשוב שאירוע שקרה בעבר עוד לא התרחש, או להפך - לחשוב שמשהו עתידי כבר קרה. אליעד ביקש להבהיר מה בדיוק הכוונה במונח להתבלבל בזמן. לדבריו, כדי לדבר על ... להמחיש את כוונתו. לדוגמה, ייתכן שהוא שכח שהוא כבר שילם חוב כלשהו, ולכן הוא מתבלבל וחושב שהוא צריך לשלם אותו שוב. על כך שאל אליעד: האם אתה באמת חווית שהחוב הזה עתיד להתרחש, או שפשוט שכחת ששילמת? כלומר, האם הייתה כאן אשליה של זמן - או רק שכחה של ... האדם השיב שהיו לו מצבים שבהם הוא תפס את עצמו חושב שהוא צריך לעשות משהו, ואז הבין שהוא כבר עשה את זה. אך אליעד התעקש: גם אם זה קורה, אין כאן בלבול בין העבר לעתיד, אלא רק חוסר זיכרון לגבי העבר. מה ההבדל בין זיכרון של עבר לדמיון של עתיד? בהמשך השיחה, אליעד ביקש מהאדם לשים לב לכך שכל תמונה שעולה במוח - יש לה תיוג של זמן, ... חוויות. כלומר, אותה תמונה של זריחה, כאשר היא מתקיימת בראש, היא כבר משויכת לזמן כלשהו. אליעד שאל שוב ושוב: האם אתה יכול להראות תמונה אחת בראש, שהיא גם עבר וגם עתיד? התשובה הייתה שלא - כי בכל פעם שאתה רואה משהו בדמיון או בזיכרון, הוא בהכרח מקבל תיוג ... קשר לבלבול בזמן? האדם ניסה להעלות את המושג דזה וו, תחושה שמתרחשת כאשר משהו קורה, ונראה כאילו הוא כבר התרחש. כאן נוצר בלבול נוסף: האם בדזה וו יש בלבול בין עבר לעתיד? אליעד הסביר שדזה וו הוא לא בלבול בזמנים, אלא תחושת היכרות. האדם לא באמת חושב שמשהו שיקרה בעתיד כבר קרה. הוא מבין שהוא חווה את זה עכשיו, אבל התחושה שלו היא כאילו הוא כבר חווה את זה ... זמן? אליעד חלק עליו: כל תמונה שהאדם חושב עליה, היא כבר משויכת אוטומטית לזמן כלשהו. לדוגמה, אם אדם חושב שהוא הולך לדבר עם מישהו - התמונה הזאת קיימת אצלו כמשהו עתידי. אם הוא נזכר בשיחה שהייתה - זו תמונה עם תיוג של עבר. אין תמונה נייטרלית שאחר כך משייכים לה זמן. לדבריו של אליעד, ברגע שהאדם חווה משהו במחשבה - הוא כבר חווה אותו בהקשר של זמן. אין מצב שבו עולה מחשבה נייטרלית ואז האדם מחליט אם זה עבר או עתיד. מה ההבדל בין דמיון לבין בלבול בזמנים? האדם ניסה לטעון שאם אדם שוכח שפגש מישהו בעבר, ואז חושב שהוא עתיד לפגוש אותו - הרי שהוא התבלבל בזמן. אליעד התנגד: זו לא החלפה של זמן, אלא פשוט שכחה של העבר ודמיון של העתיד. הוא טען שכדי לדבר על בלבול בזמן, צריך שתהיה אותה תמונה ממש, שהאדם יראה אותה ויחשוב שהיא שייכת לעבר, למרות שהיא עתיד - או להפך. אך זה לא קורה בפועל. האם יש אפשרות להחליף את הזמן של תמונה? המשך הדיון עסק באפשרות שאדם ייקח תמונה אחת (למשל - של עצמו מדבר עם ראובן), וישייך אותה לזמן לא נכון. אליעד הסביר שגם אם זה נראה כך, המוח עדיין יודע לעשות הבחנה בין עבר לעתיד. אם האדם ראה את התמונה הזו בעבר, ואז חושב שזה יקרה בעתיד - זה לא אומר שהוא בלבל את הזמנים, אלא שייתכן שהוא פשוט דמיין שהשיחה תקרה שוב. אליעד נתן דוגמה קיצונית כדי להמחיש את טענתו: הרבה יותר סביר שאדם יחשוב שראה תרנגול, כשזה היה מלפפון חמוץ - מאשר שיחליף בין עבר לעתיד של תמונה. כי הזמן הוא חלק מהותי מהתפיסה של המציאות. מה המסקנה הסופית לגבי חוויית הזמן? בסוף השיחה, האדם ניסה לנסח את מה שהבין: שהוא לא מצליח לחשוב על תמונה ללא הקשר זמן, ולכן הוא לא באמת יכול להתבלבל בין עבר לעתיד. אליעד חיזק את זה ואמר שאין לאדם אפשרות להלביש את אותה תמונה על שני זמנים בו זמנית. בכל רגע שהתמונה עולה בראש - היא כבר מתויגת. ואם מישהו אומר שהוא מתבלבל - הוא מתבלבל בזיכרון, או מדמיין דברים, אבל לא מתבלבל בין זמן עבר לזמן עתיד באופן ממשי. אז מה זה כן להתבלבל בחוויית הזמן? אליעד סיכם שהתבלבלות בזמן, אם היא ... מחזיק בשתי אפשרויות סותרות בו זמנית לגבי זמן של אירוע אחד. מה ההבדל בין זיכרון לבין דמיון? מה זה דזה וו? האם אפשר לחשוב על תמונה ללא זמן? האם יש בלבול בין עבר לעתיד? איך פועל המוח בתפיסת זמן? מהי חוויית הזמן? ...

עתיד חיזוי העתיד יצירת העתיד - איך לחזות ולשנות את העתיד? זמן עתיד. חיזוי וראיית העתיד. שינוי העתיד. שליטה בעתיד . האם אפשר? איך אפשר? תשובה: אפשר ונסביר איך. שאלה: מה חשוב יותר לאדם, לחזות את העתיד או להיות מסוגל לשלוט בו? תשובה: להיות מסוגל לשלוט בעתיד. אם העתיד היה תוצאה ישירה של רצונו של האדם, הרי שכבר לא היה צורך לנבא את העתיד. במצב כזה התשובה לשאלה מה יהיה בעתיד, תהיה מה שתרצה. בעתיד יהיה מה שתרצה בדיוק כפי שתרצה. כך שלהיות מסוגל לשלוט בעתיד, חשוב יותר לאדם מאשר לדעת מה יקרה בעתיד. האם ניתן לשלוט בעתיד. האם ניתן להחליט בדיוק מה יתרחש בעתיד? תשובה: כן, ונסביר איך. לשלוט בעתיד = לשלוט במה שיקרה בנקודה כלשהי אחרת בציר הזמן. שאלה: מדוע בעצם שאדם ירצה לשלוט בעתיד? האם העתיד רוצה לשנות את עצמו? מהי התכלית שלשמה רוצה האדם לשלוט בעתיד? תשובה: העתיד אינו רוצה לשלוט בעצמו ואינו רוצה לשנות את עצמו, כי הוא מצידו לא ממש משנה לו מה יקרה. מצידו של העתיד הוא יהיה אותו עתיד בכל מקרה ולא ממש משנה לו מה יקרה. האדם הוא זה שרוצה בהווה לשנות את העתיד, משום ההשפעות של העתיד על ההווה. העתיד הוא חלק מההווה. האדם חי את העתיד כרגע בהווה. ההשפעות של העתיד קיימות כרגע בהווה. האדם רוצה לשנות את ה

... של הרגע הזה לחיות את הרגע - מהו ההווה? מהי חשיבותו של הרגע הזה? הווה. זמן הווה. הווה = הרגע הזה הנוכחי. העבר עתיד קיימים ברגע הזה. אם לא הרגע הזה, לא היו העבר עתיד. העבר עתיד קיימים בתוך המחשבה של האדם ברגע הזה. הרגע הזה עצמו מחזיק ומכיל בתוכו את העבר עתיד. באותה המידה שיש לרגע הזה עבר עתיד, היה יכול להיות הרגע הזה של ההווה בלי עבר עתיד. ההווה הוא הרגע החשוב ביותר. הוא הרגע שבו העולם קיים. זכות הקיום של העבר עתיד תלויה ברגע הזה, אך לא להפך. זא ההווה הוא אינו תוצאה של העבר או הקדמה של העתיד. העבר הוא תוצאה של המחשבה של האדם ברגע הזה. והעתיד הוא תוצאה של המחשבה של האדם ברגע הזה. אם לא היה הרגע הזה, לא היה עבר עתיד. העבר עתיד משתנים בכל רגע. אפילו אותה נקודת זמן בעבר עתיד משתנה בכל רגע. פירוש: האדם יכול לחשוב על אירוע מסוים מהעבר בצורות שונות ברגעים שונים = העבר היה שונה ברגעים שונים. וכן לגבי העתיד. בכל מקרה, ההווה הוא הרגע היחיד שבאמת חשוב. אם טוב לאדם בהווה בשלמות, הרי שאין שום משמעות לעבר עתיד שלו. על האדם לחפש את הטוב שיש ברגע הזה של ההווה. על האדם להבין מהי זכות הקיום של הרגע הזה כרגע בודד. על האדם להבין שיש תכלית וסיבה שבגללה הרגע הזה קיים בפני עצמו. העבר עתיד קיימים בזכות הרגע הזה. הם נמצאים בתוך המחשבה של הרגע הזה. כך שסיבת הקיום של הרגע הזה היא החשובה ביותר. על האדם להגיע למצב שבו תחושת הטוב שלו תנבע מהרגע הזה, בלי קשר לרגע אחר בעבר עתיד. העבר עתיד, הם חלק מהסיפור ומהתמונה של הרגע הזה. אך הרגע הזה הוא העיקר. על האדם לחקור ולהבין את סיבת הקיום של הרגע הזה. הרגע הזה לא קיים בשביל הרגע הקודם הבא. הם אלו שקיימים בשבילו. העבר עתיד נוצרים בהווה, במחשבה של הרגע הזה, בשביל הרגע הזה. על האדם לחקור ולמצוא את התכלית הטובה של הרגע הזה. איך מוצאים? על ידי זה ... כי טוב לו מהרגע הזה כפי מה שהוא. לסיכום: חפש את מה שטוב ברגע הזה בפני עצמו, כי הוא הרגע החשוב ביותר, הרגע שבו קיימים גם העבר עתיד. כאשר האדם מוצא את מה שטוב ברגע הזה, הוא מרגיש טוב אמיתי שאינו תלוי בדבר. טוב שקרי = טוב שנובע מרגע אחר, תלוי באירוע אחר ...

... הזה של ההווה, כוחו של הרגע הזה, משמעותו של הרגע הזה, עבר הווה עתיד, חווית הזמן, רגע אחד האם הרגע הזה הוא החשוב ביותר? השאלה המרכזית ... הזה חייב להיות החשוב ביותר, שכן הוא היחיד שאנו חווים באופן ישיר וקיומי, והוא היחיד שמתקיים בפועל. אך אליעד מציג פרדוקס משמעותי: אם הרגע הזה מתקיים ללא קשר לעבר ולעתיד, המשמעות של הרגע הזה נעלמת. כלומר, אם אנו מתעלמים מהעבר, ומה שיקרה בעתיד אינו משנה לנו כלל, אז למעשה אין שום משמעות מיוחדת לרגע ההווה. לדוגמה, אדם שיאמר לעצמו: העבר אינו חשוב לי בכלל והעתיד גם הוא חסר משמעות, למעשה ימצא שההווה גם הוא הופך לחסר משמעות. הסיבה לכך היא שהמשמעות של ההווה נובעת מתוך קשר והשוואה לזמנים אחרים - לעבר ולעתיד. ללא הקשר הזה, הרגע הזה מאבד ממשמעותו. מה קורה אם אנו מוחקים את העבר והעתיד? אליעד נותן דוגמה נוספת כדי להבהיר את הנקודה: אם אדם ימחק את כל הזיכרונות שלו מהעבר ולא תהיה לו כל ציפייה לעתיד, הוא יחווה את הרגע הזה בלבד. במצב כזה, האדם יחווה שלמות מוחלטת, ... של אחדות - ללא הבחנה בין אני לבין לא אני. הסיבה לכך היא שהנפרדות בין אני ולא אני, תחושת הטוב והרע או הרצונות השונים שלנו, נובעים תמיד מתוך השוואה לעבר ולציפייה לעתיד. אם ההשוואה הזו נמחקת, נשארת רק שלמות אחת פשוטה ללא שום משמעות ... הוא בו - זמנית שלם וחסר משמעות מוגדרת בו - זמנית. לכן, כדי שהרגע הזה יקבל משמעות ספציפית של טוב או רע, של משמעות של למידה, הנאה או סבל - חייב להתקיים הקשר לעבר ולעתיד. מה החשיבות של העבר והעתיד לחוויית ההווה? כאן אליעד מדגיש כי לעבר ולעתיד יש תפקיד קריטי ביצירת המשמעות של ההווה. בלי העבר והעתיד, הרגע הזה חסר משמעות ספציפית, כי אין לו שום קונטקסט, אין לו שום נקודת השוואה. זו הסיבה מדוע אין זה נכון לומר באופן חד משמעי שהרגע הזה הוא החשוב ביותר, אלא צריך להבין כי הרגע הזה, העבר והעתיד - כולם שווים בחשיבותם. אליעד מסביר כי יש כאן מעין שוויון כוחות: ההווה מקבל משמעות מהעבר והעתיד, אך גם העבר והעתיד מקבלים את משמעותם מתוך ההווה. אם היה רק עבר ועתיד ללא ההווה, הם היו חסרי משמעות, כי לא היה זמן שבו אפשר לחוות אותם. ואם היה רק ההווה ללא עבר ועתיד, הוא היה חסר משמעות כי אין שום דבר להשוות אותו אליו או לחוות ... לקבוע באופן מוחלט שהרגע הזה הוא החשוב ביותר או לחלופין שהוא חסר חשיבות. החשיבות של הרגע הזה נמצאת דווקא באיזון בין ההכרה ברגע הנוכחי לבין ההכרה בחשיבות העבר והעתיד. ההבנה שהרגע הזה הוא בו - זמנית הכי חשוב והכי חסר משמעות מאפשרת לאדם חוויה מלאה ושלמה יותר של הקיום והזמן. בשורה התחתונה, חוויית הזמן המלאה דורשת את שלושת הזמנים - עבר, הווה ועתיד, ולכן יש לראות את חשיבותו של הרגע הזה באופן יחסי ולא מוחלט. מהי המשמעות של הרגע הזה? כיצד העבר והעתיד משפיעים על ההווה? האם אפשר לחיות רק את הרגע? מהי חוויית הזמן ... מצד אחד, ניתן לומר שהרגע הזה הוא החשוב ביותר כי הוא זה שמתקיים בפועל, והוא הרגע הקיומי היחיד שאנו חווים. אך מצד שני, אם נסתכל על הרגע הזה באופן מנותק מהעבר ומהעתיד, נשאלת השאלה - האם הוא באמת בעל משמעות עצמאית? מה קורה אם רק הרגע ... אחריו, אז המשמעות של הרגע הזה מתבטלת. כי אם מה שהיה ומה שיהיה אינם רלוונטיים, הרי שאין לרגע הזה שום ייחודיות - הוא מתקיים ללא הקשר וללא נפרדות. כיצד מחיקת העבר והעתיד משפיעה על חוויית הרגע הזה? כאשר אדם מוחק לחלוטין את זיכרונות העבר ואת ציפיות העתיד, הוא חווה את הרגע הזה בלבד, ללא השוואות, ללא משמעות של טוב ורע, ... בין אני ללא אני. חוויה כזו עשויה להתפרש כשלמות מוחלטת, אך היא גם ריקה מהיבט של נפרדות, כלומר, - אין בה חוויית משמעות כפי שאנו מכירים. מהי החשיבות של העבר והעתיד? כדי שהרגע הזה יהיה בעל משמעות, נדרש שהוא יתקיים בהקשר של עבר ועתיד. אם אין עבר ועתיד, אין משמעות נפרדת לרגע הזה. לכן, במובן מסוים, הרגע הזה, העבר והעתיד הם בעלי אותו משקל בחוויית האדם - אחד אינו יכול להתקיים ללא השני. מהן שלוש הפרספקטיבות להבנת הרגע הזה? 1. פרספקטיבה של סיבה ותוצאה - כל רגע נובע מהרגע הקודם ונמשך לרגע הבא, כך שהעבר משפיע על ההווה והעתיד נבנה מהעבר. 2. פרספקטיבה של יצירה רגעית - הרגע הזה נוצר ברגע זה ... משולבת - שתי הגישות נכונות בו - זמנית, כך שהרגע הזה גם מתהווה מתוך הסיבתיות וגם קיים כרגע עצמאי. מה המסקנה? הרגע הזה הוא החשוב ביותר, אך לא באופן מנותק מהעבר ומהעתיד. המשמעות של הרגע הזה נוצרת בזכות קיומם של רגעים קודמים ורגעים עתידיים. כדי לחוות משמעות נפרדת, חייבים לכלול את כל הזמנים יחד. לכן, ...

... עתיד - טובים יותר - בשביל הווה טוב יותר ועל האדם לדעת את האמת, שכל מה שהוא חושב על בעיות העבר או על בעיות העתיד, הוא בעצם חושב על בעיות של בני אדם אחרים לגמרי. וכמו שלא הגיוני לאדם, שהוא יהיה מוטרד, ממה שקורה לאדם אחר רחוק ממנו, כך גם לא הגיוני שהאדם יהיה מוטרד, מבעיות שקרו לאדם אחר בעבר, למרות שהוא נראה דומה לו, או מבעיות שאולי יקרו לאדם אחר בעתיד, גם אם הוא נראה מאוד דומה לו. כי כל רגע הוא עולם חדש. והאני של האדם ברגע הקודם והאני של האדם ברגע הבא, הוא אני חדש לגמרי. שהוא רק נראה מאוד דומה לאדם, ולכן האדם מרגיש ... גם אז הוא בעצם מוטרד מבעיות של אדם אחר. והסיבה לכך שהאדם מוטרד מבעיות שהיו לו בעבר או בעתיד , היא רק משום שהוא מנסה לפתור את הבעיה שלו כרגע ברגע ובמקום הזה, שקיימת אצלו כרגע במחשבה שלו בהווה. והכוונה היא, שהאדם לעולם, לא באמת מוטרד ממה שיקרה בעתיד קרה בעבר. אלא האדם מוטרד תמיד, רק מהמחשבות שלו כרגע בהווה, על מה שקרה ויקרה בזמן אחר. וכאשר האדם עושה איזה דבר עבור העתיד שלו, ונדמה לאדם שהוא עושה זאת בגלל שאכפת לו מהעתיד שלו. על האדם להבין, שבאמת, האני שלו בעתיד, הוא ישות זרה לגמרי. והאדם מתאמץ עבורה, רק בגלל שכרגע ברגע הזה, האדם חווה הזדהות, עם אותה הישות בעתיד, שהיא נראית לו מאוד דומה אליו, עד שנראה לו, שזה הוא עצמו ממש. וכאשר האדם רואה את האני האחר שנמצא בעתיד , סובל, אז מאחר שהוא מאוד דומה לאדם עצמו, אז האדם מזדהה איתו כרגע. והאדם כרגע ברגע הזה ממש, חווה, כאילו כרגע קורה לו את אותו הסבל, שהוא חושב שיקרה לאני העתידי שלו. והאדם בעצם מתאמץ לפתור את בעיות העתיד, של אדם אחר, משום שהוא מזדהה עם הדמות מהעתיד, וחווה את הסבל שלה, כרגע בהווה שלו עצמו. ולאדם, כואב יותר לראות אדם אחר שמקבל מכה, מאשר עץ דומם שמקבל מכה. כי אצל האדם, הצורה דומה יותר. ואם העץ שמקבל מכה, הוא פסל של ... הוא לפי רמת הדמיון, שהאדם חווה, בינו, לבין הדמות האחרת. ומי שרוצה לא להיות מוטרד מהעבר העתיד, הוא מוכרח להיות מסוגל להכיל בתוכו את כל הצורות כולן. וכאשר האדם מבין את המציאות, ורואה את האמת שהכל אחד ממש, אז הוא מסוגל להכיל בתוכו, את כל הצורות כולן. ואז הוא לא ... רצון מוגדר, וליצור טוב ורע וכולי, או שלא. ובסיכומו של דבר, האדם לעולם לא עובד בשביל העתיד העבר, אלא הוא עובד, רק בשביל זה שכרגע ברגע הזה, הוא מרגיש רע, מכך שיש לו בראש תמונה של מישהו שמאוד דומה לו, בזמן אחר, שהוא סובל בצורה כלשהי. והאדם לא מסוגל להכיל את ... ולכן, מי שיפתור את בעיות ההווה שלו מבפנים ובאמת, ממילא הוא פתר גם, את כל בעיות העבר עתיד.

... זמן, תפישת הזמן, חווית הזמן, תחושת הווה, תחושת עבר, תחושת עתיד, מימד הזמן, הכל קורה כרגע, מתי הכל קורה? העבר איננו, איך המוח חושב? מהי תפיסת הזמן ואיך המוח יוצר את תחושת ההווה, העבר והעתיד? אליעד כהן מסביר כי הזמן הוא לא באמת קיים כמו שאנחנו תופסים אותו, אלא שהכל למעשה קורה בהווה בלבד. הוא מתחיל בכך שהוא מפרק את תחושת הזמן לשלוש תחושות בסיסיות: תחושת הווה, תחושת עבר ותחושת עתיד. תחושות אלו, למרות שנדמה לנו שהן שונות, הן כולן מתרחשות בו זמנית בהווה. לדוגמה, כאשר אנחנו חושבים על אירוע מהעבר, האירוע ... מאשר התחושה לגבי האצבעות של האדם האחר. דוגמה זו ממחישה שהמוח יוצר הבדלים בעוצמת התחושה לגבי דברים שמתרחשים בו זמנית בהווה. האם העבר והעתיד קיימים בכלל? אליעד כהן מתאר כיצד המוח מבחין בין העבר, ההווה והעתיד באמצעות סימון של תמונות או תחושות שמתרחשות כרגע. הוא משווה זאת לתחושות כמו רחוק וקרוב. כפי שהמוח יודע להבדיל בין משהו שהוא קרוב למשהו שהוא רחוק, כך הוא יודע להבדיל בין תמונות שמסומנות בתודעה כעבר, עתיד או הווה. לדוגמה, כאשר אנו חושבים על משהו שקרה, אנו למעשה רואים כרגע תמונה של האירוע הזה, אך התמונה הזו מסומנת אצלנו בתחושה מיוחדת של עבר. באופן דומה, כאשר אנו חושבים על העתיד, המוח מציג תמונה של מה שיקרה והוא מתייג אותה כעתיד. איך המוח קובע מה קרה ומה לא קרה? אליעד מסביר כי המוח שלנו יוצר תמונות שונות של מה שקרה, והן מלוות בתחושות או דרגות שונות של ... במציאות הנוכחית שלו. מדוע אנחנו תופסים את ההווה כחשוב יותר? אליעד מתאר כיצד תחושת ההווה נתפסת על ידינו כחשובה וחזקה יותר מאשר העבר או העתיד. הוא מסביר שהסיבה לכך היא שהמוח מתייג את ההווה בעוצמה גבוהה יותר באופן טבעי. לו המוח היה מתייג את התחושה של העתיד כחזקה יותר, אז דווקא העתיד היה נתפס בעינינו כחשוב יותר מאשר ההווה. בכך הוא מראה שתחושת החשיבות של הזמן היא שרירותית וקשורה לאופן בו המוח שלנו מארגן ... אליעד כהן מדגיש כי המציאות, לפי תפיסת הזמן שהוא מתאר, היא למעשה רצף של חוויות שמתקיימות כולן בהווה, כאשר המוח יוצר תחושה מלאכותית של עבר ועתיד על ידי סימון של זיכרונות ודמיון. העבר איננו קיים, העתיד עדיין לא קרה, ומה שנשאר הוא רק ההווה שבו כל הדברים נחווים בו זמנית. מהי תפיסת הזמן? איך המוח יוצר את תחושת העבר והעתיד? האם הכל קורה בהווה? מהי תחושת ההווה? האם העבר באמת קיים? איך נוצרת חוויית הזמן במוח? מה הקשר בין זיכרון להווה? ...

... את העתיד עתיד - איך לחזות את העתיד? איך לשלוט בעתיד? כל אדם רוצה שיהיה לו את הטוב ביותר. ולפעמים רוצה האדם לדעת מה יקרה לו בעתיד, כדי לוודא שהעתיד שלו יהיה מספיק טוב, לפי מה שהוא רוצה. וכמו כן, היה האדם שמח אילו היה ביכולתו לשלוט במה שיקרה לו בעתיד, כדי לוודא שהעתיד יהיה טוב כרצונו. והשאלה היא, איך אפשר לדעת מה יהיה, ואיך אפשר לשלוט במה שיהיה? והתשובה היא, שאי אפשר לדעת בוודאות מה יהיה, וגם אי אפשר לשלוט במה שיהיה. אבל מצד שני אפשר ... במה שיהיה. ונסביר: אם נתבונן בעניין ונשאל, מדוע בעצם רוצה האדם לשלוט במה שיהיה? הרי שהתשובה לכך היא, משום שהאדם רוצה להרגיש טוב. ולכן חשוב לאדם לגרום לכך שהעתיד שלו יהיה טוב. ואם נתבונן נראה, כי לא באמת חשוב לאדם כיצד בדיוק יראה העתיד שלו. אבל כן חשוב לאדם לדעת, שהעתיד שלו יהיה טוב כרצונו. ומאחר שלא ממש אפשר לשלוט במה שיקרה. ומאחר שקיים אצל האדם הצורך לוודא שהעתיד שלו יהיה טוב, דווקא איך שהוא רוצה שיהיה. ממילא השאלה היא, איך יכול האדם לוודא שהעתיד שלו יהיה טוב כרצונו? ולכאורה, התשובה היא, כי אם האדם יתרגל לחשוב על החיים ועל כל מה שקורה לו בצורה חיובית, הרי שזה יהיה עבורו כאילו סוג של ביטוח שגם בעתיד יהיה לו טוב. כי מאחר שהאדם חושב בצורה חיובית, הרי שלא משנה מה יקרה לו בעתיד, הוא תמיד ירגיש טוב. אלא, שלגישה הזאת יש חיסרון. והוא, שגם אם האדם יצליח להביא את עצמו למצב שבו הוא חושב רק בצורה חיובית והופך כל רע לטוב, הרי שעדיין אין לאדם ביטוח לכך שגם בעתיד הוא יחשוב בצורה הזאת. ומי יודע, אולי בעתיד צורת החשיבה של האדם תשתנה. ומי יכול לערוב לאדם לכך שגם בעתיד הוא יראה את הכל בצורה וורודה. וזה כמובן, גם אם הוא יצליח להביא את עצמו לנקודת מבט חיובית על העולם. אז מה הפתרון? והתשובה היא, כי קיימת דרך שבאמצעותה באפשרותו של האדם לוודא שהעתיד שלו יהיה אך ורק טוב כרצונו. ואיך? על ידי זה שהאדם מצליח להבין את המציאות ולהבין את ההיגיון שלפיו מתנהלים הדברים. וכאשר האדם מתבונן היטב ומבין את השכל של המציאות, על ידי ... הרי מבין את הטוב שיש בכל דבר. ואכ, על ידי זה שהאדם מבין את המציאות, עד כדי כך שהוא רואה את הטוב שיש בכל דבר, על ידי זה הוא כבר לא יכול לחשוש מכך שיקרה לו רע בעתיד. כי הוא מבין את הטוב שיש בכל דבר. ונוסיף, כי גם הדרך ההפוכה, היא טובה באותה המידה. זא גם אם האדם יבחר שלא לנסות להבין את המציאות בכלל, גם אז, החששות שלו ממה שיקרה בעתיד ייעלמו. כי אם האדם לא שופט בכלל את המציאות בשום צורה, הרי שכבר לא משנה לו יותר מה יקרה לו בעתיד. אך כאן אנחנו מדברים על אדם, שכן אכפת לו וכן חשוב לו מה יקרה לו בעתיד. ועבורו אנחנו אומרים, שאם האדם יצליח פעם אחת להבין מהו הטוב שיש בכל דבר בעולם, הרי שאז הוא יכול להיות שקט ובטוח בכך שלעולם לא יהיה לו רע, אלא אך ורק טוב. לסיכום: אי אפשר לדעת מה יקרה בדיוק בעתיד, וגם אי אפשר לשלוט בעתיד בצורה מלאה. אך כן באפשרותו של האדם לנסות להבין את המציאות ולנסות להבין מהו הטוב שיש בכל דבר. ואם האדם מצליח פעם אחת להבין מהו הטוב שיש בכל דבר, על ידי זה, הוא משתחרר ...

... הזמן, זמן עבר, זמן עתיד, תחושת הזמן, כמה זמן עבר? כמה זמן יעבור? תחושת המקום, זמן ומקום, תפישת הזמן, תפישת המקום, פירוש הזמן, פירוש המקום מהי חוויית הזמן וכיצד היא מושפעת מאירועים שחווינו? אליעד כהן מסביר את הנושא של תפיסת הזמן בצורה מעמיקה באמצעות דוגמאות רבות ושאלות המדגימות כיצד אנחנו חווים זמן בעבר ובעתיד. תחילה, עולה השאלה האם הזמן שאנחנו תופסים כשהוא עובר לאחור, כלומר, זמן עבר, דומה באורכו לזמן שאנו חווים לכיוון העתיד. לדוגמה, אליעד מעלה מצב בו מישהו שואל את עצמו: האם הדרך שבה אני חושב על מה שקרה לפני עשר דקות זהה לדרך שבה אני חושב על מה שיקרה בעוד עשר דקות?. כאן הוא מתייחס ... להגיע מנקודה אחת לאחרת. אם מדדנו שלקח לה 10 שניות להגיע לנקודה מסוימת, סביר שנרגיש שאותה כמות זמן תידרש לה כדי להגיע לנקודה דומה במרחק זהה בעתיד. כלומר, אם אנחנו מנטרלים השפעות חיצוניות, הזמן שנמדוד יהיה זהה. עם זאת, אליעד מציין כי ישנם גורמים שיכולים לגרום לזמן להרגיש ארוך או קצר יותר, כגון כמות ... אליעד מתייחס לקשר בין תחושת פחד לבין תפיסת הזמן. הוא מעלה את השאלה: אם אדם חווה פחד בעבר, האם הפחד שהוא מרגיש כאשר הוא מדמיין אירוע מפחיד בעתיד יהיה זהה או שונה? הוא נותן דוגמה של אדם שננשך על ידי כלב לפני שנה ומדמיין שיישך שוב בעוד שעה. לדבריו, עוצמת הפחד לא תלויה בהכרח בכמה זמן עבר מאז האירוע הקודם, אלא במה האדם מדמיין שיקרה בעתיד. הפחד הוא תמיד חוויה של משהו שאנחנו מדמיינים שיתרחש בעתיד, לא של משהו שכבר קרה. אליעד מבהיר שהפחד מהעבר אינו ישיר, אלא מתווך דרך הזיכרון שלנו על מה שקרה, ומכאן שאם אנחנו חושבים שהאירוע המפחיד יתרחש בעוד זמן קצר, ... אחד. לסיכום, אליעד כהן מסביר כי זמן הוא תחושה סובייקטיבית המושפעת מאירועים שאנחנו חווים, מכמות השינויים ומהפחדים שאנחנו מדמיינים לגבי העתיד. תחושת הזמן שלנו אינה מוחלטת אלא יחסית, וככל שאנו חווים יותר שינויים, כך הזמן מרגיש ארוך יותר. הפחד גם הוא תלוי בדמיון לגבי העתיד ולא באירועים שקרו בעבר באופן ישיר. תפיסת הזמן והמקום יכולה להיראות כנפרדת אך במובן עמוק יותר, הכל יכול להתקיים בו - זמנית. מהי תחושת הזמן? איך זמן משפיע על ...