1:29:36שעמום בחיים, שעמום בעבודה, יצירת עניין, שעמום קיומי, איך ליצור עניין? ליהנות משעמום, שעמום טוטאלי, מחפש ריגושים, חיים משעממים, משעמם לי מאוד, משעמם לי בחיים, למצוא עניין, מה לעשות כשמשעמם?
איך ליצור עניין בחיים?
העניין נוצר מתוך נפרדות - תחושת חוסר אחידות או שוני. לדוגמה, אם אתה מתבונן בקיר חלק, תתחיל לשאול שאלות, ואז תוכל ליצור עניין. במילים אחרות, אם אתה לא שואל שאלות, אתה עלול להרגיש חסר עניין. אליעד כהן מציין כי העניין נוצר כתוצאה מקונפליקטים, כלומר, תחושת ההבדל או השוני שמניעה אותנו לחפש עניין, כמו הבחירה להימנע משעמום כדי להשיג ריגוש. יחד עם זאת, הוא טוען שגם תחושת אחדות עשויה להיות מעניינת אם מקבלים אותה כפי שהיא, ללא צורך בשינוי.
מה הקשר בין עניין לשעמום?
כשהעניין נוצר מתוך קונפליקטים, הוא מביא עמו לא פעם מתח נפשי. אליעד כהן טוען שאפשר להרגיש חי ומלא גם כאשר אין שום עניין, על ידי חוויית שלמות ותחושת אחדות. חוויית השעמום נובעת מהחיפוש אחרי עניין, אך למעשה היא עשויה להוביל לשלום פנימי. כאשר אין כל מאבק או תנודתיות, השעמום מאפשר לנפש לנוח ולחוות הרמוניה פנימית.
כיצד השפעת התנודתיות פוגעת בנו?
החיפוש אחרי עניין יוצר התנודתיות בחיינו. אליעד כהן מסביר שהתנודתיות הזאת, שמאפיינת את כל מה שקשור לעניין, צורכת הרבה אנרגיה רגשית ושכלית. כל דבר שמרתק אותנו ומעניין אותנו דורש הרבה מאמץ, ובמהלך אותו מאמץ אנחנו מתרחקים מההרגשה של אחדות ושלמות, מה שיוצר סבל פנימי. השאלה היא האם אפשר לשחרר את הצורך הזה, להפסיק לחפש עניין ולמצוא את השלווה בחוויית חוסר העניין?
מה המחיר של יצירת עניין?
המחיר של יצירת עניין הוא שזו חוויה של מאבק פנימי. עניין מתרחש בתנודתיות רגשית ושכלית, ולכן הוא צורך הרבה משאבים. ברגע שאתה חווה עניין, אתה למעשה מתחיל להזדהות עם צורות מסוימות, מה שמוביל להתמכרות רגשית ולמעמסה שכלית. אליעד כהן טוען שאם תוכל להפסיק להילחם בשעמום ולשחרר את המחויבויות וההעדפות שלך, תוכל להרגיש את השקט הפנימי, שמגיע ממקום של חוסר עניין.
האם אפשר להיות מרוצה כשמשעמם?
השיעמום לא בהכרח רע. למעשה, זהו מצב שבו יש לנו הזדמנות להפסיק לחפש עניין ולהתמקד בשלום פנימי. אליעד כהן מציע שבמקום לחפש ריגושים ולהימנע משעמום, כדאי ללמוד כיצד לשחרר את כל המחויבויות הרגשיות שלנו וליהנות מהשקט שבחוסר עניין. כשאתה מסוגל להפסיק להילחם בצורך בשינוי או בתשומת לב, תוכל למצוא את הרוגע בתוך חוויית השעמום.
איך לשחרר את עצמך מהצורך בתנודתיות?
אם אדם לא מזדהה עם צורות שמחוייבות לו, הוא יכול למצוא שלווה עם כל מצב בו הוא נמצא. אליעד כהן מסביר שכשאתה משחרר את המחויבות שלך לשנות את העולם או לחוות את הדברים בצורה מסוימת, אתה יכול לחוות שלם ושקט פנימי, אפילו בהסתכלות על קיר חסר עניין. המפתח להצלחה בחוויות כאלה הוא הפחתת המחויבות. ככל שאתה לא מתעקש לשנות את העולם או לחוות את הדברים בצורה מסוימת, כך תוכל להיות שלם עם כל מצב בו אתה נמצא.
האם יצירת עניין תלויה רק במאבק פנימי?
ההנחה היא שעניין נוצר מתוך התנגדות או קונפליקט. אבל אליעד כהן טוען שגם חוויית האחדות יכולה להיות מעניינת. ככל שאתה פחות מזדהה עם המחויבויות וההעדפות שלך, תוכל להפסיק לחפש עניין ולהתמקד בשלווה. כל מחויבות שמופיעה במחשבה שלך יוצרת קונפליקט - אם אתה משחרר את המחויבות, אתה משחרר את הקונפליקט, וממילא פועל מתוך הרמוניה פנימית.
לסיכום, כיצד להתמודד עם השעמום?
כדי להיות מרוצה כשמשעמם לך, עליך להשתחרר מהחיפוש אחרי ריגושים ולהפסיק להימנע מהמיצוי של חוויות חסרות עניין. התהליך שבו אתה משחרר את כל המחויבויות שלך יכול להוביל אותך לשלווה פנימית. חוויות השעמום יכולות להיות מלאות בהנאה ושלום פנימי, כל עוד אתה לא מחויב לעניין, לשינוי או להימנעות משעמום.
העניין נוצר מתוך נפרדות - תחושת חוסר אחידות או שוני. לדוגמה, אם אתה מתבונן בקיר חלק, תתחיל לשאול שאלות, ואז תוכל ליצור עניין. במילים אחרות, אם אתה לא שואל שאלות, אתה עלול להרגיש חסר עניין. אליעד כהן מציין כי העניין נוצר כתוצאה מקונפליקטים, כלומר, תחושת ההבדל או השוני שמניעה אותנו לחפש עניין, כמו הבחירה להימנע משעמום כדי להשיג ריגוש. יחד עם זאת, הוא טוען שגם תחושת אחדות עשויה להיות מעניינת אם מקבלים אותה כפי שהיא, ללא צורך בשינוי.
מה הקשר בין עניין לשעמום?
כשהעניין נוצר מתוך קונפליקטים, הוא מביא עמו לא פעם מתח נפשי. אליעד כהן טוען שאפשר להרגיש חי ומלא גם כאשר אין שום עניין, על ידי חוויית שלמות ותחושת אחדות. חוויית השעמום נובעת מהחיפוש אחרי עניין, אך למעשה היא עשויה להוביל לשלום פנימי. כאשר אין כל מאבק או תנודתיות, השעמום מאפשר לנפש לנוח ולחוות הרמוניה פנימית.
כיצד השפעת התנודתיות פוגעת בנו?
החיפוש אחרי עניין יוצר התנודתיות בחיינו. אליעד כהן מסביר שהתנודתיות הזאת, שמאפיינת את כל מה שקשור לעניין, צורכת הרבה אנרגיה רגשית ושכלית. כל דבר שמרתק אותנו ומעניין אותנו דורש הרבה מאמץ, ובמהלך אותו מאמץ אנחנו מתרחקים מההרגשה של אחדות ושלמות, מה שיוצר סבל פנימי. השאלה היא האם אפשר לשחרר את הצורך הזה, להפסיק לחפש עניין ולמצוא את השלווה בחוויית חוסר העניין?
מה המחיר של יצירת עניין?
המחיר של יצירת עניין הוא שזו חוויה של מאבק פנימי. עניין מתרחש בתנודתיות רגשית ושכלית, ולכן הוא צורך הרבה משאבים. ברגע שאתה חווה עניין, אתה למעשה מתחיל להזדהות עם צורות מסוימות, מה שמוביל להתמכרות רגשית ולמעמסה שכלית. אליעד כהן טוען שאם תוכל להפסיק להילחם בשעמום ולשחרר את המחויבויות וההעדפות שלך, תוכל להרגיש את השקט הפנימי, שמגיע ממקום של חוסר עניין.
האם אפשר להיות מרוצה כשמשעמם?
השיעמום לא בהכרח רע. למעשה, זהו מצב שבו יש לנו הזדמנות להפסיק לחפש עניין ולהתמקד בשלום פנימי. אליעד כהן מציע שבמקום לחפש ריגושים ולהימנע משעמום, כדאי ללמוד כיצד לשחרר את כל המחויבויות הרגשיות שלנו וליהנות מהשקט שבחוסר עניין. כשאתה מסוגל להפסיק להילחם בצורך בשינוי או בתשומת לב, תוכל למצוא את הרוגע בתוך חוויית השעמום.
איך לשחרר את עצמך מהצורך בתנודתיות?
אם אדם לא מזדהה עם צורות שמחוייבות לו, הוא יכול למצוא שלווה עם כל מצב בו הוא נמצא. אליעד כהן מסביר שכשאתה משחרר את המחויבות שלך לשנות את העולם או לחוות את הדברים בצורה מסוימת, אתה יכול לחוות שלם ושקט פנימי, אפילו בהסתכלות על קיר חסר עניין. המפתח להצלחה בחוויות כאלה הוא הפחתת המחויבות. ככל שאתה לא מתעקש לשנות את העולם או לחוות את הדברים בצורה מסוימת, כך תוכל להיות שלם עם כל מצב בו אתה נמצא.
האם יצירת עניין תלויה רק במאבק פנימי?
ההנחה היא שעניין נוצר מתוך התנגדות או קונפליקט. אבל אליעד כהן טוען שגם חוויית האחדות יכולה להיות מעניינת. ככל שאתה פחות מזדהה עם המחויבויות וההעדפות שלך, תוכל להפסיק לחפש עניין ולהתמקד בשלווה. כל מחויבות שמופיעה במחשבה שלך יוצרת קונפליקט - אם אתה משחרר את המחויבות, אתה משחרר את הקונפליקט, וממילא פועל מתוך הרמוניה פנימית.
לסיכום, כיצד להתמודד עם השעמום?
כדי להיות מרוצה כשמשעמם לך, עליך להשתחרר מהחיפוש אחרי ריגושים ולהפסיק להימנע מהמיצוי של חוויות חסרות עניין. התהליך שבו אתה משחרר את כל המחויבויות שלך יכול להוביל אותך לשלווה פנימית. חוויות השעמום יכולות להיות מלאות בהנאה ושלום פנימי, כל עוד אתה לא מחויב לעניין, לשינוי או להימנעות משעמום.
- איך להתמודד עם שיעמום?
- הדרך לשלווה פנימית
- הקשר בין שעמום לעניין
- מה לעשות כשמשעמם?
- יצירת עניין או חוויית שלם?
איך יוצרים עניין?
בכדי להבין איך ניתן ליצור עניין, חשוב להכיר את המהות של העניין. עניין נוצר מתוך נפרדות - מתוך תחושת חוסר אחידות או שוני. לדוגמה, כשאתה מתבונן בקיר חלק, אתה שואל שאלות, ואז מתחיל ליצור עניין. אם אתה לא שואל שאלות, אתה עשוי להרגיש חסר עניין. אליעד מציין כי העניין נוצר כתוצאה מקונפליקטים, שמניעים אותנו להתעניין בדברים - כמו הבחירה להימנע משעמום ולהשיג ריגוש. אך הוא טוען שגם הרגשת אחדות עשויה להיות מעניינת אם אתה מקבל אותה כפי שהיא.
כמו כן, אליעד מציע שהתשוקה לעניין נובעת מהמוטיבציה לחוות רגש של שלמות, חיוניות ותחושת שלם. הוא טוען כי אין צורך בהכרח לייצר עניין כדי להרגיש חי, אלא ניתן להשיג תחושות של שלמות גם כאשר אין שום עניין. זהו שינוי תפיסה שיכול להביא לנחת נפשית, על ידי שחרור ממאבקי הנפרדות וההעדפות.
מה הקשר בין חוויית העניין לשעמום?
חוויית העניין קשורה גם לשיעמום. שיעמום הוא למעשה חווית חיסרון, אך באותו זמן הוא עשוי להוביל לשלום פנימי. אליעד מסביר כי העניין מהווה את האתגר הנפשי, אך למעשה הוא סוחף אותנו למאמץ קוגניטיבי רגשתי. אם נוריד את דרישות המחויבות, נוכל לשוב לנפוש בשלום פנימי, שמתגלה דווקא בחוויית חוסר העניין.
כיצד השפעת התנודתיות פוגעת בנו?
כאשר אנחנו מרגישים צורך לשנות, אנחנו בעצם יוצרים קונפליקט פנימי. התנודתיות הזאת, שמאפיינת את העניין, צורכת הרבה אנרגיה רגשית ושכלית. כל דבר שמרתק אותנו ומעניין אותנו דורש הרבה מאמץ, ותוך כדי זה גורם לנו להזדהות עם צורות או תהליכים מסוימים. השאלה היא אם תוכל להשתחרר מהחיפוש אחרי עניין ולמצוא את השלווה גם בחוסר עניין.
מהו המחיר של יצירת עניין?
כשאתה חווה עניין, אתה למעשה נמצא במאבק פנימי - תנודתיות רגשית ושכלית שמביאה עמה סבל. אליעד מציין כי אם תוכל להפסיק להילחם בשיעמום ולשחרר את המחויבויות וההעדפות שלך, תוכל להתענג על שקט פנימי, שמגיע ממקום של חוסר עניין.
מהי הדרך להתחבר עם העולם בלי לייצר עניין?
האם ניתן להרגיש שלם עם העולם מבלי להתחיל ליצור עניין? התשובה היא שכן. כאשר אדם לא מזדהה עם דברים שמחויבים לו, הוא יכול לחוות חוויות של הרמוניה ושקט פנימי, גם בהסתכלות על קיר חסר עניין. המפתח להצלחה בחוויות כאלו טמון בהפחתת המחויבות. אם אתה לא מתעקש לשנות את העולם או לחוות את הדברים בצורה מסוימת, תוכל להיות שלם עם כל מצב בו אתה נמצא.
כיצד הרגשות הפנימיים משפיעים על יצירת עניין?
אם יש לך מחויבות פנימית לרגש מסוים, כל מה שקשור אליו יהפוך מעניין. אליעד מציין כי לעיתים תחושת השעמום נובעת מהרצון הפנימי שלך להרגיש שייך או שונה מהמציאות. חוויות של שעמום לא נגרמות בהכרח מתוך העדר עניין, אלא מתוך הימנעות ממאבק פנימי ומשאלות לא פתורות.
לסיכום:
כיצד תוכל להיות מרוצה כשמשעמם לך? על ידי היכולת להשתחרר מהתחושות שמובילות אותך לחפש ריגושים, להפסיק להימנע מהמיצוי של חוויות חסרות עניין, ולבחור בשלווה הפנימית.
בכדי להבין איך ניתן ליצור עניין, חשוב להכיר את המהות של העניין. עניין נוצר מתוך נפרדות - מתוך תחושת חוסר אחידות או שוני. לדוגמה, כשאתה מתבונן בקיר חלק, אתה שואל שאלות, ואז מתחיל ליצור עניין. אם אתה לא שואל שאלות, אתה עשוי להרגיש חסר עניין. אליעד מציין כי העניין נוצר כתוצאה מקונפליקטים, שמניעים אותנו להתעניין בדברים - כמו הבחירה להימנע משעמום ולהשיג ריגוש. אך הוא טוען שגם הרגשת אחדות עשויה להיות מעניינת אם אתה מקבל אותה כפי שהיא.
כמו כן, אליעד מציע שהתשוקה לעניין נובעת מהמוטיבציה לחוות רגש של שלמות, חיוניות ותחושת שלם. הוא טוען כי אין צורך בהכרח לייצר עניין כדי להרגיש חי, אלא ניתן להשיג תחושות של שלמות גם כאשר אין שום עניין. זהו שינוי תפיסה שיכול להביא לנחת נפשית, על ידי שחרור ממאבקי הנפרדות וההעדפות.
מה הקשר בין חוויית העניין לשעמום?
חוויית העניין קשורה גם לשיעמום. שיעמום הוא למעשה חווית חיסרון, אך באותו זמן הוא עשוי להוביל לשלום פנימי. אליעד מסביר כי העניין מהווה את האתגר הנפשי, אך למעשה הוא סוחף אותנו למאמץ קוגניטיבי רגשתי. אם נוריד את דרישות המחויבות, נוכל לשוב לנפוש בשלום פנימי, שמתגלה דווקא בחוויית חוסר העניין.
כיצד השפעת התנודתיות פוגעת בנו?
כאשר אנחנו מרגישים צורך לשנות, אנחנו בעצם יוצרים קונפליקט פנימי. התנודתיות הזאת, שמאפיינת את העניין, צורכת הרבה אנרגיה רגשית ושכלית. כל דבר שמרתק אותנו ומעניין אותנו דורש הרבה מאמץ, ותוך כדי זה גורם לנו להזדהות עם צורות או תהליכים מסוימים. השאלה היא אם תוכל להשתחרר מהחיפוש אחרי עניין ולמצוא את השלווה גם בחוסר עניין.
מהו המחיר של יצירת עניין?
כשאתה חווה עניין, אתה למעשה נמצא במאבק פנימי - תנודתיות רגשית ושכלית שמביאה עמה סבל. אליעד מציין כי אם תוכל להפסיק להילחם בשיעמום ולשחרר את המחויבויות וההעדפות שלך, תוכל להתענג על שקט פנימי, שמגיע ממקום של חוסר עניין.
מהי הדרך להתחבר עם העולם בלי לייצר עניין?
האם ניתן להרגיש שלם עם העולם מבלי להתחיל ליצור עניין? התשובה היא שכן. כאשר אדם לא מזדהה עם דברים שמחויבים לו, הוא יכול לחוות חוויות של הרמוניה ושקט פנימי, גם בהסתכלות על קיר חסר עניין. המפתח להצלחה בחוויות כאלו טמון בהפחתת המחויבות. אם אתה לא מתעקש לשנות את העולם או לחוות את הדברים בצורה מסוימת, תוכל להיות שלם עם כל מצב בו אתה נמצא.
כיצד הרגשות הפנימיים משפיעים על יצירת עניין?
אם יש לך מחויבות פנימית לרגש מסוים, כל מה שקשור אליו יהפוך מעניין. אליעד מציין כי לעיתים תחושת השעמום נובעת מהרצון הפנימי שלך להרגיש שייך או שונה מהמציאות. חוויות של שעמום לא נגרמות בהכרח מתוך העדר עניין, אלא מתוך הימנעות ממאבק פנימי ומשאלות לא פתורות.
לסיכום:
כיצד תוכל להיות מרוצה כשמשעמם לך? על ידי היכולת להשתחרר מהתחושות שמובילות אותך לחפש ריגושים, להפסיק להימנע מהמיצוי של חוויות חסרות עניין, ולבחור בשלווה הפנימית.
- איך להתמודד עם שיעמום
- הדרך לשלווה פנימית
- הקשר בין שעמום לעניין
- מה לעשות כשמשעמם?
- יצירת עניין או חוויית שלם?
שאלה: איך יוצרים עניין?
אליעד: מה זה עניין?
למה אתה רוצה ליצור עניין? בשביל התחושה. זה אומר שיכול להיות שאולי לא תרצה שיהיה מעניין, כי מעניין יכול לעשות לך רע.
איך זה שמעניין זה רע? עניין נוצר מנבדלות, אז זה אומר שנפרדות זה מעניין ואחדות לא מעניין. אבל אני טוען שגם אחדות זה מעניין, יש כאן משהו אחר.
אנחנו למעשה מנסים לבדוק את המנגנון של המוח, איך הוא יוצר עניין. ואני טוען שגם החוויה שהכל אחד יכולה להיות מעניינת בפני עצמה, כי מאחורי העניין יש משהו יותר עמוק.
למה אתה רוצה שיהיה לך מעניין?
שאלה: כדי להרגיש - חי, שלם, מלא עניין.
אליעד: האם כדי להרגיש חי מלא ושלם אתה צריך שיהיה לך מעניין?
אני רוצה להביא אותך למצב שלא תצטרך ליצור עניין אלא שלא תרצה להיות בעניין, שתרצה את זה שלא מעניין.
למשל אתה מתבונן בקיר חלק, איך יוצרים עניין? שואלים שאלות לגבי הקיר. ואם אתה לא שואל שאלות ולא יוצר עניין, איך אתה יכול להפיק הנאה מסתם להסתכל על קיר? אני רוצה להביא אותך למצב שלא תרצה עניין, שמבחינתך חוסר עניין עדיף.
ואני גם דופק אותך בהסבר הזה, כי אם יהיה לך טוב בלא מעניין, אז יהיה לך פחות טוב במעניין. אבל מצד שני המעניין יהיה יותר מלא מעניין כי אתה גם תסבול ממנו ולא רק תהנה ממנו.
אני טוען שמאחורי העניין יש משהו אחר, אתה מחפש עניין מסיבה אחרת.
אם נגיד שאתה מחפש עניין בשביל העניין, אז אם אין עניין אתה סובל.
אבל אם נגיד שאתה מחפש עניין בשביל משהו אחר, אז אולי אפשר להשיג את המשהו האחר גם בלי עניין.
עניין זה צורה להשגת מהות, אז מה המהות של העניין? להתחבר ריגשית.
אני רוצה לחבר אותך ריגשית על ידי יצירת עניין, או שאתה יכול להתחבר ריגשית בגלל שזה לא מעניין.
להתחבר ריגשית הכוונה לחוות שלוות נפש, הרמוניה, שלמות. איך דרך האחדות תתחבר ריגשית.
יש שתי חוויות, ולי חשוב לספר לך על חווית השיעמום כי היא השורש של החוויה של העניין. שזה אומר שהעניין מעניין רק בגלל שהוא מוביל אותך בסוף לשיעמום.
בכל דבר יש את ההשתקפות של השלם, בשלם יש את הדבר והיפוכו.
אני טוען שיש מעניין ויש לא מעניין, מעניין פירושו תנודתיות. ולא מעניין פירושו חוסר תנודתיות, אין עניין, אין דינמיקה, אין שינוי, זה אותו דבר.
אני רוצה להביא אותך לחוויה שאתה תהנה מזה שאתה משועמם למוות, שתוכל להשיג את התכלית של העניין בחוסר עניין.
יש בעיקרון שני דברים - היש והאין. השורש של היש הוא אין. העניין הוא שיש חוויה רעה שנובעת מעניין, מעניין זה גם רע, למה? כי מעניין פירושו חווית קונפליקט, בלי קונפליקט אין עניין.
עניין פירושו תנודתיות ריגשית ותנודתיות שיכלית. וזה אומר שהעניין צורך הרבה משאבים. ועניין נוצר מחוויות חיסרון, וגם ככול שיש יותר ישויות שמתנגשות בסיפור.
כשאתה חושב על שולחן, אתה למעשה חושב על חווית חיסרון, ההגדרה במוח זה לא כיסא, זה שולחן. כשאתה חושב על ריהוט של בית, זה יותר מעניין מאשר לחשוב רק על שולחן כי יש לך יותר אפשרויות חשיבה.
ככול שהמוח שלך חושב על יותר צורות, אתה למעשה מתרחק מהאחדות ובורח לנפרדות, בעצם אתה חווה יותר קונפליקטים וניגודים.
אם אין מאמץ, אין עניין. כך שאם אתה לא רוצה להתאמץ אתה לא יכול למצוא עניין. עבודה מעניינת היא עבודה שאתה מתאמץ בה.
אז מה החיסרון של העניין? שהוא מתיש אותך ברמה הנפשית והשיכלית. איך הוא מתיש אותך? הוא גורם לך בעצם להזדהות עם צורות, הוא גורם לך לתלות ריגשית, הוא גורם לך למעמסה שיכלית, זה גם תלוי באיזה עוצמה, כי אתה יכול להיות כל כך ספוג ששכחת מהכל.
אני רוצה ללמד אותך איך לקחת את המחוייב ולהפוך אותו לפחות מעניין. ואם המחוייב יהיה פחות מעניין אז תוכל ליהנות מהחוסר עניין.
כשאתה בחוויה של עניין אתה לא יכול להיות בהרמוניה עם המציאות, זה אחד על חשבון השני.
בעיקרון, ככול שאתה יותר מזדהה עם הצורה, ככה זה יותר מעניין. אבל זה בא על חשבון ההרמוניה. אתה למשל לא יכול לראות איך תוקעים גול לקבוצה שלך ולראות זאת כמושלם.
בעניין יש העדפות כמו טוב ורע, צריך או לא צריך, כדאי או לא כדאי.
ואני רוצה להביא אותך לחוויה שאתה תנקה את הקיר הזה מהבוקר ועד הערב ותתענג על כל רגע. וזה על ידי חוסר עניין, כי בחוסר עניין יש הרמוניה.
אם בראש שלך יש לך מחשבות של דברים מחוייבים, הם מונעים ממך ליהנות מההרמוניה שיש בחוסר עניין. אבל אם תדע לשחרר את כל המחוייבים שלך, אז תוכל להתענג על חוסר עניין.
מי מחליט אם תרצה עניין או חוסר עניין? אם אתה בראש שלך אומר, שמחוייב משהו מסויים, ואם אתה לא מוכן לשחרר אותו, אז אתה לא יכול להיות בהרמוניה. ואם אתה לא בהרמוניה, אז יש לך עניין, ואם יש לך עניין, אתה צריך להתאמץ.
כשאתה אומר, אני לא מוכן להתאמץ, זה בעצם אומר שאתה לא חושב שיש דברים מחוייבים. להגיד אני רוצה להתאמץ, פירושו הדבר מחוייב עבורי. להגיד אני לא רוצה להתאמץ, פירושו הדבר לא מחוייב עבורי. ככול שיש יותר צורות שמחוייבות בעיניך אז ממילא יש לך יותר עניין. וככול שיש בעיניך פחות דברים שמחוייבים אז אתה בפחות עניין.
מצד שני אמנם ככול שיש דברים מחוייבים אז יותר מעניין, אבל זאת יותר חווית צמצום. וההפך של הדבר, שאם אתה מנמיך את המחוייבים, אז אתה מגיע למחוייב הראשון שהוא אני קיים, ואז גם הוא נעלם, ואז אתה במאה אחוז הרמוניה.
או שאתה משאיר את המחוייב הראשון של אני קיים, וחוץ מזה אתה לא מחוייב לשום דבר, וגם כאן אתה חווה הרמוניה טובה.
זאת אומרת שאתה יכול ליהנות מלהסתכל על קיר, לא מתוך יצירת עניין, אלא בגלל שזה לא מעניין. כי הלא מעניין בעצם הורג לך את המוח, הורג לך את התנודתיות, ואם אתה מפסיק את התנודתיות אתה בצומת דרכים, האחד להילחם בזה ולהגיד שאני רוצה עניין, ואז אתה יוצר נפרדות. והשניה שאתה אומר, אני לא רוצה עניין, ואז אה נותן לזה להרוג אותך, אבל אם אתה לא מתעניין ולא מוכן שזה יהרוג אותך, אז אתה סובל מהחוסר עניין.
לאדם יש הרבה מחוייבים כמו, אני רוצה לבטא את הפוטנציאל שלי, מחוייב שידעו מי אני, מחוייב שאני אממש את עצמי, מחוייב שאני אבטא את עצמי, מחוייב שאני לא יעלם, מחוייב שאני אחיה, ואם אתה יושב מול הקיר, זה יוצר אצלך קונפליקטים נגד המחוייבים שלך.
אם אתה רוצה להיות יותר יש, אז ככול שיש לך יותר עניין, כך אתה חווה יותר את הישות שלך. ואם אתה רוצה להיות אין, עדיף לך ללכת לחוסר עניין.
כשאתה בחוסר עניין אתה סובל, כי זה הופך אותך לכלום, לחוסר דינמיקה, אז לא יודעים שאתה פה.
אתמול מישהו אמר, אני רואה הכל אטומים ואני מפחד להיעלם, ואתה אמרת לו, מדוע את מפחד להיעלם? אבל זה אותו סיפור אצלך, כי אדם שלא מפחד להיעלם הוא לא יכול להשתעמם ממשהו. שיעמום פירושו, אני מרגיש שאני נעלם.
אם משעמם לך, אתה רוצה לעשות משהו, מה זה אומר? שאתה רוצה לשנות, למה האדם 24 שעות כל הזמן רוצה לשנות? כי השינוי מראה שהוא פה.
אם אתה קם בבוקר ואין לך רצון, אז אתה חלק מהריהוט. הרצון יוצר לך את החוויה שאתה לא חלק מהמציאות, אלא אתה נפרד מהמציאות.
השינוי נותן לך תחושה של חיים, אך שינוי פירושו מאמץ.
אתה עכשיו מבדיל בן דומם לאדם, מה ההבדל תכלס? רק בשינויים.
כשאתה הולך ברחוב, אתה מבדיל בינך לבין עץ למשל, אתה נע, אבל אם אתה בחוויה שאין לך כל רצון, אז אתה כבר לא בן אדם, אתה כמו גרגיר אבק שעף. עכשיו, אם אתה לא מוכן להיות גרגיר אבק שעף, אז אתה רוצה לשנות ולהיות יחודי.
ככול שהאדם משנה יותר, כך הוא מרגיש יותר חי. אם אתה לא רוצה להיעלם, תתחיל לקחת דברים ולהתחיל לשנות אותם.
אם האדם לא מוכן לשחרר עד הסוף, הוא לא יכול ליהנות מחוויות משעממות. אך אם אתה משחרר עד הסוף, אז אתה יכול ליהנות מחוויה של שיעמום פי מיליון, למה? כי העניין דורש ממך לחוות שאתה קיים. אין אפשרות להתעניין במשהו בלי לדעת שאתה קיים.
אם אתה לא מצליח ליצור עניין, אז שתדע שבמקום לסבול מזה שאין לך עניין, תגיד לעצמך, אני נעלם עכשיו, זאת אומרת שתמשוך את עצמך להפך של העניין, או שתשחרר את הרצון להיות קיים, אתה לוקח מחוייב והופך אותו לאפשרי. תגיד לעצמך, אני לאיודע כלום, לא מחוייב שאני אחיה, לא מחוייב שאני אשנה את המציאות, לא מחוייב כלום.
שאלה: איך אני הופך עצמי לכלום, האם אני הצופה?
אליעד: לא, הצופה זה בעייתי מידי, הצופה שמסתכל למשל על קיר, יכול לחטוף עצבים שחבל על הזמן.
נעלם, פירושו נכונות להסתכל על הדברים מנקודת מבט הפוכה. למשל יש לך דיעה שאתה לא דומם, או יש לי בחירה חופשית או אני רוצה להצליח, כל מה שמבטא את ישותך כמלך, אלא הם המחוייבים שלך שאיתם אתה פועל במשך היום, והמחוייבים האלה, אם הם נתקעים במסך לבן, הם ממש סובלים. כי איך אני יכול לבטא את עצמי, אם אין לי אינטרקציה? הקונפליקט של השיעמום נוצר בגלל שאתה רוצה להיות משהו ולא סתם.
המחוייבים האלו, הם אלו שנותנים לך את הכוח לפעול. האדם מפחד למות וזה מתלבש לו בזה שהוא לא עושה כלום, כי לא לעשות כלום זה כמו מוות.
אם אתה מוכן לוותר על המחוייבים האלו ולהגיד, אין לי בחירה חופשית, אני כלום, אין לי ישות עצמאית - אתה פשוט מזדהה עם זה. אתהאומר, אני אפס, אני כלום, אני דומם, אני ללא בחירה...
אם אתה לא מוכן לשחרר את המחוייבים האלו, אתה סובל.
בסוף התהליך יהיו לך שתי חוויות, האחת האפשרות ליהנות מחוסר עניין, והאפשרות ליהנות מעניין. וזה תעודת ביטוח שאף פעם לא ימאס לך מהחיים.
למשל כשאתה עובד בעבודה משעממת, אתה מפסיק להתעניין בעבודה, אתה מפסיק להתעניין במה שאתה מרגיש, אתה לא מתעניין במה שאתה חושב, אתה לא מתעניין במה שאתה יודע, אתה מתחיל פחות להתעניין.
אתה לוקח את הסבל, הסבל מדכא אותך, אם אתה מוכן להיות מדוכא אז אתה מתחיל ליהנות מהסבל.
האדם קם בבוקר ואומר שהוא לא רוצה להיות מדוכא, והסבל מדכא אותו והוא לא מוכן לסבול. החוסר עניין מדכא אותי, אז אני לא מוכן להיות בחוסר עניין.
אבל אם אתה משנה את הגישה שלך ואומר, אני מוכן להיות מדוכא, אני רוצה להיות מדוכא, אני לא רוצה להיות קיים בכלל, אז כאשר בא אליך הסבל, אתה למעשה נותן לסבל להרוג אותך. שאם באה אליך תחושה שאומרת לך מה פתאום שתהיה עבד, אתה לא מתנגד לה, אתה משחרר ואומר, נכון אני עבד.
אתה למעשה נותן לרע להרוג אותך, אבל הוא לא הורג אותך, אלא הוא הורג את הרצונות והשאיפות שלך, ואם אתה הורג את השאיפות שלך, אתה מגיע להרמוניה.
מצד שני, אם תצליח לעשות את זה ותהנה מזה, אתה יכול להכנס לדיכאון מזה שיש דברים מעניינים, אתה תרצה את הרוגע וההרמוניה.
כול מחוייב שקופץ לך, תן לו היפוך. כמו למשל אתה חייב להתחתן - ההיפוך, אני לא חייב להתחתן. למשל עולה לך מחשבה שאתה חייב לבטא את עצמך, תשאל, האם אני חייב לבטא את עצמי? לא, אז אני לא מבטא.
שאלה: אתה למשל משתחרר מכל מיני כבלים שמנהלים אותך.
אליעד: אם השיעמום הורס לך את המימוש העצמי, אז איך יוצרים עניין? על ידי מימוש עצמי. אז יש שתי אפשרויות, האחת להגיד אני לא רוצה לממש את עצמי, והשנייה לבטא את עצמך, להמציא משהו, תוציא מעצמך משהו שיחדש לך.
שאלה: יש כאן שני דרכים, או שתעלים את עצמך או שתממש את עצמך, אתה משחק איך שבא לך.
אליעד: כל עניין בקצה שלו הופך להיות חוסר עניין, כל תהליך מעניין נגמר בקצה שלו, כל תהליך שיכלי אם תעמיק בו יותר ויותר יהיה גם יותר מעניין עד שבסוף הוא מאבד עניין. למה לא מעניין? כי בסוף אתה מגיע לאחד, ואם הכל אחד אז זה לא מעניין.
העניין נמצא בריחוק מהאחד, ולכן אני למשל כדי להתעניין בדברים אני משתדל לא להתעמק בהם יותר מדי, כי אם אני אתעמק בהם, אני ציק צ'ק מגיע לסוף וזה לא מעניין אותי יותר. אך מה שמעניין אותי זה, שבסוף יש חוסר עניין.
מה שמעניין זה שמגיעים בסוף לאחד, אך כדי שזה יעניין אותי אני לא מגיע לזה מיד.
מה מעניין בחיים האלה? אני אספר לך, יש חוויה שהיא מאוד מאוד טובה, שהיא חוויה של להיות אלוהים, להיות שלם, מה שמעניין פה בחיים זאת החוויה הזאת, איך החוויה קשורה? אני אומר לך שכול התהליכים מובילים אליה.
כול תהליך שתקח ותתבונן בו, ותשאל עליו שאלות, כמו, למה זה כך? ותחקור, ותחקור ותחקור, בסוף תגיע לחוויה שאתה אלוהים. החוויה האלוהים משתקפת אליך מתוך תתי תהליכים.
עכשיו, אם תלך אליה מהר מדי, אז תקבל אותה כמושלמת, אבל אם אתה רוצה לחוות אותה הרבה פעמים, אז תיסע יותר לאט.
אם למשל יש לך בחיים משהו שאתה לא רוצה אותו, ואם תשאל למה אני לא רוצה אותו, זה יהפך ליותר מעניין, אבל אם תחקור פנימה, ותשאל למה, זה יגיע לאחד ואז זה לא יהיה יותר מעניין.
למשל אתה הולך לעבודה ושואל למה? כדי שיהיה לך כסף, כדי שיהיה לך בחורה, כדי שתקנה כל מיני דברים, ואז זה מעניין. אך אם אתה הולך למוחלט, בסוף אתה כבר לא תרצה את הכסף. השאלה היא אם אתה נכנס לרוחב בשאלה או לעומק בשאלה.
וזה לא בהכרח רע להכנס לעומק, כי זה עוזר לך לסגור מעגל.
אם תאחז רק באיך ליצור עניין, בסוף זה לא יחזיק לך, אתה צריך להשלים אותו גם אם האין עניין.
שאלה: יש לי עכשיו מגרש משחקים גדול יותר.
אליעד: לפי זה אתה יכול להבין הרבה דברים.
למשל בחורה אומרת שאתה לא מעניין, או שמבקשת שתעניין אותה, למה לא מעניין? כי אין קונפליקט.
למשל בחורה לא רוצה אותך? למה לא רוצה אם יש סיבה אתה יכול להשתנות, אך אם אתה לא מאתגר אותה, תיצור קונפליקט, כמו אני לא רוצה אותך. ואז היא מתחילה להתעניין, למה? כי היא רוצה להרגיש שהיא שווה משהו.
אם אתה מבין איך המנגנון עובד, אתה יכול ליצור יותר עניין או פחות עניין, יותר הזדהות או פחות הזדהות.
לסמים יש שתי השפעות, אחת שאתה לוקח את המחוייב והופך אותו לאפשרי, אתה חווה חוויות שאתה חושב שהם מחוייבות והסם גורם לך להרגיש שזה לא מחוייב, אלא זה בסדר איך שזה, הסם מרגיע אותך, כי הוא משחרר לך את הדברים שאתה בטוח בהם.
ויש סמים שיוצרים לך תנודתיות שאפילו הקיר מתחיל לזוז, ואם הוא מתחיל לזוז אז זה מתחיל להיות מעניין. אבל גם זה ממצא את עצמו בסוף.
ולמה הנפילה מהסמים? בגלל ההיפוך, אבל אם אתה מקבל את ההיפוך, מקבל את הנפילה, אז כבר אין בעיה.
שאלה: הבעיה היא שאתה מתנגד לחוויה.
אליעד: ולמה אתה מתנגד לחוויה? כי יש חוויה שמושכת אותך לכלום, ויש חוויה שמושכת אותך להיות משהו.
כשאתה מבין את החוקים האלו, אז אתה יכול להחליט איך לבחור, יש לך את כל הטווח.
המשימה שלך עכשיו היא להתבונן בזה, ואז ההבנה משנה לך את החוויה, ותוכל לראות איך כל דבר מתקשר למה שדברנו כאן.
למשל כשאתה חושב, למה זה יפה וזה לא יפה? אתה רואה שדבר מסויים מרגיע ודבר אחר מרגיז, ולפי זה אתה מחליט אם זה יפה בעיניך או לא יפה.
אליעד: מה זה עניין?
למה אתה רוצה ליצור עניין? בשביל התחושה. זה אומר שיכול להיות שאולי לא תרצה שיהיה מעניין, כי מעניין יכול לעשות לך רע.
איך זה שמעניין זה רע? עניין נוצר מנבדלות, אז זה אומר שנפרדות זה מעניין ואחדות לא מעניין. אבל אני טוען שגם אחדות זה מעניין, יש כאן משהו אחר.
אנחנו למעשה מנסים לבדוק את המנגנון של המוח, איך הוא יוצר עניין. ואני טוען שגם החוויה שהכל אחד יכולה להיות מעניינת בפני עצמה, כי מאחורי העניין יש משהו יותר עמוק.
למה אתה רוצה שיהיה לך מעניין?
שאלה: כדי להרגיש - חי, שלם, מלא עניין.
אליעד: האם כדי להרגיש חי מלא ושלם אתה צריך שיהיה לך מעניין?
אני רוצה להביא אותך למצב שלא תצטרך ליצור עניין אלא שלא תרצה להיות בעניין, שתרצה את זה שלא מעניין.
למשל אתה מתבונן בקיר חלק, איך יוצרים עניין? שואלים שאלות לגבי הקיר. ואם אתה לא שואל שאלות ולא יוצר עניין, איך אתה יכול להפיק הנאה מסתם להסתכל על קיר? אני רוצה להביא אותך למצב שלא תרצה עניין, שמבחינתך חוסר עניין עדיף.
ואני גם דופק אותך בהסבר הזה, כי אם יהיה לך טוב בלא מעניין, אז יהיה לך פחות טוב במעניין. אבל מצד שני המעניין יהיה יותר מלא מעניין כי אתה גם תסבול ממנו ולא רק תהנה ממנו.
אני טוען שמאחורי העניין יש משהו אחר, אתה מחפש עניין מסיבה אחרת.
אם נגיד שאתה מחפש עניין בשביל העניין, אז אם אין עניין אתה סובל.
אבל אם נגיד שאתה מחפש עניין בשביל משהו אחר, אז אולי אפשר להשיג את המשהו האחר גם בלי עניין.
עניין זה צורה להשגת מהות, אז מה המהות של העניין? להתחבר ריגשית.
אני רוצה לחבר אותך ריגשית על ידי יצירת עניין, או שאתה יכול להתחבר ריגשית בגלל שזה לא מעניין.
להתחבר ריגשית הכוונה לחוות שלוות נפש, הרמוניה, שלמות. איך דרך האחדות תתחבר ריגשית.
יש שתי חוויות, ולי חשוב לספר לך על חווית השיעמום כי היא השורש של החוויה של העניין. שזה אומר שהעניין מעניין רק בגלל שהוא מוביל אותך בסוף לשיעמום.
בכל דבר יש את ההשתקפות של השלם, בשלם יש את הדבר והיפוכו.
אני טוען שיש מעניין ויש לא מעניין, מעניין פירושו תנודתיות. ולא מעניין פירושו חוסר תנודתיות, אין עניין, אין דינמיקה, אין שינוי, זה אותו דבר.
אני רוצה להביא אותך לחוויה שאתה תהנה מזה שאתה משועמם למוות, שתוכל להשיג את התכלית של העניין בחוסר עניין.
יש בעיקרון שני דברים - היש והאין. השורש של היש הוא אין. העניין הוא שיש חוויה רעה שנובעת מעניין, מעניין זה גם רע, למה? כי מעניין פירושו חווית קונפליקט, בלי קונפליקט אין עניין.
עניין פירושו תנודתיות ריגשית ותנודתיות שיכלית. וזה אומר שהעניין צורך הרבה משאבים. ועניין נוצר מחוויות חיסרון, וגם ככול שיש יותר ישויות שמתנגשות בסיפור.
כשאתה חושב על שולחן, אתה למעשה חושב על חווית חיסרון, ההגדרה במוח זה לא כיסא, זה שולחן. כשאתה חושב על ריהוט של בית, זה יותר מעניין מאשר לחשוב רק על שולחן כי יש לך יותר אפשרויות חשיבה.
ככול שהמוח שלך חושב על יותר צורות, אתה למעשה מתרחק מהאחדות ובורח לנפרדות, בעצם אתה חווה יותר קונפליקטים וניגודים.
אם אין מאמץ, אין עניין. כך שאם אתה לא רוצה להתאמץ אתה לא יכול למצוא עניין. עבודה מעניינת היא עבודה שאתה מתאמץ בה.
אז מה החיסרון של העניין? שהוא מתיש אותך ברמה הנפשית והשיכלית. איך הוא מתיש אותך? הוא גורם לך בעצם להזדהות עם צורות, הוא גורם לך לתלות ריגשית, הוא גורם לך למעמסה שיכלית, זה גם תלוי באיזה עוצמה, כי אתה יכול להיות כל כך ספוג ששכחת מהכל.
אני רוצה ללמד אותך איך לקחת את המחוייב ולהפוך אותו לפחות מעניין. ואם המחוייב יהיה פחות מעניין אז תוכל ליהנות מהחוסר עניין.
כשאתה בחוויה של עניין אתה לא יכול להיות בהרמוניה עם המציאות, זה אחד על חשבון השני.
בעיקרון, ככול שאתה יותר מזדהה עם הצורה, ככה זה יותר מעניין. אבל זה בא על חשבון ההרמוניה. אתה למשל לא יכול לראות איך תוקעים גול לקבוצה שלך ולראות זאת כמושלם.
בעניין יש העדפות כמו טוב ורע, צריך או לא צריך, כדאי או לא כדאי.
ואני רוצה להביא אותך לחוויה שאתה תנקה את הקיר הזה מהבוקר ועד הערב ותתענג על כל רגע. וזה על ידי חוסר עניין, כי בחוסר עניין יש הרמוניה.
אם בראש שלך יש לך מחשבות של דברים מחוייבים, הם מונעים ממך ליהנות מההרמוניה שיש בחוסר עניין. אבל אם תדע לשחרר את כל המחוייבים שלך, אז תוכל להתענג על חוסר עניין.
מי מחליט אם תרצה עניין או חוסר עניין? אם אתה בראש שלך אומר, שמחוייב משהו מסויים, ואם אתה לא מוכן לשחרר אותו, אז אתה לא יכול להיות בהרמוניה. ואם אתה לא בהרמוניה, אז יש לך עניין, ואם יש לך עניין, אתה צריך להתאמץ.
כשאתה אומר, אני לא מוכן להתאמץ, זה בעצם אומר שאתה לא חושב שיש דברים מחוייבים. להגיד אני רוצה להתאמץ, פירושו הדבר מחוייב עבורי. להגיד אני לא רוצה להתאמץ, פירושו הדבר לא מחוייב עבורי. ככול שיש יותר צורות שמחוייבות בעיניך אז ממילא יש לך יותר עניין. וככול שיש בעיניך פחות דברים שמחוייבים אז אתה בפחות עניין.
מצד שני אמנם ככול שיש דברים מחוייבים אז יותר מעניין, אבל זאת יותר חווית צמצום. וההפך של הדבר, שאם אתה מנמיך את המחוייבים, אז אתה מגיע למחוייב הראשון שהוא אני קיים, ואז גם הוא נעלם, ואז אתה במאה אחוז הרמוניה.
או שאתה משאיר את המחוייב הראשון של אני קיים, וחוץ מזה אתה לא מחוייב לשום דבר, וגם כאן אתה חווה הרמוניה טובה.
זאת אומרת שאתה יכול ליהנות מלהסתכל על קיר, לא מתוך יצירת עניין, אלא בגלל שזה לא מעניין. כי הלא מעניין בעצם הורג לך את המוח, הורג לך את התנודתיות, ואם אתה מפסיק את התנודתיות אתה בצומת דרכים, האחד להילחם בזה ולהגיד שאני רוצה עניין, ואז אתה יוצר נפרדות. והשניה שאתה אומר, אני לא רוצה עניין, ואז אה נותן לזה להרוג אותך, אבל אם אתה לא מתעניין ולא מוכן שזה יהרוג אותך, אז אתה סובל מהחוסר עניין.
לאדם יש הרבה מחוייבים כמו, אני רוצה לבטא את הפוטנציאל שלי, מחוייב שידעו מי אני, מחוייב שאני אממש את עצמי, מחוייב שאני אבטא את עצמי, מחוייב שאני לא יעלם, מחוייב שאני אחיה, ואם אתה יושב מול הקיר, זה יוצר אצלך קונפליקטים נגד המחוייבים שלך.
אם אתה רוצה להיות יותר יש, אז ככול שיש לך יותר עניין, כך אתה חווה יותר את הישות שלך. ואם אתה רוצה להיות אין, עדיף לך ללכת לחוסר עניין.
כשאתה בחוסר עניין אתה סובל, כי זה הופך אותך לכלום, לחוסר דינמיקה, אז לא יודעים שאתה פה.
אתמול מישהו אמר, אני רואה הכל אטומים ואני מפחד להיעלם, ואתה אמרת לו, מדוע את מפחד להיעלם? אבל זה אותו סיפור אצלך, כי אדם שלא מפחד להיעלם הוא לא יכול להשתעמם ממשהו. שיעמום פירושו, אני מרגיש שאני נעלם.
אם משעמם לך, אתה רוצה לעשות משהו, מה זה אומר? שאתה רוצה לשנות, למה האדם 24 שעות כל הזמן רוצה לשנות? כי השינוי מראה שהוא פה.
אם אתה קם בבוקר ואין לך רצון, אז אתה חלק מהריהוט. הרצון יוצר לך את החוויה שאתה לא חלק מהמציאות, אלא אתה נפרד מהמציאות.
השינוי נותן לך תחושה של חיים, אך שינוי פירושו מאמץ.
אתה עכשיו מבדיל בן דומם לאדם, מה ההבדל תכלס? רק בשינויים.
כשאתה הולך ברחוב, אתה מבדיל בינך לבין עץ למשל, אתה נע, אבל אם אתה בחוויה שאין לך כל רצון, אז אתה כבר לא בן אדם, אתה כמו גרגיר אבק שעף. עכשיו, אם אתה לא מוכן להיות גרגיר אבק שעף, אז אתה רוצה לשנות ולהיות יחודי.
ככול שהאדם משנה יותר, כך הוא מרגיש יותר חי. אם אתה לא רוצה להיעלם, תתחיל לקחת דברים ולהתחיל לשנות אותם.
אם האדם לא מוכן לשחרר עד הסוף, הוא לא יכול ליהנות מחוויות משעממות. אך אם אתה משחרר עד הסוף, אז אתה יכול ליהנות מחוויה של שיעמום פי מיליון, למה? כי העניין דורש ממך לחוות שאתה קיים. אין אפשרות להתעניין במשהו בלי לדעת שאתה קיים.
אם אתה לא מצליח ליצור עניין, אז שתדע שבמקום לסבול מזה שאין לך עניין, תגיד לעצמך, אני נעלם עכשיו, זאת אומרת שתמשוך את עצמך להפך של העניין, או שתשחרר את הרצון להיות קיים, אתה לוקח מחוייב והופך אותו לאפשרי. תגיד לעצמך, אני לאיודע כלום, לא מחוייב שאני אחיה, לא מחוייב שאני אשנה את המציאות, לא מחוייב כלום.
שאלה: איך אני הופך עצמי לכלום, האם אני הצופה?
אליעד: לא, הצופה זה בעייתי מידי, הצופה שמסתכל למשל על קיר, יכול לחטוף עצבים שחבל על הזמן.
נעלם, פירושו נכונות להסתכל על הדברים מנקודת מבט הפוכה. למשל יש לך דיעה שאתה לא דומם, או יש לי בחירה חופשית או אני רוצה להצליח, כל מה שמבטא את ישותך כמלך, אלא הם המחוייבים שלך שאיתם אתה פועל במשך היום, והמחוייבים האלה, אם הם נתקעים במסך לבן, הם ממש סובלים. כי איך אני יכול לבטא את עצמי, אם אין לי אינטרקציה? הקונפליקט של השיעמום נוצר בגלל שאתה רוצה להיות משהו ולא סתם.
המחוייבים האלו, הם אלו שנותנים לך את הכוח לפעול. האדם מפחד למות וזה מתלבש לו בזה שהוא לא עושה כלום, כי לא לעשות כלום זה כמו מוות.
אם אתה מוכן לוותר על המחוייבים האלו ולהגיד, אין לי בחירה חופשית, אני כלום, אין לי ישות עצמאית - אתה פשוט מזדהה עם זה. אתהאומר, אני אפס, אני כלום, אני דומם, אני ללא בחירה...
אם אתה לא מוכן לשחרר את המחוייבים האלו, אתה סובל.
בסוף התהליך יהיו לך שתי חוויות, האחת האפשרות ליהנות מחוסר עניין, והאפשרות ליהנות מעניין. וזה תעודת ביטוח שאף פעם לא ימאס לך מהחיים.
למשל כשאתה עובד בעבודה משעממת, אתה מפסיק להתעניין בעבודה, אתה מפסיק להתעניין במה שאתה מרגיש, אתה לא מתעניין במה שאתה חושב, אתה לא מתעניין במה שאתה יודע, אתה מתחיל פחות להתעניין.
אתה לוקח את הסבל, הסבל מדכא אותך, אם אתה מוכן להיות מדוכא אז אתה מתחיל ליהנות מהסבל.
האדם קם בבוקר ואומר שהוא לא רוצה להיות מדוכא, והסבל מדכא אותו והוא לא מוכן לסבול. החוסר עניין מדכא אותי, אז אני לא מוכן להיות בחוסר עניין.
אבל אם אתה משנה את הגישה שלך ואומר, אני מוכן להיות מדוכא, אני רוצה להיות מדוכא, אני לא רוצה להיות קיים בכלל, אז כאשר בא אליך הסבל, אתה למעשה נותן לסבל להרוג אותך. שאם באה אליך תחושה שאומרת לך מה פתאום שתהיה עבד, אתה לא מתנגד לה, אתה משחרר ואומר, נכון אני עבד.
אתה למעשה נותן לרע להרוג אותך, אבל הוא לא הורג אותך, אלא הוא הורג את הרצונות והשאיפות שלך, ואם אתה הורג את השאיפות שלך, אתה מגיע להרמוניה.
מצד שני, אם תצליח לעשות את זה ותהנה מזה, אתה יכול להכנס לדיכאון מזה שיש דברים מעניינים, אתה תרצה את הרוגע וההרמוניה.
כול מחוייב שקופץ לך, תן לו היפוך. כמו למשל אתה חייב להתחתן - ההיפוך, אני לא חייב להתחתן. למשל עולה לך מחשבה שאתה חייב לבטא את עצמך, תשאל, האם אני חייב לבטא את עצמי? לא, אז אני לא מבטא.
שאלה: אתה למשל משתחרר מכל מיני כבלים שמנהלים אותך.
אליעד: אם השיעמום הורס לך את המימוש העצמי, אז איך יוצרים עניין? על ידי מימוש עצמי. אז יש שתי אפשרויות, האחת להגיד אני לא רוצה לממש את עצמי, והשנייה לבטא את עצמך, להמציא משהו, תוציא מעצמך משהו שיחדש לך.
שאלה: יש כאן שני דרכים, או שתעלים את עצמך או שתממש את עצמך, אתה משחק איך שבא לך.
אליעד: כל עניין בקצה שלו הופך להיות חוסר עניין, כל תהליך מעניין נגמר בקצה שלו, כל תהליך שיכלי אם תעמיק בו יותר ויותר יהיה גם יותר מעניין עד שבסוף הוא מאבד עניין. למה לא מעניין? כי בסוף אתה מגיע לאחד, ואם הכל אחד אז זה לא מעניין.
העניין נמצא בריחוק מהאחד, ולכן אני למשל כדי להתעניין בדברים אני משתדל לא להתעמק בהם יותר מדי, כי אם אני אתעמק בהם, אני ציק צ'ק מגיע לסוף וזה לא מעניין אותי יותר. אך מה שמעניין אותי זה, שבסוף יש חוסר עניין.
מה שמעניין זה שמגיעים בסוף לאחד, אך כדי שזה יעניין אותי אני לא מגיע לזה מיד.
מה מעניין בחיים האלה? אני אספר לך, יש חוויה שהיא מאוד מאוד טובה, שהיא חוויה של להיות אלוהים, להיות שלם, מה שמעניין פה בחיים זאת החוויה הזאת, איך החוויה קשורה? אני אומר לך שכול התהליכים מובילים אליה.
כול תהליך שתקח ותתבונן בו, ותשאל עליו שאלות, כמו, למה זה כך? ותחקור, ותחקור ותחקור, בסוף תגיע לחוויה שאתה אלוהים. החוויה האלוהים משתקפת אליך מתוך תתי תהליכים.
עכשיו, אם תלך אליה מהר מדי, אז תקבל אותה כמושלמת, אבל אם אתה רוצה לחוות אותה הרבה פעמים, אז תיסע יותר לאט.
אם למשל יש לך בחיים משהו שאתה לא רוצה אותו, ואם תשאל למה אני לא רוצה אותו, זה יהפך ליותר מעניין, אבל אם תחקור פנימה, ותשאל למה, זה יגיע לאחד ואז זה לא יהיה יותר מעניין.
למשל אתה הולך לעבודה ושואל למה? כדי שיהיה לך כסף, כדי שיהיה לך בחורה, כדי שתקנה כל מיני דברים, ואז זה מעניין. אך אם אתה הולך למוחלט, בסוף אתה כבר לא תרצה את הכסף. השאלה היא אם אתה נכנס לרוחב בשאלה או לעומק בשאלה.
וזה לא בהכרח רע להכנס לעומק, כי זה עוזר לך לסגור מעגל.
אם תאחז רק באיך ליצור עניין, בסוף זה לא יחזיק לך, אתה צריך להשלים אותו גם אם האין עניין.
שאלה: יש לי עכשיו מגרש משחקים גדול יותר.
אליעד: לפי זה אתה יכול להבין הרבה דברים.
למשל בחורה אומרת שאתה לא מעניין, או שמבקשת שתעניין אותה, למה לא מעניין? כי אין קונפליקט.
למשל בחורה לא רוצה אותך? למה לא רוצה אם יש סיבה אתה יכול להשתנות, אך אם אתה לא מאתגר אותה, תיצור קונפליקט, כמו אני לא רוצה אותך. ואז היא מתחילה להתעניין, למה? כי היא רוצה להרגיש שהיא שווה משהו.
אם אתה מבין איך המנגנון עובד, אתה יכול ליצור יותר עניין או פחות עניין, יותר הזדהות או פחות הזדהות.
לסמים יש שתי השפעות, אחת שאתה לוקח את המחוייב והופך אותו לאפשרי, אתה חווה חוויות שאתה חושב שהם מחוייבות והסם גורם לך להרגיש שזה לא מחוייב, אלא זה בסדר איך שזה, הסם מרגיע אותך, כי הוא משחרר לך את הדברים שאתה בטוח בהם.
ויש סמים שיוצרים לך תנודתיות שאפילו הקיר מתחיל לזוז, ואם הוא מתחיל לזוז אז זה מתחיל להיות מעניין. אבל גם זה ממצא את עצמו בסוף.
ולמה הנפילה מהסמים? בגלל ההיפוך, אבל אם אתה מקבל את ההיפוך, מקבל את הנפילה, אז כבר אין בעיה.
שאלה: הבעיה היא שאתה מתנגד לחוויה.
אליעד: ולמה אתה מתנגד לחוויה? כי יש חוויה שמושכת אותך לכלום, ויש חוויה שמושכת אותך להיות משהו.
כשאתה מבין את החוקים האלו, אז אתה יכול להחליט איך לבחור, יש לך את כל הטווח.
המשימה שלך עכשיו היא להתבונן בזה, ואז ההבנה משנה לך את החוויה, ותוכל לראות איך כל דבר מתקשר למה שדברנו כאן.
למשל כשאתה חושב, למה זה יפה וזה לא יפה? אתה רואה שדבר מסויים מרגיע ודבר אחר מרגיז, ולפי זה אתה מחליט אם זה יפה בעיניך או לא יפה.