15:05עזרה לזולת, אנשים טובים ואומללים באמצע הדרך - האם טוב למי שעושה טוב?
למה אנשים טובים שעוזרים לאחרים הם דווקא אומללים?
אנשים רבים מאמינים שככל שאדם עושה טוב לזולת, זה מעיד שטוב לו, ומנגד מי שעושה רע כנראה שרע לו. אך לפי אליעד כהן, האמונה הזאת היא שגויה לחלוטין. אנשים טובים שעוזרים לאחרים, אלו המוגדרים כ"טובים באמצע הדרך", הם לעיתים קרובות דווקא האנשים הכי אומללים שיש. הוא מסביר שדווקא מתוך האומללות האישית שלהם, הם מרגישים צורך לעשות טוב לאחרים, וכך לזכות בתחושת סיפוק ואושר רגעי.
לדוגמה, אדם שמרגיש מדוכדך, מקבל פעמים רבות עצה: "לך תעזור לאחרים וזה יעשה לך טוב". במקרה הזה, העזרה לאחרים היא דרך לברוח מהאומללות העצמית. האדם הזה כל כך סובל כשהוא רואה אחרים סובלים, שהוא חייב לעזור להם כדי להקל על הסבל האישי שלו. זה לא הופך אותו לטוב במיוחד, אלא דווקא למי שלא מסוגל להתמודד עם המציאות שבה יש סבל.
מדוע גורואים ודתות מציעים לעזור לאחרים אחרי ההארה?
אליעד מסביר שדתות שונות, במיוחד בודהיזם וגורואים רוחניים, מלמדים את האדם שברגע שיגיע להארה, הוא יוכל לעזור לאנשים אחרים להגיע להארה כמוהו. הרעיון הזה מציג כאילו רק אחרי שהאדם משתחרר מהסבל שלו, הוא יוכל לשחרר אחרים. אבל לפי אליעד, זו גישה שגויה מיסודה, כיוון שהמציאות היא טובה בדיוק כפי שהיא עכשיו. מי שחושב שצריך לשנות את המציאות הוא אדם שסובל מכיוון שהוא לא מבין שהכל כבר שלם.
אם אדם רואה מישהו אחר שסובל ומנסה לעזור לו, הוא מראה שבעצם הוא עצמו סובל ואומלל, כיוון שהוא עדיין לא השיג הבנה עמוקה שהכל טוב באופן מוחלט. הדרך היחידה באמת לעזור למישהו שסובל היא לגרום לו להבין את הרעיון של אחדות ושלמות - להבין שהרע והטוב הם למעשה אותו דבר, וששום דבר לא באמת משנה.
האם באמת צריך לעזור לאדם אחר שסובל?
אליעד טוען שאם אדם חושב שהוא צריך לעזור לאחר כי יש לו בעיה, אז אותו אדם עצמו נמצא בבעיה. ההנחה שיש בעיה היא עצמה הבעיה. אם אתה רוצה לעזור לאחר מתוך מחשבה שהוא סובל, אתה לא באמת עוזר לו, אלא למעשה מייצר אצלו את התחושה שיש לו בעיה. העזרה היחידה האמיתית היא להסביר לו שהכל טוב, ושגם הבעיה שהוא חושב שיש לו אינה קיימת באמת.
לדוגמה, אדם רואה עני ברחוב וחושב לתת לו צדקה כי הוא מרחם עליו. אך העני עצמו יכול להיות שאינו סובל בכלל, ואולי אפילו מעוניין למות ואין לו בעיה עם המצב שלו. האדם שמרחם עליו סובל הרבה יותר, כי הוא לא מסוגל לשאת את הרע של השני.
למה דווקא מי שטוב לו יכול לעשות רע לעצמו ולאחרים?
אליעד מסביר רעיון עמוק, שאדם שבאמת הגיע להבנה מוחלטת שהכל טוב, יכול לאפשר לעצמו לרצות ולהציב מטרות, למרות שהוא יודע שכל רצון הוא סוג של עונש. אדם רגיל, ברגע שהוא רוצה משהו, הוא מיד סובל, כיוון שהרצון עצמו יוצר אצלו חוסר וסבל. רק מי שטוב לו באופן מוחלט יכול לשחק עם הטוב והרע, ולהעמיד פנים שהוא רוצה להשיג דברים. הוא יכול לחנך, להעניש, לעזור ולפגוע, כי מבחינתו הכל הוא רק משחק ולא אמיתי.
לדוגמה, הורים שמחנכים את ילדיהם לפי מה שהם חושבים לטוב ולרע, למעשה מעמללים אותם. הם מכניסים בהם רצונות ומטרות שהופכים אותם לאומללים. רק מי שהגיע להארה האמיתית, יכול ליצור באופן מודע את ההפרדה בין טוב לרע ולפעול בה, תוך הבנה שזה רק משחק ואין לכך משמעות אמיתית.
מה ההבדל בין מי שחושב שהחיים הם משחק למי שחושב שהם אמיתיים?
אדם שחושב שהחיים הם אמיתיים, רואה בעיות, מצוקות, ורוצה לפתור אותן כדי להפוך את העולם לטוב יותר. אבל ברגע שנפתרות בעיות מסוימות, נוצרות מיד בעיות חדשות. האדם נשאר אומלל, כיוון שהוא אף פעם לא מגיע לשלמות, ותמיד יהיה משהו חדש לפתור.
לעומת זאת, מי שמבין שהכל הוא משחק, שהטוב והרע הם זהים במהותם, לא צריך לפתור שום בעיה באמת. הוא יכול לפעול בעולם מתוך המשחק, להציב לעצמו מטרות ולנסות להשיג אותן, אבל הוא יודע שזה רק משחק ואין לזה משמעות מוחלטת. אדם כזה לא סובל באמת, גם אם הוא "נכשל" או אם יש רע בעולם, כי הוא כבר הבין שאין שום דבר רע באמת, אלא הכל חלק מהשלם.
מי באמת סובל יותר - העוזר או הנעזר?
אליעד מביא דוגמה ברורה בנושא: שני אנשים, אחד גוסס מרעב והשני שרואה אותו ומרחם עליו. מי שבאמת סובל יותר הוא דווקא זה שמרחם, כי הוא סובל מכך שהשני נמצא בסבל. ייתכן והגוסס בכלל לא סובל ואפילו מרגיש שמחה וסיפוק מכך שהוא עומד למות. העוזר הוא זה שלא מצליח להכיל את המצב, ולכן הוא זה שסובל באמת.
בסופו של דבר, אליעד מדגיש שכל העזרה מתוך תחושת אומללות היא שקרית ולא באמת מועילה, אלא רק מנציחה את הסבל.
מה הדרך לחיים טובים באמת?
הדרך שאליעד מציע כדי להגיע לחיים טובים באמת, היא להבין באופן עמוק ואמיתי שהכל הוא אחד והכל הוא טוב מוחלט. רק כאשר האדם מבין את זה לחלוטין, הוא יכול לפעול בחופשיות, ללא תחושת סבל או אומללות. הוא יכול לעזור או לא לעזור, לשחק או לא לשחק, אבל הוא כבר לא סובל מכך שיש סבל בעולם, כי הוא יודע שהכל טוב בדיוק כפי שהוא.
אנשים רבים מאמינים שככל שאדם עושה טוב לזולת, זה מעיד שטוב לו, ומנגד מי שעושה רע כנראה שרע לו. אך לפי אליעד כהן, האמונה הזאת היא שגויה לחלוטין. אנשים טובים שעוזרים לאחרים, אלו המוגדרים כ"טובים באמצע הדרך", הם לעיתים קרובות דווקא האנשים הכי אומללים שיש. הוא מסביר שדווקא מתוך האומללות האישית שלהם, הם מרגישים צורך לעשות טוב לאחרים, וכך לזכות בתחושת סיפוק ואושר רגעי.
לדוגמה, אדם שמרגיש מדוכדך, מקבל פעמים רבות עצה: "לך תעזור לאחרים וזה יעשה לך טוב". במקרה הזה, העזרה לאחרים היא דרך לברוח מהאומללות העצמית. האדם הזה כל כך סובל כשהוא רואה אחרים סובלים, שהוא חייב לעזור להם כדי להקל על הסבל האישי שלו. זה לא הופך אותו לטוב במיוחד, אלא דווקא למי שלא מסוגל להתמודד עם המציאות שבה יש סבל.
מדוע גורואים ודתות מציעים לעזור לאחרים אחרי ההארה?
אליעד מסביר שדתות שונות, במיוחד בודהיזם וגורואים רוחניים, מלמדים את האדם שברגע שיגיע להארה, הוא יוכל לעזור לאנשים אחרים להגיע להארה כמוהו. הרעיון הזה מציג כאילו רק אחרי שהאדם משתחרר מהסבל שלו, הוא יוכל לשחרר אחרים. אבל לפי אליעד, זו גישה שגויה מיסודה, כיוון שהמציאות היא טובה בדיוק כפי שהיא עכשיו. מי שחושב שצריך לשנות את המציאות הוא אדם שסובל מכיוון שהוא לא מבין שהכל כבר שלם.
אם אדם רואה מישהו אחר שסובל ומנסה לעזור לו, הוא מראה שבעצם הוא עצמו סובל ואומלל, כיוון שהוא עדיין לא השיג הבנה עמוקה שהכל טוב באופן מוחלט. הדרך היחידה באמת לעזור למישהו שסובל היא לגרום לו להבין את הרעיון של אחדות ושלמות - להבין שהרע והטוב הם למעשה אותו דבר, וששום דבר לא באמת משנה.
האם באמת צריך לעזור לאדם אחר שסובל?
אליעד טוען שאם אדם חושב שהוא צריך לעזור לאחר כי יש לו בעיה, אז אותו אדם עצמו נמצא בבעיה. ההנחה שיש בעיה היא עצמה הבעיה. אם אתה רוצה לעזור לאחר מתוך מחשבה שהוא סובל, אתה לא באמת עוזר לו, אלא למעשה מייצר אצלו את התחושה שיש לו בעיה. העזרה היחידה האמיתית היא להסביר לו שהכל טוב, ושגם הבעיה שהוא חושב שיש לו אינה קיימת באמת.
לדוגמה, אדם רואה עני ברחוב וחושב לתת לו צדקה כי הוא מרחם עליו. אך העני עצמו יכול להיות שאינו סובל בכלל, ואולי אפילו מעוניין למות ואין לו בעיה עם המצב שלו. האדם שמרחם עליו סובל הרבה יותר, כי הוא לא מסוגל לשאת את הרע של השני.
למה דווקא מי שטוב לו יכול לעשות רע לעצמו ולאחרים?
אליעד מסביר רעיון עמוק, שאדם שבאמת הגיע להבנה מוחלטת שהכל טוב, יכול לאפשר לעצמו לרצות ולהציב מטרות, למרות שהוא יודע שכל רצון הוא סוג של עונש. אדם רגיל, ברגע שהוא רוצה משהו, הוא מיד סובל, כיוון שהרצון עצמו יוצר אצלו חוסר וסבל. רק מי שטוב לו באופן מוחלט יכול לשחק עם הטוב והרע, ולהעמיד פנים שהוא רוצה להשיג דברים. הוא יכול לחנך, להעניש, לעזור ולפגוע, כי מבחינתו הכל הוא רק משחק ולא אמיתי.
לדוגמה, הורים שמחנכים את ילדיהם לפי מה שהם חושבים לטוב ולרע, למעשה מעמללים אותם. הם מכניסים בהם רצונות ומטרות שהופכים אותם לאומללים. רק מי שהגיע להארה האמיתית, יכול ליצור באופן מודע את ההפרדה בין טוב לרע ולפעול בה, תוך הבנה שזה רק משחק ואין לכך משמעות אמיתית.
מה ההבדל בין מי שחושב שהחיים הם משחק למי שחושב שהם אמיתיים?
אדם שחושב שהחיים הם אמיתיים, רואה בעיות, מצוקות, ורוצה לפתור אותן כדי להפוך את העולם לטוב יותר. אבל ברגע שנפתרות בעיות מסוימות, נוצרות מיד בעיות חדשות. האדם נשאר אומלל, כיוון שהוא אף פעם לא מגיע לשלמות, ותמיד יהיה משהו חדש לפתור.
לעומת זאת, מי שמבין שהכל הוא משחק, שהטוב והרע הם זהים במהותם, לא צריך לפתור שום בעיה באמת. הוא יכול לפעול בעולם מתוך המשחק, להציב לעצמו מטרות ולנסות להשיג אותן, אבל הוא יודע שזה רק משחק ואין לזה משמעות מוחלטת. אדם כזה לא סובל באמת, גם אם הוא "נכשל" או אם יש רע בעולם, כי הוא כבר הבין שאין שום דבר רע באמת, אלא הכל חלק מהשלם.
מי באמת סובל יותר - העוזר או הנעזר?
אליעד מביא דוגמה ברורה בנושא: שני אנשים, אחד גוסס מרעב והשני שרואה אותו ומרחם עליו. מי שבאמת סובל יותר הוא דווקא זה שמרחם, כי הוא סובל מכך שהשני נמצא בסבל. ייתכן והגוסס בכלל לא סובל ואפילו מרגיש שמחה וסיפוק מכך שהוא עומד למות. העוזר הוא זה שלא מצליח להכיל את המצב, ולכן הוא זה שסובל באמת.
בסופו של דבר, אליעד מדגיש שכל העזרה מתוך תחושת אומללות היא שקרית ולא באמת מועילה, אלא רק מנציחה את הסבל.
מה הדרך לחיים טובים באמת?
הדרך שאליעד מציע כדי להגיע לחיים טובים באמת, היא להבין באופן עמוק ואמיתי שהכל הוא אחד והכל הוא טוב מוחלט. רק כאשר האדם מבין את זה לחלוטין, הוא יכול לפעול בחופשיות, ללא תחושת סבל או אומללות. הוא יכול לעזור או לא לעזור, לשחק או לא לשחק, אבל הוא כבר לא סובל מכך שיש סבל בעולם, כי הוא יודע שהכל טוב בדיוק כפי שהוא.
- האם לעזור לאחרים עושה טוב?
- האם מי שטוב לו יעשה רק טוב?
- איך להפסיק לסבול מהסבל של אחרים?
- מהי משמעות החיים לפי אליעד כהן?
- האם הרצון לעזור הוא בריחה מהמציאות?
הפעם אני רוצה לדבר על אנשים טובים ומסכנים באמצע הדרך, ומה זאת אומרת?
זה אנשים טובים שעוזרים לזולת, מאד אכפתיים, ומדוע אנשים אלו אומללים
אבל כולם אומללים, אבל הם יותר, כי יש מושג שמי שעושה טוב לאחרים כנראה שטוב לו
ומי שעושה רע כנראה שרע לו
ואני אנפץ את המיתוס הזה, כי מי שטוב לו דווקא יכול לעשות רע, ומי שרע לו יעשה טוב
ואנשים אומרים עשיתי טוב, ואני מאושר, וזזה ממלא אותי, והוא מדוכדך כל כך שהוא עוזר לאחרים וזה עושה לו להרגיש טוב
ויש תפישה של הגורואים, תעשה ככה וככה, תגיע להארה, ויש שאלה, מה אעשה אחרי שאגיע לשלמות, ואומרים לו לאדם אחרי שתגיע לשלמות תוכל לעזור לאחרים, שיהיה לך טוב מוחלט, תוכל לעשות עכשיו גם טוב לאחרים
ולמה זה שגוי? כי מצד האמת, המציאות טובה כפי שהיא כרגע
והטיפשים שסובלים ואינם מבינים את המציאות וחושבים שצריך לשנות אותה
רואים לדוגמה אדם מדוכדך, צולים מישהו על המנגל, סובל, וכל עוד אתה חושב שזה רע
לא הבנת את האחדות, את השלמות שהכל טוב, וצריך להתבונן בדברים
שהאדם אומר זה טוב וזה רע, אז רע לו, ואם יש רע, האדם נאחז במטרה לעזור לאחרים
והוא שמח לעזור לאחרים, והוא אומלל כל כך גדול, שהוא שמח שאחרים סובלים
ורץ לעזור להם, ומי שכואב לו שהאחר סובל, הוא סובל בעצמו, והוא אדם רע בכלל
כי ההצלה האמיתית, אמורה להסביר לאדם כי הרע ביותר הוא הטוב ביותר
וזה כשהבנת שהכל משחק, אז תוכל להגיד שזה טוב וזה רע, ובתוך המשחק אם אתה רואה מישהו סובל, אז תלמד אותו שהכל טוב, ואתה גורם למי שאתה חושה לעזור לו כי הוא מסכן
זה בגלל שאתה בבעיה ונחשב אומלל ומסכן, ורק מי שיש לו טוב מוחלט, אז הוא יכול לעשות רע לעצמו ולאחרים, ומה זה אומר? מי שרוצה משהו, עצם הרצון לאכול, עצם הרצון בכלל הוא עונש, ומי שרוצה לחיות, למות, רוצה כסף, הוא עושה רע, לדוגמה הורים המחנכים את ילדיהם, מי הם שיחנכו שהם בעצמם לא יודעים מה טוב ומה רע, ואתה מאמלל את הילד שלך שאתה אומר לו תעשה ככה, ולא ככה, למה אתה מאמלל אותו ומלמד אותו שזה טוב וזה רע, ומי כן יכול לחנך?
מי שיודע שהכל טוב, רק מי שטוב לו יכול ליצור רע, יכול לרצות, ורק מי שנמצא בפרספקטיבה שאין טוב ורע, רק הוא יכול לשחק את הטוב ואת הרע.
ועצם הנפרדות, עצם הצמצום, בעצם זה שנוצרה ישות עצמית, זה רע
ורק אם אתה באחדות שאין אצלך הבדל בין יש ואין, בין טוב ורע אין לך הבדל
רק שאתה בטוב המוחלט אתה יכול לעשות רע, יכול לרצות, ולהוביל את האחרים להבין שהכל באמת טוב.
ואם אדם רגיל רואה עני, סובל, ומישהו אחר, מרחם עליו, ורוצה לתת לו צדקה
ההוא שמרחמים עליו בכלל יכול להיות יותר טוב לו מזה שמרחם, כי אתה לא מסוגל להכיל את הרע של השני, וההוא בכלל לא אכפת לו למות.
וזה שאין לו לא סובל, ומי שמרחם על זה שאין לו, הוא סובל בעצמו, כי הוא לא מסוגל לראות שאין לו, לא מסוגל לחוות את החוויה על בשרו.
ומי שמשחק משחק אתה רוצה לנצח, אתה רוצה לנצח את היריב, אז בואו נשחק
אבל בידיעה שזה משחק, אבל אם באמת אתה חושב שאתה תעזור לשני כי באמת צריך
ואתה לא מבין את המשחק, אז אתה סובל, כי צריך במשחק להבין שהכל אחד, צריך לפעול לפי החוקיות שהמציאות עובדת.
ויש הרבה עניינים שאדם שלא מבין שהכל טוב והכל אחד, הכל עמוק בהבנה, כאשר מישהו לא הגיע להבנה שהכל טוב הוא עוזר מתוך אומללות, וממציא משמעות כי רע לו.
ונגיד שפתרו את בעיות הרעב באפריקה, אז תהיה כבר בעיה אחרת שירצו לפתור וכן הלאה
בסיכומו של דבר, שכל אחד יהיה אמיתי, יבין שהכל טוב, ואז יחיה חיים טובים באמת.
זה אנשים טובים שעוזרים לזולת, מאד אכפתיים, ומדוע אנשים אלו אומללים
אבל כולם אומללים, אבל הם יותר, כי יש מושג שמי שעושה טוב לאחרים כנראה שטוב לו
ומי שעושה רע כנראה שרע לו
ואני אנפץ את המיתוס הזה, כי מי שטוב לו דווקא יכול לעשות רע, ומי שרע לו יעשה טוב
ואנשים אומרים עשיתי טוב, ואני מאושר, וזזה ממלא אותי, והוא מדוכדך כל כך שהוא עוזר לאחרים וזה עושה לו להרגיש טוב
ויש תפישה של הגורואים, תעשה ככה וככה, תגיע להארה, ויש שאלה, מה אעשה אחרי שאגיע לשלמות, ואומרים לו לאדם אחרי שתגיע לשלמות תוכל לעזור לאחרים, שיהיה לך טוב מוחלט, תוכל לעשות עכשיו גם טוב לאחרים
ולמה זה שגוי? כי מצד האמת, המציאות טובה כפי שהיא כרגע
והטיפשים שסובלים ואינם מבינים את המציאות וחושבים שצריך לשנות אותה
רואים לדוגמה אדם מדוכדך, צולים מישהו על המנגל, סובל, וכל עוד אתה חושב שזה רע
לא הבנת את האחדות, את השלמות שהכל טוב, וצריך להתבונן בדברים
שהאדם אומר זה טוב וזה רע, אז רע לו, ואם יש רע, האדם נאחז במטרה לעזור לאחרים
והוא שמח לעזור לאחרים, והוא אומלל כל כך גדול, שהוא שמח שאחרים סובלים
ורץ לעזור להם, ומי שכואב לו שהאחר סובל, הוא סובל בעצמו, והוא אדם רע בכלל
כי ההצלה האמיתית, אמורה להסביר לאדם כי הרע ביותר הוא הטוב ביותר
וזה כשהבנת שהכל משחק, אז תוכל להגיד שזה טוב וזה רע, ובתוך המשחק אם אתה רואה מישהו סובל, אז תלמד אותו שהכל טוב, ואתה גורם למי שאתה חושה לעזור לו כי הוא מסכן
זה בגלל שאתה בבעיה ונחשב אומלל ומסכן, ורק מי שיש לו טוב מוחלט, אז הוא יכול לעשות רע לעצמו ולאחרים, ומה זה אומר? מי שרוצה משהו, עצם הרצון לאכול, עצם הרצון בכלל הוא עונש, ומי שרוצה לחיות, למות, רוצה כסף, הוא עושה רע, לדוגמה הורים המחנכים את ילדיהם, מי הם שיחנכו שהם בעצמם לא יודעים מה טוב ומה רע, ואתה מאמלל את הילד שלך שאתה אומר לו תעשה ככה, ולא ככה, למה אתה מאמלל אותו ומלמד אותו שזה טוב וזה רע, ומי כן יכול לחנך?
מי שיודע שהכל טוב, רק מי שטוב לו יכול ליצור רע, יכול לרצות, ורק מי שנמצא בפרספקטיבה שאין טוב ורע, רק הוא יכול לשחק את הטוב ואת הרע.
ועצם הנפרדות, עצם הצמצום, בעצם זה שנוצרה ישות עצמית, זה רע
ורק אם אתה באחדות שאין אצלך הבדל בין יש ואין, בין טוב ורע אין לך הבדל
רק שאתה בטוב המוחלט אתה יכול לעשות רע, יכול לרצות, ולהוביל את האחרים להבין שהכל באמת טוב.
ואם אדם רגיל רואה עני, סובל, ומישהו אחר, מרחם עליו, ורוצה לתת לו צדקה
ההוא שמרחמים עליו בכלל יכול להיות יותר טוב לו מזה שמרחם, כי אתה לא מסוגל להכיל את הרע של השני, וההוא בכלל לא אכפת לו למות.
וזה שאין לו לא סובל, ומי שמרחם על זה שאין לו, הוא סובל בעצמו, כי הוא לא מסוגל לראות שאין לו, לא מסוגל לחוות את החוויה על בשרו.
ומי שמשחק משחק אתה רוצה לנצח, אתה רוצה לנצח את היריב, אז בואו נשחק
אבל בידיעה שזה משחק, אבל אם באמת אתה חושב שאתה תעזור לשני כי באמת צריך
ואתה לא מבין את המשחק, אז אתה סובל, כי צריך במשחק להבין שהכל אחד, צריך לפעול לפי החוקיות שהמציאות עובדת.
ויש הרבה עניינים שאדם שלא מבין שהכל טוב והכל אחד, הכל עמוק בהבנה, כאשר מישהו לא הגיע להבנה שהכל טוב הוא עוזר מתוך אומללות, וממציא משמעות כי רע לו.
ונגיד שפתרו את בעיות הרעב באפריקה, אז תהיה כבר בעיה אחרת שירצו לפתור וכן הלאה
בסיכומו של דבר, שכל אחד יהיה אמיתי, יבין שהכל טוב, ואז יחיה חיים טובים באמת.
050-3331-331