אילו שאלות היו צריכים לשאול בני ישראל במעמד הר סיני?

אליעד כהן מעלה סוגיה מעניינת: אילו שאלות היו צריכים בני ישראל לשאול את אלוהים בעת מעמד הר סיני? לפי אליעד, כאשר מתרחש אירוע כמו מעמד הר סיני, הדבר הטבעי הוא לשאול שאלות מהותיות על עצם האירוע והמציאות סביבו. למשל, אם אלוהים אומר "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", השאלה הראשונה ההגיונית היא: "אם אתה הוצאת אותי ממצרים, מי הכניס אותי לשם מלכתחילה? האם לא היה בכוחך למנוע את הסבל מראש?".

אליעד ממשיך בדוגמאות רבות נוספות לשאלות שהיו אמורות להישאל:

• "איך אני אדע שאתה באמת הוצאת אותי ממצרים? אולי היה זה מישהו אחר?"
• "אולי יש אלוהים נוספים? אולי אתה רק שליח של מישהו אחר?"
• "מה האינטרס שלך להוציא אותי ממצרים? מה אתה רוצה ממני באמת?"
• "מי ברא אותך? היית תמיד או נבראת בעצמך?"
• "איך אוכל להיות בטוח שאתה הוא האלוהים האמיתי?"

אליעד טוען שהשאלות הללו לא נשאלו, מה שגורם לתהות האם בני ישראל אכן היו כה בטוחים בזהות האלוהים עד שלא ראו צורך לשאול, או שאולי המעמד בכלל לא התרחש בפועל ולכן השאלות מעולם לא נשאלו.

מדוע בני ישראל לא שאלו שאלות במעמד הר סיני?

אליעד מציין את אחת התשובות הדתיות המקובלות, והיא שבני ישראל היו כה בטוחים באלוהים ובמעמד שהם לא העלו שאלות. עם זאת, הוא מציג את הסתירה הפנימית בטיעון זה: מצד אחד, אומרים שהם היו בטוחים במעמד האלוהי, אך מצד שני, כאשר משה רבנו התעכב על ההר, הם יצרו עגל זהב ואמרו "אלה אלוהיך ישראל אשר הוציאוך מארץ מצרים". כלומר, הביטחון שלהם היה מאוד זמני ושטחי. אליעד מסביר זאת על ידי כך שהיו להם פירושים על גבי פירושים, והם לא באמת חקרו לעומק את השאלות המהותיות על המעמד עצמו.

עוד אפשרות שמציע אליעד היא שהתורה עצמה אולי לא אירעה כפשוטה אלא כמשל בלבד, ולכן לא באמת היו שאלות. לדעתו, הדבר מעורר שאלות גדולות אף יותר - אם הכל משל, אז מה הערך של הסיפור כולו? ואם התורה אכן כפשוטה, מדוע אין התייחסות לשאלות בסיסיות כל כך מצד העם?

האם התורה יכולה להיות משל בלבד?

אליעד כהן מדגיש כי אפשר לפרש כל סיפור, כולל את התורה, כמשל ונמשל, אך הוא מציין כי יש בכך בעיה גדולה. לדבריו, אם התורה היא רק משל, אז מה ההבדל בין ספר התורה לבין כל ספר אחר בעולם, כמו כתבי דאעש או אפילו עיתון יומי? הוא מציג דוגמה הומוריסטית איך אפשר לקחת ידיעה פשוטה מעיתון, כמו "כלב נשך אדם ברחוב", ולפרש אותה כסודות עמוקים של הבריאה. לטענתו, אפשר לעשות זאת לכל טקסט, וכך גם לספרי פנטזיה כמו הארי פוטר.

אליעד מבהיר שהפרשנות הזו מחלישה את הטיעון לפיו התורה היא מיוחדת או קדושה, כי אם הכל משל בלבד - אז במה בדיוק התורה שונה מכל טקסט אחר שניתן לפרש כך?

האם התורה נכתבה בידי אלוהים?

אליעד דן גם בשאלת המקור של התורה. אם באמת התורה ניתנה בידי אלוהים, אז למה לא שואלים שאלות מהותיות על המקור שלה? לדוגמה, מדוע שנאמין שאלוהים נתן את התורה ולא מישהו אחר? הוא מדגיש שהטענה לפיה התורה ניתנה ישירות מאלוהים חייבת להיות מבוססת על תשובות לשאלות בסיסיות - מי נתן את התורה, מי כתב אותה בפועל, ומה ההוכחות לכך שהייתה התגלות אלוהית?

אליעד מציע את האפשרות שהכל בא מאלוהים, לא רק התורה אלא כל דבר שקיים. לפי טיעון זה, גם ספרים אחרים נכתבו בידי אלוהים, וכך גם העיתון היומי או כל דבר אחר שקורה במציאות.

מה המשמעות של בחירה חופשית מול הידיעה האלוהית?

נושא מרכזי נוסף שאליעד כהן עוסק בו הוא הסתירה בין הידיעה האלוהית לבין הבחירה החופשית של האדם. הוא נותן דוגמאות להמחשה: אם אלוהים יודע מראש מה יקרה, איך יכולה להיות לאדם בחירה חופשית אמיתית? הוא מדגים זאת בצורה פשוטה - אם אתה יוצר סרט, אתה יודע מראש מה יקרה בו, ולכן אין באמת משמעות לחופש הבחירה של הדמויות בסרט. לפי אליעד, אם אלוהים ברא את המציאות והכל קורה לפי ידיעתו מראש, אז אין מקום אמיתי לבחירה חופשית.

הוא מציין את המושג "הכל צפוי והרשות נתונה", ומסביר את הסתירה הפנימית שבו. אם אלוהים יודע הכל מראש, אז כיצד יכולה להיות לאדם רשות נתונה באמת?

אליעד מוסיף דוגמה נוספת כדי להדגיש את הנקודה הזו: האם כשאתה מזיז את האצבע שלך בשבת, זה קורה לבדך או בגלל שאלוהים מזיז אותה עבורך? אם הכל בא מאלוהים, האם יש רגע שבו האדם באמת מחליט בעצמו? ואם האדם מחליט בעצמו בשבת, אז למה לא בשאר הימים?

לסיכום, אליעד כהן מציג שאלות יסוד מהותיות על התורה, מעמד הר סיני, הוכחות לקיומו של אלוהים, פרשנויות של התורה, ובחירה חופשית. הוא מעודד חקירה יסודית של האמונות ומדגים כמה חשוב לשאול שאלות בסיסיות ולא להניח הנחות בלי לחקור לעומק.