ובו יתבאר עניין החופש האישי והחופש הנפשי של האדם. ויתבאר, מה צריך האדם לעשות, כדי לצאת לחופש רוחני וכדי לצאת לחופש פנימי, מכל הלחצים שיש לו בחיים? ויתבאר, כיצד האדם לוקח לעצמו את החופש, ומכניס את עצמו לבית כלא, מרצונו החופשי? ויתבאר גם העניין של הגדרת הגדרות ושל להציב גבולות. ויתבאר, כיצד הצבת גבולות, משפיעה על החופש האישי של האדם? ועוד.

ומי שיתבונן יראה, כי מצד אחד, האדם מחפש את החופש, אבל מצד שני, האדם גם מחפש לא להיות יותר מידי בחופש. כי מצד אחד, האדם רוצה להרגיש שהוא חופשי, ושהוא לא מחויב לשום דבר, כמו מלך שעושה כרצונו ושהוא אינו מחויב לשום דבר. ומצד שני האדם גם לא רוצה להיות יותר מידי בחופש, כי אז הוא מאבד את כל המשמעות שלו. כי כאשר יש רק חופש ואין שום מגבלה, אז כבר אין יותר משמעות לחיים וכולי.

ונסביר: כל רצון שיש לאדם בחיים, הרצון הזה לוקח לאדם את החופש האישי שלו. כי כאשר אין לאדם רצון אישי כלשהו, כגון לדוגמה אדם שאין לו העדפה אישית שהמציאות תהיה כך או אחרת, אדם כזה מרגיש חופשי בכל מקום שהוא נמצא. והכל שווה בעיניו באותה המידה ממש. כי אין לו שום העדפה אישית כלשהי.

אבל ברגע שיש לאדם רצון אישי והעדפה אישית, שהאדם רוצה שהמציאות תהיה כך או אחרת, אז בעצם האדם משועבד לכך שהמציאות תהיה כפי מה שהוא רוצה. והאדם הוא כבר לא חופשי להרגיש טוב תמיד, אלא הוא מוגבל להרגיש טוב רק בתנאי מסוים, בתנאי שהרצון העצמי שלו יתמלא.

והרעיון הוא, שבכל דבר בחיים, יש לאדם את האפשרות, להגדיר אותו או לא להגדיר אותו. ולהגדיר משהו, פירושו, למצוא הבדלים, בינו לבין דבר אחר. כי כאשר אין שום הבדל בין דבר כלשהו לבין דבר אחר, הרי שלא ניתן להגדיר את הדברים. וכאשר רוצים להגדיר משהו, צריך שהוא יהיה שונה ושיהיו בו הבדלים ושינויים, משאר הדברים שסביבו.

וההגדרה, היא לוקחת את החופש של הדבר. כי כאשר הדבר אינו מוגדר, כגון לדוגמה, כאשר האדם לא מגדיר מה הוא רוצה לאכול, אז הוא חופשי לאכול מה שהוא רוצה. אבל ברגע שהאדם כן מגדיר מה הוא רוצה לאכול, אז הוא כבר לא ממש חופשי לאכול מה שיתנו לו לאכול, אלא יש לו מחויבות אישית כלפי הרצון שלו, לאכול אוכל כזה או אחר.

והרעיון הוא, שברגע שהאדם מגדיר לעצמו מה הוא רוצה, ובפרט כאשר האדם מגדיר לעצמו מה בדיוק הוא רוצה לפרטי פרטים, אז ככל שהאדם יותר ממוקד ויותר יודע בדיוק מה הוא רוצה, כך בעצם הוא מגדיל את הסיכוי, לכך שהוא לא יהיה מרוצה. כי ההגדרה של האדם, שהוא מגדיר שהוא רוצה שיהיה כך ולא אחרת, זה בעצם מגביל את האדם, ומכניס אותו לתוך בית כלא.

כי ההגדרה של דבר, היא הגדר והגבול שיש, בין הדבר המוגדר, לבין כל שאר הדברים. וההגדרה של דבר, לוקחת את החופש שלו, ולא מאפשרת לו להתאחד עם כל שאר הדברים. וברגע שדבר מוגדר בצורה כלשהי, הרי שממילא יש לו גם יתרונות כלשהם וגם חסרונות כלשהם, ביחס לכל שאר הדברים. וההגדרה, היא הגדר והגבול ובית הכלא, של הדבר המוגדר. כי ההגדרה, היא ההיפוך של החופש וההרמוניה של האדם.

וברגע שהאדם מגדיר איזה דבר, וברגע שהאדם חושב שדבר כלשהו הוא טוב יותר מאשר דבר אחר, הרי שבעצם האדם מגדיר לעצמו בית כלא, שבו הוא יוכל להרגיש טוב רק בצורה כלשהי ולא בצורה אחרת. וככל שהאדם יותר מגדיר, שמציאות טובה, היא כאשר יש דבר יותר מוגדר בצורה יותר ספציפית, כך ממילא הוא מכניס את עצמו לבית כלא עם חומות גבוהות יותר.

כי ההגדרות שהאדם מגדיר בחיים שלו, הן לא מאפשרות לאדם לחיות בהרמוניה ובזרימה מוחלטת עם המציאות. כי מי שהוא לא מגדיר שום הגדרה בכלל, אז הוא חי בהרמוניה מוחלטת עם המציאות, ממש כמו עלה ברוח, ממש כמו כלום, שאינו תופס מקום וזמן. והאדם שאינו מגדיר שום דבר, הוא לא "מפריע" למציאות, והיא לא "מפריעה" לו. אלא הם בהרמוניה ביחד. אבל ברגע שהאדם מתחיל להגדיר הגדרות, אז הוא מתחיל לסבך את עצמו, בכך שיפרצו לו את ההגדרות ואת החומות שהוא מציב סביבו.

וככל שהאדם מגדיר יותר הגדרות, וככל שהאדם מתכנן יותר תכנונים, כך בעצם הוא גורם, לכך שהסיכוי גדל, שהוא יתאכזב וירגיש רע. כי ההגדרה, היא מגדירה ומגבילה את האדם שנאחז בה.

ומי שרוצה לצאת לחופשי, עליו להפסיק להגדיר הגדרות / להגדיר פחות הגדרות. וככל שהאדם מגדיר לעצמו פחות הגדרות ופחות העדפות אישיות מוגדרות, כך בעצם הוא מאפשר לעצמו להרגיש טוב תמיד בכל מצב, בלי תנאים כלשהם. וככל שיש פחות הגדרות, כך יש יותר חופש רגשי וחופש נפשי, לאדם שאינו מוגבל בהגדרה כלשהי.

ונחדד: כאשר האדם לא מגדיר בכלל שום הגדרה שהיא, אז גם, הוא כבר לא מרגיש טוב. ולא שהוא מרגיש רע, אלא שהוא לא מרגיש לא טוב ולא רע. אלא הוא מרגיש חוויה אחרת לגמרי, של הרמוניה מוחלטת עם המציאות. אבל זאת לא חוויה, של טוב או של רע.

ונסביר: כי כדי שהאדם ירגיש טוב ממשהו, לשם כך הוא כן צריך להגדיר הגדרה כלשהי, והוא כן צריך שיהיה לו רצון מוגדר כלשהו. כי כאשר האדם עיוור, הוא לא יכול ליהנות משום צבע. וכאשר האדם אין לו שום רצון מוגדר, הוא גם לא יכול ליהנות משום מילוי של הרצון שלו. ונכון שהוא לא יכול לסבול מכך שהמציאות לא תהיה כרצונו, אבל הוא גם לא יכול ליהנות מכך שהמציאות היא כרצונו.

וכאשר האדם לא מגדיר מה הוא רוצה לאכול, אז הוא יכול ליהנות מכל אוכל שהוא, רק אם הוא כן מגדיר, שהוא כן רוצה לאכול. אבל אם האדם לא יגדיר מה הוא רוצה לאכול, והוא גם לא יגדיר שהוא בכלל רוצה לאכול, אז הוא כבר לא ייהנה מהאוכל בכלל. והוא לא יסבול ממנו, אבל גם לא ייהנה ממנו.

ובנוסף, מי שכן מגדיר שהוא רוצה לאכול, והוא כן מגדיר מה בדיוק הוא רוצה לאכול, הוא ייהנה יותר מכך שהוא יאכל את האוכל המוגדר שהוא רוצה לאכול, יותר מאשר מי שלא הגדיר מה הוא רוצה לאכול. כי כאשר יש הגדרת רצון, אז יש גם מילוי רצון, שממנו האדם מפיק הנאה מוגדרת, שהיא שונה מהנאה לא מוגדרת, של הרמוניה עם המציאות.

ומי שלא יגדיר בכלל שום הגדרה כלשהי, הוא יאבד את הזהות העצמית שלו, והוא יהיה ממש כמו כלום וכמו אוויר, שהוא אומנם לא במאבק עם אף אחד, אבל הוא גם ללא זהות עצמית. וכאשר אין לאדם שום זהות עצמית, זה לא בהכרח רע עבורו. כי מי שאין לו שום רצון מוגדר, אז הוא לא יכול להרגיש רע, מכך שאין לו שום רצון מוגדר. אבל מי שכן יש לו רצון מוגדר כלשהו, אז הוא דווקא כן יכול להרגיש רע, מכך שאין לו מספיק רצונות מוגדרים.

כמו אדם שמרגיש רע, מכך שהוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות בחיים. ולכאורה, אם הוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות בחיים, הרי שהוא היה אמור להרגיש טוב, מכל מה שהוא עושה בחיים. אז למה הוא מרגיש רע, מכך שהוא לא יודע להגדיר את מה שהוא רוצה?

וההסבר הוא, שהאדם מרגיש רע מכך שהוא לא...