לפעמים תוהה האדם בדעתו שמא ואולי הוא רק באמצע חלום שנדמה לו כמציאות. והשאלה היא איך מתמודדים עם המחשבה הזאת?

והתשובה היא שכאשר יש לאדם שאלה כלשהי, במקום לרוץ לחפש תשובה, על האדם לנסות להבין טוב יותר מהיכן מגיעה בכלל השאלה. במקום לשאול מה התשובה, שאל את עצמך למה אני שואל את השאלה.

וכאשר האדם שואל את עצמו האם ואולי הוא באמצע חלום, על האדם לפני שהוא מחפש תשובה, עליו לנסות להבין למה הוא בכלל שואל את השאלה הזאת. ועל האדם לנסות להבין מדוע הוא בכלל מעוניין לדעת האם זה חלום או מציאות.

ואם האדם מגיע למסקנה שהשאלה הזאת נובעת מתוך סקרנות בלבד, אך אין לה שום משמעות אמיתית לגביו, הרי שבעצם השאלה לא רלוונטית, מאחר שהיא חסרת משמעות. נסביר: על האדם לשאול את עצמו את השאלה הפשוטה הבאה, ונניח שאני באמצע חלום, אז מה? מה זה משנה בפועל? אם מישהו נותן לי מכה ברגל, האם אני מרגיש את זה? האם אני רוצה את זה?

אם אני מרגיש את הרעב שמציק לי, מה זה עוזר לי או משנה לי אם אני באמצע חלום או אולי בכלל בתוך מציאות מדומה או בתוך איזה מטריקס. מה זה בכלל משנה? ואם זה לא משנה, אז ממילא אפשר להמשיך לחיות כרגיל גם בלי תשובה. כי אם בפרקטיקה האדם מרגיש את הרעב שמציק לו, אז זה חסר משמעות האם או בחלום או לא.

ולכאורה יכול לחשוב האדם, שאם הוא בתוך חלום או כן יש לזה משמעות. והיא שאם הוא בתוך חלום, אז אולי יש דרך להתעורר מהחלום אל המציאות האמיתית. ולכן חשוב לאדם להבין האם הוא בתוך חלום ואם כן איך אפשר להתעורר ממנו אל המציאות האמיתית.

אלא שמי שמתבונן בעניין הזה מבין שגם המחשבה הזאת חסרת משמעות. כי גם אם האדם יתעורר אל מציאות אחרת, הרי שגם בה הוא ימשיך...