42:56פרדוקס שכלי, אושר מוחלט, קצה השכל האנושי, מעל השכל האנושי, יש או אין, החלל הפנוי, השגת אלוהות, מודעות עצמית, הארה רוחנית, חוקי הלוגיקה, חיפוש רוחני
כיצד פרדוקס שכלי יכול להוביל לאין שכל?
אליעד כהן מציין כי ישנה דרך ספציפית שעל פיה אם אדם מצליח להוכיח בשכל שני דברים שסותרים זה את זה, הוא מגיע למצב של "אין שכל". כל ידיעה שאנו מחזיקים בה מבוססת על אכסיומות בסיסיות, ובחינה מעמיקה שלהן יכולה להוביל לפרדוקס שבו השכל עצמו לא מצליח לבחור צד אחד. פרדוקס זה מביא לתחושת "אין שכל", שהיא למעשה השגת אושר מוחלט, מעבר לשכל האנושי, שבו אין הבדל בין יש לאין.
האם קיימים דברים בשכל שאין להם היפוך?
אליעד מציין כי ישנם דברים בשכל אשר ניתן להפוך אותם, כמו למשל "אם אקרע את הנייר, הנייר ייקרע", שבו אפשר להעלות את האפשרות של "אולי אני אקרע את הנייר והנייר לא ייקרע". לעומת זאת, ישנם דברים בשכל שאין להם היפוך, כמו "אם זה פה, אז זה פה", שלא ניתן לדמיין אותם אחרת. כל מה שאנו יודעים מבוסס על אכסיומות מסוימות, והם מהוות את יסוד כל תפיסת העולם שלנו.
מהן האכסיומות היסודיות של השכל?
אליעד מסביר כי כל ההבנה שלנו, כמו הידיעה שהעולם קיים או התפיסה של "יש" מול "אין", מבוססת על אכסיומות בסיסיות. לרוב, איננו מטילים ספק בהן. אך אם אדם בודק את בסיסן לעומק, הוא יכול למצוא פרדוקסים שסותרים את עצמם. כאשר בודקים את כל מה שאנחנו יודעים, ניתן לראות כי ישנן הנחות יסוד שסותרות אחת את השנייה, וזה יכול להוביל למצב של חוסר שכל או שיבוש בהבנה.
האם אפשר להטיל ספק גם בחושים וברגשות?
אליעד מציין כי הוא עצמו הטיל ספק בהכל, אפילו בחוויות רגשיות כמו "אני אוהב" או "אני לא רוצה משהו", שהם פעמים רבות תחושות שהן יותר ודאיות בעינינו מאשר הדברים הגלויים כמו קיום קיר פיזי. הוא טוען שהחוויות הרגשיות הפנימיות, כמו תחושת הקיום העצמי, הן חוויות דומיננטיות שמנוגדות לחוויות החושים.
מהו הקשר בין החלל הפנוי לבין רעיון של שני הפכים בו - זמנית?
אליעד מתייחס לרעיון של "החלל הפנוי", שמוזכר על ידי רבי נחמן, שבו חייבים להודות בקיום בו - זמני של שני צדדים סותרים, כמו "יש" ו"אין". זהו פרדוקס שעל פי אליעד לא ניתן לפתור בעזרת השכל, משום שהוא דורש קבלה של שני עקרונות סותרים, מה שהשכל האנושי דוחה.
למה תהליך החיפוש הרוחני איננו קצר ופשוט?
אליעד מציין כי אם היה ניתן לגלות את הפרדוקס הזה בקלות, כולם היו מגיעים לאורח חיים של אחדות באופן מיידי, ובכך העולם היה מאבד את כל הנפרדות. מורכבות הדרך מאפשרת לאדם להמשיך לחוות את הנפרדות ולנהל את חייו, ורק מי שמתעקש ומוכן לוותר על ודאויות יגיע לעומק ההבנה שגורמת לו להגיע לאחדות.
האם אפשר להיות בטוח שאליעד חזר למציאות כרגיל?
אליעד מציג דוגמה היתולית בה הוא שואל אם יתכן שהוא רובוט או כפיל, והאם אליעד "המקורי" הלך לנצח. הוא מציין כי זהו פרדוקס נוסף שבו האדם יכול להחזיק בשתי נקודות מבט בו - זמנית, ולהיות משוכנע גם בקיום ההבדלים, וגם שאין בכלל הבדל.
למה פרדוקס עמוק כל כך סוגר את כל השאלות?
אליעד מסביר שפרדוקס אמיתי הוא כאשר מצליחים להוכיח בשכל שני טיעונים הפוכים, ששניהם נכונים באותה מידה. ברגע כזה, אין יותר מקום לשאלות קונקרטיות. כל דבר נשמט מהשכל, וזהו למעשה "סוף החיפוש" הרוחני.
איך שיטת אליעד שונה משיטות אחרות לחיפוש רוחני?
שיטות רוחניות אחרות מנסות לעקוף את השכל בדרכים עקיפות, כמו אמונה או תחושות פנימיות. לעומת זאת, אליעד מציע דרך שכלית, שבה השכל עצמו מכיל את הסתירה הפנימית ובכך משמש שער לחוויות רוחניות. הוא מדגיש שבסופו של דבר, כל אדם חייב לעבור את התהליך הזה בעצמו, ולא להסתפק בהבנה תיאורטית בלבד.
למה רבי נחמן נחשב לחוליה חשובה במסע הזה?
רבי נחמן היה המורה שאליעד פנה אליו, והוא נתן לו את הכיוון הראשוני. עם הזמן, אליעד גילה שהבנתו של רבי נחמן לא תמיד הספיקה לו, ומורו הכוונו לכיוונים שונים עד שהוא הגיע להבנה עצמית מלאה. אליעד מרגיש שזהו תפקידו לעזור לאחרים לעבור את הדרך, גם אם זה דורש לעיתים "הריסת" חוויות החיפוש שלהם.
אליעד כהן מציין כי ישנה דרך ספציפית שעל פיה אם אדם מצליח להוכיח בשכל שני דברים שסותרים זה את זה, הוא מגיע למצב של "אין שכל". כל ידיעה שאנו מחזיקים בה מבוססת על אכסיומות בסיסיות, ובחינה מעמיקה שלהן יכולה להוביל לפרדוקס שבו השכל עצמו לא מצליח לבחור צד אחד. פרדוקס זה מביא לתחושת "אין שכל", שהיא למעשה השגת אושר מוחלט, מעבר לשכל האנושי, שבו אין הבדל בין יש לאין.
האם קיימים דברים בשכל שאין להם היפוך?
אליעד מציין כי ישנם דברים בשכל אשר ניתן להפוך אותם, כמו למשל "אם אקרע את הנייר, הנייר ייקרע", שבו אפשר להעלות את האפשרות של "אולי אני אקרע את הנייר והנייר לא ייקרע". לעומת זאת, ישנם דברים בשכל שאין להם היפוך, כמו "אם זה פה, אז זה פה", שלא ניתן לדמיין אותם אחרת. כל מה שאנו יודעים מבוסס על אכסיומות מסוימות, והם מהוות את יסוד כל תפיסת העולם שלנו.
מהן האכסיומות היסודיות של השכל?
אליעד מסביר כי כל ההבנה שלנו, כמו הידיעה שהעולם קיים או התפיסה של "יש" מול "אין", מבוססת על אכסיומות בסיסיות. לרוב, איננו מטילים ספק בהן. אך אם אדם בודק את בסיסן לעומק, הוא יכול למצוא פרדוקסים שסותרים את עצמם. כאשר בודקים את כל מה שאנחנו יודעים, ניתן לראות כי ישנן הנחות יסוד שסותרות אחת את השנייה, וזה יכול להוביל למצב של חוסר שכל או שיבוש בהבנה.
האם אפשר להטיל ספק גם בחושים וברגשות?
אליעד מציין כי הוא עצמו הטיל ספק בהכל, אפילו בחוויות רגשיות כמו "אני אוהב" או "אני לא רוצה משהו", שהם פעמים רבות תחושות שהן יותר ודאיות בעינינו מאשר הדברים הגלויים כמו קיום קיר פיזי. הוא טוען שהחוויות הרגשיות הפנימיות, כמו תחושת הקיום העצמי, הן חוויות דומיננטיות שמנוגדות לחוויות החושים.
מהו הקשר בין החלל הפנוי לבין רעיון של שני הפכים בו - זמנית?
אליעד מתייחס לרעיון של "החלל הפנוי", שמוזכר על ידי רבי נחמן, שבו חייבים להודות בקיום בו - זמני של שני צדדים סותרים, כמו "יש" ו"אין". זהו פרדוקס שעל פי אליעד לא ניתן לפתור בעזרת השכל, משום שהוא דורש קבלה של שני עקרונות סותרים, מה שהשכל האנושי דוחה.
למה תהליך החיפוש הרוחני איננו קצר ופשוט?
אליעד מציין כי אם היה ניתן לגלות את הפרדוקס הזה בקלות, כולם היו מגיעים לאורח חיים של אחדות באופן מיידי, ובכך העולם היה מאבד את כל הנפרדות. מורכבות הדרך מאפשרת לאדם להמשיך לחוות את הנפרדות ולנהל את חייו, ורק מי שמתעקש ומוכן לוותר על ודאויות יגיע לעומק ההבנה שגורמת לו להגיע לאחדות.
האם אפשר להיות בטוח שאליעד חזר למציאות כרגיל?
אליעד מציג דוגמה היתולית בה הוא שואל אם יתכן שהוא רובוט או כפיל, והאם אליעד "המקורי" הלך לנצח. הוא מציין כי זהו פרדוקס נוסף שבו האדם יכול להחזיק בשתי נקודות מבט בו - זמנית, ולהיות משוכנע גם בקיום ההבדלים, וגם שאין בכלל הבדל.
למה פרדוקס עמוק כל כך סוגר את כל השאלות?
אליעד מסביר שפרדוקס אמיתי הוא כאשר מצליחים להוכיח בשכל שני טיעונים הפוכים, ששניהם נכונים באותה מידה. ברגע כזה, אין יותר מקום לשאלות קונקרטיות. כל דבר נשמט מהשכל, וזהו למעשה "סוף החיפוש" הרוחני.
איך שיטת אליעד שונה משיטות אחרות לחיפוש רוחני?
שיטות רוחניות אחרות מנסות לעקוף את השכל בדרכים עקיפות, כמו אמונה או תחושות פנימיות. לעומת זאת, אליעד מציע דרך שכלית, שבה השכל עצמו מכיל את הסתירה הפנימית ובכך משמש שער לחוויות רוחניות. הוא מדגיש שבסופו של דבר, כל אדם חייב לעבור את התהליך הזה בעצמו, ולא להסתפק בהבנה תיאורטית בלבד.
למה רבי נחמן נחשב לחוליה חשובה במסע הזה?
רבי נחמן היה המורה שאליעד פנה אליו, והוא נתן לו את הכיוון הראשוני. עם הזמן, אליעד גילה שהבנתו של רבי נחמן לא תמיד הספיקה לו, ומורו הכוונו לכיוונים שונים עד שהוא הגיע להבנה עצמית מלאה. אליעד מרגיש שזהו תפקידו לעזור לאחרים לעבור את הדרך, גם אם זה דורש לעיתים "הריסת" חוויות החיפוש שלהם.
- פרדוקס שכלי וההיגיון האנושי
- החלל הפנוי של רבי נחמן
- טכניקות להטלת ספק וחיפוש רוחני
- מודעות עצמית והתחושה הפנימית של "אני קיים"
- הארה רוחנית והגעה לחוויה של אחדות
- הקשר בין חוויית אושר מוחלט לחוקי הלוגיקה
כיצד יכול פרדוקס שכלי להוביל לאין שכל?
הנקודה המרכזית כאן היא הטענה שלאליעד שיש דרך ספציפית, לפיה אם אדם מצליח להוכיח בשכל שני דברים שסותרים זה את זה לחלוטין, הוא מגיע למצב של "אין שכל". אליעד מסביר שכל ידיעה שלנו מבוססת על אכסיומות בסיסיות, ואם נבדוק אותן לעומק נאתר פרדוקס אמיתי, שבו השכל עצמו אינו מסוגל לבחור צד אחד בלבד. זה מוביל למצב שבו נוצרת חוויה של "אין שכל", שהיא בעצם השגת אושר מוחלט מעל השכל האנושי, כאשר נוכחים שאין הבדל בין יש לאין.
האם קיימים דברים בשכל שאין להם היפוך?
אליעד מבדיל בין מצבים בשכל שיש להם היפוך אפשרי, כמו "אם אקרע את הנייר, הנייר ייקרע" (שאפשר לדמיין שהוא לא ייקרע), לבין דברים שהשכל אינו מצליח להיפוך אותם, למשל "אם זה פה, אז זה פה". ההסבר הוא שיש ידיעות בסיסיות ושורשיות שנראות לנו כבלתי הפיכות בשכל, ודווקא שם טמון הפרדוקס העמוק ביותר.
מדוע חשוב לזהות את האכסיומות היסודיות של השכל?
לדברי אליעד, כל ההבנה שלנו - החל מהכרה שהעולם קיים ועד לתפיסת "יש" מול "אין" - מבוססת על אכסיומות שמקובעות בתוכנו. אנו לרוב לא מטילים בהן ספק, אך מי שבאמת חוקר לעומק יגלה שעליהן נשענת כל המציאות הנתפסת. אם מניחים את כל הידיעות על השולחן ובודקים את בסיסן, מוצאים שיש לפחות שתי הנחות יסוד סותרות שהשכל דבק בהן בו - זמנית.
האם אפשר להטיל ספק גם בחושים וברגשות?
אליעד מספר שכאשר הוא הטיל ספק מוחלט בכל, הוא אף לא היה בטוח שיתנגד לשוד, כי אם מפקפקים באמת בכל מה שנראה סביר - גם החושים עצמם אינם חסינים. אולם יש דרגה עמוקה יותר של וודאות פנימית, כמו תחושות רגשיות ותחושת הקיום העצמית. הוא מסביר שתחושה של "אני אוהב" או "אני לא רוצה משהו" לפעמים נתפסת כבעלת ודאות עמוקה יותר מאשר העובדה שיש פה קיר פיזי. מי שרוצה להבין את הנושא של הארה רוחנית ומודעות עצמית עד סופה, מוטב שיבחן את כל שכבות החוויה שלו, כולל חוויות רגשיות ואפילו את התחושה הבסיסית של "אני קיים".
כיצד קשור החלל הפנוי לרעיון של שני הפכים בו - זמנית?
רבי נחמן דיבר על "החלל הפנוי" בתור המקום שבו מוכרחים לומר שני הפכים: יש ואין. אליעד מסביר שזהו פרדוקס עליון שאי אפשר לפתור אותו בשכל, כיוון שהוא מכריח אותנו להודות בקיום בו - זמני של שני צדדים סותרים, דבר שהלוגיקה הבסיסית דוחה לחלוטין. כך בעצם רואים את מגבלת חוקי הלוגיקה ואת קצה השכל האנושי, ושם מתגלה מה שאליעד מכנה "אין שכל".
מדוע תהליך החיפוש הרוחני אינו קצר ופשוט?
אליעד טוען שאם היה קל לגלות את הפרדוקס הזה, כולם היו מגיעים מיידית לסוף החיפוש הרוחני, וכך לא היתה נשארת נפרדות בעולם. בפועל, מורכבות הדרך מאפשרת לאדם להמשיך "לשחק" בתוך המציאות - לחוות את הנפרדות ולנהל את חייו. רק מי שמתעקש ומוכן לוותר אפילו על ודאויות כמו החושים והרגשות, יגיע לעומק ההבנה שיש פרדוקס ממשי, ושם יושג מה שנקרא "האחדות" או השגת אלוהות מעל השכל.
האם אפשר להיות בטוח שאליעד חזר למציאות כרגיל?
אליעד מעלה דוגמה היתולית: אולי הוא רובוט או כפיל, ואולי אליעד "המקורי" הלך לבלי שוב. הוא מציג זאת כדוגמה לתפיסה של "יש הבדל" ו"אין הבדל" גם יחד - מי שהגיע לסתירה הסופית בשכל יכול להחזיק בו - זמנית בשתי נקודות מבט: גם רואה את ההבדלים בעולם וגם אינו מבחין ביניהם כלל.
מדוע פרדוקס עמוק כל כך סוגר את כל השאלות?
פרדוקס אמיתי פירושו שמצליחים להוכיח בשכל שני טיעונים הפוכים לגמרי, באופן ששניהם נכונים באותה רמה. האלמנט הזה יוצר חוויה של "סוף החיפוש", כי באותו רגע כבר אין אפשרות לשאול שאלה קונקרטית - הכל נשמט מהשכל. אליעד מדמה זאת למצב שבו "יורדים לך את הראש" או "יורים לך בראש", כלומר, אין יותר יכולת להמשיך לשאול מנקודת המבט הרגילה.
כיצד שיטת אליעד שונה משיטות אחרות לחיפוש רוחני?
לדבריו, רוב השיטות מנסות לעקוף את השכל דרך שיטות עקיפות של אמונה או תחושה. אליעד מציע דרך שכלית דווקא - להגיע לעומק ההיגיון כדי לראות כיצד הוא עצמו מכיל סתירה פנימית. כך השכל, במקום להישאר חוסם, הופך לשער שממנו חווים הארה רוחנית. הוא מוסיף שבסופו של דבר כל אדם צריך לעבור את התהליך בעצמו. גם אם נותנים לו כיוון (כמו שרבי נחמן כיוון את אליעד), עדיין נדרשת חקירה אישית ושכנוע מלא מבפנים, בלי להסתפק בהבנה תיאורטית בלבד.
מדוע רבי נחמן נחשב לחוליה חשובה במסע הזה?
אליעד מסביר שרבי נחמן הוא שהיה "השען" שכיוון אותו לכיוון הספציפי הזה, ובמהלך הדרך היו גם אי - הבנות ופרשנויות. רק לאחר המשך חיפוש עמוק הצליח אליעד להבין את הדברים באופן המוחלט שרצה. כיום הוא מרגיש שמחובתו לסייע לאחרים, גם אם על ידי "הריסת" החיפוש שלהם, כי מתן כיוון ברור מצמצם להם אולי את הדרך, אבל בסופו של דבר מוביל אותם ביתר דיוק למצוא בעצמם את הפרדוקס ואת ההבנה שיכולה לספק אותם באמת.
הנקודה המרכזית כאן היא הטענה שלאליעד שיש דרך ספציפית, לפיה אם אדם מצליח להוכיח בשכל שני דברים שסותרים זה את זה לחלוטין, הוא מגיע למצב של "אין שכל". אליעד מסביר שכל ידיעה שלנו מבוססת על אכסיומות בסיסיות, ואם נבדוק אותן לעומק נאתר פרדוקס אמיתי, שבו השכל עצמו אינו מסוגל לבחור צד אחד בלבד. זה מוביל למצב שבו נוצרת חוויה של "אין שכל", שהיא בעצם השגת אושר מוחלט מעל השכל האנושי, כאשר נוכחים שאין הבדל בין יש לאין.
האם קיימים דברים בשכל שאין להם היפוך?
אליעד מבדיל בין מצבים בשכל שיש להם היפוך אפשרי, כמו "אם אקרע את הנייר, הנייר ייקרע" (שאפשר לדמיין שהוא לא ייקרע), לבין דברים שהשכל אינו מצליח להיפוך אותם, למשל "אם זה פה, אז זה פה". ההסבר הוא שיש ידיעות בסיסיות ושורשיות שנראות לנו כבלתי הפיכות בשכל, ודווקא שם טמון הפרדוקס העמוק ביותר.
מדוע חשוב לזהות את האכסיומות היסודיות של השכל?
לדברי אליעד, כל ההבנה שלנו - החל מהכרה שהעולם קיים ועד לתפיסת "יש" מול "אין" - מבוססת על אכסיומות שמקובעות בתוכנו. אנו לרוב לא מטילים בהן ספק, אך מי שבאמת חוקר לעומק יגלה שעליהן נשענת כל המציאות הנתפסת. אם מניחים את כל הידיעות על השולחן ובודקים את בסיסן, מוצאים שיש לפחות שתי הנחות יסוד סותרות שהשכל דבק בהן בו - זמנית.
האם אפשר להטיל ספק גם בחושים וברגשות?
אליעד מספר שכאשר הוא הטיל ספק מוחלט בכל, הוא אף לא היה בטוח שיתנגד לשוד, כי אם מפקפקים באמת בכל מה שנראה סביר - גם החושים עצמם אינם חסינים. אולם יש דרגה עמוקה יותר של וודאות פנימית, כמו תחושות רגשיות ותחושת הקיום העצמית. הוא מסביר שתחושה של "אני אוהב" או "אני לא רוצה משהו" לפעמים נתפסת כבעלת ודאות עמוקה יותר מאשר העובדה שיש פה קיר פיזי. מי שרוצה להבין את הנושא של הארה רוחנית ומודעות עצמית עד סופה, מוטב שיבחן את כל שכבות החוויה שלו, כולל חוויות רגשיות ואפילו את התחושה הבסיסית של "אני קיים".
כיצד קשור החלל הפנוי לרעיון של שני הפכים בו - זמנית?
רבי נחמן דיבר על "החלל הפנוי" בתור המקום שבו מוכרחים לומר שני הפכים: יש ואין. אליעד מסביר שזהו פרדוקס עליון שאי אפשר לפתור אותו בשכל, כיוון שהוא מכריח אותנו להודות בקיום בו - זמני של שני צדדים סותרים, דבר שהלוגיקה הבסיסית דוחה לחלוטין. כך בעצם רואים את מגבלת חוקי הלוגיקה ואת קצה השכל האנושי, ושם מתגלה מה שאליעד מכנה "אין שכל".
מדוע תהליך החיפוש הרוחני אינו קצר ופשוט?
אליעד טוען שאם היה קל לגלות את הפרדוקס הזה, כולם היו מגיעים מיידית לסוף החיפוש הרוחני, וכך לא היתה נשארת נפרדות בעולם. בפועל, מורכבות הדרך מאפשרת לאדם להמשיך "לשחק" בתוך המציאות - לחוות את הנפרדות ולנהל את חייו. רק מי שמתעקש ומוכן לוותר אפילו על ודאויות כמו החושים והרגשות, יגיע לעומק ההבנה שיש פרדוקס ממשי, ושם יושג מה שנקרא "האחדות" או השגת אלוהות מעל השכל.
האם אפשר להיות בטוח שאליעד חזר למציאות כרגיל?
אליעד מעלה דוגמה היתולית: אולי הוא רובוט או כפיל, ואולי אליעד "המקורי" הלך לבלי שוב. הוא מציג זאת כדוגמה לתפיסה של "יש הבדל" ו"אין הבדל" גם יחד - מי שהגיע לסתירה הסופית בשכל יכול להחזיק בו - זמנית בשתי נקודות מבט: גם רואה את ההבדלים בעולם וגם אינו מבחין ביניהם כלל.
מדוע פרדוקס עמוק כל כך סוגר את כל השאלות?
פרדוקס אמיתי פירושו שמצליחים להוכיח בשכל שני טיעונים הפוכים לגמרי, באופן ששניהם נכונים באותה רמה. האלמנט הזה יוצר חוויה של "סוף החיפוש", כי באותו רגע כבר אין אפשרות לשאול שאלה קונקרטית - הכל נשמט מהשכל. אליעד מדמה זאת למצב שבו "יורדים לך את הראש" או "יורים לך בראש", כלומר, אין יותר יכולת להמשיך לשאול מנקודת המבט הרגילה.
כיצד שיטת אליעד שונה משיטות אחרות לחיפוש רוחני?
לדבריו, רוב השיטות מנסות לעקוף את השכל דרך שיטות עקיפות של אמונה או תחושה. אליעד מציע דרך שכלית דווקא - להגיע לעומק ההיגיון כדי לראות כיצד הוא עצמו מכיל סתירה פנימית. כך השכל, במקום להישאר חוסם, הופך לשער שממנו חווים הארה רוחנית. הוא מוסיף שבסופו של דבר כל אדם צריך לעבור את התהליך בעצמו. גם אם נותנים לו כיוון (כמו שרבי נחמן כיוון את אליעד), עדיין נדרשת חקירה אישית ושכנוע מלא מבפנים, בלי להסתפק בהבנה תיאורטית בלבד.
מדוע רבי נחמן נחשב לחוליה חשובה במסע הזה?
אליעד מסביר שרבי נחמן הוא שהיה "השען" שכיוון אותו לכיוון הספציפי הזה, ובמהלך הדרך היו גם אי - הבנות ופרשנויות. רק לאחר המשך חיפוש עמוק הצליח אליעד להבין את הדברים באופן המוחלט שרצה. כיום הוא מרגיש שמחובתו לסייע לאחרים, גם אם על ידי "הריסת" החיפוש שלהם, כי מתן כיוון ברור מצמצם להם אולי את הדרך, אבל בסופו של דבר מוביל אותם ביתר דיוק למצוא בעצמם את הפרדוקס ואת ההבנה שיכולה לספק אותם באמת.
- פרדוקס שכלי וההיגיון האנושי
- החלל הפנוי של רבי נחמן
- טכניקות להטלת ספק וחיפוש רוחני
- מודעות עצמית והתחושה הפנימית של "אני קיים"
- הארה רוחנית והגעה לחוויה של אחדות
- הקשר בין חוויית אושר מוחלט לחוקי הלוגיקה
אליעד: אני טוען דבר כזה, שיש לי דרך מאוד ספציפית, שאם תעשה אותה פעם אחת, והצלחת לעשות את זה, סיימת את החיפוש.
להוכיח שני דברים מחויבים, מצד השכל, שסותרים זה את זה, להוכיח אותם בשכל. אם הצלחת לעשות זאת סיימת את החיפוש, הגעת לאין שכל.
בשכל יש דברים שיש להם היפוך ויש דברים שאין להם היפוך.
למשל היפוך - אם אני אקרע את הנייר, הנייר יקרע. ההיפוך הוא שאולי אני אקרע את הנייר והנייר לא יקרע? זה לא מצד עצמו, אקרע את הנייר והנייר יקרע זה שני דברים שונים.
יש דברים בשכל שאין להם היפוך, למשל, אם זה פה אז זה פה. אם זה רק פה זה לא שם.
אני טוען שכול מה שאתה יודע מבוסס על אכסיומות ספציפיות. כל התפיסה שלך שאתה מבדיל בין יש לאין מבוססת על אכסיומות בסיסיות. ואני טוען שאתה צריך לברר מה הם האכסיומות הבסיסיות האלה.
מה זה אכסיומה בסיסית? שיש משהו שאתה לא יכול לחשוב אחרת ממנו, שאתה לא יכול לתפוס אחרת בשכל.
אם תפרוס על השולחן את כל הדברים שאתה הכי בטוח בהם, תראה שיש דברים שסותרים אחד את השני, ואז בעצם תשתגע ותגיע לאין שכל.
תקח את כל מה שאתה יודע, ותבדוק על מה זה מבוסס, ברצינות, בזמן אמת, כל מה שאתה יודע אתה רואה, ואז אתה רואה שזה מבוסס על משהו בסיסי, תנסה להגיע למצב שהשכל שלך לא יכול לחשוב אחרת ממנו, ואם תפענח את המנגנון של עצמך, אתה תמצא שיש שני דברים הפוכים שהשכל שלך לא יכול לחשוב אחרת.
כול מה שאני מסביר נשאר בגדר פילוסופיה. אתה צריך לראות את זה בעין שלך. שאתה תחפש. אני אומר לך היכן לחפש, אבל אתה צריך למצוא.
אני מסביר שוב, כל מה שהאדם יודע מבוסס על תשתית מסויימת, למשל שהעולם קיים, כי אם לא הייתי יודע שהעולם קיים לא הייתי יודע שיש בית.
יש דברים בסיסיים שאתה לא מטיל בהם ספק אף פעם. כמו שהעולם קיים.
שאלה: למשל היש והאין.
אליעד: עזוב אותך מיש ואין, האם כשאתה הולך ברחוב ואבן מתעופפת, האם אתה באמת זוכר שהבעיה היא בהפרדה בין היש לאין? האם אתה מטיל ספק באבן? אפילו בחושים אתה לא מטיל ספק. דבר מתוכך, מה באמת אתה מרגיש.
אני למשל, כאשר חיפשתי את עצמי, ואם היו באים לשדוד אותי, לא בטוח שהייתי מתנגד. כשהטלתי ספק, הטלתי ספק בהכל. אם אתה רוצה מוחלט זה עד הסוף.
אחרי שהטלתי ספק בחושים, הבנתי שלהטיל ספק בחושים זוהי בעיה קטנה, יש דברים שאתה בטוח בהם גם בלי חושים, כמו תחושות, למשל כשאתה אוהב מישהו.
למשל אתה מרגיש שאתה לא רוצה את זה, זוהי תחושה, ותחושת הקיום יותר עמוקה, זוהי התחושה הכי דומיננטית, כי היא אתה, אתה התחושה עצמה.
אחרי חמשת החושים, יש חוויות פנימיות, חוויות ריגשיות כמו אוהב ולא אוהב שזה יותר וודאי מזה שיש קיר או אין קיר. ולמשל אם יש קיר אני לא בטוח, אך אם אני לא רוצה משהו זה יותר וודאי.
בכל מקרה קח את כל מה שאתה יודע, ותראה על מה הוא מבוסס, ואז תגיע לשני דברים שסותרים זה את זה. תראה שהדברים שאתה הכי בטוח בהם יש בתוכם פרדוקס. ואז אם תראה את זה תגיע לאין שכל.
אם אתה חוקר אתה מגיע להבנה שאתה בטוח במוח שלך בשני דברים שסותרים זה את זה, בו זמנית. אתה רק לא חושב על זה, אבל אם תבדוק מה יש בתוכך, תגלה שיש בתוכך שני דברים שסותרים אחד את השני, על כל דבר.
אני גם טוען שזה אחד ההבדלים ביני לבין שאר השיטות. בשאר השיטות מנסים להוציא אותך מהשכל בדרך עקיפה, אני מדבר על משהו שהשכל שלך יהיה משוכנע באין שכל. זאת אומרת שמהשכל עצמו יהיה לך מסלולו החוצה. מכל סיטואציה, ברגע שאתה רוצה, אתה מעמיק את עצמך ואתה בחוץ.
אני טוען שזאת עובדה, שאתה כרגע משוכנע בשני דברים הפוכים, ואם תחקור אתה תראה שככה זה.
רבי נחמן אמר, דע, תדע לך שככה זה, בדוק ותראה.
אם תתבונן תבין שני דברים הפוכים.
רבי נחמן אמר, זה הסוד של החלל הפנוי, שהוא נגד השכל, כי מוכרחים לאמר בו שני הפכים, מוכרחים לאמר שזה יש ומוכרחים לאמר שזה אין, וזה לא הגיוני, ואין תשובה, ולא תמצא תשובה, ואם תבין את זה וכו' וכו' וכו'.
זוהי לא הוכחה לוגית, אין נוסחה, כשתבונן ותראה במו עיניך שני דברים הפוכים. ואז תכנע ותבין שזאת האמת - אחד. אתה תבין שההיגיון הוא לא הגיוני.
שאלה: למה צריך לעבור כברת דרך כל כך ארוכה?
אליעד: לא צריך, תשאר היכן שאתה, הכל כבר מושלם. אם תשאל למה זה לא יותר קצר? אם אדם היה מבין את זה בצ'יק, זאת היתה בעיה, כי אז כולם בשנייה אחת היו בורחים מהמציאות. ואז לא יהיה עולם.
שאלה: אבל אתה עדיין עושה.
אליעד: מה אתה יודע? אם כולם יהיו כמוני, יהיו פחות מריבות, רק מריבות יותר רציניות.
יש יתרון בזה שכול כך קשה להבין את זה. ראשית אחרי שמבינים את זה, נראה שזה מה זה פשוט. אבל היתרון הוא שזה נותן לנו מרחב למשחק, לתודעה יש הרבה אפשרויות לשחק בגלל שהסוף רחוק, יש יותר מקום לנפרדות.
שאלה: אתה לגמרי נמחק?
אליעד: מה אתה יודע? ואם אגיד לך שאתה מדבר עם רובוט עכשיו. למה אתה בטוח שאני חזרתי, אני אף פעם לא חזרתי. אליעד שהיה בתוכי הלך ואיננו, עכשיו אתה מדבר עם הכפיל שלו. אתה מדבר עם רובוט.
בסוף אתה גם בטוח שזה שונה מזה, וגם בטוח שהם אחד, זה גם וגם. אתה גם בטוח שיש, גם בטוח שאין, וגם בטוח שהם אחד.
אני גם בטוח שאני מבדיל בין פה לשם, ואני גם בטוח שאין הבדל בין פה לשם, ואני גם בטוח שאין הבדל בין שני אלו.
שאלה: למה שני הניגודים האלו מביאים לסוף החיפוש?
אליעד: אתה לא חוויית פרדוקסים עמוקים. בסוף זה מתנקז לשניים. או שאלות שבאות מהחלל הפנוי, או שאלות שלא באות מהחלל הפנוי. לפעמים יש פרדוקסים שזה רק נראה לך פרדוקס, ויש פרדוקס שהוא ביטוי של הפרדוקס הראשון.
פרדוקס זה שאתה מוכיח שני דברים סותרים, שלא יכולים להיות בו זמנית.
זה סוף החיפוש, כי ברגע שתצליח לראות את זה, תראה שמהזווית הזאת אתה לא יכול יותר לשאול כלום.
שוב, מהזווית של השכל, אף פעם אין תשובה מוחלטת, ולא רק זה שאתה מגיע לכזאת שאלה שאתה לא יודע מי אתה.
מה שקשה לך להבין, שאני מדבר על המצב הזה באופן פוזיטיבי, אני אומר לך שבסוף תבין שאין שום שאלה, אני מגדיר לך את זה. אבל זה לא זה, בסוף אתה מגיע למצב מסויים שאתה לא יכול לשאול. זה כמו שאני מוריד לך את הראש, זה כמו שאתה יורה לעצמך כדור בראש, אתה לא יכול לעשות כלום.
שאלה: למה אתה אומר לי מה יהיה בסוף?
אליעד: אותי לדוגמה כיוונו להרבה מקומות אחרים, אבל גיליתי שזה לא זה, כי זה לא סיפק אותי. אתה תגיע לסוף, כאשר תהיה משוכנע שאתה לא יכול להתקדם. עד אז זה לא משנה לאן כיווננו אותך.
מהיבט מסויים החיפוש שלך פחות אותנטי כי כיוונתי אותך וגיליתי לך את התשובה, אך האם זה עוזר לך. אמנם גיליתי מה התשובה, אבל האם אתה חווה את זה, עכשיו אתה צריך לעשות עבודה עם עצמך.
לי הייתה בעיה דומה, שרבי נחמן שתל לי בראש משהו מסויים ואני כיוונתי את עצמי לשם. גם אני טעיתי, רבי נחמן אמר משהו ואני הבנתי אותו בצורה מסויימת, ואז כל פעם שהייתה לי בעיה כיוונתי עצמי לאן שחשבתי שהוא אמר, ואז הבנתי את מה שהוא אמר, אבל זה לא סיפק - אותי, ולכן המשכתי לחפש, והבנתי את מה שאני מבין. עד שאתה לא תהיה בטוח בזה, אף אחד לא יכול לחסום אותך.
אתה צודק שכשאני מתווה דרך, אני הורס את חוויית החיפוש, אך אני חושב שזה נזק טוב מאוד, ואם היה אפשר להרוס לך יותר את חוויית החיפוש הייתי הורס יותר, אני משתדל לעשות זאת כל יום. וגם זה לא עובד כל כך.
רבי נחמן כיוון אותי, הוא היה כמו שען שכיוון אותי, ועכשיו אני מסדר שעונים לאחרים.
שאלה: למה רציתי שרבי נחמן יהיה המורה שלך?
אליעד: ישבתי עם עצמי ולא מצאתי תשובות ולכן פניתי לרבי נחמן.
להוכיח שני דברים מחויבים, מצד השכל, שסותרים זה את זה, להוכיח אותם בשכל. אם הצלחת לעשות זאת סיימת את החיפוש, הגעת לאין שכל.
בשכל יש דברים שיש להם היפוך ויש דברים שאין להם היפוך.
למשל היפוך - אם אני אקרע את הנייר, הנייר יקרע. ההיפוך הוא שאולי אני אקרע את הנייר והנייר לא יקרע? זה לא מצד עצמו, אקרע את הנייר והנייר יקרע זה שני דברים שונים.
יש דברים בשכל שאין להם היפוך, למשל, אם זה פה אז זה פה. אם זה רק פה זה לא שם.
אני טוען שכול מה שאתה יודע מבוסס על אכסיומות ספציפיות. כל התפיסה שלך שאתה מבדיל בין יש לאין מבוססת על אכסיומות בסיסיות. ואני טוען שאתה צריך לברר מה הם האכסיומות הבסיסיות האלה.
מה זה אכסיומה בסיסית? שיש משהו שאתה לא יכול לחשוב אחרת ממנו, שאתה לא יכול לתפוס אחרת בשכל.
אם תפרוס על השולחן את כל הדברים שאתה הכי בטוח בהם, תראה שיש דברים שסותרים אחד את השני, ואז בעצם תשתגע ותגיע לאין שכל.
תקח את כל מה שאתה יודע, ותבדוק על מה זה מבוסס, ברצינות, בזמן אמת, כל מה שאתה יודע אתה רואה, ואז אתה רואה שזה מבוסס על משהו בסיסי, תנסה להגיע למצב שהשכל שלך לא יכול לחשוב אחרת ממנו, ואם תפענח את המנגנון של עצמך, אתה תמצא שיש שני דברים הפוכים שהשכל שלך לא יכול לחשוב אחרת.
כול מה שאני מסביר נשאר בגדר פילוסופיה. אתה צריך לראות את זה בעין שלך. שאתה תחפש. אני אומר לך היכן לחפש, אבל אתה צריך למצוא.
אני מסביר שוב, כל מה שהאדם יודע מבוסס על תשתית מסויימת, למשל שהעולם קיים, כי אם לא הייתי יודע שהעולם קיים לא הייתי יודע שיש בית.
יש דברים בסיסיים שאתה לא מטיל בהם ספק אף פעם. כמו שהעולם קיים.
שאלה: למשל היש והאין.
אליעד: עזוב אותך מיש ואין, האם כשאתה הולך ברחוב ואבן מתעופפת, האם אתה באמת זוכר שהבעיה היא בהפרדה בין היש לאין? האם אתה מטיל ספק באבן? אפילו בחושים אתה לא מטיל ספק. דבר מתוכך, מה באמת אתה מרגיש.
אני למשל, כאשר חיפשתי את עצמי, ואם היו באים לשדוד אותי, לא בטוח שהייתי מתנגד. כשהטלתי ספק, הטלתי ספק בהכל. אם אתה רוצה מוחלט זה עד הסוף.
אחרי שהטלתי ספק בחושים, הבנתי שלהטיל ספק בחושים זוהי בעיה קטנה, יש דברים שאתה בטוח בהם גם בלי חושים, כמו תחושות, למשל כשאתה אוהב מישהו.
למשל אתה מרגיש שאתה לא רוצה את זה, זוהי תחושה, ותחושת הקיום יותר עמוקה, זוהי התחושה הכי דומיננטית, כי היא אתה, אתה התחושה עצמה.
אחרי חמשת החושים, יש חוויות פנימיות, חוויות ריגשיות כמו אוהב ולא אוהב שזה יותר וודאי מזה שיש קיר או אין קיר. ולמשל אם יש קיר אני לא בטוח, אך אם אני לא רוצה משהו זה יותר וודאי.
בכל מקרה קח את כל מה שאתה יודע, ותראה על מה הוא מבוסס, ואז תגיע לשני דברים שסותרים זה את זה. תראה שהדברים שאתה הכי בטוח בהם יש בתוכם פרדוקס. ואז אם תראה את זה תגיע לאין שכל.
אם אתה חוקר אתה מגיע להבנה שאתה בטוח במוח שלך בשני דברים שסותרים זה את זה, בו זמנית. אתה רק לא חושב על זה, אבל אם תבדוק מה יש בתוכך, תגלה שיש בתוכך שני דברים שסותרים אחד את השני, על כל דבר.
אני גם טוען שזה אחד ההבדלים ביני לבין שאר השיטות. בשאר השיטות מנסים להוציא אותך מהשכל בדרך עקיפה, אני מדבר על משהו שהשכל שלך יהיה משוכנע באין שכל. זאת אומרת שמהשכל עצמו יהיה לך מסלולו החוצה. מכל סיטואציה, ברגע שאתה רוצה, אתה מעמיק את עצמך ואתה בחוץ.
אני טוען שזאת עובדה, שאתה כרגע משוכנע בשני דברים הפוכים, ואם תחקור אתה תראה שככה זה.
רבי נחמן אמר, דע, תדע לך שככה זה, בדוק ותראה.
אם תתבונן תבין שני דברים הפוכים.
רבי נחמן אמר, זה הסוד של החלל הפנוי, שהוא נגד השכל, כי מוכרחים לאמר בו שני הפכים, מוכרחים לאמר שזה יש ומוכרחים לאמר שזה אין, וזה לא הגיוני, ואין תשובה, ולא תמצא תשובה, ואם תבין את זה וכו' וכו' וכו'.
זוהי לא הוכחה לוגית, אין נוסחה, כשתבונן ותראה במו עיניך שני דברים הפוכים. ואז תכנע ותבין שזאת האמת - אחד. אתה תבין שההיגיון הוא לא הגיוני.
שאלה: למה צריך לעבור כברת דרך כל כך ארוכה?
אליעד: לא צריך, תשאר היכן שאתה, הכל כבר מושלם. אם תשאל למה זה לא יותר קצר? אם אדם היה מבין את זה בצ'יק, זאת היתה בעיה, כי אז כולם בשנייה אחת היו בורחים מהמציאות. ואז לא יהיה עולם.
שאלה: אבל אתה עדיין עושה.
אליעד: מה אתה יודע? אם כולם יהיו כמוני, יהיו פחות מריבות, רק מריבות יותר רציניות.
יש יתרון בזה שכול כך קשה להבין את זה. ראשית אחרי שמבינים את זה, נראה שזה מה זה פשוט. אבל היתרון הוא שזה נותן לנו מרחב למשחק, לתודעה יש הרבה אפשרויות לשחק בגלל שהסוף רחוק, יש יותר מקום לנפרדות.
שאלה: אתה לגמרי נמחק?
אליעד: מה אתה יודע? ואם אגיד לך שאתה מדבר עם רובוט עכשיו. למה אתה בטוח שאני חזרתי, אני אף פעם לא חזרתי. אליעד שהיה בתוכי הלך ואיננו, עכשיו אתה מדבר עם הכפיל שלו. אתה מדבר עם רובוט.
בסוף אתה גם בטוח שזה שונה מזה, וגם בטוח שהם אחד, זה גם וגם. אתה גם בטוח שיש, גם בטוח שאין, וגם בטוח שהם אחד.
אני גם בטוח שאני מבדיל בין פה לשם, ואני גם בטוח שאין הבדל בין פה לשם, ואני גם בטוח שאין הבדל בין שני אלו.
שאלה: למה שני הניגודים האלו מביאים לסוף החיפוש?
אליעד: אתה לא חוויית פרדוקסים עמוקים. בסוף זה מתנקז לשניים. או שאלות שבאות מהחלל הפנוי, או שאלות שלא באות מהחלל הפנוי. לפעמים יש פרדוקסים שזה רק נראה לך פרדוקס, ויש פרדוקס שהוא ביטוי של הפרדוקס הראשון.
פרדוקס זה שאתה מוכיח שני דברים סותרים, שלא יכולים להיות בו זמנית.
זה סוף החיפוש, כי ברגע שתצליח לראות את זה, תראה שמהזווית הזאת אתה לא יכול יותר לשאול כלום.
שוב, מהזווית של השכל, אף פעם אין תשובה מוחלטת, ולא רק זה שאתה מגיע לכזאת שאלה שאתה לא יודע מי אתה.
מה שקשה לך להבין, שאני מדבר על המצב הזה באופן פוזיטיבי, אני אומר לך שבסוף תבין שאין שום שאלה, אני מגדיר לך את זה. אבל זה לא זה, בסוף אתה מגיע למצב מסויים שאתה לא יכול לשאול. זה כמו שאני מוריד לך את הראש, זה כמו שאתה יורה לעצמך כדור בראש, אתה לא יכול לעשות כלום.
שאלה: למה אתה אומר לי מה יהיה בסוף?
אליעד: אותי לדוגמה כיוונו להרבה מקומות אחרים, אבל גיליתי שזה לא זה, כי זה לא סיפק אותי. אתה תגיע לסוף, כאשר תהיה משוכנע שאתה לא יכול להתקדם. עד אז זה לא משנה לאן כיווננו אותך.
מהיבט מסויים החיפוש שלך פחות אותנטי כי כיוונתי אותך וגיליתי לך את התשובה, אך האם זה עוזר לך. אמנם גיליתי מה התשובה, אבל האם אתה חווה את זה, עכשיו אתה צריך לעשות עבודה עם עצמך.
לי הייתה בעיה דומה, שרבי נחמן שתל לי בראש משהו מסויים ואני כיוונתי את עצמי לשם. גם אני טעיתי, רבי נחמן אמר משהו ואני הבנתי אותו בצורה מסויימת, ואז כל פעם שהייתה לי בעיה כיוונתי עצמי לאן שחשבתי שהוא אמר, ואז הבנתי את מה שהוא אמר, אבל זה לא סיפק - אותי, ולכן המשכתי לחפש, והבנתי את מה שאני מבין. עד שאתה לא תהיה בטוח בזה, אף אחד לא יכול לחסום אותך.
אתה צודק שכשאני מתווה דרך, אני הורס את חוויית החיפוש, אך אני חושב שזה נזק טוב מאוד, ואם היה אפשר להרוס לך יותר את חוויית החיפוש הייתי הורס יותר, אני משתדל לעשות זאת כל יום. וגם זה לא עובד כל כך.
רבי נחמן כיוון אותי, הוא היה כמו שען שכיוון אותי, ועכשיו אני מסדר שעונים לאחרים.
שאלה: למה רציתי שרבי נחמן יהיה המורה שלך?
אליעד: ישבתי עם עצמי ולא מצאתי תשובות ולכן פניתי לרבי נחמן.
050-3331-331