ובו יתבאר העניין של אהבה חולה ואהבה חולנית. שהאדם אוהב דבר שגורם לו להרגיש רע. כי האהבה עצמה, היא גורמת לאדם להרגיש טוב. והאדם אוהב את מה שגורם לו להרגיש טוב. אבל לפעמים ניתן לראות, שהאדם אוהב גם את מה שגורם לו להרגיש רע. כי לפעמים האדם מרגיש רע מאיזה דבר, ואעפ"כ האדם אוהב את אותו הדבר.

והשאלה הנשאלת היא, כיצד זה יתכן, שהאדם יאהב ואפילו יהיה ממש כמו מכור, לדבר שגורם לו להרגיש רע? וגם האדם עצמו מול עצמו, לפעמים הוא חווה שיש לו רגשות מעורבים כלפי איזה דבר. שהאדם מרגיש שהוא גם אוהב וגם שונא איזה דבר. והאדם מרגיש רע מאיזה דבר, ואעפ"כ האדם אוהב את הדבר הזה. ולפעמים האדם מרגיש רע, בגלל זה שהוא אוהב את אותו הדבר. ואעפ"כ האדם ממשיך לאהוב את אותו הדבר. והשאלה היא, מה פשר העניין הזה?

וכפי שכבר ביארתי, החוק של האהבה, הוא החוק של הטוב. שהאדם מכור לתחושה של להרגיש טוב. והאדם כמעט ולא יכול לעשות שום דבר, כדי להתרחק ממה שגורם לו להרגיש טוב. והאדם אוהב ומכור, לכל דבר שגורם לו להרגיש טוב. ואין שום אפשרות בעולם, שהאדם יאהב דבר שגורם לו להרגיש רע. ואם האדם אוהב איזה דבר, הרי שזה רק משום, שהדבר הזה גורם לו להרגיש טוב. ולכן, אם יש אהבה, הרי שבהכרח, שהדבר גורם לאדם להרגיש טוב חזק כלשהו, שבגללו האהבה קיימת.

ונחדד: כי לפעמים רק נראה שיש אהבה, אך באמת אין אהבה. כמו גם שלפעמים רק נראה שיש שנאה, אך באמת אין שנאה. והרעיון הוא, שלפעמים ניתן לראות מקרים, שבהם האדם נראה שהוא אוהב איזה דבר שגורם לו להרגיש רע. וכאשר נראה שהאדם אוהב איזה דבר שגורם לו להרגיש רע, הרי שיש כמה אפשרויות, כיצד להסביר את הדבר הזה.

ואפשרות אחת היא, שהאדם לא באמת אוהב את הדבר שגורם לו להרגיש רע. ולמרות שנראה שהאדם אוהב את אותו הדבר, הרי שבאמת האדם לא אוהב את אותו הדבר. כי הדבר הזה גורם לו להרגיש רע. וזה שהאדם מתנהג כאילו הוא אוהב את אותו הדבר, הרי שזה בעיקר סוג של העמדת פנים.

ולמה שהאדם יעמיד פנים? ולמה שהאדם יתנהג כאילו הוא אוהב משהו, כאשר הוא לא באמת אוהב את הדבר? לזה יכולות להיות המון סיבות שונות. כגון לדוגמה, שהאדם מפחד להכיר בכך, שהוא לא באמת אוהב את הדבר. והאדם לא רוצה להתמודד, עם זה שהוא כבר לא אוהב את הדבר. והאדם לא רוצה להרגיש רע, מכך שהוא יסתכל על האמת, שהוא לא באמת אוהב את הדבר. ולכן האדם מעמיד פנים, שהוא כן אוהב את אותו הדבר שגורם לו להרגיש רע, למרות שהוא לא באמת אוהב אותו.

אבל יש גם עוד אפשרות נוספת, והיא, שהאדם דווקא כן אוהב את אותו הדבר שגורם לו להרגיש רע. ולמה? כי בתת המודע של האדם, הוא חווה יותר תחושה של טוב, מאשר תחושה של רע, מאותו הדבר. דהיינו, שלאדם יש רצונות שונים. גם רצונות גלויים וגם רצונות נסתרים, שלפעמים האדם עצמו, לא ממש מודע אליהם.

והאדם אוהב, את כל מה שגורם לו להרגיש טוב. וכאשר יש לאדם רצון עמוק וחזק מאוד לאיזה דבר, אז האדם יאהב באהבה מאוד חזקה, את מה שיגרום לו בתת המודע שלו, לחוות סיפוק מאוד חזק. כי לא תמיד האדם מודע לרצון הפנימי שלו, ולא תמיד האדם מודע לכך, שדבר כלשהו גורם לו למלא את הרצון הפנימי שלו. אבל בתת המודע של האדם, הוא חווה רצון מאוד חזק לדבר כלשהו. ואז תת המודע חווה גם מילוי רצון מאוד חזק, מדבר כלשהו. ואז תת המודע של האדם, גורם לו לאהוב את הדבר. בגלל שאותו הדבר, ממלא אצל האדם רצון מודחק מאוד עמוק ומאוד חזק. וזה, למרות שברמת המודעות של האדם, נראה לו שאותו הדבר גורם לו להרגיש רע.

והרעיון הוא, שהאדם אוהב את מה שגורם לו להרגיש הכי טוב. דהיינו, כדי שהאדם יאהב ויתאהב באיזה דבר, לשם כך לא צריך שהדבר יגרום לאדם להרגיש רק טוב. אלא מספיק שהדבר יגרום לאדם להרגיש הכי טוב, באופן יחסי, יותר מאשר כל דבר אחר שהאדם מכיר, ואז האדם יאהב ויתאהב באותו הדבר.

כי בפועל, שום דבר בעולם הוא לא מושלם. ובכל דבר בעולם, יש חיסרון כלשהו וגם יתרון כלשהו. ואין שום דבר בעולם, שהוא רק טוב או רק רע. ואין שום דבר שאותו האדם רק אוהב או רק שונא. אלא תמיד יש לאדם רגשות מעורבים, כלפי כל דבר בעולם. ותמיד האדם, גם אוהב ברמה כלשהי וגם שונא ברמה כלשהי. וגם לא אוהב ולא שונא ברמה כלשהי, כל דבר ודבר בעולם. והכל זה עניין של מינונים ושל עוצמות שונות. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים.

וכאשר דבר כלשהו גורם לאדם להרגיש רע, הרי שזה גורם לכך שהאדם לא יאהב את אותו הדבר, אלא אפילו ישנא את אותו הדבר. כי האדם אוהב את הטוב, ושונא את הרע. ואעפ"כ, יכול להיות דבר, שיגרום לאדם להרגיש רע בעוצמה כלשהי, אבל הוא במקביל יגרום לאדם להרגיש גם טוב מאוד חזק, מסיבה אחרת ובעניין אחר.

וכפי שכבר ביארתי, לא מחויב שהאדם יהיה מודע בצורה גלויה, לאותו דבר טוב או רע, שהדבר גורם לו להרגיש. כי לפעמים ברמת המודעות של האדם, הוא חושב שהדבר גורם לו להרגיש טוב, אבל בתת המודע של האדם, הוא חווה שהדבר גורם לו להרגיש רע. וגם להיפך. שלפעמים ברמת המודעות של האדם, הוא חווה שדבר כלשהו גורם לו להרגיש רע, אבל בתת המודע שלו, הוא חווה שהדבר גורם לו להרגיש טוב.

וכאשר דבר כלשהו גורם לאדם להרגיש רע, הדבר הזה גורם לכך, שהאדם לא יאהב את אותו הדבר. אבל לפעמים ישנם מצבים, שלמרות שהדבר גורם לאדם להרגיש רע, הרי שהוא גורם לאדם להרגיש גם טוב, וגם אם זה ברמת תת המודע של האדם. ואז האדם נמצא במצב של קונפליקט רגשי ושל רגשות מעורבים. ואז נוצרת מה שנקראת אהבה חולה ואהבה חולנית. שהאדם אוהב דבר, שגורם לו להרגיש רע.

וזה, או בגלל שיש כאן העמדת פנים בלבד, ושהאדם מפחד להודות שהוא לא באמת אוהב את אותו הדבר. או משום שיש כאן אהבה עמוקה ואהבה מודחקת, כלפי אותו הדבר שהאדם חושב שהוא גורם לו להרגיש רע. ואפילו התנהגות אובססיבית או טורדנות כפייתית, הרי שגם היא נובעת משום שהיא גורמת לאדם להרגיש טוב מאוד עמוק. וכפי שכבר ביארתי גם את העניין הזה במקומות אחרים.

וכאשר האדם מגיע למצב כזה, שבו יש לו רגשות מעורבים כלפי איזה דבר, אז יש גם תחושה של אהבה כואבת. כי האהבה, גורמת לאדם להתחבר לדבר שאותו האדם אוהב. ואם האדם מפיק הנאה מדבר כלשהו, אז האדם אוהב אותו. ואם האדם בו זמנית, גם נפגע מאותו הדבר, אז האדם גם חווה כאב, מאותה האהבה שלו כלפי אותו הדבר. ואהבה כואבת, כאשר היא גורמת לאדם להיות בקשר רגשי, עם דבר שגורם לו להרגיש רע.

וכאשר האדם מגיע למצב, שבו יש לו רגשות מעורבים כלפי דבר כלשהו, אז האדם חווה לפעמים כאב לב, מאותה האהבה המעורבת ומאותם רגשות מעורבים. ואז, אם האדם רוצה לצאת מהמצב של אותה אהבה מעורבת ואהבה כואבת, אז על האדם לברר היטב, מה באמת הוא מרגיש כלפי אותו הדבר, ולמה הוא מרגיש כך כלפי אותו הדבר.

והאדם, לא צריך להדחיק את הכעסים שלו או את האהבה שלו כלפי דבר כלשהו. כי האמת, היא טובה יותר מכל דבר אחר. וכאשר האדם נמצא במצב של רגשות מעורבים, אז, אם האדם רוצה לצאת מהמצב הזה, על האדם להבין, מהם היתרונות ומהם החסרונות שהוא רואה, באותו הדבר שאותו הוא...