חרדות ילדים, ילדים חרדתיים, ילדים רגישים, טיפול בחרדות אצל ילדים, ילד תלותי, ילד עצמאי, ילד רגיש מאוד, ילדים עם רגישות יתר, ילד רגיש מידי, גוננות יתר, הגנת יתר של הורים, רגישות יתר אצל ילדים, טיפול בפחד אצל ילדים, ילד פחדן
כיצד להתמודד עם חרדות אצל ילדים?
ילדים חרדתיים עלולים לחוות פחדים וחרדות כמעט מכל דבר, לעיתים גם מדברים שאינם מציאותיים או הגיוניים. דוגמה בולטת לכך היא פחד מילד אשר מפחד מהצל של עצמו - כאשר יש לו צל הוא מפחד ממנו, וכשאין לו צל הוא מפחד שהצל "ברח". זו דוגמה לפחדים שלא בהכרח יש להם בסיס אמיתי, אך הם מרגישים מאוד אמיתיים ומאיימים על הילד. הפחדים הללו בדרך כלל נובעים מחשש מהתרחשות של דברים רעים, בדיוק כפי שאדם מבוגר חווה חרדה כאשר הוא חושש שמשהו רע יקרה לו.
האם חשיבה הגיונית יכולה לעזור בהפחתת חרדות?
אליעד מציין שלימוד חשיבה הגיונית יכול לעזור להפחית פחדים לא הגיוניים אצל ילדים. כאשר הילד מתחיל לחשוב בצורה יותר הגיונית ומפוקחת, הוא יכול להבין שהפחדים שהוא חווה אינם תמיד מוצדקים. לדוגמה, אם ילד חושש מאוד מנפילה מחפץ נמוך, ניתן להסביר לו בצורה לוגית שהוא לא יסבול מכך נזק רציני. בכך, הילד יכול ללמוד להפחית את החרדות הנובעות ממצבים שנראים מאיימים אך למעשה אינם מסוכנים.
כיצד תגובות ההורים משפיעות על חרדות הילד?
במקרים רבים, תגובות ההורים לפחדים של הילד יכולות להחמיר את הבעיה. כאשר ההורים מגוננים בצורה מופרזת על הילד ומגיבים בצורה מאוד דאגנית לכל מצוקה שלו, הם למעשה שותלים במוחו את הרעיון שבעולם יש הרבה סכנות. לדוגמה, אם ילד נופל ומתחיל לבכות, וההורים מגיבים בסטרס וממהרים להרים אותו, הם "מאשרים" לו את הפחד שהנפילה מהווה סכנה אמיתית. במקרים כאלה, הילד לומד שמצבים שמאיימים עליו, גם אם מדובר באירועים חסרי סכנה, יכולים להיות מסוכנים מאוד.
איך עזרה מוגזמת מגבירה את החרדה?
לעיתים, הורים ממהרים להעניק עזרה בכל פעם שהילד מתלונן או חש אי נוחות, מה שמוביל את הילד לחשוב שהעולם מלא במצבים שמחייבים פתרון מיידי. אם ילד מתלונן שהוא רעב וההורה ממהר לתת לו אוכל, הילד עשוי להבין שברגע שהוא מרגיש רעב, זהו מצב מסוכן שדורש תגובה מיידית. הדבר יכול להחמיר את החרדה ולגרום לו לחשוב שכל תחושה של חוסר נוחות או דאגה עשויה להוביל לאסון, ולכן עליו לפחד מכל דבר.
האם התעלמות מוחלטת מהילד היא הפתרון?
לא מדובר בהזנחה או התעללות, אלא בהבנה שעל ההורה להפעיל איזון בתגובה לפחדים של הילד. אם הילד מוצף ברגשות או מתלונן בצורה מוגזמת, על ההורה לנסות להרגיע אותו מבלי להיכנס להיסטריה או למהר לפתרון. לדוגמה, אם הילד זקוק לעזרה בזמן שההורה עסוק בשיחה, במקום להפסיק מיד את השיחה ולרוץ אליו, ההורה יכול להסביר לו באופן רגוע שהוא לא זמין כרגע ושהילד יכול לנסות להתמודד בעצמו.
האם על ההורים לחזק דרמטיזציה של הילד?
חשוב להימנע מהתחברות לדרמה שהילד מייצר. כאשר הילד מתלונן בצורה מוגזמת על כאב, רעב או קושי, יש להימנע מלהגיב בצורה שמעודדת את תחושת המסכנות. במקום להתחבר להרגשה שהוא לא מסוגל להתמודד, על ההורה לשדר לו אמון ביכולתו להתמודד עם מצבים לא נעימים. אם ההורה מגיב בצורה שמאשרת את הדרמה של הילד, הוא עשוי לפתח תחושת חוסר ביטחון ולהתמודד עם כל אתגר כמצב מאיים.
האם לתת לילד להתמודד עם חוויות לא נעימות?
לעיתים, כשהילד מפחד ממקרים מסוימים כמו חטיפת מכה או פציעה, החשיפה לאותם מקרים יכולה להפחית את חרדתו. לא מדובר בכך שהילד ייחשף לסכנות פיזיות, אלא שהילד יוכל להבין שבעצם הוא לא "התפרק" בגלל מצבים כאלה, והפחדים שלו לא היו מוצדקים. חשיפה כזו יכולה להקטין את החרדות בכך שהיא מראה לילד שהוא מסוגל להתמודד עם פחדים שלא בהכרח יש להם בסיס מציאותי.
איך המגוננות של ההורים מעודדת את החרדה?
כאשר ההורים מגוננים על הילד בצורה מופרזת ומפנים את כל תשומת הלב לרווחתו, הילד עשוי לחשוב שהעולם באמת מלא בסכנות שעליו להימנע מהן. על ההורים להימנע מהגנה מיותרת ולהבין שהחיים אינם תמיד מסוכנים כפי שהם עשויים לחשוב. אם ההורים כל הזמן מגוננים על הילד, הילד מתחיל להאמין שהחיים באמת מסוכנים, ולפיכך יפתח חרדות.
מה על ההורים לעשות כדי להקטין את חרדות הילד?
ההמלצה היא לאזן בין דאגה מופרזת לבין התעלמות מוחלטת. על ההורים ללמוד להימנע מלתמוך ולרחם מדי על הילד בכל פעם שהוא מתלונן. במקום זאת, עליהם ללמד את הילד לחשוב בצורה לוגית, ולהגיב בצורה מאוזנת כאשר הילד מגזים בתלונותיו. ילדים צריכים ללמוד להתמודד עם אי נוחות ולפתח תחושת ביטחון, במקום להרגיש שהעולם תמיד מסוכן.
ילדים חרדתיים עלולים לחוות פחדים וחרדות כמעט מכל דבר, לעיתים גם מדברים שאינם מציאותיים או הגיוניים. דוגמה בולטת לכך היא פחד מילד אשר מפחד מהצל של עצמו - כאשר יש לו צל הוא מפחד ממנו, וכשאין לו צל הוא מפחד שהצל "ברח". זו דוגמה לפחדים שלא בהכרח יש להם בסיס אמיתי, אך הם מרגישים מאוד אמיתיים ומאיימים על הילד. הפחדים הללו בדרך כלל נובעים מחשש מהתרחשות של דברים רעים, בדיוק כפי שאדם מבוגר חווה חרדה כאשר הוא חושש שמשהו רע יקרה לו.
האם חשיבה הגיונית יכולה לעזור בהפחתת חרדות?
אליעד מציין שלימוד חשיבה הגיונית יכול לעזור להפחית פחדים לא הגיוניים אצל ילדים. כאשר הילד מתחיל לחשוב בצורה יותר הגיונית ומפוקחת, הוא יכול להבין שהפחדים שהוא חווה אינם תמיד מוצדקים. לדוגמה, אם ילד חושש מאוד מנפילה מחפץ נמוך, ניתן להסביר לו בצורה לוגית שהוא לא יסבול מכך נזק רציני. בכך, הילד יכול ללמוד להפחית את החרדות הנובעות ממצבים שנראים מאיימים אך למעשה אינם מסוכנים.
כיצד תגובות ההורים משפיעות על חרדות הילד?
במקרים רבים, תגובות ההורים לפחדים של הילד יכולות להחמיר את הבעיה. כאשר ההורים מגוננים בצורה מופרזת על הילד ומגיבים בצורה מאוד דאגנית לכל מצוקה שלו, הם למעשה שותלים במוחו את הרעיון שבעולם יש הרבה סכנות. לדוגמה, אם ילד נופל ומתחיל לבכות, וההורים מגיבים בסטרס וממהרים להרים אותו, הם "מאשרים" לו את הפחד שהנפילה מהווה סכנה אמיתית. במקרים כאלה, הילד לומד שמצבים שמאיימים עליו, גם אם מדובר באירועים חסרי סכנה, יכולים להיות מסוכנים מאוד.
איך עזרה מוגזמת מגבירה את החרדה?
לעיתים, הורים ממהרים להעניק עזרה בכל פעם שהילד מתלונן או חש אי נוחות, מה שמוביל את הילד לחשוב שהעולם מלא במצבים שמחייבים פתרון מיידי. אם ילד מתלונן שהוא רעב וההורה ממהר לתת לו אוכל, הילד עשוי להבין שברגע שהוא מרגיש רעב, זהו מצב מסוכן שדורש תגובה מיידית. הדבר יכול להחמיר את החרדה ולגרום לו לחשוב שכל תחושה של חוסר נוחות או דאגה עשויה להוביל לאסון, ולכן עליו לפחד מכל דבר.
האם התעלמות מוחלטת מהילד היא הפתרון?
לא מדובר בהזנחה או התעללות, אלא בהבנה שעל ההורה להפעיל איזון בתגובה לפחדים של הילד. אם הילד מוצף ברגשות או מתלונן בצורה מוגזמת, על ההורה לנסות להרגיע אותו מבלי להיכנס להיסטריה או למהר לפתרון. לדוגמה, אם הילד זקוק לעזרה בזמן שההורה עסוק בשיחה, במקום להפסיק מיד את השיחה ולרוץ אליו, ההורה יכול להסביר לו באופן רגוע שהוא לא זמין כרגע ושהילד יכול לנסות להתמודד בעצמו.
האם על ההורים לחזק דרמטיזציה של הילד?
חשוב להימנע מהתחברות לדרמה שהילד מייצר. כאשר הילד מתלונן בצורה מוגזמת על כאב, רעב או קושי, יש להימנע מלהגיב בצורה שמעודדת את תחושת המסכנות. במקום להתחבר להרגשה שהוא לא מסוגל להתמודד, על ההורה לשדר לו אמון ביכולתו להתמודד עם מצבים לא נעימים. אם ההורה מגיב בצורה שמאשרת את הדרמה של הילד, הוא עשוי לפתח תחושת חוסר ביטחון ולהתמודד עם כל אתגר כמצב מאיים.
האם לתת לילד להתמודד עם חוויות לא נעימות?
לעיתים, כשהילד מפחד ממקרים מסוימים כמו חטיפת מכה או פציעה, החשיפה לאותם מקרים יכולה להפחית את חרדתו. לא מדובר בכך שהילד ייחשף לסכנות פיזיות, אלא שהילד יוכל להבין שבעצם הוא לא "התפרק" בגלל מצבים כאלה, והפחדים שלו לא היו מוצדקים. חשיפה כזו יכולה להקטין את החרדות בכך שהיא מראה לילד שהוא מסוגל להתמודד עם פחדים שלא בהכרח יש להם בסיס מציאותי.
איך המגוננות של ההורים מעודדת את החרדה?
כאשר ההורים מגוננים על הילד בצורה מופרזת ומפנים את כל תשומת הלב לרווחתו, הילד עשוי לחשוב שהעולם באמת מלא בסכנות שעליו להימנע מהן. על ההורים להימנע מהגנה מיותרת ולהבין שהחיים אינם תמיד מסוכנים כפי שהם עשויים לחשוב. אם ההורים כל הזמן מגוננים על הילד, הילד מתחיל להאמין שהחיים באמת מסוכנים, ולפיכך יפתח חרדות.
מה על ההורים לעשות כדי להקטין את חרדות הילד?
ההמלצה היא לאזן בין דאגה מופרזת לבין התעלמות מוחלטת. על ההורים ללמוד להימנע מלתמוך ולרחם מדי על הילד בכל פעם שהוא מתלונן. במקום זאת, עליהם ללמד את הילד לחשוב בצורה לוגית, ולהגיב בצורה מאוזנת כאשר הילד מגזים בתלונותיו. ילדים צריכים ללמוד להתמודד עם אי נוחות ולפתח תחושת ביטחון, במקום להרגיש שהעולם תמיד מסוכן.
- חרדות ילדים
- טיפול בחרדות ילדים
- איך להתמודד עם פחדים אצל ילדים
- תלותיות אצל ילדים
- ילדים רגישים
- הדרכת הורים לילדים חרדתיים
למה ילדים חווים חרדה כמעט מכל דבר?
ילד חרדתי מפחד "מכל דבר" - מפחד מהצל שלו עצמו, וכשאין לו צל הוא מפחד שהצל "ברח" ממנו. זוהי דוגמה למצב שבו הילד מפחד מדברים שאינם באמת הגיוניים או סבירים, אך מבחינתו הם ממשיים ומאיימים. השורש לבעיה הוא הפחד שיקרו לו דברים רעים. בדיוק כמו אדם מבוגר בחרדה, הוא חרד משום שהוא חושש מפני אירועים או מצבים שליליים שעלולים לפגוע בו. כדי להפחית את החרדה, יש צורך לגרום לו לפחד פחות מכך שיקרו לו דברים רעים.
האם חשיבה הגיונית יכולה לסייע בהפחתת חרדות?
כן. ככל שהילד לומד לחשוב בצורה הגיונית יותר, כך הוא יהיה פחות חרד מדברים שאינם הגיוניים לפחד מהם. כאשר הילד מפחד בצורה לא פרופורציונלית מהמציאות, המשמעות היא שהוא חושש מעבר למה שהוא "אמור" לפחד, ולכן חשוב ללמד אותו להפעיל חשיבה ביקורתית. עם זאת, יש עוד זווית חשובה: הדרך שבה ההורים עצמם מגיבים לחרדות הילד עשויה להגביר או להקטין את עוצמת הפחד.
איך תגובת ההורים יוצרת או מחזקת את חרדות הילד?
אחד הגורמים המשמעותיים לחרדות אצל ילד הוא הדאגה המוגזמת של ההורים. כאשר ההורים עצמם חרדים, מגוננים ודואגים בצורה מוגזמת לכך שלא יקרה לילד שום דבר רע, הם למעשה שותלים במוחו את הרעיון שבעולם אכן קיימת סכנה ממשית בכל פינה. לדוגמה, אם הילד נופל מהרצפה ומתחיל לבכות, וההורים מיד רצים בסטרס רב, הם למעשה "מאשרים" לילד שיש כאן מצב מפחיד. אם ההורה נכנס ללחץ מהבכי של הילד, הילד ילמד להגיב לכל אי נוחות כאל סכנה מאיימת.
כיצד עודף חמלה מביא לחרדה מוגברת?
כשילד מרבה לומר "אכלו לי, שתו לי, הוציאו לי לשון, קשה לי, רע לי" - לפעמים זו דרכו להגזים או לעשות דרמה. אם ההורה מקצין את הרחמים והאמפתיה בכל פעם שהילד מתלונן, הילד מתחיל להאמין שהבעיה אכן גדולה ממה שהיא באמת. דוגמה בולטת היא בתקופת הקורונה: ככל שאנשים שידרו לעצמם ולסביבה "צריך לשמור, תיזהר, יש סכנה איומה, " כך פחדו יותר. הילד לומד מההורים את היחס לעולם - אם ההורים מתייחסים אל דברים קטנים כאל אסון, הילד יניח שאלה באמת אסונות וישקע בחרדה.
מה קורה כשמגוננים יותר מדי גם במצבים יומיומיים פשוטים?
ברגע שהורים מתגמשים בקלות יתרה לרצונות הילד, כמו למשל כשהילד לא רוצה ערוץ מסוים בטלוויזיה ורוצים מיד "להחליף לו" כדי שיהיה מרוצה, נוצרת אצלו תחושה חזקה שדברים רבים "רעים" ושצריך להחליף אותם במהירות כדי שלא יסבול. כאשר הילד רעב או מרגיש שקשה לו, וההורה ממהר מאוד לתת לו פתרון, הילד מקבל מסר שהמצב באמת נורא עד כדי כך שצריך "להציל" אותו מיד. הילד מפנים שהעולם מלא מצבים שעלולים להיות "נוראיים, " ולכן הוא נשאר בחרדה מתמדת.
האם התעלמות מוחלטת היא הפתרון?
חשוב להבהיר שלא מדובר על התעללות או הזנחה. לא אומרים שעל ההורה לעזוב את הילד לגמרי, אלא לשים לב לאיך מגיבים. כשהילד מפריז בבכי, בטענות של "קשה לי, " "אני לא מסוגל, " "אני רעב, " וכדומה - יש אפשרות לנסות להרגיע בצורה מאוזנת ולא ישר "לקפוץ" לפתרון, שמא זה יאשר לו באופן מוחלט שהמצב אכן מפחיד ודורש הצלה דחופה. לדוגמה, אם הילד מבקש עזרה תוך כדי שההורה בשיחת טלפון, אפשר ליידע את הילד שאינך זמין כרגע והוא יכול לנסות להסתדר, במקום להפסיק מיד הכל ולטפל בו.
למה חשוב להימנע מחיזוק דרמטיזציה של הילד?
לעיתים, כשהילד מקצין כל תלונה קטנה כאילו מדובר באסון, ההורה עומד בפני בחירה: לזרום עם הדרמה ולחזק את תחושת המסכנות או להראות לילד שהוא מסוגל להתמודד בעצמו. אם בוחרים להתחבר לדרמטיזציה, התוצאה היא שהילד מתחיל להאמין יותר ויותר שהעולם אכן מאיים ומפחיד, ושהוא חייב שהורה יגן עליו בכל רגע. במצבים כאלה, כל אתגר קטן הופך לסיבה לפאניקה. לעומת זאת, אם ההורה משדר אמון ביכולת של הילד, הוא עשוי לעזור לו לפתח ביטחון עצמי מול "האיומים" הקטנים של היומיום.
האם לתת לילד להתנסות בחוויות לא נעימות יכול להפחית חרדה?
לפעמים, כשילד מפחד לחטוף מכה ואף פעם לא חטף מכה אמיתית, הפחד נשאר עצום. אם הוא כן ייחשף למכה כלשהי, ויראה שהוא לא "התפרק" מזה, הוא עלול להיבהל פחות בפעם הבאה. זה לא אומר שצריך להכות ילדים או להתעלל בהם, אלא להבין שתפיסתית, אם הילד כל הזמן מוגן מפני כל דבר, הוא לא ילמד להתמודד בעצמו ויחווה עולם מפחיד. ברגע שמניחים לו לגלות שהוא מסוגל לשרוד גם מצבים לא נעימים, החרדה עשויה לרדת.
איך הנטיה ההורית לעזור בכל רגע מעודדת את הילד לפחד מהחיים?
כשההורה מנסה בכל הכוח לעשות לילד "טוב ולא רע, " למעשה הוא רומז לילד שיש הרבה רע בעולם ושצריך הגנה תמידית. הילד אומר לעצמו: "אם ההורים כל כך מגוננים עלי, כנראה אני באמת בסכנה אמיתית, " וכך הוא מתחיל לפחד מכל דבר. ככל שהילד מבין שהדברים לא באמת כל כך נוראיים ושהוא מסוגל להסתדר גם ללא עזרה מידית, כך הוא מפתח חוסן נפשי גבוה יותר.
מה כדאי לעשות כדי לצמצם חרדות אצל ילד?
מומלץ למצוא את שביל הביניים. מצד אחד, לא להזניח את הילד לגמרי, אך מצד שני לא להגן עליו או לרחם עליו בכל קטנה. כדאי ללמד את הילד חשיבה הגיונית, לחזק אותו ברגעים של התמודדות ולא רק לרוץ מיד לעזרתו. ההורה יכול לבדוק את עצמו ולשאול: "האם אני מעביר לילד מסר שהחיים הם כל כך מסוכנים שעליו לחשוש כל הזמן, או שמא אני מלמד אותו להתמודד?" עודף הגנה יוצרת בילד דפוס שהוא ירגיש חלש מול המציאות, ובכך ממשיכה את מעגל החרדה.
ילד חרדתי מפחד "מכל דבר" - מפחד מהצל שלו עצמו, וכשאין לו צל הוא מפחד שהצל "ברח" ממנו. זוהי דוגמה למצב שבו הילד מפחד מדברים שאינם באמת הגיוניים או סבירים, אך מבחינתו הם ממשיים ומאיימים. השורש לבעיה הוא הפחד שיקרו לו דברים רעים. בדיוק כמו אדם מבוגר בחרדה, הוא חרד משום שהוא חושש מפני אירועים או מצבים שליליים שעלולים לפגוע בו. כדי להפחית את החרדה, יש צורך לגרום לו לפחד פחות מכך שיקרו לו דברים רעים.
האם חשיבה הגיונית יכולה לסייע בהפחתת חרדות?
כן. ככל שהילד לומד לחשוב בצורה הגיונית יותר, כך הוא יהיה פחות חרד מדברים שאינם הגיוניים לפחד מהם. כאשר הילד מפחד בצורה לא פרופורציונלית מהמציאות, המשמעות היא שהוא חושש מעבר למה שהוא "אמור" לפחד, ולכן חשוב ללמד אותו להפעיל חשיבה ביקורתית. עם זאת, יש עוד זווית חשובה: הדרך שבה ההורים עצמם מגיבים לחרדות הילד עשויה להגביר או להקטין את עוצמת הפחד.
איך תגובת ההורים יוצרת או מחזקת את חרדות הילד?
אחד הגורמים המשמעותיים לחרדות אצל ילד הוא הדאגה המוגזמת של ההורים. כאשר ההורים עצמם חרדים, מגוננים ודואגים בצורה מוגזמת לכך שלא יקרה לילד שום דבר רע, הם למעשה שותלים במוחו את הרעיון שבעולם אכן קיימת סכנה ממשית בכל פינה. לדוגמה, אם הילד נופל מהרצפה ומתחיל לבכות, וההורים מיד רצים בסטרס רב, הם למעשה "מאשרים" לילד שיש כאן מצב מפחיד. אם ההורה נכנס ללחץ מהבכי של הילד, הילד ילמד להגיב לכל אי נוחות כאל סכנה מאיימת.
כיצד עודף חמלה מביא לחרדה מוגברת?
כשילד מרבה לומר "אכלו לי, שתו לי, הוציאו לי לשון, קשה לי, רע לי" - לפעמים זו דרכו להגזים או לעשות דרמה. אם ההורה מקצין את הרחמים והאמפתיה בכל פעם שהילד מתלונן, הילד מתחיל להאמין שהבעיה אכן גדולה ממה שהיא באמת. דוגמה בולטת היא בתקופת הקורונה: ככל שאנשים שידרו לעצמם ולסביבה "צריך לשמור, תיזהר, יש סכנה איומה, " כך פחדו יותר. הילד לומד מההורים את היחס לעולם - אם ההורים מתייחסים אל דברים קטנים כאל אסון, הילד יניח שאלה באמת אסונות וישקע בחרדה.
מה קורה כשמגוננים יותר מדי גם במצבים יומיומיים פשוטים?
ברגע שהורים מתגמשים בקלות יתרה לרצונות הילד, כמו למשל כשהילד לא רוצה ערוץ מסוים בטלוויזיה ורוצים מיד "להחליף לו" כדי שיהיה מרוצה, נוצרת אצלו תחושה חזקה שדברים רבים "רעים" ושצריך להחליף אותם במהירות כדי שלא יסבול. כאשר הילד רעב או מרגיש שקשה לו, וההורה ממהר מאוד לתת לו פתרון, הילד מקבל מסר שהמצב באמת נורא עד כדי כך שצריך "להציל" אותו מיד. הילד מפנים שהעולם מלא מצבים שעלולים להיות "נוראיים, " ולכן הוא נשאר בחרדה מתמדת.
האם התעלמות מוחלטת היא הפתרון?
חשוב להבהיר שלא מדובר על התעללות או הזנחה. לא אומרים שעל ההורה לעזוב את הילד לגמרי, אלא לשים לב לאיך מגיבים. כשהילד מפריז בבכי, בטענות של "קשה לי, " "אני לא מסוגל, " "אני רעב, " וכדומה - יש אפשרות לנסות להרגיע בצורה מאוזנת ולא ישר "לקפוץ" לפתרון, שמא זה יאשר לו באופן מוחלט שהמצב אכן מפחיד ודורש הצלה דחופה. לדוגמה, אם הילד מבקש עזרה תוך כדי שההורה בשיחת טלפון, אפשר ליידע את הילד שאינך זמין כרגע והוא יכול לנסות להסתדר, במקום להפסיק מיד הכל ולטפל בו.
למה חשוב להימנע מחיזוק דרמטיזציה של הילד?
לעיתים, כשהילד מקצין כל תלונה קטנה כאילו מדובר באסון, ההורה עומד בפני בחירה: לזרום עם הדרמה ולחזק את תחושת המסכנות או להראות לילד שהוא מסוגל להתמודד בעצמו. אם בוחרים להתחבר לדרמטיזציה, התוצאה היא שהילד מתחיל להאמין יותר ויותר שהעולם אכן מאיים ומפחיד, ושהוא חייב שהורה יגן עליו בכל רגע. במצבים כאלה, כל אתגר קטן הופך לסיבה לפאניקה. לעומת זאת, אם ההורה משדר אמון ביכולת של הילד, הוא עשוי לעזור לו לפתח ביטחון עצמי מול "האיומים" הקטנים של היומיום.
האם לתת לילד להתנסות בחוויות לא נעימות יכול להפחית חרדה?
לפעמים, כשילד מפחד לחטוף מכה ואף פעם לא חטף מכה אמיתית, הפחד נשאר עצום. אם הוא כן ייחשף למכה כלשהי, ויראה שהוא לא "התפרק" מזה, הוא עלול להיבהל פחות בפעם הבאה. זה לא אומר שצריך להכות ילדים או להתעלל בהם, אלא להבין שתפיסתית, אם הילד כל הזמן מוגן מפני כל דבר, הוא לא ילמד להתמודד בעצמו ויחווה עולם מפחיד. ברגע שמניחים לו לגלות שהוא מסוגל לשרוד גם מצבים לא נעימים, החרדה עשויה לרדת.
איך הנטיה ההורית לעזור בכל רגע מעודדת את הילד לפחד מהחיים?
כשההורה מנסה בכל הכוח לעשות לילד "טוב ולא רע, " למעשה הוא רומז לילד שיש הרבה רע בעולם ושצריך הגנה תמידית. הילד אומר לעצמו: "אם ההורים כל כך מגוננים עלי, כנראה אני באמת בסכנה אמיתית, " וכך הוא מתחיל לפחד מכל דבר. ככל שהילד מבין שהדברים לא באמת כל כך נוראיים ושהוא מסוגל להסתדר גם ללא עזרה מידית, כך הוא מפתח חוסן נפשי גבוה יותר.
מה כדאי לעשות כדי לצמצם חרדות אצל ילד?
מומלץ למצוא את שביל הביניים. מצד אחד, לא להזניח את הילד לגמרי, אך מצד שני לא להגן עליו או לרחם עליו בכל קטנה. כדאי ללמד את הילד חשיבה הגיונית, לחזק אותו ברגעים של התמודדות ולא רק לרוץ מיד לעזרתו. ההורה יכול לבדוק את עצמו ולשאול: "האם אני מעביר לילד מסר שהחיים הם כל כך מסוכנים שעליו לחשוש כל הזמן, או שמא אני מלמד אותו להתמודד?" עודף הגנה יוצרת בילד דפוס שהוא ירגיש חלש מול המציאות, ובכך ממשיכה את מעגל החרדה.
- הדרכת הורים
- טיפול בחרדות ילדים
- איך לגרום לילד לא להיות חרדתי
- איך לטפל בילד חרדתי
- איך לאהוב ילדים
- למה ההורים אוהבים ילדים
050-3331-331