סגר הקורונה הגל השני, אחריות הציבור בסגר הקורונה, למה הציבור לא מציית לחוקי הקורונה? איך לנצח את הקורונה? המאבק בקורונה, מכחישי הקורונה, משבר אמון הקורונה, הפגנות הקורונה, דת הקורונה, ביבי נתניהו והקורונה, מהם מחדלי הקורונה?... מזלזלים בחוקי הקורונה ומפירים את התקנות. כתגובה לכך, הוא מציין שזו טענה שקרית שמנסה להטיל את האשמה על הציבור, בעוד שיש כאן הרבה יותר מכך. הוא מציע להניח, לצורך הדיון, שהקורונה היא מגפה אמיתית ושיש חוקים שהיו יכולים למנוע אותה, ושהציבור לא מקיים את החוקים האלה. אם היינו מאמינים לתפיסה הזאת, אזי אפשר היה לומר שהאזרחים אשמים בסגר. אבל ... ששואף להימנע מאחריות ומעוניין להימנע מההשלכות של החלטותיו. מהו התפקיד האמיתי של הציבור? לאחר שהוא פורס את התיאוריה המורכבת הזו, אליעד מציין שכולנו יכולים להניח שהקורונה היא אכן מגפה, ושאם האזרחים היו מקשיבים לחוקים, אזי הסגר היה נמנע. אבל הוא מציין שזו לא האמת - הוא טוען שהאזרחים אינם אשמים במצב, כי אף על פי שמזלזלים בחוקי הקורונה, זה לא הגורם העיקרי לכך שיש סגר. אלא שמי שגורם לסגר הוא למעשה אדם שמפחד להיתפס על המחדלים שלו. אליעד מבקש שנשים לב למבנה האירועים: אם הייתה מגפה והציבור לא היה מקשיב לחוקי הקורונה, לא היה סגר, אלא אם כן היו מעורבים שיקולים אחרים, שקשורים לצורכים של שליטה, מניפולציה ורצון להימנע מהתפשטות המחדלים. ... הציבור. אליעד מדגיש את הצביעות שבגישה הזאת, שבה ראש הממשלה מנסה להימנע מאחריות על הכישלון, ובמקום זאת מגלגל את האשמה על הציבור. הוא מדבר על כך שבעצם כל הסיטואציה הזאת - הסגר, המגפה, חוסר האמון בציבור - היא חלק ממערכת של מניפולציות שנעשות כדי להימנע מאחריות כלפי המחדלים של השלטון. אליעד טוען שהסיטואציה הזו לא קשורה בכלל לקורונה ... בתיאור המצב, כאשר הוא מציין שהמדינה, כביכול, דואגת לבריאות הציבור, ובתוך כל ההתנהלות הזאת קיימת תחושת ניכור, חוסר שקיפות ותחושה שהמניעים לא תמיד טהורים. הוא טוען שבמקום לנהל את המגפה בצורה יותר מתוחכמת ועם כלים נוספים, המערכת בחרה ליצור מצב שבו יש יותר שליטה, על חשבון בריאות הציבור. האם כל הבלגן קשור למניעים פוליטיים? אליעד מסיים בכך ...