וכאן יתבאר, מהי הדרך הטובה ביותר ללמוד את הספר הזה? והתשובה לכך היא, כי הדרך הטובה ביותר ללמוד את הספר, היא ללמוד את הספר, כמה שיותר, בכמה שיותר דרכים, וכמה שיותר, יותר טוב.
ויש להבין, כי השכל של הספר הזה, הוא כולו שכל אחד ויחיד, והוא כולו נובע מכולו ותלוי בכולו. וכל רעיון שיש בספר, הוא גם הסבר של כל שאר הרעיונות שיש בספר. אבל גם כל שאר הרעיונות שיש בספר, מסבירים אותו. כי כל שכל, הוא גם הקדמה וגם התכלית, וכולם הקדמות אל שכל אחד, שהוא מחוץ להכל.
ולכן, בפועל, על האדם ללמוד את הספר הזה בכמה צורות שונות במקביל.
וצורת הלימוד הראשונה, היא קריאה של כל הספר כולו מתחילתו ועד סופו, פרק אחרי פרק, גם בלי להבין את כל הטקסט עצמו. כי בכל פעם שהאדם קורא בספר, הוא מבין עוד קצת ועוד קצת. ובכל פעם שהאדם קורא את הספר פעם נוספת, הוא בעצם מבין עוד קצת, עד שבסופו של דבר, האדם מבין את הכל בשלמות. וזוהי דרך הלימוד הראשונה.
ובמקביל, על האדם ללמוד את הספר בעוד צורה, שהיא לימוד בספר בעיון חלקי. דהיינו, שהאדם קורא את הטקסט של הספר ומנסה להבין אותו, אבל לא מתעמק בו יותר מידי, אלא מנסה להבין אותו בצורה טובה, גם אם היא לא עמוקה כ"כ. ודרך הלימוד הזאת, היא יותר עמוקה ופחות מהירה, והיא יותר לעומק מאשר לרוחב.
ודרך הלימוד הנוספת, שגם אותה צריך האדם ללמוד בו זמנית במקביל לכל שאר צורות הלימוד, היא לימוד בעיון גדול ועמוק, עד לעומק כוונת הרעיונות שבספר. דהיינו, שהאדם לוקח כל רעיון ורעיון שיש בספר, וחוקר אותו לעומקו, ושואל עליו את כל השאלות האפשריות, ומנסה להוכיח שהוא לא נכון, ואח"כ מנסה להוכיח שהוא כן נכון, ואח"כ וגם תוך כדי לפני ואחרי, שואל האם הוא נכון? ואולי ההפך הוא הנכון?
וכל רעיון ורעיון שהאדם קורא, עליו לשאול את עצמו, למה הדבר הוא כך ולא אחרת? והאם באמת הוא כך ולא אחרת? ואולי הוא אחרת? ואולי הוא קצת אחרת? ואולי הוא הרבה אחרת? ואולי הוא רק אחרת? ואולי הוא כולו שקר? ואולי הוא כולו אמת? דהיינו, שהאדם מברר את כל האמת כולה לעומקה, בלי להשאיר שום פרט שאינו ברור, עד לעומק שורש הבנת פנימיות כוונת המחבר הראשון, שהוא המחבר של כל הספרים כולם. דהיינו, עד שהאדם באמת יראה את אחדות המציאות עצמה, בשלמות, דרך הטקסט של הספר.
וכמה ללמוד בכל דרך ובאיזה מינון? תשובה: המינון הוא כרצונו של האדם, וכל המרבה לרוחב ולעומק הרי זה משובח. אבל תמיד צריך לזכור...
ויש להבין, כי השכל של הספר הזה, הוא כולו שכל אחד ויחיד, והוא כולו נובע מכולו ותלוי בכולו. וכל רעיון שיש בספר, הוא גם הסבר של כל שאר הרעיונות שיש בספר. אבל גם כל שאר הרעיונות שיש בספר, מסבירים אותו. כי כל שכל, הוא גם הקדמה וגם התכלית, וכולם הקדמות אל שכל אחד, שהוא מחוץ להכל.
ולכן, בפועל, על האדם ללמוד את הספר הזה בכמה צורות שונות במקביל.
וצורת הלימוד הראשונה, היא קריאה של כל הספר כולו מתחילתו ועד סופו, פרק אחרי פרק, גם בלי להבין את כל הטקסט עצמו. כי בכל פעם שהאדם קורא בספר, הוא מבין עוד קצת ועוד קצת. ובכל פעם שהאדם קורא את הספר פעם נוספת, הוא בעצם מבין עוד קצת, עד שבסופו של דבר, האדם מבין את הכל בשלמות. וזוהי דרך הלימוד הראשונה.
ובמקביל, על האדם ללמוד את הספר בעוד צורה, שהיא לימוד בספר בעיון חלקי. דהיינו, שהאדם קורא את הטקסט של הספר ומנסה להבין אותו, אבל לא מתעמק בו יותר מידי, אלא מנסה להבין אותו בצורה טובה, גם אם היא לא עמוקה כ"כ. ודרך הלימוד הזאת, היא יותר עמוקה ופחות מהירה, והיא יותר לעומק מאשר לרוחב.
ודרך הלימוד הנוספת, שגם אותה צריך האדם ללמוד בו זמנית במקביל לכל שאר צורות הלימוד, היא לימוד בעיון גדול ועמוק, עד לעומק כוונת הרעיונות שבספר. דהיינו, שהאדם לוקח כל רעיון ורעיון שיש בספר, וחוקר אותו לעומקו, ושואל עליו את כל השאלות האפשריות, ומנסה להוכיח שהוא לא נכון, ואח"כ מנסה להוכיח שהוא כן נכון, ואח"כ וגם תוך כדי לפני ואחרי, שואל האם הוא נכון? ואולי ההפך הוא הנכון?
וכל רעיון ורעיון שהאדם קורא, עליו לשאול את עצמו, למה הדבר הוא כך ולא אחרת? והאם באמת הוא כך ולא אחרת? ואולי הוא אחרת? ואולי הוא קצת אחרת? ואולי הוא הרבה אחרת? ואולי הוא רק אחרת? ואולי הוא כולו שקר? ואולי הוא כולו אמת? דהיינו, שהאדם מברר את כל האמת כולה לעומקה, בלי להשאיר שום פרט שאינו ברור, עד לעומק שורש הבנת פנימיות כוונת המחבר הראשון, שהוא המחבר של כל הספרים כולם. דהיינו, עד שהאדם באמת יראה את אחדות המציאות עצמה, בשלמות, דרך הטקסט של הספר.
וכמה ללמוד בכל דרך ובאיזה מינון? תשובה: המינון הוא כרצונו של האדם, וכל המרבה לרוחב ולעומק הרי זה משובח. אבל תמיד צריך לזכור...
050-3331-331