וכאן יתבאר למה בעצם כדאי ללמוד את הספר הזה בעיון רב, עד להבנת שורש השכל שממנו נכתב הספר הזה? ומה ההבדל בין הספר הזה לבין כל שאר הספרים? ועוד.
ונתחיל: הטועים, הולכים בדרך, בלי לדעת להיכן בדיוק היא מובילה. דהיינו, חיים את חייהם בלי להבין מהי מטרת החיים. וגם אלו שמטעים את עצמם שהם יודעים את מטרת החיים, כגון לדוגמא הטעות של גן העדן בעולם הבא, גם הם לא באמת יודעים להיכן בדיוק הם הולכים. וזה משום שאף אחד לא יודע מה בדיוק יש שם באותו גן עדן מיוחל, והאם באמת, שם החיים טובים באמת.
ורוב בני האדם בעולם עושים את מעשיהם בלי להבין מהי התכלית של המעשים שלהם. כי מאחר שהאדם (מסיבות שונות) לא באמת מבין באופן מוחלט מהי התכלית של המציאות כולה, לכן גם האדם לא ממש מבין מהי התכלית של החיים שלו ושל המעשים שלו. כי כאשר התכלית של כל התהליך כולו אינה ידועה, כיצד תהיה ידועה התכלית של תתי התהליכים שבתוך התהליך הכללי?!
וכך גם לגבי קריאה ולימוד של ספרים ורעיונות שונים, שהאדם מטעה את עצמו בהטעיות שונות וממלא את השכל שלו בסמי מוות שונים ומשונים שלא מביאים לו כל תועלת. ומה הכוונה?
הכוונה היא, שלאדם אין ממש מושג מהו אושר אמיתי ומה יעשה אותו מאושר באמת. והאדם עושה את מעשיו כדי להיות מאושר באמת / להרגיש כמה שיותר טוב / למלא את רצונו וכיו"ב. והאדם עושה מעשים שונים ומנסה להשיג מטרות שונות, מתוך תקווה שבסופו של תהליך, הדבר הזה יביא אותו אל האושר המיוחל.
ואם לאדם היה שכל אמיתי, אז לפני שהוא היה עושה את מעשיו, הוא היה מברר את תכלית מעשיו. כי מה ההיגיון בלעשות דברים, בלי להבין את תכליתם?! כי מי שאינו חכם, הוא עושה את מעשיו ללא תכלית, והחכם, עושה את מעשיו למען תכלית טובה. ואם האדם לא מבין מה תכלית מעשיו, אז למה הוא עושה אותם?!
ואם יתבונן האדם בעניין, הוא יראה כי לעולם הוא לא יכול להיות מאושר בשלמות ובאמת. וכאשר אני אומר שלעולם האדם לא יכול להיות מאושר, הכוונה היא בשום מצב בעולם, כולל במצב שבו האדם יושב צמוד לאלוהים או כל צורה אחרת. שזאת בדיוק אשליית גן העדן שאותה הזכרתי קודם. ולמה האדם לעולם לא יהיה מאושר באמת, גם לא בגן עדן?!
כי האדם לא מאושר, בגלל עצם קיומו כישות שנפרדת מהשלמות עצמה. כי האדם הוא ישות סופית. דהיינו, האדם הוא לא המציאות עצמה כולה, אלא רק חלק ממנה. ומאחר שהאדם הוא רק חלק מהמציאות, לכן לעולם ירגיש האדם תחושת חיסרון. משום שמצד האמת, האדם תמיד חסר את ה"שלם", דהיינו, את המציאות עצמה.
ובפשיטות נסביר, שכל זמן שהאדם חווה את קיומו, כישות נפרדת מהמציאות עצמה, הרי שתמיד האדם ירגיש תחושת חיסרון. וזה כמובן כולל בתוכו, גם אם האדם יהיה בגן עדן דמיוני כלשהו.
והטעות הזאת של גן עדן, היא כמובן רלוונטית, גם לאלו שלא מאמינים בגן עדן אחרי המוות, אלא שנדמה להם שיש חיים טובים, כאן בחיים של העולם הזה, שתלויים ב"עשיית מצוות", דהיינו, השגת מטרות שונות. כי כמו שחלק מהטועים מאמינים שיש חיים טובים בגן עדן אחרי המוות של הגוף, כך יש טועים אחרים שנדמה להם שיש חיים טובים כאן בעולם הזה, שיגיעו רק אחרי שהאדם משיג דברים שונים.
ומי שיש לו שכל אמיתי, הוא יודע את התרמית שיש כאן. והיא, שלעולם נפש האדם לא מלאה. והטועים נדמה להם שמחר יהיה יותר טוב ושהכל לטובה וכיו"ב. אבל מי שיש לו שכל אמיתי, הוא יודע שגם מחר יהיה בדיוק כמו מה שיש ביום הזה, ושאין הבדל מהותי בין היום לבין מחר, ושתמיד נפש האדם רוצה את מה שאין לה.
וכאשר האדם מבין את העניין הזה, ראוי לו לשאול את עצמו בכל דבר שהוא עושה, ובפרט בכל דבר שאותו הוא מתאמץ להשיג, האם באמת הדבר הזה ישנה באמת את המצב הרגשי שבו אני נמצא? כי הטועים מטעים את עצמם שמחר יהיה יותר טוב, ושאם רק... אז יהיה יותר טוב. אבל מי שהוא חכם ושהוא מבין שמצד האמת גם מחר יהיה אותו הדבר בדיוק, עליו לשאול את עצמו, האם באמת הדבר הזה שאותו אני עושה כרגע, האם באמת הוא ישנה את מצבי באמת?!
וכאשר האדם קורא ספר כלשהו ולומד תיאוריה כלשהי ותפישת מציאות כלשהי, אז אם הוא לא מספיק חכם, אז הוא קודם כל מנסה להבין את החומר הנלמד ואת הרעיונות השונים של תפישת החיים, ואח"כ הוא בודק האם היא עובדת או לא. וכמובן שתמיד הוא מגלה שהיא לא עובדת. ואם הוא מגלה שהיא עובדת, אז זה רק משום שהוא לא מספיק חכם להבין, שבעתיד בוודאות הוא יגלה ששום שיטה לא באמת עובדת.
וכפי שאמרנו, הטועה, קודם כל מקשיב למה שאומרים לו, ואח"כ הוא מנסה להבין את השכל של הדבר. ואילו היה האדם אומר: לא נעשה בלי שנבין, וקודם נשמע, ורק אח"כ נעשה, הרי שהוא היה מקבל שכל והיה מגיע אל השלמות כאן בעולם הזה ממש, והיה מפסיק לייחל לאיזה משיח דמיוני וכולי.
ומי שהוא חכם, לפני שהוא לומד תיאורה כלשהי, עליו לחקור ולהבין להיכן התיאוריה הזאת מובילה. כי התפישה הדתית, היא לדוגמא מובילה את האדם לגן עדן. והטועים, אין להם מושג אמיתי מה יש בגן עדן, ואף אחד מהם לא באמת מבין מה קורה שם בדיוק לפרטי פרטים, ואעפ"כ כולם רצים אחרי גן העדן הזה, שהוא כולו טעות, עבור מי שיש לו שכל אמיתי (כפי שכבר ביארתי במקום אחר).
ולפני שהאדם קורא את הספר הזה, עליו לשאול את עצמו, האם הספר הזה באמת יעשה אותי למאושר באמת, או שהספר הזה יביא לי עוד סוג של חוסר אושר ושל שקר כלשהו ואמונת שקר כלשהי.
וכל זמן שהאדם לא מבין באופן מושלם מהו אושר אמיתי, וכל זמן שהאדם לא יודע באופן מושלם מה יעשה אותו למאושר, הרי שהוא כמובן, גם לא יכול לבדוק שום דרך שהיא, האם באמת היא טובה או לא.
ומי שיש לו שכל אמיתי (והדברים יתבארו בהמשך), הוא מבין שכל זמן שהתודעה של האדם חווה נפרדות משאר המציאות, דהיינו, כל זמן שהאדם חווה את ה"אני" שלו בצורה שונה, מאשר האדם חווה את המציאות השלמה עצמה. דהיינו, כל זמן שהאדם חווה את ה"אני" שלו, כישות סופית שהיא אינה המציאות השלמה עצמה (שהיא לא רק המציאות שמכילה את האדם, אלא החיבור של כל הישויות לישות אחת), הרי שתמיד הוא ירגיש תחושת חסר כלשהו.
והחכמים שמבינים את הנושא הזה, הם יודעים, שלעולם האדם לא ירגיש שלמות בשום צורה שהיא, אא"כ הוא עצמו ישנה את התודעה שלו ויקבל תודעה אחרת, שהיא התודעה של המציאות עצמה. דהיינו, שהאדם יחווה את עצמו, שהוא עצמו המציאות השלמה עצמה ממש.
וכמובן שהאדם לא יכול לשקר את עצמו בעניין הזה. כי השקרים לא יעזרו כאן, ושום אמונה לא תעזור כאן. כי האדם יכול לנסות להטעות את עצמו עד סוף הימים, שהוא המציאות השלמה עצמה, ועדיין האדם לא ירגיש את השלמות של המציאות השלמה. וזה משום שהשקרים לא עובדים. ומאחר שהאדם הוא לא המציאות השלמה, אלא רק חלק ממנה, לכן לעולם האדם לא יוכל להרגיש, את השלמות של המציאות השלמה.
ומי שיש לו שכל ומבין את הנושאים האלו, אז לפני שהוא קורא ספר כלשהו ולומד נושא כלשהו ועושה דבר כלשהו, עליו לשאול את עצמו, האם הדבר הזה אכן יביא אותי למצב שבו התודעה הנפרדת שלי תעלם לגמרי, ובמקומה אחווה את התודעה של השלמות עצמה?!
וכמובן, שאם האדם ישאל את עצמו את השאלה הזאת, הוא מהר מאוד יגלה איך הוא מבזבז את זמנו ואת המשאבים שלו לחינם. כי רוב הדרכים בעולם לא מובילות את האדם אל השלמות, אלא רובן ככולן בסך הכל מחליפות עבור האדם את המחלות שלו. מחליפות חיסרון...
ונתחיל: הטועים, הולכים בדרך, בלי לדעת להיכן בדיוק היא מובילה. דהיינו, חיים את חייהם בלי להבין מהי מטרת החיים. וגם אלו שמטעים את עצמם שהם יודעים את מטרת החיים, כגון לדוגמא הטעות של גן העדן בעולם הבא, גם הם לא באמת יודעים להיכן בדיוק הם הולכים. וזה משום שאף אחד לא יודע מה בדיוק יש שם באותו גן עדן מיוחל, והאם באמת, שם החיים טובים באמת.
ורוב בני האדם בעולם עושים את מעשיהם בלי להבין מהי התכלית של המעשים שלהם. כי מאחר שהאדם (מסיבות שונות) לא באמת מבין באופן מוחלט מהי התכלית של המציאות כולה, לכן גם האדם לא ממש מבין מהי התכלית של החיים שלו ושל המעשים שלו. כי כאשר התכלית של כל התהליך כולו אינה ידועה, כיצד תהיה ידועה התכלית של תתי התהליכים שבתוך התהליך הכללי?!
וכך גם לגבי קריאה ולימוד של ספרים ורעיונות שונים, שהאדם מטעה את עצמו בהטעיות שונות וממלא את השכל שלו בסמי מוות שונים ומשונים שלא מביאים לו כל תועלת. ומה הכוונה?
הכוונה היא, שלאדם אין ממש מושג מהו אושר אמיתי ומה יעשה אותו מאושר באמת. והאדם עושה את מעשיו כדי להיות מאושר באמת / להרגיש כמה שיותר טוב / למלא את רצונו וכיו"ב. והאדם עושה מעשים שונים ומנסה להשיג מטרות שונות, מתוך תקווה שבסופו של תהליך, הדבר הזה יביא אותו אל האושר המיוחל.
ואם לאדם היה שכל אמיתי, אז לפני שהוא היה עושה את מעשיו, הוא היה מברר את תכלית מעשיו. כי מה ההיגיון בלעשות דברים, בלי להבין את תכליתם?! כי מי שאינו חכם, הוא עושה את מעשיו ללא תכלית, והחכם, עושה את מעשיו למען תכלית טובה. ואם האדם לא מבין מה תכלית מעשיו, אז למה הוא עושה אותם?!
ואם יתבונן האדם בעניין, הוא יראה כי לעולם הוא לא יכול להיות מאושר בשלמות ובאמת. וכאשר אני אומר שלעולם האדם לא יכול להיות מאושר, הכוונה היא בשום מצב בעולם, כולל במצב שבו האדם יושב צמוד לאלוהים או כל צורה אחרת. שזאת בדיוק אשליית גן העדן שאותה הזכרתי קודם. ולמה האדם לעולם לא יהיה מאושר באמת, גם לא בגן עדן?!
כי האדם לא מאושר, בגלל עצם קיומו כישות שנפרדת מהשלמות עצמה. כי האדם הוא ישות סופית. דהיינו, האדם הוא לא המציאות עצמה כולה, אלא רק חלק ממנה. ומאחר שהאדם הוא רק חלק מהמציאות, לכן לעולם ירגיש האדם תחושת חיסרון. משום שמצד האמת, האדם תמיד חסר את ה"שלם", דהיינו, את המציאות עצמה.
ובפשיטות נסביר, שכל זמן שהאדם חווה את קיומו, כישות נפרדת מהמציאות עצמה, הרי שתמיד האדם ירגיש תחושת חיסרון. וזה כמובן כולל בתוכו, גם אם האדם יהיה בגן עדן דמיוני כלשהו.
והטעות הזאת של גן עדן, היא כמובן רלוונטית, גם לאלו שלא מאמינים בגן עדן אחרי המוות, אלא שנדמה להם שיש חיים טובים, כאן בחיים של העולם הזה, שתלויים ב"עשיית מצוות", דהיינו, השגת מטרות שונות. כי כמו שחלק מהטועים מאמינים שיש חיים טובים בגן עדן אחרי המוות של הגוף, כך יש טועים אחרים שנדמה להם שיש חיים טובים כאן בעולם הזה, שיגיעו רק אחרי שהאדם משיג דברים שונים.
ומי שיש לו שכל אמיתי, הוא יודע את התרמית שיש כאן. והיא, שלעולם נפש האדם לא מלאה. והטועים נדמה להם שמחר יהיה יותר טוב ושהכל לטובה וכיו"ב. אבל מי שיש לו שכל אמיתי, הוא יודע שגם מחר יהיה בדיוק כמו מה שיש ביום הזה, ושאין הבדל מהותי בין היום לבין מחר, ושתמיד נפש האדם רוצה את מה שאין לה.
וכאשר האדם מבין את העניין הזה, ראוי לו לשאול את עצמו בכל דבר שהוא עושה, ובפרט בכל דבר שאותו הוא מתאמץ להשיג, האם באמת הדבר הזה ישנה באמת את המצב הרגשי שבו אני נמצא? כי הטועים מטעים את עצמם שמחר יהיה יותר טוב, ושאם רק... אז יהיה יותר טוב. אבל מי שהוא חכם ושהוא מבין שמצד האמת גם מחר יהיה אותו הדבר בדיוק, עליו לשאול את עצמו, האם באמת הדבר הזה שאותו אני עושה כרגע, האם באמת הוא ישנה את מצבי באמת?!
וכאשר האדם קורא ספר כלשהו ולומד תיאוריה כלשהי ותפישת מציאות כלשהי, אז אם הוא לא מספיק חכם, אז הוא קודם כל מנסה להבין את החומר הנלמד ואת הרעיונות השונים של תפישת החיים, ואח"כ הוא בודק האם היא עובדת או לא. וכמובן שתמיד הוא מגלה שהיא לא עובדת. ואם הוא מגלה שהיא עובדת, אז זה רק משום שהוא לא מספיק חכם להבין, שבעתיד בוודאות הוא יגלה ששום שיטה לא באמת עובדת.
וכפי שאמרנו, הטועה, קודם כל מקשיב למה שאומרים לו, ואח"כ הוא מנסה להבין את השכל של הדבר. ואילו היה האדם אומר: לא נעשה בלי שנבין, וקודם נשמע, ורק אח"כ נעשה, הרי שהוא היה מקבל שכל והיה מגיע אל השלמות כאן בעולם הזה ממש, והיה מפסיק לייחל לאיזה משיח דמיוני וכולי.
ומי שהוא חכם, לפני שהוא לומד תיאורה כלשהי, עליו לחקור ולהבין להיכן התיאוריה הזאת מובילה. כי התפישה הדתית, היא לדוגמא מובילה את האדם לגן עדן. והטועים, אין להם מושג אמיתי מה יש בגן עדן, ואף אחד מהם לא באמת מבין מה קורה שם בדיוק לפרטי פרטים, ואעפ"כ כולם רצים אחרי גן העדן הזה, שהוא כולו טעות, עבור מי שיש לו שכל אמיתי (כפי שכבר ביארתי במקום אחר).
ולפני שהאדם קורא את הספר הזה, עליו לשאול את עצמו, האם הספר הזה באמת יעשה אותי למאושר באמת, או שהספר הזה יביא לי עוד סוג של חוסר אושר ושל שקר כלשהו ואמונת שקר כלשהי.
וכל זמן שהאדם לא מבין באופן מושלם מהו אושר אמיתי, וכל זמן שהאדם לא יודע באופן מושלם מה יעשה אותו למאושר, הרי שהוא כמובן, גם לא יכול לבדוק שום דרך שהיא, האם באמת היא טובה או לא.
ומי שיש לו שכל אמיתי (והדברים יתבארו בהמשך), הוא מבין שכל זמן שהתודעה של האדם חווה נפרדות משאר המציאות, דהיינו, כל זמן שהאדם חווה את ה"אני" שלו בצורה שונה, מאשר האדם חווה את המציאות השלמה עצמה. דהיינו, כל זמן שהאדם חווה את ה"אני" שלו, כישות סופית שהיא אינה המציאות השלמה עצמה (שהיא לא רק המציאות שמכילה את האדם, אלא החיבור של כל הישויות לישות אחת), הרי שתמיד הוא ירגיש תחושת חסר כלשהו.
והחכמים שמבינים את הנושא הזה, הם יודעים, שלעולם האדם לא ירגיש שלמות בשום צורה שהיא, אא"כ הוא עצמו ישנה את התודעה שלו ויקבל תודעה אחרת, שהיא התודעה של המציאות עצמה. דהיינו, שהאדם יחווה את עצמו, שהוא עצמו המציאות השלמה עצמה ממש.
וכמובן שהאדם לא יכול לשקר את עצמו בעניין הזה. כי השקרים לא יעזרו כאן, ושום אמונה לא תעזור כאן. כי האדם יכול לנסות להטעות את עצמו עד סוף הימים, שהוא המציאות השלמה עצמה, ועדיין האדם לא ירגיש את השלמות של המציאות השלמה. וזה משום שהשקרים לא עובדים. ומאחר שהאדם הוא לא המציאות השלמה, אלא רק חלק ממנה, לכן לעולם האדם לא יוכל להרגיש, את השלמות של המציאות השלמה.
ומי שיש לו שכל ומבין את הנושאים האלו, אז לפני שהוא קורא ספר כלשהו ולומד נושא כלשהו ועושה דבר כלשהו, עליו לשאול את עצמו, האם הדבר הזה אכן יביא אותי למצב שבו התודעה הנפרדת שלי תעלם לגמרי, ובמקומה אחווה את התודעה של השלמות עצמה?!
וכמובן, שאם האדם ישאל את עצמו את השאלה הזאת, הוא מהר מאוד יגלה איך הוא מבזבז את זמנו ואת המשאבים שלו לחינם. כי רוב הדרכים בעולם לא מובילות את האדם אל השלמות, אלא רובן ככולן בסך הכל מחליפות עבור האדם את המחלות שלו. מחליפות חיסרון...
050-3331-331