והעניין הוא, כי האדם רגיל להאשים את הסביבה שלו במצבו. והאדם, לא מוכן לקחת אחריות ולהבין שהוא זה שאחראי למצבו, משום, שהאדם בתת המודע שלו, גם רוצה לסבול. והאדם יודע בתוך תוכו, שאם הוא ייקח אחריות על מצבו, הוא ירגיש טוב באמת. ומאחר שהאדם גם רוצה להרגיש רע, לכן הוא מגלגל את האחריות על אחרים, ועל ידי זה הוא ממשיך לסבול.
ושורש העניין הוא, שהאדם רגיל להאשים אחרים, כחלק מכך שהאדם משקר לעצמו וחושב שאין לו בחירה חופשית, ושהמציאות היא רעה, ושהוא, אין לו מה לעשות איתה. ומי שמאשים אחרים, הוא גם מאשים את המציאות, על כך שיש בה נפרדות וחוסר שלמות. והוא חושב, שבכך בעצם הוא ירגיש יותר טוב. כי בכך שהאדם מאשים אחרים, הוא מנסה ליצור אצלו הבנה ותשובה, לשאלה למה רע לו.
ועל האדם לדעת את האמת, שהיא, שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. ולא יעזור לאדם להאשים את המציאות שחיצונית לו, אלא עליו להבין, שהוא, סיבת הסבל של עצמו. ואם האדם יתבונן אל תוכו... בסופו של דבר הוא יגלה את נקודת הבחירה שלו, שבה, הוא זה שבוחר להרגיש רע, ואז ממילא האדם ירגיש טוב.
ושורש העניין הוא, שהאדם רגיל להאשים אחרים, כחלק מכך שהאדם משקר לעצמו וחושב שאין לו בחירה חופשית, ושהמציאות היא רעה, ושהוא, אין לו מה לעשות איתה. ומי שמאשים אחרים, הוא גם מאשים את המציאות, על כך שיש בה נפרדות וחוסר שלמות. והוא חושב, שבכך בעצם הוא ירגיש יותר טוב. כי בכך שהאדם מאשים אחרים, הוא מנסה ליצור אצלו הבנה ותשובה, לשאלה למה רע לו.
ועל האדם לדעת את האמת, שהיא, שיש לו בחירה חופשית מלאה על הכל. ולא יעזור לאדם להאשים את המציאות שחיצונית לו, אלא עליו להבין, שהוא, סיבת הסבל של עצמו. ואם האדם יתבונן אל תוכו... בסופו של דבר הוא יגלה את נקודת הבחירה שלו, שבה, הוא זה שבוחר להרגיש רע, ואז ממילא האדם ירגיש טוב.
050-3331-331