כאשר האדם מחפש את האמת ומוסר את נפשו כדי ללכת אחרי האמת, גם אם הוא טועה בדרכו, גם זה טוב. כי האמת היא אחת, וכמות הטעויות שהן אינן אמת, היא סופית. כי יש כמות מוגבלת לכמות הטעויות שאפשר לעשות. וכאשר האדם מחפש תמיד אך ורק את האמת, אז גם אם הוא טועה, בסופו של דבר הוא יגיע אל האמת.

והדרך המהירה של האדם לדעת האם הוא כבר נמצא באמת הסופית או לא, היא על ידי זה שהוא בודק האם יש לו שאלה, האם הוא כבר נמצא באמת או לא. כי כל זמן שיש לאדם אפילו את האפשרות לשאול או לחשוב שהוא עדיין לא הגיע אל האמת, הרי שהוא עדיין לא הגיע אל האמת.

כי יש בזה סוד, והוא כי כאשר האדם מגיע אל האמת, אז הוא רואה את ההשתקפות שלה בכל דבר ובכל דעה שיש בעולם. וכל זמן שהאדם יכול לחשוב אחרת מהאמת שהוא הגיע אליה, הרי שהוא לא הגיע אל האמת. כי האמת האמיתית, אין לה הפך. כי גם ההפך שלה זהה לחלוטין אליה. כי בשכל הגדול ביותר, שם כל ההפכים מתחברים.

וכאשר האדם מגיע לשכל הגדול ורואה את האמת, אז ורק אז הוא מגיע לאמת כ"כ גדולה, שגם ההפך שלה זהה לה עצמה ממש. וכל זמן שהאדם עדיין לא הגיע לאמת כ"כ גדולה עד שגם ההפך שלה זהה לה, הרי שהאמת של האדם היא עדיין מוגבלת לשכל האנושי.

כי השכל האנושי הוא מוגבל. והאדם מוגבל לתפוס את האמת עם השכל שלו ועם חוקי הלוגיקה שלו. וחוקי הלוגיקה, הם לא יותר מאשר משחק עבור מי שהוא חכם אמיתי. כי מי שהוא חכם אמיתי, הוא יודע את הפגם והחיסרון שיש בשכל ובלוגיקה האנושית, והוא יכול בצורה לוגית להוכיח כל דבר מכל דבר.

ולמרות שזה נשמע מוזר, הרי שקודם כל יש להבין כי בכל דעה שיש בעולם יש בה חלק של אמת. ולכן שום דעה אחת לא יכולה להיות מוכחת כנכונה יותר מדעה אחרת, כי בכך היא בעצם מבטלת את הקיום של הדעה האחרת. והדעה האחרת קיימת בכל זאת. ובכל דבר יש אמת.

והאמת האחת של המציאות, היא לא מבטלת שום דעה אחרת, אלא היא בסך הכל מסבירה ומאירה את כל הדעות כולן. כי כל הדעות הן שיקוף של אמת אחת. וכאשר האדם מגיע לאמת האחת, הוא רואה ומבין כיצד כולם מסכימים על הכל כל הזמן, גם בלי שהם מבינים שהם מסכימים על האמת.

וכאשר האדם משתמש בשכל האנושי, אז נדמה לו שדעה אחת צודקת יתר מאשר דעה אחרת. וזה רק משום שהוא לא יודע את השורש של האמת שנמצא בכל דבר. והחכם האמיתי שיודע כיצד כל דעה בעולם מחוברת לשורש האמת של המציאות, ממילא הוא יכול לקחת כל דעה בעולם, ולהוכיח בצורה שכלית שהיא נכונה לא פחות ולא יותר מכל דעה אחרת.

ומבחינה לוגית, ניתן להוכיח דברים שמנוגדים זה לזה. ובשכל האנושי ניתן להוכיח מסקנות הפוכות זו לזו. ומצד האמת הפנימית, מכל דבר בעולם ניתן להוכיח כל דבר, גם דבר והיפוכו. וניתן לעשות זאת מתוך אותו הטיעון ממש. כי לכל טיעון יש שורש. ומהשורש של כל המציאות נוצרו כל הדעות השונות. ולכן באמצעות השורש של כל טיעון, באמצעותו ניתן להוכיח כל טענה.

והשכל האנושי הוא טוב לצורך התנהלות יום יומית, והוא טוב גם כדי לעזור לאדם לקבל שכל אמיתי, אבל הוא לא יכול להוכיח שום אמת מוחלטת כלשהי. כי השכל הוא מוגבל. וגם השכל עצמו מבין שהוא מוגבל. ובשכל מוגבל, לא ניתן להוכיח אמת אבסולוטית שהיא אמורה להיות בלתי תלויה.

כי אמת שהיא תלויה בחוקי לוגיקה, היא אמת מוגבלת. וזה שהאדם לא יודע איך להגיע למסקנה שאינה תלויה במגבלות השכל שלו, זה עדיין לא אומר שהמסקנות שאליהן האדם כן מגיע בשכל שלו, שהן אמת. כי על האדם לזכור, שיכול להיות שיש שכל אחר, שיש לו תפישה אחרת, וששם יש חוקי לוגיקה אחרת, וממילא גם אמת אחרת.

ואין שום דרך לוגית / שכלית להוכיח שהלוגיקה עצמה נכונה. כי האדם אומנם משתמש בלוגיקה ובשכל שלו לצורך חיי היום יום, אך מצד האמת האדם יכול להבין שתיאורטית יכול להיות שהאדם אולי בכלל צריך לעשות הפוך מהשכל שלו. ואולי בכלל הלוגיקה היא שגויה כולה, ואולי בכלל צריך לעשות את ההפך שלה?!

אלא, שלעשות את ההפך של השכל, זה טוב בדיוק כמו ללכת אחרי השכל. ולכן האדם הולך אחרי השכל, כי זה טבעו וזה בסדר גמור. אבל מכך שברירת המחדל של האדם היא ללכת אחרי השכל שלו, ועד המחשבה שאומרת שאפשר בשכל אנושי להוכיח איזו אמת אבסולוטית, מכאן כמובן יש דרך ארוכה ולא נכונה.

ובכל מקרה, מי שמשתמש בשכל שלו בשלמות, על ידי זה הוא מגיע אל השכל שיש מעל השכל. כי השכל של האדם, הוא רק הקדמה אל שכל אחר גדול יותר. וכאשר האדם משתמש בשכלו עד קצה גבול היכולת שלו, על ידי זה השכל של האדם גדל, ואז הוא מקבל שכל חדש, שאין שכל אחר גדול ממנו.

כי לכאורה, גם אם האדם יקבל שכל חדש, הרי שתמיד יכול להיות שאולי יש שכל אחר גדול יותר. אבל לכל השכלים שיש בעולם, יש להם שורש אחד, שורש של שכל כ"כ גדול, עד שהוא עצמו אין לו שום שורש אחר ושום שכל אחר גדול ממנו. משום שהשכל שגדול ממנו, דהיינו, השורש של השורש, הוא זהה לחלוטין לשכל עצמו.

ז"א כל דבר הוא חלק מדבר אחר יותר גדול ממנו. אבל השכל שמעל השכל הוא כ"כ גדול ואין סופי, עד שהוא זהה לחלוטין לשכל האחר שגדול עוד יותר ממנו. וההבדל בין השכל שמעל השכל לבין השכל שמעל השכל שמעל השכל, הוא רק ברמת העומק של השכל. אבל הלוגיקה שם היא זהה. כי הלוגיקה בכל השכלים שמעל השכל, היא אותה הלוגיקה עד אין סוף.

ובכל מקרה, כאשר האדם משתמש בשכלו, אז הוא מקבל שכל חדש, ואז הוא מבין את המציאות בצורה חדשה, ורואה שכולם מסכימים כל הזמן על הכל. ושכל הדעות השונות שיש בעולם, הן ביטויים שונים של אמת אחת, בדיוק כפי שכל הצבעים השונים, הם גוונים של הצבע הלבן.

ומי שרוצה להגיע אל השכל שמעל השכל, עליו להוציא את שכלו מכוח אל הפועל. והמשמעות של זה היא, שעל האדם לבחור לעצמו איזה דבר אחד בעולם, לא משנה באיזה תחום, ועל האדם להעמיק את שכלו בדבר הזה ולנסות להבין אותו עד סופו ועד תכליתו.

כי טבע האדם הוא שהוא מסתובב סביב הזנב של עצמו. וזה קורה משום שהאדם כל הזמן קופץ מנושא לנושא ולא הולך עם שום דבר עד הסוף. ומי שרוצה להגיע אל הסוף של המרוץ, לנצח את המשחק, ולהיות מאושר באמת ובשלמות, עליו לבחור דבר אחד כלשהו בעולם, לא משנה מה הדבר הזה, ועל האדם להחליט שהוא מנסה להבין את הדבר הזה, עד שהוא יבין אותו בשלמות.

ולהבין את הדבר בשלמות, פירושו שהאדם מגיע למצב שבו לא נשארת לו שום שאלה לגבי אותו הדבר. כי כל זמן שהאדם יכול לדעת עוד איזה דבר על אותו הנושא, וכל זמן שהאדם יכול להבין טוב יותר את הנושא, הרי שהאדם עדיין לא הגיע לקצה גבול יכולת ההבנה שלו את הנושא.

ועל האדם לקחת נושא כלשהו בעולם, לא משנה באיזה תחום ובאיזה עניין, ועל האדם לחקור אותו ולהבין אותו, ולדעת עליו את הכל, ולהבין את המשמעות שלו, ואת כל הדברים שבהם הוא תלוי, ואת כל הדברים שתלויים בו, ואת כל הסיבות שגורמות לאותו הדבר להיות כפי מה שהוא, ואת כל התוצאות והדברים שנגרמים על ידי אותו הדבר.

והדרך המהירה ביותר לבחור נושא לעיון ולהעמקה, היא על ידי מה שהאדם אוהב / עובד. והאדם פשוט יכול לקחת את התחום המקצועי שלו, ולהחליט שהוא לוקח את זה כפרויקט ורוצה להיות האדם החכם והמומחה ביותר בעולם באותו התחום.

ועל האדם לא להיות ביישן חסר ביטחון עצמי עם ענווה פסולה, ולחשוב שהוא לא מספיק מוכשר להיות הכי חכם בעולם באותו הנושא, אלא על האדם להאמין בעצמו ולהיות עם ביטחון עצמי וגאווה טובה, ולהבין שכן הוא עצמו יכול להיות הכי חכם בעולם בכל נושא שהוא ירצה, בתנאי שהוא באמת ירצה להקדיש את עצמו לאותו הנושא.

ולא רק שהאדם יכול להיות הכי חכם בעולם בכל נושא שהוא יבחר אם הוא רק יבחר בכך באמת וישקיע את כל כולו בכך, אלא שגם זה עצמו זה לא מספיק. כי לא מספיק שהאדם יהיה הכי חכם בעולם ביחס לאנשים אחרים, אלא האדם צריך להיות הכי חכם בעולם ביחס לאמת.

כי יכול להיות מצב שבו האדם מבין איזה נושא טוב יותר מכולם, אבל ביחס לעצמו הוא יכול להבין אותו עוד יותר. ועל האדם להיות האדם הכי חכם בעולם באותו הנושא, ביחס לאמת. דהיינו, על האדם לבחור ולנסות להבין כל דבר עד תכליתו ועד קצה גבול היכולת של התפישה האנושית.

ועל ידי זה שהאדם בוחר לעצמו איזה דבר אחד כלשהו ומעמיק בו את מחשבתו ומנסה להבין אותו את כולו עד קצה גבול היכולת השכלית האנושית שלו, על ידי זה לבסוף האדם מקבל שכל חדש, ומגיע אל השכל שיש מעל השכל, ואז האדם רואה את האמת, ומבין את המציאות באמת.

ועוד נוסיף ונאמר, כי האמת צריכה לנבוע מהאדם עצמו. והאמת צריכה למלא את האדם עצמו בשלמות שאין שלמות גדולה ממנה. והכוונה היא שיש כאלו שהאמת שלהם נסמכת על כל מיני דברים שונים. כגון לדוגמה השכל של עצמם או שכל של אנשים אחרים, שנדמה להם שהם חכמים מהם, למרות שבאמת יכול להיות, שהם טיפשים יותר מהם.

כי יכול להיות מצב שבו המשוגע יחשוב על משוגע אחר שהוא חכם יותר ממנו, למרות שבאמת אותו המשוגע האחר הוא בכלל עוד יותר משוגע. אבל מאחר שהאדם הוא משוגע, אז כאשר הוא רואה איזה משוגע, אז הוא נדמה לו לחכם גדול. וכל זמן שהאדם עצמו הוא לא חכם אמיתי, אז הוא לא באמת יכול להבדיל בין חכמה ושכל לבין שיגעון ושטות.

ולפעמים יש לאדם ענווה פסולה ורגשי נחיתות, ונדמה לאדם שהוא לא יכול להשיג את השורש של האמת בכוחות עצמו, ושהוא לא מספיק חכם להגיע אל האמת המלאה בכוחות עצמו, ואז הוא בוחר להיות תלוי בכל מיני אנשים שנדמים לו כחכמים.

ועל האדם להבין, שעצם זה שהוא בוחר לחשוב ולהאמין שאדם כלשהו הוא חכם שהוא יכול לסמוך עליו, זה עצמו החלטה שוות ערך להחלטה מהי האמת. כי לאדם נדמה שלהחליט מהי האמת, זאת החלטה גדולה מידי עבורו. ואז האדם בוחר לסמוך על כאלו שנדמה לו שהם חכמים ממנו.

אבל כמו שלהחליט מהי האמת זה דבר גדול, כך גם להחליט שאדם כלשהו הוא חכם ושאפשר לסמוך עליו, גם זאת החלטה כבדת משקל. כי מצד האמת על האדם לזכור, שיכול להיות שהוא טועה בכך שהוא חושב על משוגע כלשהו שהוא חכם גדול, למרות שבאמת הוא עצמו בכלל אולי יותר חכם אמיתי.

כי חוכמה אמיתית היא רק לפי האמת. כי מי שקרוב יותר אל האמת, הוא יותר חכם. והאמת היא קנה המידה של החוכמה. אבל כאשר אין לאדם מושג מהי האמת, ממילא גם אין לו מושג מהי החוכמה. ולפעמים יש לאדם היגיון מעגלי. ז"א הוא קודם כל מניח שמישהו הוא חכם. ואח"כ הוא מניח שהאמת של החכם המדומה היא האמת. ואח"כ הוא מניח בהיגיון מעגלי, שע"פ האמת אותו האדם הוא חכם אמיתי.

והאדם מטעה את עצמו בהטעיות שונות. והדרך היחידה לצאת מכל הטעויות, היא על ידי זה שהאדם אוזר אומץ ומפסיק לפחד, ומאמין בעצמו ומבין שהוא גם הוא יכול להבין את האמת של המציאות. והדרך לכך היא על ידי הגדלת השכל. דהיינו, שהאדם כל הזמן מנסה להיות יותר ויותר חכם אמיתי עד כמה שהוא יכול.

עד שהאדם עצמו מגיע למצב שבו האמת נובעת מתוכו. שכאשר הוא אומר איזה דבר, הוא לא נשען על שום אמצעי בינו...