וכאן תתבאר עוד דוגמה למניפולציה ושתילת מחשבות, שמבוססת על הרעיון שאומר, שאם ברצונך שמישהו יחשוב משהו, באפשרותך לעשות זאת, על ידי זה שתיצור אצלו התניה חיובית, בין משהו שהוא אוהב, לבין מה שאתה רוצה שהוא יחשוב. או להפך, שתיצור אצל התניה שלילית, בין מה שהוא לא אוהב, לבין מה שאתה לא רוצה שהוא יחשוב.
ובפשיטות זה אומר, שאם לדוגמה ברצונך לשכנע מישהו שיחשוב שצריך לעשות X. עכשיו תחשוב עם עצמך, איזה דברים אתה חושב, שהאדם השני לא היה רוצה לחשוב על עצמו? ואיזה דברים אתה חושב שהאדם השני היה רוצה לחשוב על עצמו? (רוצה לחשוב על עצמו = אוהב).
נניח לדוגמה שמישהו רוצה לחשוב שהוא חכם ולא טיפש, אז באפשרותך לדוגמה להרכיב משפט שאומר "אתה חכם, אתה בטוח חושב X". או "אתה בטוח חכם שחושב X". או "אתה בטוח לא טיפש לחשוב ש X לא נכון". וכיו"ב ניסוחים שונים, שבתוך המשפט עצמו מניחים הנחת יסוד, שאם השומע לא יסכים איתך, אז הוא מה שהוא לא רוצה לחשוב שהוא.
או לדוגמה, נניח שמישהו לא רוצה לחשוב שהוא קמצן, אלא רוצה לחשוב שהוא נדיב. אז מראש תחבר את הרעיון שלך, ליצירת התניה, שאם הוא יסכים איתך, אז ישתמע שהוא נדיב ושאם לא אז ישתמע שהוא קמצן.
ויש בזה עוד מורכבות נוספת, שלא תמיד צריך ורצוי ליצור את ההתניה הזאת בצורה גלויה וישירה. אלא לפעמים ניתן ורצוי...
ובפשיטות זה אומר, שאם לדוגמה ברצונך לשכנע מישהו שיחשוב שצריך לעשות X. עכשיו תחשוב עם עצמך, איזה דברים אתה חושב, שהאדם השני לא היה רוצה לחשוב על עצמו? ואיזה דברים אתה חושב שהאדם השני היה רוצה לחשוב על עצמו? (רוצה לחשוב על עצמו = אוהב).
נניח לדוגמה שמישהו רוצה לחשוב שהוא חכם ולא טיפש, אז באפשרותך לדוגמה להרכיב משפט שאומר "אתה חכם, אתה בטוח חושב X". או "אתה בטוח חכם שחושב X". או "אתה בטוח לא טיפש לחשוב ש X לא נכון". וכיו"ב ניסוחים שונים, שבתוך המשפט עצמו מניחים הנחת יסוד, שאם השומע לא יסכים איתך, אז הוא מה שהוא לא רוצה לחשוב שהוא.
או לדוגמה, נניח שמישהו לא רוצה לחשוב שהוא קמצן, אלא רוצה לחשוב שהוא נדיב. אז מראש תחבר את הרעיון שלך, ליצירת התניה, שאם הוא יסכים איתך, אז ישתמע שהוא נדיב ושאם לא אז ישתמע שהוא קמצן.
ויש בזה עוד מורכבות נוספת, שלא תמיד צריך ורצוי ליצור את ההתניה הזאת בצורה גלויה וישירה. אלא לפעמים ניתן ורצוי...