השאלה "מה קדם למה, הביצה או התרנגולת?" היא אחת השאלות המפורסמות והמוכרות ביותר בעולם, ואליעד כהן מסביר בהרצאתו לעומק את מהות השאלה ואת התשובה האמיתית אליה.
המהות של השאלה הזו היא להבין מהו הרצף הראשוני של סיבה ותוצאה שמוביל את כל האירועים במציאות. ישנה תחושה שכל דבר שקורה כרגע הוא תוצאה של אירוע קודם, וכך נוצר רצף אינסופי של סיבות ותוצאות. אך אליעד מסביר שהשאלה האמיתית כאן היא בעצם מה התחיל את הזמן עצמו, מה הייתה הנקודה הראשונה, ואם הייתה נקודה כזו, מה יצר אותה?
ההסבר שאליעד מציג הוא שאין קדימות אמיתית בין הביצה לתרנגולת, אלא שיש משהו אחר לחלוטין, "האין", שממנו מתהווים גם הביצה וגם התרנגולת, ולכן השאלה עצמה מניחה הנחה שגויה של מערכת יחסים של סיבה ותוצאה בין הביצה לתרנגולת. כאשר יש רק ביצה אחת ואין תרנגולת, או להיפך, השאלה לא מתקיימת, מכיוון שאין צורך בסיבה לקיום אחד מהשניים, ולכן שאלת הסיבה והתוצאה אינה קיימת במצב כזה.
איך יכול להיות שהזמן והסיבה נמצאים מחוץ לזמן עצמו?
אליעד כהן מדגיש שהסיבה האמיתית לקיום העולם איננה נמצאת בתוך הזמן, אלא מחוץ לו. אנחנו תופסים את המציאות כסדרת אירועים שמתקיימים אחד אחרי השני, אבל למעשה, לטענתו, הסיבה למציאות היא משהו אחר שמחוץ לזמן, משהו אינסופי, "כלום", או "אין". ה"אין" הזה הוא שמייצר בכל רגע את הביצה, התרנגולת, הזמן, המקום ואת כל מה שקיים.
אליעד מסביר שלא מדובר באלוהים, כישות נפרדת, אלא במשהו שמהווה ומייצר את המציאות כל הזמן. גם אם לא היה מפץ גדול, והיקום תמיד היה קיים, ההסבר שלו עדיין תקף, משום שהקיום הנוכחי בכל רגע הוא התהוות חדשה מתוך ה"אין" הזה.
הדוגמה שאליעד נותן להבהרת הרעיון היא התבוננות פנימה לתוך המציאות: כל דבר שנבחן לעומקו, כמו ביצה, תרנגולת, כיסא או יד, מורכב בסופו של דבר מאטומים וחלקיקים, וכשבוחנים את המקום והזמן עצמם מגיעים למסקנה שהם עשויים משום דבר - משהו שאינו זמן ואינו מקום. זה אותו ה"אין" שממנו מתהווים כל הדברים.
האם ההסבר של אליעד באמת עונה על השאלה?
על אף שאליעד מספק תשובה עמוקה לכאורה, הוא מבהיר בהרצאתו כי ההסבר הזה בעצם לא פותר את השאלה במלואה, משום שהוא רק מזיז אותה למקום אחר. הוא מסביר שהעברת הדיון אל ה"אין" שמחוץ לזמן יוצרת פשוט מערכת חדשה של סיבה ותוצאה, בין האין - זמן לזמן עצמו. השאלה נשארת פתוחה - מה יצר את אותו "אין" ראשוני ומה היה לפניו?
מדוע ההסבר של אליעד עדיין משאיר מקום לשאלות?
אליעד מסביר שבכל מקרה בו אנחנו מציבים מערכת יחסים של סיבה ותוצאה, גם אם היא בין "אין זמן" לזמן, תמיד תישאר השאלה על מה שקדם ל"אין זמן" עצמו. יתרה מזאת, הוא טוען שאי אפשר לומר שה"אין זמן" או כל דבר מוגדר אחר הוא קדמון או נצחי, כי כל ישות מוגדרת מוגבלת ולכן אינה יכולה להיות מחויבת המציאות.
מהי התשובה האמיתית לשאלה מה קדם למה?
התשובה האמיתית שאליעד מציע לשאלה מה קדם למה - הביצה או התרנגולת - היא שהביצה והתרנגולת, או "היש", הם למעשה התהוות מתוך "האין". אך כשחוקרים לעומק ממה עשוי אותו "אין", מגיעים למסקנה שישנה ישות אחרת גבוהה יותר, אליה הוא מתייחס כ"אלוהים האמיתי", שבתוכה מתאחדים היש והאין לדבר אחד, שלם ומוחלט. במצב הזה, אין יותר הבדל בין יש ואין, בין ביצה לתרנגולת, כי הם הופכים לדבר אחד שאין בו שאלה של קדימות.
במציאות כזו, אין עוד משמעות לשאלה מה קדם למה, מכיוון שהיש והאין הם אחד באופן מוחלט. במילים אחרות, כשמבינים לעומק שאין הפרדה בין היש לאין, אין שום צורך לשאול מה היה קודם, הביצה או התרנגולת.
לסיום, אליעד מדגיש שגם הישות הזו שמכילה את היש והאין היא כבר סוגיה אחרת של דיון עמוק יותר, משום שגם עליה אפשר לשאול כיצד היא קדמה לעצמה - אך זהו כבר דיון נוסף ועמוק אף יותר.
- מה קדם למה הביצה או התרנגולת?
- מה היה לפני הזמן?
- מה יצר את המציאות?
- איך התחיל רצף הסיבה והתוצאה?
- האם הזמן הוא אינסופי?
- האם קיימת סיבה ראשונית לעולם?
- האם היש והאין הם אחד?