רוצה לא רוצה, לרצות בשלמות, לאהוב בשלמות, לשנוא בשלמות, רוצה לסבול, לרצות זוגיות, להתאהב, לרצות נפרדות
האם באמת אפשר לרצות משהו באופן מוחלט?
ההסבר מתחיל בשאלה האם אדם באמת יכול לרצות משהו בשלמות ובאופן מוחלט. אליעד מסביר שכל רצון של האדם הוא תמיד חלקי, מפני שעצם קיום הרצון מעיד על כך שהאדם גם קצת לא רוצה את הדבר שהוא חושב שהוא רוצה. לדוגמה, כאשר אדם אומר שהוא רוצה לשתות קולה, אם באמת היה רוצה זאת באופן מוחלט, הוא לא היה מוכן לשתות מים בשום מצב. העובדה שהוא מוכן לפעמים להתפשר ולשתות משהו אחר, מוכיחה שהרצון שלו לקולה הוא לא מוחלט.
ההסבר מתחדד כאשר אליעד מדגים שאם אדם באמת היה רוצה דבר מסוים במאה אחוז, אז הוא היה חווה תחושה קיצונית של טוב אם הוא היה מקבל את הדבר, או תחושה קיצונית של סבל אינסופי אם הוא לא היה מקבל את הדבר. הסיבה לכך היא שאם האדם היה רוצה משהו עד כדי כך שהוא אינו מסוגל לחיות בלעדיו, אז ברגע שלא היה משיג אותו, היה צריך לחוות סבל אינסופי ולהיעלם.
אליעד נותן את הדוגמה של כאב גב, ומסביר שאדם שאומר שהוא לא רוצה שכאב הגב יתקיים, אך עדיין מצליח לחיות עם הכאב הזה, משמע שהוא גם קצת רוצה את הכאב. אחרת, הוא לא היה יכול אפילו לסבול את עצם קיומו. ההסבר חוזר על עצמו במספר דוגמאות נוספות, כמו אדם שקם בבוקר לעבודה ואומר שהוא לא רוצה לעבוד, אך עדיין הולך לעבודה. הסיבה היא שהאדם רוצה לעבוד כדי שיהיה לו כסף ואוכל, ובמקביל גם לא רוצה לעבוד כי זה קשה לו.
למה האדם לא יכול לאהוב או לשנוא משהו באופן מוחלט?
אליעד ממשיך ומדגיש שהאדם אינו מסוגל לאהוב או לשנוא באופן מוחלט. אם אדם באמת אוהב משהו במאה אחוז, הוא לא מסוגל לחשוב על שום דבר אחר. האדם הופך לממוקד כולו בדבר שהוא אוהב, ובמצב כזה הוא כבר לא מסוגל להתקיים כישות נפרדת. כך גם לגבי שנאה: אם האדם שונא משהו לחלוטין, הוא לא יכול לשאת אפילו את קיומו של הדבר הזה במחשבתו, ואז גם הוא ייעלם.
הסיבה שבני אדם לא חווים אהבה או שנאה מוחלטת היא שיש תמיד נקודת איזון, מקום בתוכם שמאפשר להם להיות במצב של "גם וגם" - גם לאהוב וגם לא לאהוב, גם לשנוא וגם לא לשנוא. מצב זה של איזון מונע מהאדם לחוות חוויות מוחלטות, אך גם מאפשר לו להמשיך ולהתקיים.
מדוע אנשים לא מודים בכך שהם רוצים לסבול?
אליעד מסביר תופעה מעניינת נוספת: אנשים לא מוכנים להודות בכך שבתוך תוכם הם רוצים לסבול. למרות שהם אומרים שאינם רוצים לסבול, הם ממשיכים לסבול בפועל, וזאת משום שהם מפחדים ממצב שבו לא תהיה להם משמעות או עניין בחיים ללא הסבל. הוא נותן דוגמה של אישה שאינה רוצה לחיות עם בן זוגה, אך בפועל נשארת איתו כי האפשרות להתגרש או לחיות לבד גרועה יותר מבחינתה. במצב זה היא ממשיכה לסבול כי בתוך תוכה היא מעדיפה את הסבל הזה על פני האלטרנטיבה.
למה אנשים לא מעזים לרצות באמת ולהתמסר לרצון שלהם?
אליעד מסביר שאנשים מפחדים לרצות משהו באמת, כיוון שאם הם ירצו אותו באופן מוחלט הם עלולים להיפגע קשות אם לא ישיגו אותו. לדוגמה, אם עולה מחשבה באדם לרדוף אחרי מטרה כמו מיליון דולר, הוא מיד מתחיל לחשוב שזה לא באמת שווה את המאמץ או שהוא עלול להיכשל ולהיפגע. הוא מדגים שאם האדם באמת היה מסוגל להאמין לרצון שלו וללכת איתו עד הסוף, הייתה נוצרת בו מוטיבציה אדירה. אך החשש להיפגע ולחוות כישלון...
ההסבר מתחיל בשאלה האם אדם באמת יכול לרצות משהו בשלמות ובאופן מוחלט. אליעד מסביר שכל רצון של האדם הוא תמיד חלקי, מפני שעצם קיום הרצון מעיד על כך שהאדם גם קצת לא רוצה את הדבר שהוא חושב שהוא רוצה. לדוגמה, כאשר אדם אומר שהוא רוצה לשתות קולה, אם באמת היה רוצה זאת באופן מוחלט, הוא לא היה מוכן לשתות מים בשום מצב. העובדה שהוא מוכן לפעמים להתפשר ולשתות משהו אחר, מוכיחה שהרצון שלו לקולה הוא לא מוחלט.
ההסבר מתחדד כאשר אליעד מדגים שאם אדם באמת היה רוצה דבר מסוים במאה אחוז, אז הוא היה חווה תחושה קיצונית של טוב אם הוא היה מקבל את הדבר, או תחושה קיצונית של סבל אינסופי אם הוא לא היה מקבל את הדבר. הסיבה לכך היא שאם האדם היה רוצה משהו עד כדי כך שהוא אינו מסוגל לחיות בלעדיו, אז ברגע שלא היה משיג אותו, היה צריך לחוות סבל אינסופי ולהיעלם.
אליעד נותן את הדוגמה של כאב גב, ומסביר שאדם שאומר שהוא לא רוצה שכאב הגב יתקיים, אך עדיין מצליח לחיות עם הכאב הזה, משמע שהוא גם קצת רוצה את הכאב. אחרת, הוא לא היה יכול אפילו לסבול את עצם קיומו. ההסבר חוזר על עצמו במספר דוגמאות נוספות, כמו אדם שקם בבוקר לעבודה ואומר שהוא לא רוצה לעבוד, אך עדיין הולך לעבודה. הסיבה היא שהאדם רוצה לעבוד כדי שיהיה לו כסף ואוכל, ובמקביל גם לא רוצה לעבוד כי זה קשה לו.
למה האדם לא יכול לאהוב או לשנוא משהו באופן מוחלט?
אליעד ממשיך ומדגיש שהאדם אינו מסוגל לאהוב או לשנוא באופן מוחלט. אם אדם באמת אוהב משהו במאה אחוז, הוא לא מסוגל לחשוב על שום דבר אחר. האדם הופך לממוקד כולו בדבר שהוא אוהב, ובמצב כזה הוא כבר לא מסוגל להתקיים כישות נפרדת. כך גם לגבי שנאה: אם האדם שונא משהו לחלוטין, הוא לא יכול לשאת אפילו את קיומו של הדבר הזה במחשבתו, ואז גם הוא ייעלם.
הסיבה שבני אדם לא חווים אהבה או שנאה מוחלטת היא שיש תמיד נקודת איזון, מקום בתוכם שמאפשר להם להיות במצב של "גם וגם" - גם לאהוב וגם לא לאהוב, גם לשנוא וגם לא לשנוא. מצב זה של איזון מונע מהאדם לחוות חוויות מוחלטות, אך גם מאפשר לו להמשיך ולהתקיים.
מדוע אנשים לא מודים בכך שהם רוצים לסבול?
אליעד מסביר תופעה מעניינת נוספת: אנשים לא מוכנים להודות בכך שבתוך תוכם הם רוצים לסבול. למרות שהם אומרים שאינם רוצים לסבול, הם ממשיכים לסבול בפועל, וזאת משום שהם מפחדים ממצב שבו לא תהיה להם משמעות או עניין בחיים ללא הסבל. הוא נותן דוגמה של אישה שאינה רוצה לחיות עם בן זוגה, אך בפועל נשארת איתו כי האפשרות להתגרש או לחיות לבד גרועה יותר מבחינתה. במצב זה היא ממשיכה לסבול כי בתוך תוכה היא מעדיפה את הסבל הזה על פני האלטרנטיבה.
למה אנשים לא מעזים לרצות באמת ולהתמסר לרצון שלהם?
אליעד מסביר שאנשים מפחדים לרצות משהו באמת, כיוון שאם הם ירצו אותו באופן מוחלט הם עלולים להיפגע קשות אם לא ישיגו אותו. לדוגמה, אם עולה מחשבה באדם לרדוף אחרי מטרה כמו מיליון דולר, הוא מיד מתחיל לחשוב שזה לא באמת שווה את המאמץ או שהוא עלול להיכשל ולהיפגע. הוא מדגים שאם האדם באמת היה מסוגל להאמין לרצון שלו וללכת איתו עד הסוף, הייתה נוצרת בו מוטיבציה אדירה. אך החשש להיפגע ולחוות כישלון...
- האם אפשר לרצות משהו באמת?
- למה אנשים רוצים לסבול?
- מהי אהבה מוחלטת?
- איך להתמודד עם פחד מכישלון?
- מה זו אחדות שקרית?
- למה אי אפשר לשנוא משהו באופן מוחלט?
- איך להתמסר לרצון בלי לפחד?
050-3331-331