איך הצדיק מעלה את הרצונות לפי ליקוטי מוהרן?

בתורה י"ג בחלק א' של הספר ליקוטי מוהרן, מסביר רבי נחמן מברסלב את תהליך העלאת הרצונות ("עליית הנפשות") והקשר שלה לתהליך לימוד התורה, תוך כדי מתן דגש מיוחד על היחס בין האדם לחכם או לצדיק. לפי ההסבר הבסיסי ביותר, התהליך מתואר במונחים מיסטיים: הצדיק לוקח את הרצונות של האנשים שמגיעים אליו, מעלה אותם לשמיים, מבצע פעולה רוחנית כלשהי, ומוריד אותם חזרה מתוקנים, בליווי תורה חדשה. הרצון, לפי רבי נחמן, נקרא "נפש", ולכן "העלאת הנפשות" היא בעצם העלאת הרצונות של בני האדם.

ההסבר העמוק יותר מתייחס למימד הנפשי הפנימי של האדם. בכל אדם קיים "חכם פנימי", מעין שכל פנימי שאמור לאסוף את כל הרצונות השונים שבאדם, לקחת אותם ולברר את שורשם. תהליך זה נקרא "עליית הנפשות", והכוונה היא שהשכל הפנימי של האדם מברר ומחבר את הרצונות השונים לשורש אחד משותף. כך האדם מתבונן פנימה ושואל את עצמו מדוע הוא רוצה דברים מסוימים, למה הוא משתוקק דווקא לזה ולא לדבר אחר, וכך עולה חזרה אל השורש של הרצונות שלו. בשלב השני, כשהרצונות חוזרים חזרה לאדם עם הבירור, מתגלה לאדם ה"תורה", כלומר, הוא מתחיל להבין למה באמת הוא רוצה את מה שהוא רוצה.

מה המשמעות של רצוא ושוב בליקוטי מוהרן?

המונחים "רצו" ו"שוב" מתוארים באופן מיוחד בהקשר זה של ליקוטי מוהרן. באופן כללי, "רצו" פירושו שהאדם מתקרב לה', ו"שוב" הוא החזרה לחיים הרגילים. אך במקרה זה רבי נחמן הופך את הכיוונים: "רצו" כאן מתייחס למצב שבו האדם נמצא בנפרדות, בצמצום, שהוא רוצה משהו ספציפי. המצב הזה של רצון וצמצום נקרא "רצו". ה"שוב" מתייחס דווקא לחזרה אל השורש, כלומר, לחזרה אל האחדות. בדרך כלל רצוא ושוב מוסבר באופן שהאדם הולך מהעולם אל הבורא ואז חוזר לעולם, אבל כאן זה הפוך: הרצון ("רצו") זה מהאחדות אל הנפרדות, וה"שוב" זה החיבור של הנפרדות חזרה אל השורש האחדותי שלה.

הדבר מודגם כך: האדם שואל את עצמו מדוע הוא רוצה דבר מסוים. ככל שהוא מעמיק בשאלה הזאת, הוא מגיע לשורש הרצון, וכך מתרחש ה"שוב", החזרה אל האחדות. ככל שאדם נמצא קרוב יותר להבנת התורה, שהיא השכל בכל דבר, הוא פחות חווה את ההפרדות ומתחיל לראות את האחדות בכל דבר.

מה משמעות "ראייה" בליקוטי מוהרן תורה י"ג?

רבי נחמן מברסלב מסביר שככל שהאדם קרוב יותר לתורה, הוא רואה יותר את האחדות של המציאות. ראייה, לפי ליקוטי מוהרן, פירושה הבנת האחדות שבדברים, לראות שכל דבר הוא מושלם בדיוק כפי שהוא, ללא חסרונות. אם האדם נמצא רחוק מהתורה, כלומר, מהשכל שיש בכל דבר, הוא יחווה את העולם כחסר וכמפוזר, ואז האחדות כביכול לא "מסתכלת עליו", כלומר, אינה מתגלה לו. האדם חווה אז כאילו האלוהים לא רואה אותו, למרות שבפועל האחדות תמיד שם, אלא שהוא עצמו רחוק ואינו רואה זאת.

דוגמה שניתנה היא של אדם המנסה להסתכל על משהו, וככל שהוא מתאמץ להבין אותו, הרצון וההבנה שלו מתפזרים והוא לא מצליח להתמקד במהות. זה מצב שבו האדם רחוק מה"תורה", שהוא השכל האחדותי. במצב כזה הוא אינו מצליח לראות את האחדות ואת השלמות שבכל דבר.

מדוע האדם לא מצליח לראות את האחדות בעולם?

הסיבה שאדם לא רואה את האחדות שקיימת במציאות היא כי הוא רחוק מהתורה, רחוק מהשכל שיש בכל דבר. המרחק הזה יוצר מצב שהאחדות אינה מתגלה בפניו, והוא חווה את העולם כחסר וכמפוצל. ככל שהאדם יתקרב אל השכל שבתוך הדברים ואל התובנה שכל הדברים קשורים זה בזה, כך האחדות תהיה גלויה לו יותר ויותר, והוא יראה שכל המציאות מושלמת...