מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, סיפורי רבי נחמן מברסלב, סיפורי מעשיות, פירוש סיפורי מעשיות, לימוד סיפורי מעשיות בעיון, שיעור בסיפורי מעשיות, ללמוד סיפורי מעשיות, משל ונמשל, חלק 3
מה המשמעות של חילוף הבנים בסיפור של רבי נחמן?
סיפור "בן מלך ובן שפחה שנתחלפו" של רבי נחמן מברסלב מתאר את תהליך הנפילה של האדם ממצב של אחדות מוחלטת אל עולם של נפרדות, בלבול וסבל. הסיפור מתאר כיצד נוצר מצב שבו האמת והאשליה מתערבבות זו בזו, כך שהאדם מאמין באשליות כאילו הן האמת ומפקפק באמת כאילו הייתה אשליה.
מדוע המיילדת סיפרה את סוד חילוף הבנים?
המיילדת בסיפור מסמלת את התהליך שבו האחדות הפכה לנפרדות. המיילדת היא ביטוי לנקודה הראשונה שמתחילה את הבלבול בין המחויב לאפשרי. המיילדת, שמייצגת את השכל הנמוך, השכל הנפרד (המכונה "נשים דעתן קלות"), יוצרת את נקודת ההפרדה הראשונה כשהיא מספרת את הסוד על חילוף הבנים "לאחד". כלומר, התהליך מתחיל במחשבה אחת בלבד שמפרידה בין יש לאין, בין המחויב לאפשרי, בין טוב לרע. ברגע שהמחשבה הזו נוצרה, היא מתפשטת במהירות כיוון שכל מחשבה מייצרת מחשבות נוספות.
לדוגמה, מספיק שאדם יחשוב שיש הבדל בין רצונו לאושר לבין האושר עצמו, ומכאן מתגלגלות אצלו המון מטרות ורצונות נוספים שמבוססים על אותה הפרדה ראשונית. אדם יכול לקום בבוקר ולשאול את עצמו: "למה יש לי כל כך הרבה רצונות ומטרות? לא זוכר שנולדתי ככה". והסיבה לכך, כפי שמסביר אליעד, היא שאותו רצון ראשון הפך להיות נקודת המוצא שממנה נוצרו כל הרצונות האחרים.
למה המיילדת יצרה סבל לעצמה?
המיילדת, בהיותה נפרדת מהאחדות, למעשה מזיקה גם לעצמה. הנפרדות, במקום להיות ביטוי של אחדות ושלמות, הופכת למקור של סבל. היא מתנתקת מהידיעה שהיא כבר באחדות, ומתחילה להאמין שהיא חסרה. ככל שהיא מתרחקת מהאחדות כך היא סובלת יותר. היא רוצה לחזור לאחדות משום שהיא שכחה שהיא כבר מחוברת אליה באופן טבעי.
מה המשמעות של "חברא חברא אית ליה"?
"חברא חברא אית ליה" פירושו שברגע שהאדם התחיל לחשוב שיש הבדל בין דברים (יש ואין, טוב ורע, אפשרי ומחויב), כל מחשבה מביאה אחריה מחשבה נוספת, כל רצון יוצר רצון נוסף, והנפרדות רק מתחזקת. כך נוצר מצב שבו האדם מתמלא בהמון רצונות, מטרות, ומחשבות שמונעות ממנו לראות את האחדות.
למה האנשים לא סיפרו למלך על חילוף הבנים?
האנשים בסיפור מסמלים את המחשבות הפנימיות של האדם. המלך בסיפור הוא השכל העליון, האחדות, המוחלט. האנשים חושבים שאין טעם לספר למלך (כלומר, לבדוק לעומק מה האמת), כי הם מניחים מראש שאי אפשר להגיע לוודאות. הם אומרים לעצמם: "מה יעזור לנו אם נחקור את האמת? אולי זה שקר? אי אפשר לדעת בוודאות". כך הם מדחיקים את האפשרות לדעת את האמת, ובוחרים לחיות באשליה. הם לא חושבים על האפשרות שאולי אפשר באמת לדעת מה האמת בוודאות.
איך מתרחש המאבק הפנימי בתוך האדם בין האמת לשקר?
המלחמה הפנימית היא בין המחויב לאפשרי, בין המלך לעבד. המלך (המחויב) הוא האין, האינסוף, הלא מוגדר, האחדות. הוא לא מפריע לאף אחד ולכן כמעט לא מתייחסים אליו. לעומת זאת, העבד (האפשרי) הוא הרצון להשיג דברים חומריים, המחשבות והצורות. האדם הופך את הצורות הללו למחויבות, ומתחיל להתייחס אליהן בכבוד, עד שהוא שוכח את האמת. ככל שהוא מאמין יותר ברצונות ובצורות, כך הוא מתנתק מהמהות האמיתית שלו.
מדוע הבן מלך (האדם) סובל יותר כאשר הוא מתחיל לחפש את האמת?
כאשר האדם מתחיל לחפש את המהות (את האחדות, את האמת), הרצונות (הצורות) שבתוכו מרגישים מאוימים. הכוחות האלו פוחדים לאבד את השלטון שלהם על האדם, ולכן בכל פעם שהאדם מנסה להתקרב לאמת...
סיפור "בן מלך ובן שפחה שנתחלפו" של רבי נחמן מברסלב מתאר את תהליך הנפילה של האדם ממצב של אחדות מוחלטת אל עולם של נפרדות, בלבול וסבל. הסיפור מתאר כיצד נוצר מצב שבו האמת והאשליה מתערבבות זו בזו, כך שהאדם מאמין באשליות כאילו הן האמת ומפקפק באמת כאילו הייתה אשליה.
מדוע המיילדת סיפרה את סוד חילוף הבנים?
המיילדת בסיפור מסמלת את התהליך שבו האחדות הפכה לנפרדות. המיילדת היא ביטוי לנקודה הראשונה שמתחילה את הבלבול בין המחויב לאפשרי. המיילדת, שמייצגת את השכל הנמוך, השכל הנפרד (המכונה "נשים דעתן קלות"), יוצרת את נקודת ההפרדה הראשונה כשהיא מספרת את הסוד על חילוף הבנים "לאחד". כלומר, התהליך מתחיל במחשבה אחת בלבד שמפרידה בין יש לאין, בין המחויב לאפשרי, בין טוב לרע. ברגע שהמחשבה הזו נוצרה, היא מתפשטת במהירות כיוון שכל מחשבה מייצרת מחשבות נוספות.
לדוגמה, מספיק שאדם יחשוב שיש הבדל בין רצונו לאושר לבין האושר עצמו, ומכאן מתגלגלות אצלו המון מטרות ורצונות נוספים שמבוססים על אותה הפרדה ראשונית. אדם יכול לקום בבוקר ולשאול את עצמו: "למה יש לי כל כך הרבה רצונות ומטרות? לא זוכר שנולדתי ככה". והסיבה לכך, כפי שמסביר אליעד, היא שאותו רצון ראשון הפך להיות נקודת המוצא שממנה נוצרו כל הרצונות האחרים.
למה המיילדת יצרה סבל לעצמה?
המיילדת, בהיותה נפרדת מהאחדות, למעשה מזיקה גם לעצמה. הנפרדות, במקום להיות ביטוי של אחדות ושלמות, הופכת למקור של סבל. היא מתנתקת מהידיעה שהיא כבר באחדות, ומתחילה להאמין שהיא חסרה. ככל שהיא מתרחקת מהאחדות כך היא סובלת יותר. היא רוצה לחזור לאחדות משום שהיא שכחה שהיא כבר מחוברת אליה באופן טבעי.
מה המשמעות של "חברא חברא אית ליה"?
"חברא חברא אית ליה" פירושו שברגע שהאדם התחיל לחשוב שיש הבדל בין דברים (יש ואין, טוב ורע, אפשרי ומחויב), כל מחשבה מביאה אחריה מחשבה נוספת, כל רצון יוצר רצון נוסף, והנפרדות רק מתחזקת. כך נוצר מצב שבו האדם מתמלא בהמון רצונות, מטרות, ומחשבות שמונעות ממנו לראות את האחדות.
למה האנשים לא סיפרו למלך על חילוף הבנים?
האנשים בסיפור מסמלים את המחשבות הפנימיות של האדם. המלך בסיפור הוא השכל העליון, האחדות, המוחלט. האנשים חושבים שאין טעם לספר למלך (כלומר, לבדוק לעומק מה האמת), כי הם מניחים מראש שאי אפשר להגיע לוודאות. הם אומרים לעצמם: "מה יעזור לנו אם נחקור את האמת? אולי זה שקר? אי אפשר לדעת בוודאות". כך הם מדחיקים את האפשרות לדעת את האמת, ובוחרים לחיות באשליה. הם לא חושבים על האפשרות שאולי אפשר באמת לדעת מה האמת בוודאות.
איך מתרחש המאבק הפנימי בתוך האדם בין האמת לשקר?
המלחמה הפנימית היא בין המחויב לאפשרי, בין המלך לעבד. המלך (המחויב) הוא האין, האינסוף, הלא מוגדר, האחדות. הוא לא מפריע לאף אחד ולכן כמעט לא מתייחסים אליו. לעומת זאת, העבד (האפשרי) הוא הרצון להשיג דברים חומריים, המחשבות והצורות. האדם הופך את הצורות הללו למחויבות, ומתחיל להתייחס אליהן בכבוד, עד שהוא שוכח את האמת. ככל שהוא מאמין יותר ברצונות ובצורות, כך הוא מתנתק מהמהות האמיתית שלו.
מדוע הבן מלך (האדם) סובל יותר כאשר הוא מתחיל לחפש את האמת?
כאשר האדם מתחיל לחפש את המהות (את האחדות, את האמת), הרצונות (הצורות) שבתוכו מרגישים מאוימים. הכוחות האלו פוחדים לאבד את השלטון שלהם על האדם, ולכן בכל פעם שהאדם מנסה להתקרב לאמת...
- פירוש סיפורי מעשיות
- סיפורי רבי נחמן מברסלב
- חיפוש האמת הפנימית
- בן המלך ובן השפחה שהתחלפו
- כיצד לחפש את האושר האמיתי?
- מה ההבדל בין אפשרי למחויב?
- למה קשה לחפש את האמת?
מה מסמלת המיילדת בסיפור בן המלך ובן השפחה?
המיילדת מסמלת את התהליך שבו נפרדות נוצרת מתוך האחדות. היא מייצגת את הרגע שבו האדם מתחיל להאמין שיש הבדל בין דברים, וכך מתרחק מהאחדות ומתחיל לחוות את העולם בצורה מקוטעת. הנשים בסיפור, המיילדת ואחרים, מתוארות כקלות דעת, שזהו רמז לכך שבמציאות הנפרדת חסר שכל אמיתי.
המיילדת מספרת את הסוד לאחד, כלומר, תהליך הנפילה מתחיל במחשבה אחת לא נכונה. היא אינה מודעת לכך שהיא פוגעת גם בעצמה, כמו שהנפרדות הופכת את עצמה לרעה בכך שהיא מתנתקת מהאחדות. היא יוצרת מציאות שבה הסבל מתגבר כי בני האדם מתחילים להאמין בהבדל בין יש לאין, בין טוב לרע, בין מחויב לאפשרי.
כיצד מתחזק הרעיון של חילוף הבנים?
הרעיון של חילוף הבנים מבוסס על תפיסת המציאות השגויה, שבה מה שהוא מחויב (האחדות) נתפס כאפשרי בלבד, ומה שהוא אפשרי (הנפרדות) נתפס כמשמעותי ומחייב. האדם מתחיל להאמין שהמציאות הנפרדת היא המציאות האמיתית, בעוד שהאחדות נדחקת לשוליים. כך נוצר מצב שבו האדם חושב שהוא עבד ולא מלך, כלומר, שהוא כפוף למגבלות העולם ולא באמת שולט בו.
חבר מביא חבר, כלומר, מהרגע שהאדם מתחיל להפריד בין יש לאין, נוצרים עוד ועוד רצונות, עוד ועוד מחשבות, וכך מתחזקת האמונה בחילוף הבנים. כל רצון חדש מחזק את הקודם ומעמיק את תחושת הנפרדות.
מדוע נאסר על האנשים לספר למלך על חילוף הבנים?
המלך מסמל את השכל העליון, את המוחלט. כל עוד הוא לא יודע על החילוף, המציאות עדיין נמשכת כרגיל. האנשים לא רוצים לספר למלך כי הם מאמינים שאין תקנה - אם יספרו לו, איך יוכל לשנות את המציאות?
הם מניחים שאי אפשר להגיע לוודאות - ולכן הם מעדיפים להישאר באשליה. זהו רמז לכך שהאדם מדחיק את החיפוש אחר האמת. הוא חושב שאין לו דרך להוכיח מה באמת קיים, ולכן הוא פשוט מתעלם מהשאלה.
כיצד מתרחש המרד הפנימי באדם?
כשיום אחד אחד האנשים מספר לבן המלך שהוא בעצם בן השפחה, מתעורר ספק. אך מיד משתיקים את הספק בכך שאומרים לו: "אין זה מכבודך לחקור זאת", ו"אפילו אם תרצה לחקור, אי אפשר לדעת את האמת בוודאות".
כאן מתגלה המנגנון של הדחקת האמת. יש בתוך האדם קול שאומר לו: "אולי אתה לא באמת כפוף לחוקי העולם? אולי הכל בשליטתך?". אבל יש גם קול אחר שאומר: "אין זה מכובד לחשוב כך", או "אי אפשר לדעת בוודאות". כך האדם נמנע מלחפש את האמת.
כיצד הרצון מונע מהאדם לחפש את האמת?
ברגע שהאדם מתחיל לשאול שאלות, הכוחות שבתוכו שמפחדים מהאמת מתגברים עליו. אם הרצון המחויב, זה שנחשב למלך, מרגיש איום - הוא מתחיל לפגוע במחשבות של האדם, לבלבל אותו ולהסיט אותו מהחיפוש.
ככל שהאדם מתקרב לחיפוש עמוק יותר, כך הכוחות שבתוכו גורמים לו רע. כל פעם שהאדם מנסה לחפש מהות ולא צורה, באים כוחות שמנסים לגרום לו לשכוח מהחיפוש, להסיט את דעתו או לייאש אותו.
מדוע הבן המלך מתייאש ולוקח את עצמו לשתייה?
כאשר הבן המלך מגורש מהמדינה, הוא מתמלא בתחושת...
המיילדת מסמלת את התהליך שבו נפרדות נוצרת מתוך האחדות. היא מייצגת את הרגע שבו האדם מתחיל להאמין שיש הבדל בין דברים, וכך מתרחק מהאחדות ומתחיל לחוות את העולם בצורה מקוטעת. הנשים בסיפור, המיילדת ואחרים, מתוארות כקלות דעת, שזהו רמז לכך שבמציאות הנפרדת חסר שכל אמיתי.
המיילדת מספרת את הסוד לאחד, כלומר, תהליך הנפילה מתחיל במחשבה אחת לא נכונה. היא אינה מודעת לכך שהיא פוגעת גם בעצמה, כמו שהנפרדות הופכת את עצמה לרעה בכך שהיא מתנתקת מהאחדות. היא יוצרת מציאות שבה הסבל מתגבר כי בני האדם מתחילים להאמין בהבדל בין יש לאין, בין טוב לרע, בין מחויב לאפשרי.
כיצד מתחזק הרעיון של חילוף הבנים?
הרעיון של חילוף הבנים מבוסס על תפיסת המציאות השגויה, שבה מה שהוא מחויב (האחדות) נתפס כאפשרי בלבד, ומה שהוא אפשרי (הנפרדות) נתפס כמשמעותי ומחייב. האדם מתחיל להאמין שהמציאות הנפרדת היא המציאות האמיתית, בעוד שהאחדות נדחקת לשוליים. כך נוצר מצב שבו האדם חושב שהוא עבד ולא מלך, כלומר, שהוא כפוף למגבלות העולם ולא באמת שולט בו.
חבר מביא חבר, כלומר, מהרגע שהאדם מתחיל להפריד בין יש לאין, נוצרים עוד ועוד רצונות, עוד ועוד מחשבות, וכך מתחזקת האמונה בחילוף הבנים. כל רצון חדש מחזק את הקודם ומעמיק את תחושת הנפרדות.
מדוע נאסר על האנשים לספר למלך על חילוף הבנים?
המלך מסמל את השכל העליון, את המוחלט. כל עוד הוא לא יודע על החילוף, המציאות עדיין נמשכת כרגיל. האנשים לא רוצים לספר למלך כי הם מאמינים שאין תקנה - אם יספרו לו, איך יוכל לשנות את המציאות?
הם מניחים שאי אפשר להגיע לוודאות - ולכן הם מעדיפים להישאר באשליה. זהו רמז לכך שהאדם מדחיק את החיפוש אחר האמת. הוא חושב שאין לו דרך להוכיח מה באמת קיים, ולכן הוא פשוט מתעלם מהשאלה.
כיצד מתרחש המרד הפנימי באדם?
כשיום אחד אחד האנשים מספר לבן המלך שהוא בעצם בן השפחה, מתעורר ספק. אך מיד משתיקים את הספק בכך שאומרים לו: "אין זה מכבודך לחקור זאת", ו"אפילו אם תרצה לחקור, אי אפשר לדעת את האמת בוודאות".
כאן מתגלה המנגנון של הדחקת האמת. יש בתוך האדם קול שאומר לו: "אולי אתה לא באמת כפוף לחוקי העולם? אולי הכל בשליטתך?". אבל יש גם קול אחר שאומר: "אין זה מכובד לחשוב כך", או "אי אפשר לדעת בוודאות". כך האדם נמנע מלחפש את האמת.
כיצד הרצון מונע מהאדם לחפש את האמת?
ברגע שהאדם מתחיל לשאול שאלות, הכוחות שבתוכו שמפחדים מהאמת מתגברים עליו. אם הרצון המחויב, זה שנחשב למלך, מרגיש איום - הוא מתחיל לפגוע במחשבות של האדם, לבלבל אותו ולהסיט אותו מהחיפוש.
ככל שהאדם מתקרב לחיפוש עמוק יותר, כך הכוחות שבתוכו גורמים לו רע. כל פעם שהאדם מנסה לחפש מהות ולא צורה, באים כוחות שמנסים לגרום לו לשכוח מהחיפוש, להסיט את דעתו או לייאש אותו.
מדוע הבן המלך מתייאש ולוקח את עצמו לשתייה?
כאשר הבן המלך מגורש מהמדינה, הוא מתמלא בתחושת...
- פירוש סיפורי מעשיות
- לימוד סיפורי מעשיות
- משמעות חילוף הבנים
- הקשר בין רצון לאמת
- כיצד למצוא את האמת הפנימית
אליעד: מעשה בן המלך ובן השפחה שנתחלפו. אנחנו ממשיכים.
והמיילדת הנ"ל מחמת שנשים דעתן קלות, הלכה וגילתה הסוד לאחד, איך שהחליפה הבנים לכל חבר יש עוד חבר, עד שנתגלה מאחד לחברו, כדרך העולם ועד שהיו כולם מרכלים על זה איך שנחלף הבן מלך.
אוקי, מה זה מיילדת. מה אמרנו. קודם כל שים לב שכאן הכל נאמר בלשון נקבה - מיילדת, נשים דעתן קלה, למה? כי בעיקרון, בשפה של רבי נחמן גבר זה שכל גדול, אשה זה שכל קטן. נשים דעתן קלות נשים רוצות יותר כבוד כי יש להן פחות שכן, וכו' וכו'. בתפישה הזו אשה פירושו שכל קטן.
מה שדיברנו קודם שהמיילדת, זה בעצם התהליך של הלידה. המיילדת פירושו: בזמן התהוות הבריאה, זה נקרא מיילדת. בזמן לידת העולם, כאשר העולם יצא מהכח אל הפועל, מחמת שנשים דעתן קלות: מחמת שאין שכל בנפרדות. הלכה וגילתה הסוד לאחד. מה זאת אומרת הלכה וגילתה הסוד לאחד? הכוונה היא שזה לא שבבת אחת\ה לא שהייצר הרע בבת אחת משתלט על הבן אדם. הוא אומר לו הוא אומר לו, תקשיב, אתה יודע, יש הבדל בין זה לזה. לכאורה אין פה שום חיסרון. מה אמרו לך? שיש הבדל בין זה לזה. אבל אם אתה מתחיל להאמין ולקבל שיש הבדל בין דבר לדבר ממילא כבר חברא חברא... עד שכולם יתחילו להחליף בין המחויב לאפשרי. אתה זוכר מה אמרנו? בן המלך הוא המחויב. בן השפחה הוא האפשרי. בן המלך פירושו שאתה רואה את הנפרדות בצורה של אחדות. בן השפחה פירושו שאתה רואה את הנפרדות כאילו היא האחדות ואתה שוכח שיש אחדות.
עכשיו, אם אנחנו הולכים יותר לעומק קצת, הלכה וגילתה את הסוד לאחד, הכוונה היא שיש שורש אחד לכל הברדק הזה. כאילו, זה לא שהיא הלכה ואמרה: אני עכשיו יהרוס פה את כל הנפרדות. מספיק שהיא מכניסה מחשבה אחת לא נכונה מספיק שלבן אדם יש מחשבה אחת לא נכונה בגלל שנשים דעתן קלה בגלל שבתוך הבן אדם יש בחינת אשה בחינת דעתן קלה, בחינת חוסר שכל - אז מספיק שגילתה את הסוד לאחד, "סוד" במרכאות, כי בסופו של דבר, היא גם הפלילה את עצמה. יכלו להוציא אותה להורג, לכן היא גם כן טיפשה לגמרי. יכלו לתפוס אותה, אתה יודע לתחקר אותה ואז היו מוציאים אותה להורג או משהו, אבל אין לה שכל. כאילו, היא בעצם דפקה את עצמה פה בסיפור.
כשאני אומר את זה אני מתכוון להגיד לך שהנפרדות בעצם דפקה את עצמה בכך שהיא לא מקושרת לאחדות. כי היא בעצם הופכת להיות רעה. במקום שהיא תהיה מחוברת לאחדות, שהיא תהיה מושלמת, שהיא תהיה ביטוי של אחדות, במקום זה היא עכשיו נפרדות, אז זה כאילו סבל הפך להיות.
עכשיו, גילתה את הסוד לאחד פירושו -
ש: מצד שני היא. התהליך הזה
אליעד: ולמה יש לה סבל שהיא רוצה להיות באחדות? כי היא לא יודעת שהיא כבר באחדות. ולמה היא לא יודעת שהיא כבר באחדות? כי היא התחכמה וחשבה שהבנים התחלפו. הסיבה שהיא רוצה להתקרב לאחדות זה כי היא שכחה שיש אחדות. והיא שכחה שיש אחדות כי דעתן קלה.
גילתה את הסוד לאחד פירושו - ההפרדה שבין יש לאין. ברגע שהפרדת בין יש לאין אוטומטית חברה חברה הכוונה היא שכל רצון מתחיל ליצור רצון אחר. זה כמו יש שורש: אם אמרת יש הבדל בין יש לאין, אוקי, אוטומטית. יש אני ואין אני, יש רצון ואין רצון, יש רוצה ולא רוצה, יש טוב ורע - חברא חברא
עכשיו פתאום נהיה בן אדם, שיש לו רצונות, ויש לו זה, ויש לו סיפורים ועניינים.
למרות שהאמת היא, שלא רק נשים דעתן קלה, גם חברא חברא דעתן קלה. למה? כי בעיקרון גם הם יכלו להסתכן בזה שהם מרננים על המלך. אבל בית משוגעים אחד גדול, אז כולם לכלכו על המלך.
עכשיו, מה היה בסיפור אח"כ רבי נחמן אמר, מדינה טפשה והמלך חכם, אתה זוכר בסוף הסיפור? הוא אמר שפעם בהתחלה המלך היה חכם, והמדינה טפשה. ועכשיו זה התהפך. כי העם היה טיפש, מה אתם מדברים בכלל?
ש: הם כתבו בהמשך: היה מענישם ונוקם בם מאד.
אליעד: מה שבעצם באתי להגיד, שיש פה תהליך. רבי נחמן מסביר תהליך, הוא בא להסביר שהנפרדות, שבן אדם קם בבוקר בגיל 30, 40, 60, 20, ופתאום הוא רואה שהוא מלא רצונות הוא אומר - מאיפה בא לי כל הרצונות האלה? איך הגעתי לפה? מאיפה באו המטרות האלה? שנולדתי אני לא זוכר שהיו כל כך הרבה מטרות. מאיפה זה בא? כי חברא חברא... אתה התחלת ברצון קטן.
גילתה לאחד, סוד כזה, רכילות. דעתן קלה, בלי שכל, התחלת רצון אחד, עכשיו נוצר עוד. תק, תק תק, עכשיו כל הממלכה מרננת. ואמרת הבן מלך והבן שפחה התחלפו. שזה בעצם אומר שהבן אדם חושב שהוא בן שפחה ולא בן מלך. כאילו זה הבן אדם בעצם דופק את עצמו. בן המלך ובן השפחה שהתחלפו פירושו שהאדם חושב שהוא בן שפחה ולא בן מלך.
ש: רגע, מאידך גיסא יש פה... כי היה תחלופה כמו זה שהיא גלתה את הסוד אז
אליעד: כן, נכון אמת. מה שאמת זה נכון. בסוף הסיפור מסופר, כתוב עתה אני מבין שאני בן המלך באמת ואתה בן השפחה באמת. אוקי. זה כאילו המחויב חוזר להיות מחויב והאפשרי חוזר להיות אפשרי. אבל מצד שני, אבל אם היתה שותקת אז הוא לא היה חוזר להיות בן מלך. אבל מה אתה שוכח פה בסיפור? שהשפחה הזו המיילדת היא נמצאת בתוך הבן אדם עצמו. זאת אומרת, אם היא היתה שותקת לגמרי גם היתה בעיה. זאת אומרת, אם בתוך הבן מלך שהפך להיות עבד, בתוכו לא היתה את השפחה שאומרת לו - תקשיב, אולי אתה מלך בכלל? ואם בתוך הבן שפחה לא היה את המיילדת, את הקול שיגיד לו, תקשיב - אולי אתה צריך להיות בכלל עבד ולא בן מלך? גם לא היתה בעיה. זאת אומרת אל תסתכל על השתיקה של המיילדת כתהליך חיצוני. תסתכל על בן אדם שהוא לא יודע אם הוא שפחה או עבד, ובתוכו יש המיילדת שאומרת לו: אולי זה אפשרי וזה מחויב? פה מתחיל הבעיה.
כי אם היא היתה מדברת בצורה ברורה ומביאה הוכחות ברורות, לא היתה בעיה - זה עבד, וזה מלך. אם היתה שותקת לגמרי, גם לא היתה בעיה. כי הוא היה שלם שהוא מלך, והוא היה שלם שהוא עבד. איפה התחילה הבעיה? שנכנס בו ספקות: אני מלך או עבד, עבד או מלך? אתה הבנת?
אם זה ברמה החיצונית אז אתה אומר, וואלה, בזכותו הדבר חזר לקדמותו. אבל אם אתה מבין את זה ברמה הפנימית, אז אם היא היתה שותקת לגמרי במובן שגם שהמיילדת שבתוך הבן מלך היתה שותקת והמיילדת שבתוך הבן שפחה היתה שותקת, אז לא היתה בעייה. למה לעבד רע? כי הוא רוצה להיות מלך. למה למלך רע? כי הוא רוצה להיות עבד. הבנת?
אבל אם בתוכם לא היתה את המחשבה שאולי הם צרכים להיות משהו אחר, אז לא היה חיסרון.
ש: זה שמשווה, שלהחליף יש לזה משמעות, המחשבה הזאתי?
אליעד: כי זה לא משנה, עצם זה שהיא התחילה לייחס משמעות למי עבד ומי מלך. כן, עכשיו.
ש: זה שאני חושב שיש מצב של עבדות ומצב של מלכות, שמה?
אליעד: עצם זה שאם קושרים לך את הידיים אתה חושב שאין לך בחירה, אם פותחים לך את הידיים אתה חושב שיש לך בחירה. אתה בבעיה. עצם זה שאתה חושב שיש הבדל בין להיות אלוהים ללהיות כלום זה בעיה. עצם זה שאתה חושב: זה כלום, זה אלוהים - הבדל של שמים וארץ. אולי זה אותו הדבר בכלל? אולי זה אותו הדבר בכלל? איך אותו הדבר? זה הפוך! זה אותו הדבר, לא הפוך! בעיה.
תקשיב, המלחמה פה בין בן המלך לבן השפחה זו מלחמה בין המחויב לאפשרי. יש מחויב שהוא המלך, שהוא הלך לגלות. הוא רק אפשרי. ואף אחד לא הכיר בו שהוא המלך. ויש בן השפחה שהוא אפשרי, אבל הוא המלך, הוא הכי חשוב. אתה מבין אותי?
יש בן המלך, מי זה בן המלך? הכלום. כלום הוא בן מלך. בן מלך זה כלום. הוא הכי אפשרי בעולם, הוא הכי לא קיים, הוא הכי לא מפריע לאף אחד. הוא הכי לא מחויב נתפס. הוא המלך הכי גדול, הוא מלך מלכי המלכים, הוא ההוויה של המציאות. הוא מהוו, מחייה ומקיים את כל הממלכה כולה. האין, האינסוף, הלא מוגדל, הלא מחויב הוא מחייה את הכל. אבל מי מתייחס אליו בכבוד? יש מישהו שאומר תודה רבה לכלום. כלום, לא מתייחסים אליו, אומרים זה עבד, זה כלו, זה לא עושה שום דבר.
לעומת זאת יש את בן השפחה. מי זה בן השפחה? רצון שהוא אפשרי, כגון לדוגמה להשיג משהו, או השכל, או כל דבר שמתחילים להתייחס אליו כאילו הוא מחויב ומתייחסים אליו כאילו הוא מלך. כלומר, ברגע שאתה לוקח דבר שהוא אפשרי, שהוא עבד, שהוא נועד לשמש את המלך שהוא המחויב שהוא הכלום, ואתה מתחיל לזלזל בכלום ואומר זה לא כלום, זה אל כלו, זה משהו, זה משהו. אתה בעצם מרוכז בראש שלך במשהו ולא בכלום. בצורה ולא במהות. הפכת את בן המלך לבן השפחה. עכשיו, אם לא היה לך שכל לא היתה בזה בעיה. כי לא משנה לך מה אתה חושב. אבל אם יש לך שכל הוא מתחיל להכניס לך ספק. רגע, אולי המשמעות נמצאת במקום אחר? אולי המטרה שלי היא לא מספיק טובה?
נגיד שיש לך מטרה להרוויח כסף, דוגמה. פה מתחילה הבעיה. לא בזה שהמטרה שלך היא להרוויח כסף. הבעיה היא שאתה אומר לעצמך, רגע, מה ייצא לי מזה? אני בכלל רוצה להיות מאושר. איך אתה מעיז להטיל ספק במחויב? לקחת צורה שהיא אפשרית, הפכת אותה למחויב. כסף זה אפשרי הפכת אותו למחויב. אבל הבעיה מתחילה לא ברגע שהפכתה אפשרי למחויב, הבעיה מתחילה ברגע שהפכת אותו למחויב והטלת ספק האם הוא מחויב.
כי אם באמת היית חושב שהוא מחויב היית מתבטל עד כלות נפשך לדבר ולא היתה שאלה. אתה אומר, לא - אני הופך אותו למלך, אבל אני חושב אולי הוא עבד. עכשיו, אתה תבדוק בתוכך יש רגעים שאתה מרגיש שאתה מלך, ויש רגעים שאתה מרגיש שאתה עבד. יש רגעים שאתה חושב שאתה הופך להיות אלוהים. וואלה, אני שולט אני רוצה הכל כרצוני. ויש רגעים שאתה מתחיל להרגיש שאתה עבד. זה אל כרצונך, זה לא פה, זה לא שם. אתה אומר - רגע מי אני. אני עבד או מלך? וזה מבלבל הקטע הזה.
עד שהיו מרננים בזה ואיך שנחלף הבן מלך. שלא יתגלה למלך שלא ידע המלך מזה כי מה יעשה מלך בזה, כי אין תקנה. כי אי אפשר להאמין אולי הוא שקר? ואיך אפשר לחזור ולהחליף? על כן בוודאות אסור להם לגלות זאת למלך. רק היו מרננים ביניהם על זה.
מה זאת אומרת. זה כאילו שים לב, לא מדובר פה - אינם רשאים שידע הבן מלך, או הבן שפחה. כתוב אינם רשאים שידע המלך. מה זאת אומרת? יש בתוכך, בתוך הבן אדם את הספק מי המלך. אבל הבן אדם מדחיק את הספק הזה בתוכו. למה הוא מדחיק? כי מה יעשה בזה המלך? הבן אדם אומר לעצמו: מה יעזור לי, לבן אדם, שאני אשאל את עצמי אם אני אלוהים או עבד. מה יעזור לי? אין תקנה לזה. כאילו מה, אני יכול לפתור את זה? אי אפשר להאמין, אולי זה שקר? הם לא לקחו את האופציה שאולי יש דרך לבדוק מה האמת. הם אמרו אנחנו רק בכל מקרה רק באמונה, אז באמונה אי אפשר להגיע להחלטה ודאית, אז אם אי אפשר להגיע להחלטה וודאית אז מה יעזור שתחיה באשליה שאולי אתה בכלל אלוהים ואולי זה מה אפשר להוכיח את זה? עכשיו, הם לא חשבו על האופציה שאפשר להגיע לוודאות. אז הם אמרו, שים לב את הקטע שלהם - אי אפשר להאמין אולי הוא שקר. אבל מה עם האופציה שאפשר לבדוק אולי זה באמת? הם לא חיפשו את האמת. יכלו להגיד - בא נבדוק מה האמת. נעזור למלך, אם הבן של המלך בגלות? אבל הם אין להם שכל בראש. אמרו אין דרך לבדוק, אין דרך לדעת - אולי הוא שקר, ואיך אפשר לחזור ולהחליף?
זאת אומרת, אם נגיד אומרים לבן אדם נגיד - אתה אלוהים, הוא אומר, אבל איך אני יכול להאמין לך, אולי זה שקר? ואיך אפשר לחזור ולהחליף? אם אתה תספר לי שפעם הייתי אלוהים ואני בראתי את הכל, מה זה יעזור לי, אני לא יכול להאמין לזה כי אולי זה שקר. ואיך אפשר לחזור ולהחליף? אולי אני יכול להרגיש אני מלך ולא עבד? ועל כן בוודאי - עכשיו מה הם הפכו למחויב? הם הפכו לכמה מחויבים. מחויב ראשון שאי אפשר למצוא את האמת. אי אפשר להאמין, אולי הוא שקר. זאת אומרת המחויב הראשון שלהם היה שאי אפשר למצוא את האמת. ובעל כורכך שצריך להאמין ומחמת שאי אפשר להאמין כי אולי יש שקר לכן בוודאי אסור לגלות זאת למלך. והיו מרננים ביניהם על זה.
זאת אומרת יש בתוך האדם כוחות מסויימים שמכניסים בו ספק. אולי אין בכלל אלוהים? אולי בכלל יש מטרה אחרת, אולי בכלל יש פה משהו נוסף, משהו מעבר. אבל הכוחות האלה בתת מודע לא אומרים לבן אדם באופן מודע תקשיב, האלו, אתה פה קם כל בוקר לעבוד והולך ועושה ועושה ויכול להיות שאתה בכלל בחלום. לאיפה אתה רץ? למה לא אומרים את זה לבן אדם. כי אומרים ומה נעזור שנגיד לו את זה? מה הוא הוכיח בוודאות את זה? אי אפשר להגיע לוודאות. זאת אומרת שפה השכל שמרומז לך בעצם המחשבה שאומרת אי אפשר לדעת בוודאות היא היתה הרועץ שלהם. ואף על פי כן, ויהי היום. אתה מבין המון העם פירושו כוחות בתוך הבן אדם. ויהי היום והלך אחד וגילה הסוד לבן מלך. איך אמרו עליו שנחלף כנ"ל.
עכשיו, פתאום בא מישהו לבן מלך אמר תקשיב, אומרים עליך שהחליפו אותך. שים לב, הוא לא סיפר את זה למלך הוא סיפר את זה לבן מלך. ולאיזה בן מלך הוא סיפר את זה? הוא סיפר את זה לבן מלך שהפך לבן שפחה. זאת אומר, שים לב למשהו יפה. כשטוב לבן אדם אף אחד לא בא אליו ואומר לו, תקשיב אתה יודע, אולי בכלל אתה לא צריך ליהנות מזה, אולי אתה צריך ליהנות ממשהו יותר טוב. לא באים אליו בתוכו. אבל אם הבן אדם סובל, אז בא מישהו, ואומר, אתה יודע, אולי אתה לא צריך לסבול, אולי אתה בכלל צריך להיות מלך? אתה הבנת מה אמרתי?
תקשיב, כי מה ראינו פה בסיפור? מישהו סיפר את זה, לבן מלך או לבן שפחה? למי סיפר את זה?
ש: למי סיפרו את זה?
אליעד: כן, סיפרו את זה לבן מלך שהפך להיות עבד. לא סיפרו את זה לבן שפחה שהפך להיות בן מלך. ומה השכל שבדבר?
ש: כן, אבל בן מלך מה הכוונה?
אליעד: אתה צודק. אתה צודק. וזה מה שיפה בסיפור. מי שיום אחד ישמע את זה יראה שזה יותר יפה ממה שזה נדמה. עכשיו נמשיך הלאה. אך אי אפשר לחקור על זה כי אין זה כבודך ואי אפשר לחקור זאת כלל.
שים לב, קודם כל אי אפשר לחקור על זה כי אין זה כבודך. וגם אם תגיד אני מוכן לחקור את זה ולא אכפת לי, אני רוצה את האמת. ולא אכפת לי מה כבודי, אי אפשר לחקור זאת כלל. קודם כל התחיל להגיד לו, תראה, אי אפשר לחקור על זה כי אין זה כבודך. אח" כ אמר לו, אי אפשר לחקור זאת כלל. כאילו רצה שלא יחקור. אז תכף נקרא נסביר.
אך הודעתי כי אמרו שהם לוקחים עצה בין מלך למלך. שהוא אומר עליו שהוא הבן מלך האמיתי כנ"ל. כל זה דבר האיש שגילה הסוד לבן השפחה הנקרא בן המלך.
מה מסופר פה בסיפור, מה שמסופר פה זה סיפור דומה למה שמסופר בכמה סיפורים נוספים, כמו בסיפור על הבן מלך שהיה עשי מאבנים טובות, שהיא קנאה בו ואז הפכה אותו למצורע וע"י זה שהיא הפכה אותו למצורע, ע"י זה הוא חזר להיות יותר יפה ממנה. כי מה היא פחדה? היא פחדה שיקח את מלכותה. היא פחדה שיקח את הצורת לב שלה. ויש את הסיפור על הקבצן בשבעת קבצנים. הקבצן שהיה ללא ידיים. אתה זוכר את הקבצן שהיה ללא ידיים? מה שכתוב על הקבצן שללא ידיים שהיה פעם מלך שחשק בבת מלכה ופעם אחת חלם לו חלום שהיא עמדה עליו והרגה אותו. ואז נכנס החלום בליבו ואז הוא התחיל לשנוא אותה בגלל זה. זאת אומרת הוא פחד שהיא תהרוג אותו. הוא מאד רצה אותה, אבל הוא פחד שהיא תהרוג אותו. ולכן הוא בסוף התקלקל האהבה ביניהם עד שהוא גרש אותה. זאת אומרת בעצם מה השכל שבדבר? מי זה הבן מלך? הבן מלך שהוא בעצם עבד, שהוא רק חושב שהוא בן מלך זה בעצם השכל. השכל מתנהג כאילו הוא מלך. כאילו מי שישמע כאילו הוא מלך. מה שהשכל אומר, זה מחויב. אבל מה האמת. שהוא עבד.
כי הוא אפשרי, הוא לא מחויב השכל הזה. עכשיו, בא מישהו וגילה לשכל הרגיל, אמר לו תקשיב, אתה יודע יש איזו שמועה בתוך המנגנון הפנימי שאומרת שאולי כל מה שאתה חושב זה לא נכון. אולי אתה בכלל עבד. אולי אתה מדומיין לגמרי, אולי אתה באמצע חלום, אולי כל החיים האלה זה אשליה. אבל אי אפשר לך לחקור זאת. למה? קודם כל כי אין זה כבודך. וזה יותר יפה ממה שזה נדמה. קודם כל, אין זה כבודך. אין זה מכבודו של השכל לשאול האם אני השכל צודק או לא? לא מכבודו, מה אתה מטיל ספק בעצמך? אין זה כבודך.
אבל דבר נוסף אי אפשר לך לחקור זאת כלל. למה אי אפשר לך לחקור זאת כלל? כי אמר לו היועץ לשכל, אמר לו תקשיב, אתה לא יכול להגיע לוודאות מוחלטת אם אתה באמת צודק או לא. ולכן אל תחקור את זה.
אלף כל יש בתוך הבן אדם קול פנימי שאומר לו: אולי כל מה שאני חושב זה לא נכון? אולי כל המחשבות כולן מהראשון ועד האחרון זה לא נכון? אולי הכל זה רק דמיון? אולי. אז קול ראשון אומר לו, תקשיב, אין זה מכבודך. איך אתה מעיז להטיל ספק בעצמך? מה קרה לך? מה כל הרצונות שלך הם כלום? כל המחשבות שלך הם כלום? אין מצב. ואז יש כל בתוך הבן אדם שאומר, רגע, רגע, אבל אני רוצה לדעת את האמת. מה באמת האמת? ואז יש קול אחר שאומר לו: אתה אל יודע שאי אפשר לדעת את האמת? אי אפשר לחקור זאת כלל, אתה לא באמת יכול לדעת אם אתה בחלום או במציאות. אתה לא באמת יכול לדעת אולי השכל הזה זו רק המצאה. אתה לא יכול לדעת.
אתה מצליח לראות?
ש: כן
אליעד: אך, הודעתי לך זאת ואז אותו קול פנימי אומר, אוקי. אז למה סיפרת לי על זה? אם אתה אומר שבכל מקרה אני לא יכול לחקור אם אני בן המלך או בן השפחה, כי זה לא מכבודי, ואין אפשרות להגיע למסקנה, אז למה סיפרת לי על זה? אז הוא אומר לו, כי אולי היה קשר כנגד המלוכה, כי יכול להיות שיום אחד יהיה בתוכך משהו שמישהו יעיז להטיל ספק בשכל או ברצון.
מבחינתך תלביש פה שבן מלך הזה שהוא בן שפחה זה בכלל הרצון. בא נגיד רצון. כי אולי יהיה קשר כנגד המלוכה, אולי יום אחד פתאום יבוא מישהו יטיל ספק ברצון, ויוכל הקשר להתחזק על ידי זה. לא רק שימרדו בך כי אתה עושה להם רע, אלא שאתה בכלל אפשרי ולא מחויב. הם יגידו שאתה בכלל בטעות נמצא פה, אתה בכלל באת משום מקום, אתה פתאום הופעת פה. אתה מצליח לראות את הקול?
האם אתה מצליח להבין שכל הסיפור הזה זה דיאלוג פנימי בתוך המח של הבן אדם?
ש: כן
אליעד: אוקי. אז אולי אין קשר כנגד המלוכה. הכוונה היא שבתוך הבן אדם עצמו יהיה קשר של רצונות וכוחות כנגד המלוכה - נגד בחינת המחויבים שיש בתוך הבן אדם. ויוכל הקשר להתחזק על ידי זה. ובגלל שיש לבן אדם ספק, שהוא לא בטוח אם השכל שלו צודק או לא. והוא לא יודע אם הרצון שלו מחויב או לא, אז אולי הקשר יוכל להתחזק על ידי זה?
כי אמרו שהם לוקחים לעצמם בין מלך למלך. כי יכול לבוא בן אדם להגיד, תראה, מה האמת? שאני בכלל לא רוצה כלום. ורק בטעות נדמה לי שאני רוצה משהו. ובעצם, אם בטעות הבן אדם יחשוב שמה שמחויב זה שהוא לא רוצה כלום
תראה, כרגע רוב האנשים בעולם חושבים שמחויב שמה שהם רוצים זה חייב ושאין שום אפשרות שהם לא רוצים כלו, ושאולי יש אפשרות כלשהי שהם לא רוצים כלום אבל מחויב שמה שהם רוצים זה המחויב. פתאום בא מישהו ואומר, רגע, מי אמר? אולי בכלל באמת באמת אני לא רוצה כלום, כלום. ואולי יש איזו אפשרות שאולי אני רוצה משהו. כאילו אתה לוקח את האפשרי הופך למחויב, לוקח את המחויב הופך לאפשרי.
ואז יכול פתאום להיות מרד בתוך הבן אדם נגד הרצון, נגד השכל, ואז הבן אדם יכול להגיד, רגע, אני לא סתם מורד נגד הרצון, כי הוא בכלל השתלט עליו, הוא בכלל לא אמור להיות פה מלכתחילה.
טוב, אז בשביל מה סיפרת לי על זה? על כן מחשבות על הבן אדם להעבירו. אתה צריך למצוא דרך להשמיד את נקודת האמת שבתוכך. יש ברבי נחמן שהוא מדבר כמה פעמים שיש נקודת אמת מסויימת שברגע שהיא מתחילה להתעורר בבן אדם אוטומטית הכוח השיקרי שבו אני אומר "שקרי" במרכאות, כי בסוף אין הבדל בין אמת לשקר. אבל באופן יחסי בדרך יש הבדל בין אמת לשקר. אז ברגע שמתחילה נקודת האמת להתעורר בתוך הבן אדם נקודת השקר מנסה להשמיד את נקודת האמת והיא מתישה אותה, ומעייפת אותה וכותשת אותה וכו' וכו' אבל בסוף נקודת האמת מגיעה למצב מסויים שהיא מתגברת על נקודת השקר ואז הכל חוזר לקדמותו. כאילו משהו כזה.
כל זה הוא דברי אותו האיש שגילה הסוד לבן המלך. מה זה בן המלך, הלא זה בן זה שנקרא בן מלך. בכל מקום שנזכר בבן המלך סתם הכוונה לנחלף, היינו שהוא בן השפחה, רק שנקרא בן המלך, כי נתגדל אצל המלך כנ"ל.
ואם אתה רוצה עכשיו לראות משהו יפה, הרי שהתחלנו את הסיפור וקראנו והלך אחד לעשות באזני בן המלך, אני פרשתי לך את זה שהוא סיפר את זה לבן המלך האמיתי.
ש: כן
אליעד: נכון. מה זה בעצם מראה לך? זה מראה לך שאת כל הסיפורים אפשר לפרש באותו פירוש. גם אם היה מסופר פה הפוך, הייתי מפרש לך פירוש שנשמע אותו הדבר. אתה הבנת מה אמרתי?
ש: למעשה
אליעד: אני שקראתי בהתחלה - גילה זאת באוזני בן המלך. קפץ לי לראש שסיפר את זה לבן המלך האמיתי.
ש: נכון
אליעד: ואז נתתי לך פירוש שגם נשמע הגיוני. מה שאני בעצם בא להגיד לך, שגם אם הסיפור היה אחרת עדיין המהות היא אותה מהות. יש לך מהות אחת שאתה יכול להלביש אותה בצורה כזו או בצורה כזו, אבל המהות בסוף היא אותה מהות. מה שאני בא להראות לך, שכל מה שפרשתי אני מסביר לך, זה לא מחויב, זה רק אפשרי. באותה מידה הייתי מסביר לך - לא, דווקא הפוך, והוא סיפר להוא ככה מוצא לך את הפירוש ההפוך לדבר שהיה נשמע לך הגיוני באותה מידה.
ש: אז אם כבר הגענו לזה. אז יש לי בכלל שאלה. נגיד עד כמה אתה מדקדק עד כמה אפשר או צריך כי לדקדק במילים ומשפטים.
אליעד: את האמת, עד הסוף, עד הקצה קצהו. למה? ככה. רבי נחמן גם אמר שבספר הזה כל מילה, למה כתבו דרך אגב בשפה כזאת? למה לא כתבו את זה בעברית? כי בעיקרון רבי נחמן אמר לא, זה חצי עברית חצי יידיש כזה. אגב, זה תרגום של הסיפורים של רבי נחמן.
ש: אה, באמת?!
אליעד: כן, כי הוא סיפר את זה ביידיש, תרגמו את זה לעברית.
ש: אה, הוא לא כתב את זה? וכל הסיפורים זה סיפורים בעלפה ש חיברו
אליעד: כן, אם אתה אפילו תקרא בהקדמה אז כתוב פה שבהתחלה ההקדמה לסיפורי מעשיות היא גם כן מאד חשובה בעיקרון. הנה תסתכל משהו מעניין, בהקדמה לסיפורי מעשיות כתוב ככה: ושמענו מפיו הקדוש בפירוש שאמר שכל דיבור ודיבור של אלו המעשיות, יש בו כוונה עצומה ומי שמשנה דיבור אחד מהמעשיות מכפי מה שאמרו הוא בעצמו הוא מחסר הרבה מהמעשה. אם אתה אפילו, מילה אחת אתה רק מחליף החלפת את המילה, פספסת פרט הכי קטן בסיפור, מי שמשנה דיבור אחד מהמעשה מכפי שאמרו הוא בעצמו הוא מחסר הרבה מהמעשה. ואמר שאלו המעשיות זה חידושים נפלאים ונוראים מאד מאד ויש דרכים הנסתרות ועמקות מופלג מאד. וראוי לדורשם ברבים לעמוד בבית הכנסת ולספר כי הם חידושים גבוהים ונוראים מאד.
ש: לא, אבל אם אתה אומר שהם העתיקו את זה אז
אליעד: בסדר, מה לעשות כי אם תקרא את זה ביידיש בכלל לא תבין. לא, ניסו לתרגם את זה כמה שיותר. שכל מילה בעיקרון היא רלוונטית ויש אפילו סיפור שמסופר, לא מופיע פה בהקדמה, אבל מופיע במקום אחר והוא אפילו מסופר על הסיפור על בן המלך ובן השפחה שהתחלפו. מסופר שרבי נחמן סיפר את הסיפור ואז אח"כ בא מישהו ושאל אותו תגיד לי אתה אמרת שהוא עשה ככה או ככה, על הבן מלך שהתחלף עם הבן שפחה, אמרת שעשה ככה או ככה? מה בדיוק היה הפרט, ככה, או ככה? ואז הוא (ר' נחמן) אמר לו: מה אתה חושב, ככה או ככה? והיה שם מחלוקת בן התלמידים, האם הבן מלך אמר ככה או ככה. ובסוף הוא (ר' נחמן) אמר להם, ככה הוא אמר ולא ככה. כאילו רצה להגיד להם זה לא סתם, יש פה איזו סיבה...
עכשיו, מה האמת האמיתית? האמת האמיתית שאם היה לך יותר שכל אז מבחינתך גם כשאתה קורא עיתון היית יכול לראות חידושים כאלה. בכל דבר, אתה יכול לפתוח מהדורת חדשות ואני יכול להראות לך את כל השתלשלות האירועים של הבריאה איך זה מרומז בחדשות. למה אמרו דווקא ביבי, ולמה דווקא זה למה דווקא אמרו את המילה הזו ולמה הוסיפו את המילה הזאת, מה המשמעות? אפשר לחפש בכל דבר בפרטי פרטים עד השורש.
אבל מאחר שאתה קטן אמונה, ומאחר שבשבילך החדשות זה סתם קשקושים וזה (הסיפור של ר' נחמן) זה דברים חשובים, אז אנחנו לומדים דברים חשובים ובבוא היום שיהיה לך שכל אתה תבין שגם זה קשקושים ושם זה חשובים. אתה הבנת? כי בסוף אתה צריך להגיע למצב שזה בסופו של דבר עדיין יהיה דברים שהם חשובים ודברים שהם לא חשובים, אבל זה רק מהיבט מסיום, כי מהיבט אחר הכל יראה לך אותו הדבר. מבחינתך כל דבר בעולם אתה תוכל לפרש אותו לרמת עומק בפרטי פרטים.
יש? בא נמשיך הלאה.
... רק במקום שנזכר בן המלך האמת ובן השפחה האמת אז הכוונה לאמת לאמיתו. אוקי. התחיל לגרום רעות לאבי הבן הנ"ל אשר באמת
ש: בפשט החלק הזה זה כאילו מילון מושגים
אליעד: נכון. אבל מה הוא אומר? שכל מקום בעולם שאומרים לך שבן מלך אז זה בן שפחה ובכל מקום שאומרים שלך שזה בן שפחה אז זה בן מלך. רבי נחמן הרבה פעמים בספר אמר שהמדבר והיבשה התערבבו. או שמקום הישוב הפך למקום מדבר ומקום מדבר הפך למקום ישוב. הוא בא להגיד לך, תקשיב, הצדיק הוא גר במדבר, אבל מה האמת, שהוא נחשב לבן אדם, הם נחשבים למדבר. הרבה פעמים רבי נחמן דיבר, הוא היה אומר נגיד משהו, אומר נגיד: הפקרות לא צריך כלל, אבל אומר שהוא לא מתכוון לומר, שמה האמת? שמה שהעולם קוראים הפקרות זה ההפקרות. תראה, רבי נחמן אמר ככה: הפקרות אין צריכים כלל. מה הפירוש הפשוט? בן אדם לא צריך להיות מופקר, לא צריך לעזוב את אשתו, את ילדיו, את רכושו, את בריאותו. לא צריך להפקיר הכל, לא צריך, לא צריך להפקיר הכל.
רבי נחמן אמר, שמה האמת? הוא אמר שהאמת היא, שמי שלא עושה את זה הוא המופקר. מי שחי את כל החיים שלו בלי לדעת למה הוא חי והולך והולך - תראה איזה מופקר זה, הוא כאילו חי ואין לו שום דין ואין דיין. זה מופקר. אדרבא, ההוא שעוזב את כל עיסוקיו כדי להבין את עצמו, הוא, הוא זה שלא מופקר. והוא אמר, אבל אף על פי כן, גם מה שנקרא מופקר גם זה לא צריך. הוא תמיד אמר את זה, כאילו אמר, תמיד אומר את זה הפוך. כאילו מה שאתה חושב אני חושב הפוך. צורה של חשיבה.
נמשיך? והתחיל לגרום רעות לאבי הבן הנ"ל שהוא את אביו כנ"ל. זאת אומרת שהבן מלך הזה שהוא בכלל היה בן שפחה, עבד כי ימלוך, מה שנקרא מלכות ללא כתר, עזי פנים, השכל האפשרי שהפך להיות מחויב הוא התחיל לגרום רעות לאבי הבן אשר הוא באמת אביו. זאת אומרת, הוא התחיל להציק לאבא שלו האמיתי. זאת אומרת למי הוא עשה רע? הוא בעצם עשה יותר רע מאשר מקודם, כי אם הוא היה לו שכל אז הוא לא היה יכול לפתור את זה בדרך אחרת. בכל מקרה...
והמיילדת הנ"ל מחמת שנשים דעתן קלות, הלכה וגילתה הסוד לאחד, איך שהחליפה הבנים לכל חבר יש עוד חבר, עד שנתגלה מאחד לחברו, כדרך העולם ועד שהיו כולם מרכלים על זה איך שנחלף הבן מלך.
אוקי, מה זה מיילדת. מה אמרנו. קודם כל שים לב שכאן הכל נאמר בלשון נקבה - מיילדת, נשים דעתן קלה, למה? כי בעיקרון, בשפה של רבי נחמן גבר זה שכל גדול, אשה זה שכל קטן. נשים דעתן קלות נשים רוצות יותר כבוד כי יש להן פחות שכן, וכו' וכו'. בתפישה הזו אשה פירושו שכל קטן.
מה שדיברנו קודם שהמיילדת, זה בעצם התהליך של הלידה. המיילדת פירושו: בזמן התהוות הבריאה, זה נקרא מיילדת. בזמן לידת העולם, כאשר העולם יצא מהכח אל הפועל, מחמת שנשים דעתן קלות: מחמת שאין שכל בנפרדות. הלכה וגילתה הסוד לאחד. מה זאת אומרת הלכה וגילתה הסוד לאחד? הכוונה היא שזה לא שבבת אחת\ה לא שהייצר הרע בבת אחת משתלט על הבן אדם. הוא אומר לו הוא אומר לו, תקשיב, אתה יודע, יש הבדל בין זה לזה. לכאורה אין פה שום חיסרון. מה אמרו לך? שיש הבדל בין זה לזה. אבל אם אתה מתחיל להאמין ולקבל שיש הבדל בין דבר לדבר ממילא כבר חברא חברא... עד שכולם יתחילו להחליף בין המחויב לאפשרי. אתה זוכר מה אמרנו? בן המלך הוא המחויב. בן השפחה הוא האפשרי. בן המלך פירושו שאתה רואה את הנפרדות בצורה של אחדות. בן השפחה פירושו שאתה רואה את הנפרדות כאילו היא האחדות ואתה שוכח שיש אחדות.
עכשיו, אם אנחנו הולכים יותר לעומק קצת, הלכה וגילתה את הסוד לאחד, הכוונה היא שיש שורש אחד לכל הברדק הזה. כאילו, זה לא שהיא הלכה ואמרה: אני עכשיו יהרוס פה את כל הנפרדות. מספיק שהיא מכניסה מחשבה אחת לא נכונה מספיק שלבן אדם יש מחשבה אחת לא נכונה בגלל שנשים דעתן קלה בגלל שבתוך הבן אדם יש בחינת אשה בחינת דעתן קלה, בחינת חוסר שכל - אז מספיק שגילתה את הסוד לאחד, "סוד" במרכאות, כי בסופו של דבר, היא גם הפלילה את עצמה. יכלו להוציא אותה להורג, לכן היא גם כן טיפשה לגמרי. יכלו לתפוס אותה, אתה יודע לתחקר אותה ואז היו מוציאים אותה להורג או משהו, אבל אין לה שכל. כאילו, היא בעצם דפקה את עצמה פה בסיפור.
כשאני אומר את זה אני מתכוון להגיד לך שהנפרדות בעצם דפקה את עצמה בכך שהיא לא מקושרת לאחדות. כי היא בעצם הופכת להיות רעה. במקום שהיא תהיה מחוברת לאחדות, שהיא תהיה מושלמת, שהיא תהיה ביטוי של אחדות, במקום זה היא עכשיו נפרדות, אז זה כאילו סבל הפך להיות.
עכשיו, גילתה את הסוד לאחד פירושו -
ש: מצד שני היא. התהליך הזה
אליעד: ולמה יש לה סבל שהיא רוצה להיות באחדות? כי היא לא יודעת שהיא כבר באחדות. ולמה היא לא יודעת שהיא כבר באחדות? כי היא התחכמה וחשבה שהבנים התחלפו. הסיבה שהיא רוצה להתקרב לאחדות זה כי היא שכחה שיש אחדות. והיא שכחה שיש אחדות כי דעתן קלה.
גילתה את הסוד לאחד פירושו - ההפרדה שבין יש לאין. ברגע שהפרדת בין יש לאין אוטומטית חברה חברה הכוונה היא שכל רצון מתחיל ליצור רצון אחר. זה כמו יש שורש: אם אמרת יש הבדל בין יש לאין, אוקי, אוטומטית. יש אני ואין אני, יש רצון ואין רצון, יש רוצה ולא רוצה, יש טוב ורע - חברא חברא
עכשיו פתאום נהיה בן אדם, שיש לו רצונות, ויש לו זה, ויש לו סיפורים ועניינים.
למרות שהאמת היא, שלא רק נשים דעתן קלה, גם חברא חברא דעתן קלה. למה? כי בעיקרון גם הם יכלו להסתכן בזה שהם מרננים על המלך. אבל בית משוגעים אחד גדול, אז כולם לכלכו על המלך.
עכשיו, מה היה בסיפור אח"כ רבי נחמן אמר, מדינה טפשה והמלך חכם, אתה זוכר בסוף הסיפור? הוא אמר שפעם בהתחלה המלך היה חכם, והמדינה טפשה. ועכשיו זה התהפך. כי העם היה טיפש, מה אתם מדברים בכלל?
ש: הם כתבו בהמשך: היה מענישם ונוקם בם מאד.
אליעד: מה שבעצם באתי להגיד, שיש פה תהליך. רבי נחמן מסביר תהליך, הוא בא להסביר שהנפרדות, שבן אדם קם בבוקר בגיל 30, 40, 60, 20, ופתאום הוא רואה שהוא מלא רצונות הוא אומר - מאיפה בא לי כל הרצונות האלה? איך הגעתי לפה? מאיפה באו המטרות האלה? שנולדתי אני לא זוכר שהיו כל כך הרבה מטרות. מאיפה זה בא? כי חברא חברא... אתה התחלת ברצון קטן.
גילתה לאחד, סוד כזה, רכילות. דעתן קלה, בלי שכל, התחלת רצון אחד, עכשיו נוצר עוד. תק, תק תק, עכשיו כל הממלכה מרננת. ואמרת הבן מלך והבן שפחה התחלפו. שזה בעצם אומר שהבן אדם חושב שהוא בן שפחה ולא בן מלך. כאילו זה הבן אדם בעצם דופק את עצמו. בן המלך ובן השפחה שהתחלפו פירושו שהאדם חושב שהוא בן שפחה ולא בן מלך.
ש: רגע, מאידך גיסא יש פה... כי היה תחלופה כמו זה שהיא גלתה את הסוד אז
אליעד: כן, נכון אמת. מה שאמת זה נכון. בסוף הסיפור מסופר, כתוב עתה אני מבין שאני בן המלך באמת ואתה בן השפחה באמת. אוקי. זה כאילו המחויב חוזר להיות מחויב והאפשרי חוזר להיות אפשרי. אבל מצד שני, אבל אם היתה שותקת אז הוא לא היה חוזר להיות בן מלך. אבל מה אתה שוכח פה בסיפור? שהשפחה הזו המיילדת היא נמצאת בתוך הבן אדם עצמו. זאת אומרת, אם היא היתה שותקת לגמרי גם היתה בעיה. זאת אומרת, אם בתוך הבן מלך שהפך להיות עבד, בתוכו לא היתה את השפחה שאומרת לו - תקשיב, אולי אתה מלך בכלל? ואם בתוך הבן שפחה לא היה את המיילדת, את הקול שיגיד לו, תקשיב - אולי אתה צריך להיות בכלל עבד ולא בן מלך? גם לא היתה בעיה. זאת אומרת אל תסתכל על השתיקה של המיילדת כתהליך חיצוני. תסתכל על בן אדם שהוא לא יודע אם הוא שפחה או עבד, ובתוכו יש המיילדת שאומרת לו: אולי זה אפשרי וזה מחויב? פה מתחיל הבעיה.
כי אם היא היתה מדברת בצורה ברורה ומביאה הוכחות ברורות, לא היתה בעיה - זה עבד, וזה מלך. אם היתה שותקת לגמרי, גם לא היתה בעיה. כי הוא היה שלם שהוא מלך, והוא היה שלם שהוא עבד. איפה התחילה הבעיה? שנכנס בו ספקות: אני מלך או עבד, עבד או מלך? אתה הבנת?
אם זה ברמה החיצונית אז אתה אומר, וואלה, בזכותו הדבר חזר לקדמותו. אבל אם אתה מבין את זה ברמה הפנימית, אז אם היא היתה שותקת לגמרי במובן שגם שהמיילדת שבתוך הבן מלך היתה שותקת והמיילדת שבתוך הבן שפחה היתה שותקת, אז לא היתה בעייה. למה לעבד רע? כי הוא רוצה להיות מלך. למה למלך רע? כי הוא רוצה להיות עבד. הבנת?
אבל אם בתוכם לא היתה את המחשבה שאולי הם צרכים להיות משהו אחר, אז לא היה חיסרון.
ש: זה שמשווה, שלהחליף יש לזה משמעות, המחשבה הזאתי?
אליעד: כי זה לא משנה, עצם זה שהיא התחילה לייחס משמעות למי עבד ומי מלך. כן, עכשיו.
ש: זה שאני חושב שיש מצב של עבדות ומצב של מלכות, שמה?
אליעד: עצם זה שאם קושרים לך את הידיים אתה חושב שאין לך בחירה, אם פותחים לך את הידיים אתה חושב שיש לך בחירה. אתה בבעיה. עצם זה שאתה חושב שיש הבדל בין להיות אלוהים ללהיות כלום זה בעיה. עצם זה שאתה חושב: זה כלום, זה אלוהים - הבדל של שמים וארץ. אולי זה אותו הדבר בכלל? אולי זה אותו הדבר בכלל? איך אותו הדבר? זה הפוך! זה אותו הדבר, לא הפוך! בעיה.
תקשיב, המלחמה פה בין בן המלך לבן השפחה זו מלחמה בין המחויב לאפשרי. יש מחויב שהוא המלך, שהוא הלך לגלות. הוא רק אפשרי. ואף אחד לא הכיר בו שהוא המלך. ויש בן השפחה שהוא אפשרי, אבל הוא המלך, הוא הכי חשוב. אתה מבין אותי?
יש בן המלך, מי זה בן המלך? הכלום. כלום הוא בן מלך. בן מלך זה כלום. הוא הכי אפשרי בעולם, הוא הכי לא קיים, הוא הכי לא מפריע לאף אחד. הוא הכי לא מחויב נתפס. הוא המלך הכי גדול, הוא מלך מלכי המלכים, הוא ההוויה של המציאות. הוא מהוו, מחייה ומקיים את כל הממלכה כולה. האין, האינסוף, הלא מוגדל, הלא מחויב הוא מחייה את הכל. אבל מי מתייחס אליו בכבוד? יש מישהו שאומר תודה רבה לכלום. כלום, לא מתייחסים אליו, אומרים זה עבד, זה כלו, זה לא עושה שום דבר.
לעומת זאת יש את בן השפחה. מי זה בן השפחה? רצון שהוא אפשרי, כגון לדוגמה להשיג משהו, או השכל, או כל דבר שמתחילים להתייחס אליו כאילו הוא מחויב ומתייחסים אליו כאילו הוא מלך. כלומר, ברגע שאתה לוקח דבר שהוא אפשרי, שהוא עבד, שהוא נועד לשמש את המלך שהוא המחויב שהוא הכלום, ואתה מתחיל לזלזל בכלום ואומר זה לא כלום, זה אל כלו, זה משהו, זה משהו. אתה בעצם מרוכז בראש שלך במשהו ולא בכלום. בצורה ולא במהות. הפכת את בן המלך לבן השפחה. עכשיו, אם לא היה לך שכל לא היתה בזה בעיה. כי לא משנה לך מה אתה חושב. אבל אם יש לך שכל הוא מתחיל להכניס לך ספק. רגע, אולי המשמעות נמצאת במקום אחר? אולי המטרה שלי היא לא מספיק טובה?
נגיד שיש לך מטרה להרוויח כסף, דוגמה. פה מתחילה הבעיה. לא בזה שהמטרה שלך היא להרוויח כסף. הבעיה היא שאתה אומר לעצמך, רגע, מה ייצא לי מזה? אני בכלל רוצה להיות מאושר. איך אתה מעיז להטיל ספק במחויב? לקחת צורה שהיא אפשרית, הפכת אותה למחויב. כסף זה אפשרי הפכת אותו למחויב. אבל הבעיה מתחילה לא ברגע שהפכתה אפשרי למחויב, הבעיה מתחילה ברגע שהפכת אותו למחויב והטלת ספק האם הוא מחויב.
כי אם באמת היית חושב שהוא מחויב היית מתבטל עד כלות נפשך לדבר ולא היתה שאלה. אתה אומר, לא - אני הופך אותו למלך, אבל אני חושב אולי הוא עבד. עכשיו, אתה תבדוק בתוכך יש רגעים שאתה מרגיש שאתה מלך, ויש רגעים שאתה מרגיש שאתה עבד. יש רגעים שאתה חושב שאתה הופך להיות אלוהים. וואלה, אני שולט אני רוצה הכל כרצוני. ויש רגעים שאתה מתחיל להרגיש שאתה עבד. זה אל כרצונך, זה לא פה, זה לא שם. אתה אומר - רגע מי אני. אני עבד או מלך? וזה מבלבל הקטע הזה.
עד שהיו מרננים בזה ואיך שנחלף הבן מלך. שלא יתגלה למלך שלא ידע המלך מזה כי מה יעשה מלך בזה, כי אין תקנה. כי אי אפשר להאמין אולי הוא שקר? ואיך אפשר לחזור ולהחליף? על כן בוודאות אסור להם לגלות זאת למלך. רק היו מרננים ביניהם על זה.
מה זאת אומרת. זה כאילו שים לב, לא מדובר פה - אינם רשאים שידע הבן מלך, או הבן שפחה. כתוב אינם רשאים שידע המלך. מה זאת אומרת? יש בתוכך, בתוך הבן אדם את הספק מי המלך. אבל הבן אדם מדחיק את הספק הזה בתוכו. למה הוא מדחיק? כי מה יעשה בזה המלך? הבן אדם אומר לעצמו: מה יעזור לי, לבן אדם, שאני אשאל את עצמי אם אני אלוהים או עבד. מה יעזור לי? אין תקנה לזה. כאילו מה, אני יכול לפתור את זה? אי אפשר להאמין, אולי זה שקר? הם לא לקחו את האופציה שאולי יש דרך לבדוק מה האמת. הם אמרו אנחנו רק בכל מקרה רק באמונה, אז באמונה אי אפשר להגיע להחלטה ודאית, אז אם אי אפשר להגיע להחלטה וודאית אז מה יעזור שתחיה באשליה שאולי אתה בכלל אלוהים ואולי זה מה אפשר להוכיח את זה? עכשיו, הם לא חשבו על האופציה שאפשר להגיע לוודאות. אז הם אמרו, שים לב את הקטע שלהם - אי אפשר להאמין אולי הוא שקר. אבל מה עם האופציה שאפשר לבדוק אולי זה באמת? הם לא חיפשו את האמת. יכלו להגיד - בא נבדוק מה האמת. נעזור למלך, אם הבן של המלך בגלות? אבל הם אין להם שכל בראש. אמרו אין דרך לבדוק, אין דרך לדעת - אולי הוא שקר, ואיך אפשר לחזור ולהחליף?
זאת אומרת, אם נגיד אומרים לבן אדם נגיד - אתה אלוהים, הוא אומר, אבל איך אני יכול להאמין לך, אולי זה שקר? ואיך אפשר לחזור ולהחליף? אם אתה תספר לי שפעם הייתי אלוהים ואני בראתי את הכל, מה זה יעזור לי, אני לא יכול להאמין לזה כי אולי זה שקר. ואיך אפשר לחזור ולהחליף? אולי אני יכול להרגיש אני מלך ולא עבד? ועל כן בוודאי - עכשיו מה הם הפכו למחויב? הם הפכו לכמה מחויבים. מחויב ראשון שאי אפשר למצוא את האמת. אי אפשר להאמין, אולי הוא שקר. זאת אומרת המחויב הראשון שלהם היה שאי אפשר למצוא את האמת. ובעל כורכך שצריך להאמין ומחמת שאי אפשר להאמין כי אולי יש שקר לכן בוודאי אסור לגלות זאת למלך. והיו מרננים ביניהם על זה.
זאת אומרת יש בתוך האדם כוחות מסויימים שמכניסים בו ספק. אולי אין בכלל אלוהים? אולי בכלל יש מטרה אחרת, אולי בכלל יש פה משהו נוסף, משהו מעבר. אבל הכוחות האלה בתת מודע לא אומרים לבן אדם באופן מודע תקשיב, האלו, אתה פה קם כל בוקר לעבוד והולך ועושה ועושה ויכול להיות שאתה בכלל בחלום. לאיפה אתה רץ? למה לא אומרים את זה לבן אדם. כי אומרים ומה נעזור שנגיד לו את זה? מה הוא הוכיח בוודאות את זה? אי אפשר להגיע לוודאות. זאת אומרת שפה השכל שמרומז לך בעצם המחשבה שאומרת אי אפשר לדעת בוודאות היא היתה הרועץ שלהם. ואף על פי כן, ויהי היום. אתה מבין המון העם פירושו כוחות בתוך הבן אדם. ויהי היום והלך אחד וגילה הסוד לבן מלך. איך אמרו עליו שנחלף כנ"ל.
עכשיו, פתאום בא מישהו לבן מלך אמר תקשיב, אומרים עליך שהחליפו אותך. שים לב, הוא לא סיפר את זה למלך הוא סיפר את זה לבן מלך. ולאיזה בן מלך הוא סיפר את זה? הוא סיפר את זה לבן מלך שהפך לבן שפחה. זאת אומר, שים לב למשהו יפה. כשטוב לבן אדם אף אחד לא בא אליו ואומר לו, תקשיב אתה יודע, אולי בכלל אתה לא צריך ליהנות מזה, אולי אתה צריך ליהנות ממשהו יותר טוב. לא באים אליו בתוכו. אבל אם הבן אדם סובל, אז בא מישהו, ואומר, אתה יודע, אולי אתה לא צריך לסבול, אולי אתה בכלל צריך להיות מלך? אתה הבנת מה אמרתי?
תקשיב, כי מה ראינו פה בסיפור? מישהו סיפר את זה, לבן מלך או לבן שפחה? למי סיפר את זה?
ש: למי סיפרו את זה?
אליעד: כן, סיפרו את זה לבן מלך שהפך להיות עבד. לא סיפרו את זה לבן שפחה שהפך להיות בן מלך. ומה השכל שבדבר?
ש: כן, אבל בן מלך מה הכוונה?
אליעד: אתה צודק. אתה צודק. וזה מה שיפה בסיפור. מי שיום אחד ישמע את זה יראה שזה יותר יפה ממה שזה נדמה. עכשיו נמשיך הלאה. אך אי אפשר לחקור על זה כי אין זה כבודך ואי אפשר לחקור זאת כלל.
שים לב, קודם כל אי אפשר לחקור על זה כי אין זה כבודך. וגם אם תגיד אני מוכן לחקור את זה ולא אכפת לי, אני רוצה את האמת. ולא אכפת לי מה כבודי, אי אפשר לחקור זאת כלל. קודם כל התחיל להגיד לו, תראה, אי אפשר לחקור על זה כי אין זה כבודך. אח" כ אמר לו, אי אפשר לחקור זאת כלל. כאילו רצה שלא יחקור. אז תכף נקרא נסביר.
אך הודעתי כי אמרו שהם לוקחים עצה בין מלך למלך. שהוא אומר עליו שהוא הבן מלך האמיתי כנ"ל. כל זה דבר האיש שגילה הסוד לבן השפחה הנקרא בן המלך.
מה מסופר פה בסיפור, מה שמסופר פה זה סיפור דומה למה שמסופר בכמה סיפורים נוספים, כמו בסיפור על הבן מלך שהיה עשי מאבנים טובות, שהיא קנאה בו ואז הפכה אותו למצורע וע"י זה שהיא הפכה אותו למצורע, ע"י זה הוא חזר להיות יותר יפה ממנה. כי מה היא פחדה? היא פחדה שיקח את מלכותה. היא פחדה שיקח את הצורת לב שלה. ויש את הסיפור על הקבצן בשבעת קבצנים. הקבצן שהיה ללא ידיים. אתה זוכר את הקבצן שהיה ללא ידיים? מה שכתוב על הקבצן שללא ידיים שהיה פעם מלך שחשק בבת מלכה ופעם אחת חלם לו חלום שהיא עמדה עליו והרגה אותו. ואז נכנס החלום בליבו ואז הוא התחיל לשנוא אותה בגלל זה. זאת אומרת הוא פחד שהיא תהרוג אותו. הוא מאד רצה אותה, אבל הוא פחד שהיא תהרוג אותו. ולכן הוא בסוף התקלקל האהבה ביניהם עד שהוא גרש אותה. זאת אומרת בעצם מה השכל שבדבר? מי זה הבן מלך? הבן מלך שהוא בעצם עבד, שהוא רק חושב שהוא בן מלך זה בעצם השכל. השכל מתנהג כאילו הוא מלך. כאילו מי שישמע כאילו הוא מלך. מה שהשכל אומר, זה מחויב. אבל מה האמת. שהוא עבד.
כי הוא אפשרי, הוא לא מחויב השכל הזה. עכשיו, בא מישהו וגילה לשכל הרגיל, אמר לו תקשיב, אתה יודע יש איזו שמועה בתוך המנגנון הפנימי שאומרת שאולי כל מה שאתה חושב זה לא נכון. אולי אתה בכלל עבד. אולי אתה מדומיין לגמרי, אולי אתה באמצע חלום, אולי כל החיים האלה זה אשליה. אבל אי אפשר לך לחקור זאת. למה? קודם כל כי אין זה כבודך. וזה יותר יפה ממה שזה נדמה. קודם כל, אין זה כבודך. אין זה מכבודו של השכל לשאול האם אני השכל צודק או לא? לא מכבודו, מה אתה מטיל ספק בעצמך? אין זה כבודך.
אבל דבר נוסף אי אפשר לך לחקור זאת כלל. למה אי אפשר לך לחקור זאת כלל? כי אמר לו היועץ לשכל, אמר לו תקשיב, אתה לא יכול להגיע לוודאות מוחלטת אם אתה באמת צודק או לא. ולכן אל תחקור את זה.
אלף כל יש בתוך הבן אדם קול פנימי שאומר לו: אולי כל מה שאני חושב זה לא נכון? אולי כל המחשבות כולן מהראשון ועד האחרון זה לא נכון? אולי הכל זה רק דמיון? אולי. אז קול ראשון אומר לו, תקשיב, אין זה מכבודך. איך אתה מעיז להטיל ספק בעצמך? מה קרה לך? מה כל הרצונות שלך הם כלום? כל המחשבות שלך הם כלום? אין מצב. ואז יש כל בתוך הבן אדם שאומר, רגע, רגע, אבל אני רוצה לדעת את האמת. מה באמת האמת? ואז יש קול אחר שאומר לו: אתה אל יודע שאי אפשר לדעת את האמת? אי אפשר לחקור זאת כלל, אתה לא באמת יכול לדעת אם אתה בחלום או במציאות. אתה לא באמת יכול לדעת אולי השכל הזה זו רק המצאה. אתה לא יכול לדעת.
אתה מצליח לראות?
ש: כן
אליעד: אך, הודעתי לך זאת ואז אותו קול פנימי אומר, אוקי. אז למה סיפרת לי על זה? אם אתה אומר שבכל מקרה אני לא יכול לחקור אם אני בן המלך או בן השפחה, כי זה לא מכבודי, ואין אפשרות להגיע למסקנה, אז למה סיפרת לי על זה? אז הוא אומר לו, כי אולי היה קשר כנגד המלוכה, כי יכול להיות שיום אחד יהיה בתוכך משהו שמישהו יעיז להטיל ספק בשכל או ברצון.
מבחינתך תלביש פה שבן מלך הזה שהוא בן שפחה זה בכלל הרצון. בא נגיד רצון. כי אולי יהיה קשר כנגד המלוכה, אולי יום אחד פתאום יבוא מישהו יטיל ספק ברצון, ויוכל הקשר להתחזק על ידי זה. לא רק שימרדו בך כי אתה עושה להם רע, אלא שאתה בכלל אפשרי ולא מחויב. הם יגידו שאתה בכלל בטעות נמצא פה, אתה בכלל באת משום מקום, אתה פתאום הופעת פה. אתה מצליח לראות את הקול?
האם אתה מצליח להבין שכל הסיפור הזה זה דיאלוג פנימי בתוך המח של הבן אדם?
ש: כן
אליעד: אוקי. אז אולי אין קשר כנגד המלוכה. הכוונה היא שבתוך הבן אדם עצמו יהיה קשר של רצונות וכוחות כנגד המלוכה - נגד בחינת המחויבים שיש בתוך הבן אדם. ויוכל הקשר להתחזק על ידי זה. ובגלל שיש לבן אדם ספק, שהוא לא בטוח אם השכל שלו צודק או לא. והוא לא יודע אם הרצון שלו מחויב או לא, אז אולי הקשר יוכל להתחזק על ידי זה?
כי אמרו שהם לוקחים לעצמם בין מלך למלך. כי יכול לבוא בן אדם להגיד, תראה, מה האמת? שאני בכלל לא רוצה כלום. ורק בטעות נדמה לי שאני רוצה משהו. ובעצם, אם בטעות הבן אדם יחשוב שמה שמחויב זה שהוא לא רוצה כלום
תראה, כרגע רוב האנשים בעולם חושבים שמחויב שמה שהם רוצים זה חייב ושאין שום אפשרות שהם לא רוצים כלו, ושאולי יש אפשרות כלשהי שהם לא רוצים כלום אבל מחויב שמה שהם רוצים זה המחויב. פתאום בא מישהו ואומר, רגע, מי אמר? אולי בכלל באמת באמת אני לא רוצה כלום, כלום. ואולי יש איזו אפשרות שאולי אני רוצה משהו. כאילו אתה לוקח את האפשרי הופך למחויב, לוקח את המחויב הופך לאפשרי.
ואז יכול פתאום להיות מרד בתוך הבן אדם נגד הרצון, נגד השכל, ואז הבן אדם יכול להגיד, רגע, אני לא סתם מורד נגד הרצון, כי הוא בכלל השתלט עליו, הוא בכלל לא אמור להיות פה מלכתחילה.
טוב, אז בשביל מה סיפרת לי על זה? על כן מחשבות על הבן אדם להעבירו. אתה צריך למצוא דרך להשמיד את נקודת האמת שבתוכך. יש ברבי נחמן שהוא מדבר כמה פעמים שיש נקודת אמת מסויימת שברגע שהיא מתחילה להתעורר בבן אדם אוטומטית הכוח השיקרי שבו אני אומר "שקרי" במרכאות, כי בסוף אין הבדל בין אמת לשקר. אבל באופן יחסי בדרך יש הבדל בין אמת לשקר. אז ברגע שמתחילה נקודת האמת להתעורר בתוך הבן אדם נקודת השקר מנסה להשמיד את נקודת האמת והיא מתישה אותה, ומעייפת אותה וכותשת אותה וכו' וכו' אבל בסוף נקודת האמת מגיעה למצב מסויים שהיא מתגברת על נקודת השקר ואז הכל חוזר לקדמותו. כאילו משהו כזה.
כל זה הוא דברי אותו האיש שגילה הסוד לבן המלך. מה זה בן המלך, הלא זה בן זה שנקרא בן מלך. בכל מקום שנזכר בבן המלך סתם הכוונה לנחלף, היינו שהוא בן השפחה, רק שנקרא בן המלך, כי נתגדל אצל המלך כנ"ל.
ואם אתה רוצה עכשיו לראות משהו יפה, הרי שהתחלנו את הסיפור וקראנו והלך אחד לעשות באזני בן המלך, אני פרשתי לך את זה שהוא סיפר את זה לבן המלך האמיתי.
ש: כן
אליעד: נכון. מה זה בעצם מראה לך? זה מראה לך שאת כל הסיפורים אפשר לפרש באותו פירוש. גם אם היה מסופר פה הפוך, הייתי מפרש לך פירוש שנשמע אותו הדבר. אתה הבנת מה אמרתי?
ש: למעשה
אליעד: אני שקראתי בהתחלה - גילה זאת באוזני בן המלך. קפץ לי לראש שסיפר את זה לבן המלך האמיתי.
ש: נכון
אליעד: ואז נתתי לך פירוש שגם נשמע הגיוני. מה שאני בעצם בא להגיד לך, שגם אם הסיפור היה אחרת עדיין המהות היא אותה מהות. יש לך מהות אחת שאתה יכול להלביש אותה בצורה כזו או בצורה כזו, אבל המהות בסוף היא אותה מהות. מה שאני בא להראות לך, שכל מה שפרשתי אני מסביר לך, זה לא מחויב, זה רק אפשרי. באותה מידה הייתי מסביר לך - לא, דווקא הפוך, והוא סיפר להוא ככה מוצא לך את הפירוש ההפוך לדבר שהיה נשמע לך הגיוני באותה מידה.
ש: אז אם כבר הגענו לזה. אז יש לי בכלל שאלה. נגיד עד כמה אתה מדקדק עד כמה אפשר או צריך כי לדקדק במילים ומשפטים.
אליעד: את האמת, עד הסוף, עד הקצה קצהו. למה? ככה. רבי נחמן גם אמר שבספר הזה כל מילה, למה כתבו דרך אגב בשפה כזאת? למה לא כתבו את זה בעברית? כי בעיקרון רבי נחמן אמר לא, זה חצי עברית חצי יידיש כזה. אגב, זה תרגום של הסיפורים של רבי נחמן.
ש: אה, באמת?!
אליעד: כן, כי הוא סיפר את זה ביידיש, תרגמו את זה לעברית.
ש: אה, הוא לא כתב את זה? וכל הסיפורים זה סיפורים בעלפה ש חיברו
אליעד: כן, אם אתה אפילו תקרא בהקדמה אז כתוב פה שבהתחלה ההקדמה לסיפורי מעשיות היא גם כן מאד חשובה בעיקרון. הנה תסתכל משהו מעניין, בהקדמה לסיפורי מעשיות כתוב ככה: ושמענו מפיו הקדוש בפירוש שאמר שכל דיבור ודיבור של אלו המעשיות, יש בו כוונה עצומה ומי שמשנה דיבור אחד מהמעשיות מכפי מה שאמרו הוא בעצמו הוא מחסר הרבה מהמעשה. אם אתה אפילו, מילה אחת אתה רק מחליף החלפת את המילה, פספסת פרט הכי קטן בסיפור, מי שמשנה דיבור אחד מהמעשה מכפי שאמרו הוא בעצמו הוא מחסר הרבה מהמעשה. ואמר שאלו המעשיות זה חידושים נפלאים ונוראים מאד מאד ויש דרכים הנסתרות ועמקות מופלג מאד. וראוי לדורשם ברבים לעמוד בבית הכנסת ולספר כי הם חידושים גבוהים ונוראים מאד.
ש: לא, אבל אם אתה אומר שהם העתיקו את זה אז
אליעד: בסדר, מה לעשות כי אם תקרא את זה ביידיש בכלל לא תבין. לא, ניסו לתרגם את זה כמה שיותר. שכל מילה בעיקרון היא רלוונטית ויש אפילו סיפור שמסופר, לא מופיע פה בהקדמה, אבל מופיע במקום אחר והוא אפילו מסופר על הסיפור על בן המלך ובן השפחה שהתחלפו. מסופר שרבי נחמן סיפר את הסיפור ואז אח"כ בא מישהו ושאל אותו תגיד לי אתה אמרת שהוא עשה ככה או ככה, על הבן מלך שהתחלף עם הבן שפחה, אמרת שעשה ככה או ככה? מה בדיוק היה הפרט, ככה, או ככה? ואז הוא (ר' נחמן) אמר לו: מה אתה חושב, ככה או ככה? והיה שם מחלוקת בן התלמידים, האם הבן מלך אמר ככה או ככה. ובסוף הוא (ר' נחמן) אמר להם, ככה הוא אמר ולא ככה. כאילו רצה להגיד להם זה לא סתם, יש פה איזו סיבה...
עכשיו, מה האמת האמיתית? האמת האמיתית שאם היה לך יותר שכל אז מבחינתך גם כשאתה קורא עיתון היית יכול לראות חידושים כאלה. בכל דבר, אתה יכול לפתוח מהדורת חדשות ואני יכול להראות לך את כל השתלשלות האירועים של הבריאה איך זה מרומז בחדשות. למה אמרו דווקא ביבי, ולמה דווקא זה למה דווקא אמרו את המילה הזו ולמה הוסיפו את המילה הזאת, מה המשמעות? אפשר לחפש בכל דבר בפרטי פרטים עד השורש.
אבל מאחר שאתה קטן אמונה, ומאחר שבשבילך החדשות זה סתם קשקושים וזה (הסיפור של ר' נחמן) זה דברים חשובים, אז אנחנו לומדים דברים חשובים ובבוא היום שיהיה לך שכל אתה תבין שגם זה קשקושים ושם זה חשובים. אתה הבנת? כי בסוף אתה צריך להגיע למצב שזה בסופו של דבר עדיין יהיה דברים שהם חשובים ודברים שהם לא חשובים, אבל זה רק מהיבט מסיום, כי מהיבט אחר הכל יראה לך אותו הדבר. מבחינתך כל דבר בעולם אתה תוכל לפרש אותו לרמת עומק בפרטי פרטים.
יש? בא נמשיך הלאה.
... רק במקום שנזכר בן המלך האמת ובן השפחה האמת אז הכוונה לאמת לאמיתו. אוקי. התחיל לגרום רעות לאבי הבן הנ"ל אשר באמת
ש: בפשט החלק הזה זה כאילו מילון מושגים
אליעד: נכון. אבל מה הוא אומר? שכל מקום בעולם שאומרים לך שבן מלך אז זה בן שפחה ובכל מקום שאומרים שלך שזה בן שפחה אז זה בן מלך. רבי נחמן הרבה פעמים בספר אמר שהמדבר והיבשה התערבבו. או שמקום הישוב הפך למקום מדבר ומקום מדבר הפך למקום ישוב. הוא בא להגיד לך, תקשיב, הצדיק הוא גר במדבר, אבל מה האמת, שהוא נחשב לבן אדם, הם נחשבים למדבר. הרבה פעמים רבי נחמן דיבר, הוא היה אומר נגיד משהו, אומר נגיד: הפקרות לא צריך כלל, אבל אומר שהוא לא מתכוון לומר, שמה האמת? שמה שהעולם קוראים הפקרות זה ההפקרות. תראה, רבי נחמן אמר ככה: הפקרות אין צריכים כלל. מה הפירוש הפשוט? בן אדם לא צריך להיות מופקר, לא צריך לעזוב את אשתו, את ילדיו, את רכושו, את בריאותו. לא צריך להפקיר הכל, לא צריך, לא צריך להפקיר הכל.
רבי נחמן אמר, שמה האמת? הוא אמר שהאמת היא, שמי שלא עושה את זה הוא המופקר. מי שחי את כל החיים שלו בלי לדעת למה הוא חי והולך והולך - תראה איזה מופקר זה, הוא כאילו חי ואין לו שום דין ואין דיין. זה מופקר. אדרבא, ההוא שעוזב את כל עיסוקיו כדי להבין את עצמו, הוא, הוא זה שלא מופקר. והוא אמר, אבל אף על פי כן, גם מה שנקרא מופקר גם זה לא צריך. הוא תמיד אמר את זה, כאילו אמר, תמיד אומר את זה הפוך. כאילו מה שאתה חושב אני חושב הפוך. צורה של חשיבה.
נמשיך? והתחיל לגרום רעות לאבי הבן הנ"ל שהוא את אביו כנ"ל. זאת אומרת שהבן מלך הזה שהוא בכלל היה בן שפחה, עבד כי ימלוך, מה שנקרא מלכות ללא כתר, עזי פנים, השכל האפשרי שהפך להיות מחויב הוא התחיל לגרום רעות לאבי הבן אשר הוא באמת אביו. זאת אומרת, הוא התחיל להציק לאבא שלו האמיתי. זאת אומרת למי הוא עשה רע? הוא בעצם עשה יותר רע מאשר מקודם, כי אם הוא היה לו שכל אז הוא לא היה יכול לפתור את זה בדרך אחרת. בכל מקרה...
050-3331-331