בריאת העולם המפץ הגדול העולם קדמון - מהי האמת? איך והאם נברא העולם? בריאת העולם. בריאתנות. העולם קדמון. קדמות העולם. נצחיות העולם. חידוש העולם. יש מאין. קוסמולוגיה. אסטרופיזיקה. גיל העולם. היווצרות היקום. גיל היקום. המפץ הגדול. התפשטות היקום. אבולוציה. יקום מחזורי. ראשית היקום. התפתחות היקום. תאוריית המצב היציב. מבנה היקום. בעיית האינדוקציה. פילוסופיה של המדע ועוד. כפי שכבר ביארתי בהרחבה (כאן) אלוהים הוא המציאות עצמה שהייתה בטרם הופיע העולם המקום והזמן. אלוהים הוא ההעדר המוחלט של היש שהיה בטרם היו ציר הזמן ומרחב המקום. וכפי שכבר ביארתי, מה שנדמה לאדם ככלום זהו בכלל השלם והדבר הגדול ביותר שקיים. וכל היקום כולו הוא רק פחות מנקודה אחת ביחס לכלום שהוא השלם שממנו נוצר העולם. גם לפי סיפור בריאת העולם וגם לפי תאוריית המפץ הגדול, לדעת כולם היקום דהיינו, מרחב המקום וציר הזמן לא היו קיימים מאז ומעולם. זא לדעת כולם, הייתה מציאות שלא היה בה זמן, והמציאות הזאת היא אלוהים שהוא מעל הזמן ומעבר למקום. הוויכוח בין הבריאתנים לבין תאוריית האבולוציה הוא רק על התאריכים, אך על המהות כולם מסכימים. כמובן שהאמת היא אחת, והאמת היא שהזמן עצמו נוצר בכל רגע מחדש. דהיינו, בריאת העולם המפץ הגדול מתרחש בכל רגע מחדש, כפי שכבר ביארתי כאן. אך קיימת גם דעה פילוסופית נוספת שלישית שאינה מדעית ו או דתית, שאומרת כי הזמן והמקום היו קיימים כל הזמן וכי היקום עצמו בכלל לא נברא מעולם, אלא הוא היה קיים כל הזמן. בנוסף, תחושת הזמן עצמה גורמת לאדם להרגיש כי הזמן היה קיים כל הזמן, מאחר שהאדם אינו מסוגל להבין בשכלו מהי מציאות ללא זמן. כך שנדמה כאילו העולם בכלל לא נברא מעולם, דהיינו, הזמן והמקום כל הזמן היו קיימים. נמצא כי יש 2 דעות מנוגדות. דעה 1 - בריאת העולם המפץ הגדול, שטוענות כי המקום והזמן נבראו יש מאין. דעה 2 - העולם קדמון, דהיינו, המקום והזמן קיימים מאז ומעולם. אז מהי האמת? וכיצד היא משתקפת ב 2 הדעות ההפוכות? האמת היא ששתי הדעות נכונות בו זמנית. מצד האמת ... ומעולם וגודלו הוא אין סופי. מנקודת המבט של האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן עצמו אורכו נדמה כאין סופי לשני הצדדים, דהיינו, עבר ועתיד. מצד האדם שנמצא בתוך הזמן, הזמן נברא כרגע בהווה וברגע הזה, עם תחושה של אין סוף זמן אחורה וקדימה. חשוב לזכור, כי אם לא היה לאדם דמיון, הרי שגם העבר וגם העתיד לא היו קיימים עבורו! העבר קיים ... זאת המהות העצמית שלה ממש. ומצד המהות הכל נמצא באחדות גמורה, כך שמצד המהות אין הבדל בין שום מקום לשום מקום ובין שום זמן לשום זמן. מצד המהות של המציאות, גם אחרי בריאת העולם הזמן והמקום, עדיין גם עכשיו המצב זהה לחלוטין לזה שהיה לפני בריאת הזמן והמקום. מצד המהות של המציאות שממנה עשויים תחושת הזמן והמקום, מצד המהות האחת אין כרגע זמן ומקום. ועכשיו נעבור לנקודת האמת בדעות המנוגדות לעיל: דעה 1 - המקום והזמן נבראו. זה כמובן משקף את הרעיון הפשוט שמסביר שגם המקום וגם הזמן הם מתהווים על ידי משהו חיצוני להם. המקום הוא סוג של תחושה ישות הוויה וגם הזמן הוא סוג של ... ידי המציאות כנל. ויש גם את הצד השני שאומר שהזמן והמקום נצחיים. נקודת האמת היא כי באמת מצד המהות האמיתית של הזמן והמקום, הרי שהם בכלל נמצאים באחדות גמורה עם הבורא דהיינו, המהות הנצחית של המציאות, כך שמצד האמת שניהם באמת נצחיים, מצד המהות הנצחית שלהם. כאשר האדם אומר שהזמן

אלוהים - חלק 7 - טוב דרכו להיטיב למקבלי הטבה ולכן נברא העולם?! טיעון: שאלה: מדוע אלוהים ברא את העולם? תשובה: אלוהים הוא טוב ומשום כך הוא ברא את העולם כדי לעשות טוב. הסבר: אלוהים הוא טוב. טוב דרכו להיטיב. כדי להיטיב צריך מקבלי הטבה. ולשם כך אלוהים ברא את העולם , כדי שיהיו מקבלי הטבה, כדי שהוא יוכל לעשות גם להם טוב. סוף טיעון. נקבל את ההנחה שאלוהים הוא טוב. אך נשאל: מי החליט שטוב דרכו להיטיב? קיימות גם אפשרויות נוספות: 1 - טוב, דרכו להרע. 2 - טוב, לא עושה טוב ולא עושה רע. 3 - טוב, עושה גם טוב וגם רע. ואכ מי החליט שטוב דרכו להיטיב? האם אלוהים כפוף לכללים כלשהם? נשאל גם: מי החליט שכדי להיטיב צריך מקבלי הטבה? קיימת גם אפשרות נוספת: כדי להיטיב לא צריך מקבלי הטבה, אלא מספיק בישות של המטיב עצמו. האם מישהו החליט לאלוהים שכדי לעשות טוב הוא חייב שיהיו קיימות ישות נוספות שהן אינן הוא? הרי גם אם נאמר שטוב דרכו להיטיב, עדיין אלוהים היה יכול לעשות טוב לעצמו בלבד, בלי לברוא ישויות נוספות כלשהן שהן אינן הוא. אז מי החליט שטוב דרכו להיטיב? האם אלוהים כפוף לסיבות כלשהן? ...

אלוהים מחוץ לזמן מחוץ למקום, האם יש או למה אין אלוהים מעל הזמן מעל המקום? למה אין העדר מקום או זמן? האם יכול להיות אלוהים שנמצא מחוץ לזמן ולמקום? אליעד כהן עוסק בשאלה האם יכול להיות קיום לאלוהים מחוץ לזמן ולמקום, ומסביר את המורכבות הלוגית והפילוסופית שמאחורי השאלה. אליעד מתחיל בטענה שכדי לדעת אם יש או אין אלוהים, ראשית עלינו להבין מה זה בכלל אומר יש ואין. אליעד מציג בעיה לוגית: אם אלוהים מוגדר כישות שנמצאת מחוץ לכל מקום וזמן, המשמעות היא שאלוהים לא נמצא בשום מקום וזמן כלל, ואז נשאלת השאלה מה המשמעות של המילה קיום במקרה כזה? האם יש משמעות לשאלה האם יש אלוהים מחוץ לזמן ולמקום? אליעד מסביר שאין משמעות לשאלה הזאת, כי ברגע שמישהו אומר שיש קיום מחוץ לזמן ולמקום, הוא יוצר ... הפיל? כמובן שלא, כי אם אין מקום ואין זמן שבו אפשר לראות או לחוות משהו, אז הדבר לא יכול להתקיים כלל. אליעד מדגיש שכאשר דתיים אומרים שיש אלוהים שהוא מחוץ לזמן ולמקום, הם למעשה מודים בכך שאלוהים הוא משהו שאי אפשר להוכיח או להראות, ובאותה המידה אי אפשר להוכיח את ההיפך. הטענה שלהם הופכת לחסרת משמעות. מדוע האמונה באלוהים היא סתירה עצמית? אליעד טוען כי מי שמאמין באלוהים יוצר סתירה עצמית, כי אם אלוהים הוא אינסופי ונמצא בכל מקום, אז זה אומר שאין שום דבר אחר חוץ ממנו. אך אם יש משהו אחר מלבד אלוהים, אז הוא כבר לא אינסופי, ומכאן נובעת הסתירה הלוגית. אליעד נותן הסבר ברור: אם אדם אומר שיש אלוהים, הוא מודה בכך שיש משהו שהוא לא אלוהים (למשל האדם עצמו), וזה סותר את האמירה שאלוהים הוא הכל. האם ייתכן שאלוהים נמצא מחוץ לזמן ולמקום? אליעד מתמודד גם עם הטענה הנפוצה שאלוהים נמצא מחוץ לזמן ולמקום. הוא מסביר שהמונח מחוץ לזמן ולמקום הוא בעצמו הגדרה של סוג מסוים של מקום, ולכן גם ההגדרה הזאת לא ... רבי נחמן מברסלב? אליעד כהן מזכיר שרבי נחמן מברסלב כבר העלה את השאלה הזאת בצורה ברורה. רבי נחמן טען ששאלת הקיום של אלוהים היא בלתי פתירה, ושאין שום רב דתי שיכול לענות עליה באופן מספק. לפי רבי נחמן, כל מי שטוען שיש לו תשובה לשאלה האם יש אלוהים? אינו מבין את עומק השאלה או את התשובה שהוא עצמו נותן. למה כל ניסיון להגדיר את אלוהים נכשל? אליעד מסביר שכל ניסיון להגדיר את אלוהים מוביל לפרדוקס. אם אלוהים הוא אינסופי, אין שום דבר מחוץ לו, ולכן אין שום משמעות לדבר עליו כמשהו שקיים או לא קיים. מצד שני, אם אלוהים מוגבל ואינו אינסופי, אז הוא לא יכול להיות אלוהים. כל הגדרה של

אתאיסטים מאמינים - מהי אמונה אתאיסטית? האם יש או אין אלוהים? אמונה באלוהים, איך לא להאמין באלוהים? למה גם אתאיסטים מאמינים בשכל שלהם? אליעד כהן מסביר שכאשר מדברים על אתאיסטים לעומת דתיים, נוטים לחשוב שאתאיסטים אינם מאמינים, בעוד שהדתיים הם אלה שמאמינים. אך אליעד מבהיר שהאמונה איננה נחלתם הבלעדית של דתיים. גם האתאיסטים הם אנשים מאמינים, שכן הם נאחזים באמונה בשכל שלהם. כל אדם, גם מי שמחשיב את עצמו כספקן גדול, מחזיק באמונה מסוימת ללא הוכחה מוחלטת. לדוגמה, כשאתאיסט מתווכח עם אדם דתי וטוען בפניו שכל טענה חייבת להיות מוכחת באופן מדעי, הוא אינו מבין שגם המדע מבוסס על אמונות יסוד מסוימות. אתאיסט שאומר תוכיח לי את זה מדעית בעצם נאחז באמונה שהמדע הוא הכלי הטוב ביותר לגילוי האמת. הוא שוכח שגם המדע עצמו מבוסס על הנחות ואמונות שאותן לא ניתן להוכיח באופן מוחלט. למה גם האתאיסט מאמין באלילים? אליעד מסביר כי כל אמונה שהאדם מחזיק בה, היא עבודה זרה במובן מסוים. האדם מקבל הנחות יסוד ללא הוכחה מוחלטת, בדיוק כמו דתיים המאמינים באלוהים ללא הוכחה מוחלטת. אתאיסטים, למרות שהם טוענים שהם אינם מאמינים באלוהים, עדיין עובדים לאלילים, אך האליל שלהם הוא השכל. הם בטוחים שמה שהשכל אומר הוא נכון באופן מוחלט, ואינם מערערים על עצם ההנחה הזאת. אליעד שואל, האם ייתכן שכל האנשים משוגעים? האם ייתכן שהשכל טועה לגמרי? ואולי כל מה שהשכל אומר הוא בעצם שקר? אין שום וודאות מוחלטת שהשכל אכן צודק. האם אתאיסטים הם אנשים מאושרים? אליעד מסביר מדוע אנשים שחוזרים בשאלה (אנשים שנטשו את הדת והפכו להיות אתאיסטים) בדרך כלל אינם מאושרים. לדבריו, כשאנשים אלו עזבו את הדת, הם גילו שהדת היא שקר, ולכן חשבו שהם ימצאו אמת במקום אחר. אך הם רק זיהו שהדת היא שקר, ועדיין לא מצאו את האמת האמיתית. לכן, הם אינם מאושרים. האתאיסט עדיין מאמין בשקרים אחרים - בשכל, במדע, בהיגיון. לכן, גם אם נדמה לו שהוא השתחרר מן האמונה הדתית, הוא עדיין משועבד לאמונות אחרות שאינן אמת מוחלטת. מה קורה כשאדם מפקפק בכל דבר? אליעד כהן ממליץ לאדם להיות בספק לגבי הכל. לא לקבל ...

אלוהים - חלק 6 - כל יכול + סיבת הסיבות בורא הסיבה והרצון הראשונים?! טיעון: אלוהים הוא כל יכול + אלוהים ברא את הסיבות עצמן לבריאת העולם. הסבר: אלוהים הוא כל יכול. והוא היה יכול שלא לברוא את העולם בכלל. אלוהים עצמו ברא את הרצון של עצמו לברוא את העולם, ואלוהים עצמו ברא את הסיבות של עצמו לברוא את העולם. ומשום כך הוא ברא את העולם. אך באותה המידה אלוהים היה יכול שלא לברוא את הסיבות שלו עצמן ואת הרצון שלו עצמו. סוף טיעון. הפרכה: נשאל: מהי הסיבה שבגללה אלוהים ברא את הסיבות של עצמו? נשאל גם: האם אלוהים רצה לברוא את הרצון של עצמו? אם נאמר שלא, הרי שכוחו מוגבל לא הוא זה שברא את העולם. אם נאמר שכן, הרי שעדיין אלוהים כפוף לרצון של עצמו. ...

... תכלית הבריאה? להתקרב להתרחק מהבורא? אולי אין תכלית? טיעון: תכלית הבריאה היא להתקרב לבורא ולחזור להיות באחדות עם הבורא. הסבר: הבורא הוא השלמות. וכל דבר שהוא נפרד מהבורא, הוא חסר את השלמות. וכדי להגיע אל השלמות, יש להתחבר אל הבורא. סוף טיעון. הפרכה: אילו תכלית הבריאה הייתה כדי להתקרב לבורא, אז ממילא הבורא לא היה בורא את הבריאה. אילו תכלית הבריאה היא להיות באחדות עם הבורא, הבורא היה יכול שלא לברוא את הבריאה ולהשאיר את הכל באחדות עם עצמו, ואז ממילא לא היה ... יש תכלית, לבריאה עצמה אין תכלית כלשהי. 2 - איננו מבינים את תכלית הבריאה. 3 - תכלית הבריאה היא להתרחק מהבורא. הוכחה: הבריאה עצמה. מכך שיש בריאה ניתן להבין שהבורא עצמו רצה שתהיה ישות נפרדת ממנו. ולכן, לחזור להתאחד עם הבורא, זה נגד רצון הבורא, כי אחרת הוא לא היה בורא את הבריאה. נשאל: למה שתכלית הבריאה תהיה להתרחק מהבורא? נשיב: 1 - איננו מבינים את התכלית, אך זו התכלית וניתן להבין אותה מעצם תהליך הבריאה. 2 - הבורא הוא שיא החוסר שלמות. לבורא היה רע. ומשום כך הבורא ברא את הבריאה, כדי שיהיה מישהו אחר שהוא אינו אלוהים ושיהיה לו טוב. זא תכלית הבריאה היא להתרחק מהבורא, כדי להגשים את רצונו של אלוהים בבריאה שנפרדת ממנו. ...

... הבריאה מעידה על בורא חכם, אין סופי וטוב - או אולי להפך? טיעון: העולם וכל מה שבו בנוי בצורה מתוחכמת ומופלאה... לדוגמה: גוף האדם. כל חלק וחלק בגוף האדם מורכב ומופלא וכולי... שאלה: האם יתכן שבריאה ויצירה ככ מופלאה נוצרה במקרה? תשובה: העולם המתוחכם מעיד על בורא חכם. אלוהים הוא בורא כל יכול וחכם, ולכן הוא ברא עולם ככ מופלא ומתוחכם וכולי... סוף טיעון. הפרכה: העולם הוא לחלוטין אינו בריאה מופלאה. ואדרבה, רמת התחכום הנמוכה והירודה של העולם, מעידה או על בורא שאינו חכם, או על בורא שיכולותיו מוגבלות, דהיינו, בורא שאינו כל יכול. הסבר: מוצר טוב מעיד על יצרן טוב. אם אנחנו נתקלים במוצר גרוע, הרי שקיימות מספר אפשרויות לגבי היצרן: 1 - היצרן לא חכם. 2 - יכולותיו של ... בעולם ולהראות עד כמה הוא רחוק משלמות, ועד כמה הוא מלא פגמים וחסרונות. ועוד יותר בקצרה: אילו הבורא היה כל יכול + חכם + טוב, הרי שהוא היה בורא את העולם מושלם באופן מיידי ללא שום רע. מכך שקיים בעולם סוג כלשהו של רע, ולא אך ורק טוב תמיד, הרי שלפחות אחת מהאפשרויות הבאות נכונה: 1 - הבורא מוגבל ביכולתו 2 - הבורא אינו חכם 3 - הבורא רע 4 - אין בורא 5 - איננו מבינים את הבורא טיעון נגדי (הרחבת האפשרות של אי הבנת הבורא) : אלוהים הוא חכם בשלמות + כל יכול בשלמות, אך איננו מבינים את החוכמה שלו. אך בוודאי כי קיימות סיבות טובות מדוע קיימים גם דברים שנראים כרחוקים משלמות. תגובה: ניתן לקבל טענה זו. אך בכל מקרה לא ניתן לומר כי הבריאה מעידה על בורא חכם במיוחד שיכולותיו אינן מוגבלות. כי מבחינת השכל של האדם, העולם בנוי בצורה מאוד גרועה ופרימיטיבית... ...

אלוהים - חלק 15 - רצון לקבל רצון להשפיע, אצל הבורא נבראים?! טיעון: לבורא (אלוהים) יש אך ורק רצון להשפיע לנברא יש גם רצון להשפיע + רצון לקבל האושר הוא כאשר האדם הנברא הופך את הרצון שלו לקבל לרצון להשפיע. אז נוצרת השתוות עם הבורא = גאולה אישית. סוף טיעון. הפרכה: גם לבורא יש רצון לקבל. הוכחה: בריאת העולם. מאחר שהבורא רצה לברוא את העולם, הרי שבריאת העולם נתנה לבורא נחת רוח ומילוי רצון. ואכ גם לבורא יש רצון לקבל. אם לא היה לבורא רצון לקבל, הרי שהוא לא היה בעל רצון כלשהו וממילא הוא לא היה בורא את הבריאה. נחדד: אין רצון להשפיע ללא רצון לקבל! כל רצון ולא משנה כיצד הוא יוגדר, הרי שהוא נובע בראש ובראשונה מרצון לקבל. רצון = חיסרון = תחושת חסר ... אינו משנה את מהות הרצון הבסיסית, שהיא מבטאת חסר ורצון לקבל סיפוק כלשהו משינוי מציאות כלשהי. שאלה: כיצד ניתן לומר כי לבורא יש רצון לקבל, הרי הנברא לעולם אינו יכול לתת דבר לבורא, משום שהבורא הוא בעצם זה שנותן לעצמו את הדבר באמצעות הנברא. ואכ כיצד ניתן לומר שיש לבורא רצון לקבל מהנברא? קיימות מספר תשובות אפשריות: 1 - גם אם נאמר כי הבורא אינו יכול לקבל הטבה מהנברא, הרי שעדיין זה לא מונע ממנו להיות בעל רצון לקבל. קיימת האפשרות כי הרצון לקבל של הבורא, אכן אינו מתמלא לעולם משום שהוא אינו יכול לקבל הטבה מהנבראים, אך זה לא מונע אותו להיות בעל רצון לקבל. נחדד: זה שהבורא אינו יכול למלא את רצונו, זה לא אומר שאין לו רצון כזה. 2 - נכון יותר לומר כי הרצון לקבל של הבורא הוא אינו מהנבראים עצמם, אלא מתהליך הבריאה עצמה. זא יש לשים לב לכך שההוכחה לכך של

תורה, ידיעה ובחירה, שכר ועונש, יהדות, מצוות עברות, אחדות הבורא איך מסתדרת התורה היהודית עם רעיון האחדות של המציאות? השאלה המרכזית שאליעד כהן עוסק בה היא כיצד אפשר ליישב בין רעיון ... הרעיון שהכל אחד, גם הטוב וגם הרע, ושאין באמת נפרדות - לבין התפיסה הדתית והיהודית בפרט, המדברת על טוב ורע, מצוות ועבירות, שכר ועונש, והתקרבות לבורא. התפיסה הבסיסית של האחדות אומרת שאין שום נפרדות במציאות, ושכל מה שנראה כרע הוא למעשה טוב מוחלט, כי הרע והטוב שניהם ביטויים של אותה מציאות אחת. מצד שני, התורה והדת מדגישות את ההבדל בין טוב לרע, ומדריכות את האדם להימנע מהרע ולבחור בטוב. על כן, עולה השאלה איך מתיישבים שני הרעיונות האלה יחד. מדוע אין משמעות לרצון להתקרב לאלוהים, אם הכל אחד? אליעד כהן מסביר שאם הכל הוא באמת אחד, אז אין שום משמעות לרעיון של להתקרב לאלוהים. הרי התקרבות לאלוהים מניחה קיומה של נפרדות - יש אותי ויש את אלוהים, ואני מתקרב אליו. אך אם המציאות היא אחד מוחלט, הרי שהאדם כבר באחדות מלאה עם אלוהים. לדבריו, האדם נמצא ממילא בתוך המציאות האחת, בתוך המחשבה של אלוהים, ואין לו בכלל לאן להתקרב. כל ניסיון להתקרב לאלוהים רק מחזק אצל האדם את התחושה השגויה של הנפרדות, וכך מרחיק אותו עוד יותר. אם האדם היה באמת מתקרב לאלוהים בשלמות, הוא היה מפסיק מיד לרצות להתקרב אליו, בדיוק כפי שאלוהים עצמו לא צריך להתקרב לעצמו. למעשה, לפי אליעד, אלוהים עוסק כל הזמן בהרחקה של עצמו מעצמו, על ידי שהוא יוצר את העולם ומצמצם את עצמו בתוכו, ולכן הרצון של האדם להתקרב אליו מנוגד בכלל לתהליך הבריאה של אלוהים עצמו. למה אלוהים ברא עולם נפרד אם המטרה היא אחדות? אליעד מסביר שאלוהים יצר עולם שבו קיימת נפרדות כדי שהאדם ירגיש שהוא צריך להתקרב אליו. אבל למה אלוהים ירצה שאנשים ירגישו נפרדות אם כל מטרתו היא האחדות? לדבריו, זו סתירה מובנית בתפיסת הדת - אלוהים ברא את העולם מתוך תהליך של הרחקה וצמצום של עצמו, ונתן לאדם שכל ורצונות המכוונים אותו לנפרדות. אם המטרה הסופית הייתה שהאדם ... לא הייתה סיבה לברוא עולם עם תחושת נפרדות מלכתחילה. ובכל זאת, העולם נברא כך, וניתנו לאדם רצונות אחרים. הסיבה היא, לפי אליעד, שכל תהליך הצמצום והנפרדות הוא חלק ממשחק של ... אליעד כהן מרחיב גם על סתירה נוספת, והיא הסתירה בין הידיעה של אלוהים את העתיד, לבין הבחירה החופשית שהאדם חווה שיש לו. אלוהים הרי יודע הכל מראש, משום שהוא עצמו עושה הכל. אם אלוהים עושה הכל, הרי שאין באמת לאדם אפשרות לבחור, כיוון שהכל כבר נקבע על ידי אלוהים. לפי אליעד, האדם אומנם חווה שיש לו בחירה, אבל מי שגורם לו לחוש כך ולחשוב שהוא בוחר, הוא

... לקבל, רצון להשפיע, רצון לתת, הבורא, אלוהים, הנבראים, השתוות צורה, חכמת הקבלה - איפה השקר? האם קיימים באמת רצון לקבל ורצון להשפיע? הרעיון המרכזי שאליעד כהן דן בו הוא המיתוס של חכמת הקבלה בנושא של רצון לקבל, רצון להשפיע, הבורא והנבראים. הוא פותח בהסבר על השטות הבסיסית לדבריו, הקשורה להפרדה בין רצון לקבל לבין רצון להשפיע. על פי המיתוס הקבלי, האלוהים, שהוא כביכול הבורא, מאושר משום שהוא רוצה רק לתת, להשפיע, ואילו האדם, שהוא הנברא, סובל משום שהוא רוצה רק לקבל, כלומר, למלא את רצונותיו האישיים, מה שנקרא אגו. אליעד מבהיר שכל התפיסה הזו מוטעית מהיסוד, והוא טוען כי אין הבדל מהותי בין רצון להשפיע לרצון ... להשפיע. הוא מדגיש שגם אם נניח כי הבורא קיים, הבורא לכאורה רוצה לתת כי הוא עצמו מקבל מכך סיפוק והנאה. כך יוצא שלמעשה, כל רצון הוא רצון לקבל. הסבר נוסף שאליעד מביא הוא שאפשר גם להסתכל על התמונה באופן הפוך: כל רצון לקבל הוא ... לאגו שלו, לרצונות שלו, שהם בעצם הנבראים שלו. בדיוק כפי שהבורא ממלא את רצונותיו שלו כאשר הוא נותן לברואים (שהם למעשה חלק ממנו), כך גם האדם נותן לרצונותיו ולמטרותיו שלו. האם הרצון לתת הוא אשליה? אליעד מציין כי כל הדיון סביב רצון לקבל ... אליעד מסביר שבקבלה נהוג לומר כי הבורא ברא את העולם כי הוא רצה להעניק מטובו. אבל הוא חושף את השקר מאחורי התפיסה הזו וטוען שהסיבה האמיתית שהבורא ברא את העולם היא משום שהוא עצמו סבל. ההוכחה הפשוטה לכך היא העובדה שאם לבורא היה טוב באמת, הוא לא היה מרגיש צורך ליצור עולם או ברואים חדשים. אם היה קיים מצב של שלמות לפני הבריאה, לא היה צורך לשנות אותו, ולכן הבריאה היא ראיה לכך שהבורא לא היה מאושר בשלמותו לפני כן, ולכן נוצר צורך בשינוי. לטענתו, אם מישהו טוען שהמציאות עכשיו טובה יותר ממה שהייתה לפני הבריאה, משמעות הדבר היא שקודם הייתה פחות טובה, ולכן לא ... של אליעד, כל רעיון הטוב המוחלט של הבורא הוא שקר. האם באמת ניתן להגיע להשתוות הצורה עם הבורא? עוד הוא טוען שהתפיסה לפיה מטרת האדם היא להתקרב לבורא היא בעצמה שקרית. הוא מסביר שאם הבורא היה רוצה שהאדם יתקרב אליו, הוא היה בורא אותו מלכתחילה קרוב יותר אליו, או אפילו כחלק ממנו. עצם העובדה שהבורא יצר את האדם נפרד ומרוחק ממנו מעידה כי הוא רוצה בדיוק את ההיפך - שהאדם יהיה רחוק ממנו. לכן, כל הניסיון של האדם להתקרב לבורא הוא מיותר וחסר משמעות אמיתית. האם חכמת הקבלה באמת מסבירה את המציאות? אליעד מבקר בצורה חריפה את אלה שמלמדים את חכמת הקבלה וטוענים שהם מסוגלים ללמד אנשים איך להפוך את רצונם ... רצון להשפיע? רצון לקבל או לתת? האם הבורא מאושר? מה השקר בחכמת הקבלה? האם השתוות הצורה אפשרית? למה האדם באמת סובל? מהי האמת לפי אליעד כהן? ...