מי שיתבונן בעניין יראה, כי בכל דבר שיש בעולם, יש בו גם חיצוניות וגם פנימיות. וכל דבר ודבר שקורה לאדם במציאות שחיצונית לו, כל דבר כזה משפיע בצורה כלשהי על הפנימיות של האדם. ובסופו של דבר, תחושת השמחה והאושר של האדם, הן תחושות פנימיות שיש לאדם, ביחס למציאות שחיצונית לו.
ואם נתבונן עוד בעניין, נראה שיש שני סוגים של בני אדם. יש בני אדם שמתעסקים בעיקר בחיצוניות, ויש בני אדם שמתעסקים בעיקר בפנימיות. ויש בני אדם שעיקר המאמץ שלהם הוא לשנות את הדברים שחיצוניים להם, כגון יופי / כסף / כבוד וכיו"ב. ויש בני אדם שעיקר ההתמקדות שלהם, היא בלנסות לשפר את הפנימיות שלהם, כגון חשיבה חיובית, אופטימיות וכיו"ב.
ולכאורה, הדבר החשוב ביותר הוא הפנימיות. כי כל ההתעסקות של האדם בחיצוניות, בסופו של דבר, תכליתה היא לשפר את מצב הרוח הפנימי של האדם. והמטרה הסופית שאותה רוצה להשיג האדם, זה לשפר את מצב הרוח הפנימי שלו ולהגיע לאושר הפנימי שלו. ואף על פי כן, יש בני אדם שעוסקים בעיקר בעניין החיצוניות. והשאלה היא למה?
והעניין הוא, כי החיצוניות היא הרבה יותר "ממשית", מאשר הפנימיות. והרבה יותר קל לאדם, להבין את החיצוניות ולנסות לשנות את החיצוניות, מאשר את הפנימיות. ומי שקשה לו לשפר את הפנימיות שלו, הוא מתמקד בלנסות לשפר את החיצוניות שלו. וכדי לשפר את הפנימיות, לשם כך צריך חשיבה יותר מופשטת. כי הדברים הפנימיים, הרבה יותר קשה להגדיר אותם, מאשר את הדברים שהאדם רואה בחושים שלו.
וככל שהאדם משפר את המיומנות שלו, בלהצליח להגיע לשלמות חיצונית, כך האדם מפתח לאט לאט חשיבה יותר מופשטת, וכך האדם מתחיל להתמקד בדבר החשוב יותר שהוא הפנימיות. והחיצוניות, היא ההקדמה וההתחלה של הפנימיות. והאדם משפר את המיומנות שלו בחיצוניות, ועל ידי זה בסוף הוא יתקדם גם לשיפור הפנימיות.
ומי שהוא מתעסק בעיקר בחיצוניות, ומי שקשה לו לחשוב בצורה רוחנית ומופשטת, על ידי זה הוא הופך להיות אדם שכל הזמן מתמקד בפרקטיקה. כי כפי שכבר ביארתי, מאחר שמה שבאמת חשוב, זה מה שהאדם מרגיש ביחס למה שקורה לו. הרי שמה שבאמת חשוב, זה מה האדם מרגיש ומבין על מה שהוא עושה, יותר מאשר מה שהוא עושה.
כי אפשר לעשות פעולה חיצוניות נכונה, אבל אם היא ללא התבוננות, הרי שהתועלת ממנה קטנה. ואפשר לעשות טעות גדולה, אבל אם האדם התבונן על מה שהוא עשה, הרי שהוא הפיק הרבה יותר תועלת מהטעות שלו, מאשר זה שעשה את הדבר הנכון.
והעיקר שצריך האדם לשים אליו לב, זה אל השכל שיש מאחורי כל דבר. ומה שעושים זה חשוב, אבל חשוב יותר זה מה שהאדם מרגיש ומבין ומתבונן על מה שהוא עושה.
ומי שהוא מתמקד בחיצוניות, ומי שהשכל שלו לא מסוגל לחשוב בצורה מופשטת, על ידי זה הוא כל הזמן מחפש מה לעשות. כי הוא מביא את עצמו לידי ביטוי בעשייה, במקום במחשבה. וכאשר האדם הוא אדם שמתעסק בחיצוניות, על ידי זה הוא כל הזמן ממוקד במה שהוא צריך...
ואם נתבונן עוד בעניין, נראה שיש שני סוגים של בני אדם. יש בני אדם שמתעסקים בעיקר בחיצוניות, ויש בני אדם שמתעסקים בעיקר בפנימיות. ויש בני אדם שעיקר המאמץ שלהם הוא לשנות את הדברים שחיצוניים להם, כגון יופי / כסף / כבוד וכיו"ב. ויש בני אדם שעיקר ההתמקדות שלהם, היא בלנסות לשפר את הפנימיות שלהם, כגון חשיבה חיובית, אופטימיות וכיו"ב.
ולכאורה, הדבר החשוב ביותר הוא הפנימיות. כי כל ההתעסקות של האדם בחיצוניות, בסופו של דבר, תכליתה היא לשפר את מצב הרוח הפנימי של האדם. והמטרה הסופית שאותה רוצה להשיג האדם, זה לשפר את מצב הרוח הפנימי שלו ולהגיע לאושר הפנימי שלו. ואף על פי כן, יש בני אדם שעוסקים בעיקר בעניין החיצוניות. והשאלה היא למה?
והעניין הוא, כי החיצוניות היא הרבה יותר "ממשית", מאשר הפנימיות. והרבה יותר קל לאדם, להבין את החיצוניות ולנסות לשנות את החיצוניות, מאשר את הפנימיות. ומי שקשה לו לשפר את הפנימיות שלו, הוא מתמקד בלנסות לשפר את החיצוניות שלו. וכדי לשפר את הפנימיות, לשם כך צריך חשיבה יותר מופשטת. כי הדברים הפנימיים, הרבה יותר קשה להגדיר אותם, מאשר את הדברים שהאדם רואה בחושים שלו.
וככל שהאדם משפר את המיומנות שלו, בלהצליח להגיע לשלמות חיצונית, כך האדם מפתח לאט לאט חשיבה יותר מופשטת, וכך האדם מתחיל להתמקד בדבר החשוב יותר שהוא הפנימיות. והחיצוניות, היא ההקדמה וההתחלה של הפנימיות. והאדם משפר את המיומנות שלו בחיצוניות, ועל ידי זה בסוף הוא יתקדם גם לשיפור הפנימיות.
ומי שהוא מתעסק בעיקר בחיצוניות, ומי שקשה לו לחשוב בצורה רוחנית ומופשטת, על ידי זה הוא הופך להיות אדם שכל הזמן מתמקד בפרקטיקה. כי כפי שכבר ביארתי, מאחר שמה שבאמת חשוב, זה מה שהאדם מרגיש ביחס למה שקורה לו. הרי שמה שבאמת חשוב, זה מה האדם מרגיש ומבין על מה שהוא עושה, יותר מאשר מה שהוא עושה.
כי אפשר לעשות פעולה חיצוניות נכונה, אבל אם היא ללא התבוננות, הרי שהתועלת ממנה קטנה. ואפשר לעשות טעות גדולה, אבל אם האדם התבונן על מה שהוא עשה, הרי שהוא הפיק הרבה יותר תועלת מהטעות שלו, מאשר זה שעשה את הדבר הנכון.
והעיקר שצריך האדם לשים אליו לב, זה אל השכל שיש מאחורי כל דבר. ומה שעושים זה חשוב, אבל חשוב יותר זה מה שהאדם מרגיש ומבין ומתבונן על מה שהוא עושה.
ומי שהוא מתמקד בחיצוניות, ומי שהשכל שלו לא מסוגל לחשוב בצורה מופשטת, על ידי זה הוא כל הזמן מחפש מה לעשות. כי הוא מביא את עצמו לידי ביטוי בעשייה, במקום במחשבה. וכאשר האדם הוא אדם שמתעסק בחיצוניות, על ידי זה הוא כל הזמן ממוקד במה שהוא צריך...
050-3331-331