8:16איך אפשר לא לדעת כלום? חוסר ידיעה, תכלית הידיעה שלא נדע, לא להבדיל בין יש לאין, משמעות החיים, חיים ומוות, להשתחרר מהסבל, להפסיק לסבול
איך אפשר לא לדעת כלום?
ההסבר המרכזי בהרצאה הזו עוסק בשאלה הפילוסופית והקיומית "איך אפשר לא לדעת כלום?". אליעד כהן מציג את הרעיון שעלינו לשחרר את עצמנו ממטעני הידע שמלווים אותנו כל הזמן ולשאול את עצמנו אם כל מה שאנחנו יודעים הוא באמת נכון או אם מדובר בתפיסות שגויות שאנחנו לוקחים אותן כמובן מאליו. השאלות שעולות בהרצאה קשורות לעקרונות של חוסר ידיעה וההבנה שאולי עלינו להפסיק להבדיל כל הזמן בין טוב לרע, בין יש לאין, ולשאול האם יש דרך להפסיק לסבול מהמחשבות וההגדרות האלה.
מהו חוסר ידיעה?
אליעד כהן מדבר על חוסר הידיעה בהקשר של ילד קטן. כשהילד נולד, הוא לא יודע שום דבר על העולם, ואין לו תפיסות לגבי טוב ורע. הוא פשוט חווה את המציאות כפי שהיא. לדוגמה, אם יורקים על הילד, הוא לא יודע אם זה טוב או רע, הוא פשוט חווה את זה. השוואה זו נעשית למבוגר, שנכנס למצב של סבל כשמשהו קורה לו כי הוא כבר יודע מה המשמעות של כל פעולה או אירוע. הידיעה של המשמעות של דברים גורמת לו לפתח רגשות של סבל או שמחה, תלוי במידה שבה הוא מקבל את המציאות.
ההבדל בין ילד למבוגר בהבנת העולם
ההבדל בין הילד למבוגר הוא בכך שלילד אין תפיסות לגבי טוב ורע. אם היו אומרים לילד שהוא אמור למות בגיל שמונה, הוא לא היה יודע איך להגיב. אם יגדלו אותו בתנאים שבהם כל הילדים מתים בגיל שמונה, הוא היה פשוט מקבל את זה כחלק מהמציאות. לעומת זאת, מבוגר שמודע לכך שהוא אמור למות בגיל 80, פתאום מצפה לעתיד שונה ומשתמש בידיעה זו כדי להתכונן ולהתנהל באופן שונה. זה מעורר אצלו סבל, כי הוא מודע לכל פרט בחיים - לדעת מתי למות, מתי להתחיל, מתי לסיים.
מהו הידע שגורם לסבל?
כשהאדם עובר מתוך ידיעה עמוקה על המציאות, זה גורם לו להיות טרוד יותר על כל דבר. כל החלטה וכל פעולה נתפסת כמשמעותית וגורמת לסבל אם היא לא מתבצעת באופן מושלם. אליעד מציין את הדילמה של החיים - האם הידיעה היא זו שגורמת לנו לסבול יותר. הוא טוען שלפעמים הידיעה לא בהכרח עוזרת לנו להתמודד עם מצבים, אלא יוצרת לנו מציאות שבה אנחנו לוקחים את הדברים יותר מדי ברצינות. זה מונע מאיתנו להתנהל בצורה רפויה ושלווה.
האם הידיעה חיונית לחיים?
האם יש צורך בידיעה כדי לחיות חיים טובים יותר? האם כל הידיעה שאנחנו רוכשים בתהליך החיים מביאה אותנו אל מקום טוב יותר או רק יוצר בנו תחושות של סבל? אליעד טוען שהמטרה היא לא להגיע למצב שבו לא אכפת לנו מכל דבר, כי אז היינו הופכים לאדישים לחלוטין. אבל מצד שני, אם כל דבר חשוב לנו יתר על המידה, אנחנו לא מצליחים לחיות בצורה חופשית ורגועה.
החיים כחוויה של סבל והקבלה של מה שיש
ההבנה שמה שאנחנו יודעים לא בהכרח תואם את האמת יכולה לעזור לנו להשתחרר מהסבל. אליעד מדבר על הדרך בה צריך להפסיק להימנע מהידיעה המוגזמת ולפני כל פעולה או תגובה לשאול את עצמנו - "האם באמת אנחנו יודעים את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים?". הרעיון הוא לשחרר את האחיזה שלנו בתפיסות העמוקות והקבועות על החיים ולחיות בצורה פתוחה ומקבלת יותר.
האם אנחנו באמת יודעים משהו?
לסיום, אליעד מבקש מהקהל להרהר בשאלה - האם כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על החיים, על טוב ורע, על עתידנו, הוא באמת נכון? הוא טוען שמה שאנחנו יודעים עשוי להיות רק מושג שנמצא בראשנו, מבלי שהוא באמת משקף את המציאות כפי שהיא.
ההסבר המרכזי בהרצאה הזו עוסק בשאלה הפילוסופית והקיומית "איך אפשר לא לדעת כלום?". אליעד כהן מציג את הרעיון שעלינו לשחרר את עצמנו ממטעני הידע שמלווים אותנו כל הזמן ולשאול את עצמנו אם כל מה שאנחנו יודעים הוא באמת נכון או אם מדובר בתפיסות שגויות שאנחנו לוקחים אותן כמובן מאליו. השאלות שעולות בהרצאה קשורות לעקרונות של חוסר ידיעה וההבנה שאולי עלינו להפסיק להבדיל כל הזמן בין טוב לרע, בין יש לאין, ולשאול האם יש דרך להפסיק לסבול מהמחשבות וההגדרות האלה.
מהו חוסר ידיעה?
אליעד כהן מדבר על חוסר הידיעה בהקשר של ילד קטן. כשהילד נולד, הוא לא יודע שום דבר על העולם, ואין לו תפיסות לגבי טוב ורע. הוא פשוט חווה את המציאות כפי שהיא. לדוגמה, אם יורקים על הילד, הוא לא יודע אם זה טוב או רע, הוא פשוט חווה את זה. השוואה זו נעשית למבוגר, שנכנס למצב של סבל כשמשהו קורה לו כי הוא כבר יודע מה המשמעות של כל פעולה או אירוע. הידיעה של המשמעות של דברים גורמת לו לפתח רגשות של סבל או שמחה, תלוי במידה שבה הוא מקבל את המציאות.
ההבדל בין ילד למבוגר בהבנת העולם
ההבדל בין הילד למבוגר הוא בכך שלילד אין תפיסות לגבי טוב ורע. אם היו אומרים לילד שהוא אמור למות בגיל שמונה, הוא לא היה יודע איך להגיב. אם יגדלו אותו בתנאים שבהם כל הילדים מתים בגיל שמונה, הוא היה פשוט מקבל את זה כחלק מהמציאות. לעומת זאת, מבוגר שמודע לכך שהוא אמור למות בגיל 80, פתאום מצפה לעתיד שונה ומשתמש בידיעה זו כדי להתכונן ולהתנהל באופן שונה. זה מעורר אצלו סבל, כי הוא מודע לכל פרט בחיים - לדעת מתי למות, מתי להתחיל, מתי לסיים.
מהו הידע שגורם לסבל?
כשהאדם עובר מתוך ידיעה עמוקה על המציאות, זה גורם לו להיות טרוד יותר על כל דבר. כל החלטה וכל פעולה נתפסת כמשמעותית וגורמת לסבל אם היא לא מתבצעת באופן מושלם. אליעד מציין את הדילמה של החיים - האם הידיעה היא זו שגורמת לנו לסבול יותר. הוא טוען שלפעמים הידיעה לא בהכרח עוזרת לנו להתמודד עם מצבים, אלא יוצרת לנו מציאות שבה אנחנו לוקחים את הדברים יותר מדי ברצינות. זה מונע מאיתנו להתנהל בצורה רפויה ושלווה.
האם הידיעה חיונית לחיים?
האם יש צורך בידיעה כדי לחיות חיים טובים יותר? האם כל הידיעה שאנחנו רוכשים בתהליך החיים מביאה אותנו אל מקום טוב יותר או רק יוצר בנו תחושות של סבל? אליעד טוען שהמטרה היא לא להגיע למצב שבו לא אכפת לנו מכל דבר, כי אז היינו הופכים לאדישים לחלוטין. אבל מצד שני, אם כל דבר חשוב לנו יתר על המידה, אנחנו לא מצליחים לחיות בצורה חופשית ורגועה.
החיים כחוויה של סבל והקבלה של מה שיש
ההבנה שמה שאנחנו יודעים לא בהכרח תואם את האמת יכולה לעזור לנו להשתחרר מהסבל. אליעד מדבר על הדרך בה צריך להפסיק להימנע מהידיעה המוגזמת ולפני כל פעולה או תגובה לשאול את עצמנו - "האם באמת אנחנו יודעים את כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים?". הרעיון הוא לשחרר את האחיזה שלנו בתפיסות העמוקות והקבועות על החיים ולחיות בצורה פתוחה ומקבלת יותר.
האם אנחנו באמת יודעים משהו?
לסיום, אליעד מבקש מהקהל להרהר בשאלה - האם כל מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים על החיים, על טוב ורע, על עתידנו, הוא באמת נכון? הוא טוען שמה שאנחנו יודעים עשוי להיות רק מושג שנמצא בראשנו, מבלי שהוא באמת משקף את המציאות כפי שהיא.
- החיים והמוות
- מהות הידיעה
- חוויית הסבל
- הבדלים בין ילד למבוגר
- מהות קיומית
- האם צריך לדעת כל דבר?
- השלמות בחיים