מהו המקור האמיתי לרצון שלנו להרגיש "שווה"?
הרצון של האדם להרגיש "שווה" מגיע בעיקר מתחושות פנימיות של השוואה עצמית לאחרים ומהפנמת ציפיות חברתיות. אליעד כהן מסביר שהאדם מתאמץ כל חייו להרגיש "שווה" במטרה לקבל אישור חיצוני ופנימי, להיות אהוב, מקובל, ומוערך. הצורך הזה מתחיל עוד מהחינוך ומהתניות החיצוניות שאדם ספג מהחברה ומהמשפחה, שלימדו אותו שחייבים להיות מישהו, להצליח, להיראות טוב, או לעמוד בקריטריונים חברתיים מסוימים. למשל, אדם יכול להרגיש צורך לשדר הצלחה, אפילו במחיר של ויתור על כנותו הפנימית, רק כדי לזכות בכבוד ובהערכה.
איך הרצון להיות שווה הופך אותנו ל"שחקני דמויות"?
אליעד מדגיש שכל אדם משחק דמויות בחייו, בין אם במודע ובין אם לא. הוא נותן דוגמאות מאינטראקציות יומיומיות: כשאדם מדבר עם המוכר במכולת הוא משחק דמות של "לקוח נחמד", וכשהוא מדבר עם השכנים הוא לובש דמות אחרת בהתאם למצב. זה תהליך טבעי, אך הבעיה מתרחשת כאשר האדם שוכח שהוא רק משחק דמות ומתחיל להאמין שהוא אכן הדמות הזו. כך נוצר מצב שבו האדם מתרחק מהעצמי האמיתי שלו, דבר שמייצר פערים פנימיים גדולים וסבל. אליעד מציין שהמטרה איננה להפסיק לשחק דמויות, אלא להיות מודע לכך שמדובר במשחק, וכך לשמור על חופש פנימי.
למה אנחנו משקיעים מאמץ כה גדול בלהיות "שווים"?
אנשים מוכנים להשקיע מאמצים עצומים, מבחינה רגשית, אינטלקטואלית וחברתית, רק כדי להרגיש שווים. לדוגמה, אנשים רבים מתאמצים לשדר הצלחה בקריירה או במראה החיצוני. אליעד מסביר שכשמעמיקים בשאלה "למה אנחנו צריכים להרגיש שווים?" מגלים שהצורך הזה נובע מהתניות חיצוניות ולא מצורך פנימי אמיתי.
איך הרצון להיות שווה משפיע על מערכות יחסים?
אליעד כהן מביא דוגמה מעשית של גבר המנסה להרשים אישה: כדי להיראות שווה בעיניה הוא נכנס לדמות מסוימת, מאבד את הטבעיות שלו ויוצר מתח פנימי. התוצאה היא קשר מלאכותי ושטחי. אליעד מציע לשאול שאלות עמוקות יותר: מדוע בכלל חשוב לו שהיא תראה אותו כשווה? מה יקרה אם לא יקבל את האישור שלה? ההבנה הזאת היא שלב ראשון בשחרור מהלחץ התמידי להיראות שווה.
מה ההבדל בין בחירה מודעת לבין תכנות אוטומטי?
לדברי אליעד, קיים הבדל גדול בין מצב שבו האדם מרגיש שהוא חייב להראות שווה לבין מצב שבו הוא מודע לכך שזו בחירה. כשהאדם חושב שהוא חייב להראות שווה, הוא פועל מתכנות אוטומטי, מתוך פחד ולחץ. החופש האמיתי נובע מההבנה שיש לו אפשרות לבחור גם באפשרות של לא להיות שווה, ולהיות בסדר עם עצמו גם כך.
איך משתחררים מהמנגנון האוטומטי של "להיות שווה"?
אליעד מציע תהליך מובנה להשתחררות:
אדם שכל הזמן עסוק בלהיות שווה אף פעם לא נח באמת. כל הצלחה שהוא חווה מלווה מיד בפחד לאבד את הסטטוס או לא להיות מספיק טוב. כך נוצרים רגשות כמו דיכאון, חרדה וחוסר סיפוק תמידי. אדם יכול להיות מצליח מאוד אך עדיין להרגיש רע, כי ההצלחה לא מספיקה כדי לשכנע אותו שהוא באמת שווה.
מהו הפתרון האמיתי לפי אליעד?
הפתרון הוא לשאול את השאלות העמוקות: "למה אני רוצה להרגיש שווה...
הרצון של האדם להרגיש "שווה" מגיע בעיקר מתחושות פנימיות של השוואה עצמית לאחרים ומהפנמת ציפיות חברתיות. אליעד כהן מסביר שהאדם מתאמץ כל חייו להרגיש "שווה" במטרה לקבל אישור חיצוני ופנימי, להיות אהוב, מקובל, ומוערך. הצורך הזה מתחיל עוד מהחינוך ומהתניות החיצוניות שאדם ספג מהחברה ומהמשפחה, שלימדו אותו שחייבים להיות מישהו, להצליח, להיראות טוב, או לעמוד בקריטריונים חברתיים מסוימים. למשל, אדם יכול להרגיש צורך לשדר הצלחה, אפילו במחיר של ויתור על כנותו הפנימית, רק כדי לזכות בכבוד ובהערכה.
איך הרצון להיות שווה הופך אותנו ל"שחקני דמויות"?
אליעד מדגיש שכל אדם משחק דמויות בחייו, בין אם במודע ובין אם לא. הוא נותן דוגמאות מאינטראקציות יומיומיות: כשאדם מדבר עם המוכר במכולת הוא משחק דמות של "לקוח נחמד", וכשהוא מדבר עם השכנים הוא לובש דמות אחרת בהתאם למצב. זה תהליך טבעי, אך הבעיה מתרחשת כאשר האדם שוכח שהוא רק משחק דמות ומתחיל להאמין שהוא אכן הדמות הזו. כך נוצר מצב שבו האדם מתרחק מהעצמי האמיתי שלו, דבר שמייצר פערים פנימיים גדולים וסבל. אליעד מציין שהמטרה איננה להפסיק לשחק דמויות, אלא להיות מודע לכך שמדובר במשחק, וכך לשמור על חופש פנימי.
למה אנחנו משקיעים מאמץ כה גדול בלהיות "שווים"?
אנשים מוכנים להשקיע מאמצים עצומים, מבחינה רגשית, אינטלקטואלית וחברתית, רק כדי להרגיש שווים. לדוגמה, אנשים רבים מתאמצים לשדר הצלחה בקריירה או במראה החיצוני. אליעד מסביר שכשמעמיקים בשאלה "למה אנחנו צריכים להרגיש שווים?" מגלים שהצורך הזה נובע מהתניות חיצוניות ולא מצורך פנימי אמיתי.
איך הרצון להיות שווה משפיע על מערכות יחסים?
אליעד כהן מביא דוגמה מעשית של גבר המנסה להרשים אישה: כדי להיראות שווה בעיניה הוא נכנס לדמות מסוימת, מאבד את הטבעיות שלו ויוצר מתח פנימי. התוצאה היא קשר מלאכותי ושטחי. אליעד מציע לשאול שאלות עמוקות יותר: מדוע בכלל חשוב לו שהיא תראה אותו כשווה? מה יקרה אם לא יקבל את האישור שלה? ההבנה הזאת היא שלב ראשון בשחרור מהלחץ התמידי להיראות שווה.
מה ההבדל בין בחירה מודעת לבין תכנות אוטומטי?
לדברי אליעד, קיים הבדל גדול בין מצב שבו האדם מרגיש שהוא חייב להראות שווה לבין מצב שבו הוא מודע לכך שזו בחירה. כשהאדם חושב שהוא חייב להראות שווה, הוא פועל מתכנות אוטומטי, מתוך פחד ולחץ. החופש האמיתי נובע מההבנה שיש לו אפשרות לבחור גם באפשרות של לא להיות שווה, ולהיות בסדר עם עצמו גם כך.
איך משתחררים מהמנגנון האוטומטי של "להיות שווה"?
אליעד מציע תהליך מובנה להשתחררות:
- הכרה בכך שהרצון להרגיש שווה גוזל אנרגיה רבה.
- הבנה שהרצון הזה הוא תוצאה של אמונה חברתית חיצונית, ולא עובדה אובייקטיבית.
- בחינה של משמעות המושג "שווה" - האם הוא בכלל מדד אמיתי?
- הבנת המחיר של המאמץ הזה - הוא אינו מביא לאושר פנימי אמיתי.
- פתיחת התודעה לאפשרות של חיים ללא מרדף זה.
אדם שכל הזמן עסוק בלהיות שווה אף פעם לא נח באמת. כל הצלחה שהוא חווה מלווה מיד בפחד לאבד את הסטטוס או לא להיות מספיק טוב. כך נוצרים רגשות כמו דיכאון, חרדה וחוסר סיפוק תמידי. אדם יכול להיות מצליח מאוד אך עדיין להרגיש רע, כי ההצלחה לא מספיקה כדי לשכנע אותו שהוא באמת שווה.
מהו הפתרון האמיתי לפי אליעד?
הפתרון הוא לשאול את השאלות העמוקות: "למה אני רוצה להרגיש שווה...
- מה זה אומר להיות שווה?
- איך משתחררים מהצורך להרגיש שווה?
- למה אנחנו נכנסים לדמויות?
- מה הקשר בין שוויון עצמי לדיכאון?
- איך לעצור את הצורך להיות שווה בעיני אחרים?
- איך להיות אותנטי באמת?
- מהו המקור לרצון להרגיש שווה?
מהו המקור האמיתי לרצון שלנו להרגיש "שווה"?
אליעד כהן מסביר שהרצון להרגיש "שווה" נובע מתחושה פנימית עמוקה של השוואה עצמית לאחרים ולציפיות חברתיות. האדם רוצה להרגיש שווה כדי לקבל אישור פנימי וחיצוני, להרגיש אהוב, מקובל, ומוערך. הצורך הזה נובע בעיקר מחינוך ומהתניות חיצוניות, שמלמדות אותו שהוא חייב להיות "מישהו", חייב להצליח, להיראות טוב או לענות על קריטריונים חברתיים מסוימים. דוגמה פשוטה לכך היא אדם שמרגיש צורך לשדר הצלחה כדי לזכות בכבוד ובהערכה, אפילו במחיר של ויתור על תחושת הכנות הפנימית שלו.
איך הרצון להיות שווה הופך אותנו ל"שחקני דמויות"?
כל אדם משחק דמות מסוימת בחייו, בין אם במודע ובין אם לאו. אליעד מדגים זאת באמצעות אינטראקציות יומיומיות, כמו השיחה עם המוכר במכולת, שבה אדם משחק דמות של "לקוח נחמד", או במפגש עם שכנים, שבה הוא לובש דמות אחרת בהתאם לסיטואציה. זהו תהליך טבעי ולרוב בלתי נמנע, אך הבעיה האמיתית מתחילה כשהאדם מאבד מודעות לכך שמדובר בדמות בלבד ומתחיל להאמין שהוא הדמות הזו באמת.
הסכנה הגדולה היא בכך שהאדם שוכח את עצמו האמיתי ונסחף לתוך דמות מלאכותית, מה שיוצר פער בין מי שהוא באמת לבין מי שהוא מציג כלפי חוץ. אליעד מדגיש שהפתרון הוא לא להפסיק לשחק דמויות, אלא להיות מודע לכך שמדובר במשחק, וכך לשמור על תחושת חופש פנימי.
מדוע אנחנו משקיעים מאמץ כה גדול בלהיות "שווים"?
אליעד מתאר את הרצון להיות שווה כפרויקט שלם שהאדם מוכן להשקיע בו מאמצים עצומים מבחינה רגשית, אינטלקטואלית וחברתית. למשל, אנשים מתאמצים לשדר הצלחה בקריירה, בזוגיות או במראה החיצוני. אך כשמעמיקים בשאלה מדוע אנחנו בכלל צריכים את התחושה הזו, מתגלה שהצורך בשוויון הוא תוצאה של התניות חברתיות ותרבותיות חיצוניות, ולא של צורך פנימי אמיתי.
מה ההשפעה של הרצון להרגיש "שווה" על מערכות יחסים?
אליעד כהן מציג דוגמה מעשית שבה אדם שמנסה להרשים אישה, נכנס למצב של "שחקן דמות" ומאבד את הכנות והטבעיות. הוא מנסה להיות משהו אחר, יותר שווה או יותר מושך, וזה יוצר מתח פנימי וחוסר נוחות. התוצאה היא שהקשר נהיה מלאכותי ושטחי, כי האדם לא מרשה לעצמו להיות אמיתי מתוך פחד מדחייה. אליעד מציע לשאול את השאלה הפשוטה אך המהותית: למה בכלל צריך שהאישה תראה אותו כשווה? מה יקרה אם הוא לא ישיג את האישור שלה? ההבנה הזאת היא צעד ראשון להשתחרר מהלחץ התמידי הזה.
מה ההבדל בין בחירה מודעת לבין תכנות אוטומטי?
אליעד כהן מדבר על ההבדל הקריטי בין מצב שבו אדם מרגיש שאין לו ברירה אלא להראות שווה, לבין מצב שבו הוא מודע לכך שזו בחירה. כשאדם חושב שהוא חייב להראות שווה, הוא פועל מתוך תכנות אוטומטי, מתוך פחד ולחץ. החופש האמיתי מגיע כאשר האדם מבין שהוא יכול לבחור גם באפשרות של לא להיות שווה, ועדיין להרגיש בסדר עם עצמו. זהו מקום של בחירה אמיתית, ולא של אוטומטיות כפייתית.
איך יוצאים מהמנגנון האוטומטי של "להיות שווה"?
אליעד כהן מציע תהליך מובנה של התבוננות פנימית:
כאשר אדם עסוק כל הזמן בלהיות "שווה", הוא אף פעם לא נח באמת. הוא תמיד בפחד שיאבד את הסטטוס, או לא יהיה מספיק טוב. אליעד מסביר שזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנשים...
אליעד כהן מסביר שהרצון להרגיש "שווה" נובע מתחושה פנימית עמוקה של השוואה עצמית לאחרים ולציפיות חברתיות. האדם רוצה להרגיש שווה כדי לקבל אישור פנימי וחיצוני, להרגיש אהוב, מקובל, ומוערך. הצורך הזה נובע בעיקר מחינוך ומהתניות חיצוניות, שמלמדות אותו שהוא חייב להיות "מישהו", חייב להצליח, להיראות טוב או לענות על קריטריונים חברתיים מסוימים. דוגמה פשוטה לכך היא אדם שמרגיש צורך לשדר הצלחה כדי לזכות בכבוד ובהערכה, אפילו במחיר של ויתור על תחושת הכנות הפנימית שלו.
איך הרצון להיות שווה הופך אותנו ל"שחקני דמויות"?
כל אדם משחק דמות מסוימת בחייו, בין אם במודע ובין אם לאו. אליעד מדגים זאת באמצעות אינטראקציות יומיומיות, כמו השיחה עם המוכר במכולת, שבה אדם משחק דמות של "לקוח נחמד", או במפגש עם שכנים, שבה הוא לובש דמות אחרת בהתאם לסיטואציה. זהו תהליך טבעי ולרוב בלתי נמנע, אך הבעיה האמיתית מתחילה כשהאדם מאבד מודעות לכך שמדובר בדמות בלבד ומתחיל להאמין שהוא הדמות הזו באמת.
הסכנה הגדולה היא בכך שהאדם שוכח את עצמו האמיתי ונסחף לתוך דמות מלאכותית, מה שיוצר פער בין מי שהוא באמת לבין מי שהוא מציג כלפי חוץ. אליעד מדגיש שהפתרון הוא לא להפסיק לשחק דמויות, אלא להיות מודע לכך שמדובר במשחק, וכך לשמור על תחושת חופש פנימי.
מדוע אנחנו משקיעים מאמץ כה גדול בלהיות "שווים"?
אליעד מתאר את הרצון להיות שווה כפרויקט שלם שהאדם מוכן להשקיע בו מאמצים עצומים מבחינה רגשית, אינטלקטואלית וחברתית. למשל, אנשים מתאמצים לשדר הצלחה בקריירה, בזוגיות או במראה החיצוני. אך כשמעמיקים בשאלה מדוע אנחנו בכלל צריכים את התחושה הזו, מתגלה שהצורך בשוויון הוא תוצאה של התניות חברתיות ותרבותיות חיצוניות, ולא של צורך פנימי אמיתי.
מה ההשפעה של הרצון להרגיש "שווה" על מערכות יחסים?
אליעד כהן מציג דוגמה מעשית שבה אדם שמנסה להרשים אישה, נכנס למצב של "שחקן דמות" ומאבד את הכנות והטבעיות. הוא מנסה להיות משהו אחר, יותר שווה או יותר מושך, וזה יוצר מתח פנימי וחוסר נוחות. התוצאה היא שהקשר נהיה מלאכותי ושטחי, כי האדם לא מרשה לעצמו להיות אמיתי מתוך פחד מדחייה. אליעד מציע לשאול את השאלה הפשוטה אך המהותית: למה בכלל צריך שהאישה תראה אותו כשווה? מה יקרה אם הוא לא ישיג את האישור שלה? ההבנה הזאת היא צעד ראשון להשתחרר מהלחץ התמידי הזה.
מה ההבדל בין בחירה מודעת לבין תכנות אוטומטי?
אליעד כהן מדבר על ההבדל הקריטי בין מצב שבו אדם מרגיש שאין לו ברירה אלא להראות שווה, לבין מצב שבו הוא מודע לכך שזו בחירה. כשאדם חושב שהוא חייב להראות שווה, הוא פועל מתוך תכנות אוטומטי, מתוך פחד ולחץ. החופש האמיתי מגיע כאשר האדם מבין שהוא יכול לבחור גם באפשרות של לא להיות שווה, ועדיין להרגיש בסדר עם עצמו. זהו מקום של בחירה אמיתית, ולא של אוטומטיות כפייתית.
איך יוצאים מהמנגנון האוטומטי של "להיות שווה"?
אליעד כהן מציע תהליך מובנה של התבוננות פנימית:
- להכיר בכך שהרצון להרגיש שווה גוזל הרבה מאוד אנרגיה.
- להבין שהרצון הזה הוא תוצאה של אמונה חיצונית, ולא עובדה אובייקטיבית.
- לבחון לעומק את משמעות המושג "שווה" - האם הוא בכלל מדד אמיתי?
- להכיר בכך שהמאמץ הזה לא מביא לאושר פנימי אמיתי.
- לפתוח את התודעה לאפשרות של חיים בלי המרדף הזה, פשוט להיות.
כאשר אדם עסוק כל הזמן בלהיות "שווה", הוא אף פעם לא נח באמת. הוא תמיד בפחד שיאבד את הסטטוס, או לא יהיה מספיק טוב. אליעד מסביר שזו אחת הסיבות המרכזיות לכך שאנשים...
- התחושות האישיות שלנו ומהותן
- איך להיות אותנטי
- מהו שוויון אישי?
- האם אפשר להיות שלם בלי להרגיש שווה?
- האם חשוב להרגיש שווה כל הזמן?
מהו המקור לרצון שלנו להרגיש "שווה"?
הדיון המרכזי בהרצאה נסוב סביב התחושה שאדם מנסה להרגיש "שווה" - לעצמו, לאחרים, ובעיקר ביחס לציפיות החברתיות. אליעד כהן מציג את התובנה שתחושת השוויון אינה תכונה מוחלטת, אלא מושג יחסי שמבוסס על השוואה, דימוי, והפנמה של נורמות חיצוניות. הרצון להיות "שווה" מגיע מתוך משימה פנימית שאדם לוקח על עצמו - משימה שהוא מאמין שחייב לבצע כדי להיות בסדר, כדי לאהוב את עצמו, או כדי להיתפס באופן חיובי על ידי אחרים.
אליעד מדגיש שהמשימה הזו פועלת כל הזמן, ומונעת מהאדם לחיות ברוגע ובזרימה. האדם עסוק כל הזמן בלשדר לעצמו ולעולם שהוא "שווה", והוא נכנס לדמויות שונות כדי להשיג את ההכרה הזו.
מה הקשר בין "להיות שווה" לבין "שחקן דמות"?
אליעד מסביר שכל אדם, במודע או שלא במודע, משחק דמות. לדוגמה, כשאדם מדבר עם המוכר במכולת - הוא משחק דמות של "לקוח נחמד". כשאדם מדבר עם השכנים - הוא משחק דמות אחרת, וכך בכל אינטראקציה. אליעד מדגיש שאין בכך פסול, אך הבעיה מתחילה כאשר האדם שוכח שהוא משחק, ומתחיל להאמין שהוא הדמות עצמה.
המטרה, לפי אליעד, היא לא להפסיק לשחק דמויות - אלא להיות מודע לכך שמדובר בדמות. לדעת שהוא בוחר בדמות מסוימת לצורך תפקוד מסוים, ולא מתוך תלות או חוסר ביטחון בזהותו הבסיסית. כך האדם שומר על חופש פנימי גם תוך כדי שהוא מתפקד בתוך מסגרות.
למה אנחנו רוצים להרגיש שווים?
הרצון להרגיש שווה הוא לא רק רגש, אלא פרויקט שלם. אדם מוכן לעבוד קשה, להפעיל מאמצים רגשיים, אינטלקטואליים וחברתיים כדי לזכות בתחושת השוויון. אבל אליעד שואל - למה בכלל צריך את זה? למה האדם לא יכול פשוט להיות?
הוא מצביע על כך שהאמונה "אני חייב להיות שווה" נובעת לרוב מהתניות חיצוניות - חינוך, החברה, המשפחה. לדוגמה, אם אדם גדל בסביבה שבה נאמר לו שצריך "להיות מישהו", "להצליח", "להיראות טוב", אז הוא מתחיל לחשוב שאם הוא לא עונה לקריטריונים האלה - הוא לא שווה.
מה הקשר בין תחושת השוויון לאינטראקציות עם אנשים?
אחת הנקודות המעשיות שאליעד מעלה היא הקשר בין תחושת השוויון לבין ההתנהלות החברתית. לדוגמה, כשאדם מדבר עם אישה, הוא עלול להרגיש שהוא חייב לשחק דמות של "שווה" כדי לזכות באהדתה. במקום לדבר איתה כמו עם כל אדם, הוא נכנס למצב של תפקוד מוגבר, מזויף, שמטרתו להיראות טוב יותר בעיניה.
הבעיה כאן היא כפולה:
מה ההבדל בין בחירה לבין תכנות?
אחת מהשאלות העמוקות שעולות בהרצאה היא: האם האדם בוחר להרגיש כך, או שהוא פשוט "מתוכנת"? כלומר, האם הרצון להיות שווה הוא בחירה חופשית, או תוצאה של התניה?
אליעד מציע לא להתבלבל בין תחושת בחירה לבין תפקוד אוטומטי. ברגע שאתה מרגיש שאין לך ברירה אלא לנסות להיראות שווה - אז אתה כבר לא בוחר, אלא מתפקד על אוטומט. החירות הפנימית האמיתית מגיעה כאשר יש לך אופציות אחרות - אתה יכול לבחור לא להיות שווה, ואתה בסדר עם זה.
איך יוצאים מהמנגנון של "להרגיש שווה"?
התהליך המוצע על ידי אליעד כולל מספר שלבים:
אליעד מסביר שכאשר אדם נמצא בתוך פרויקט תמידי של להיות שווה - הוא לא נח לעולם. גם כשקורה לו משהו טוב - הוא לא באמת נהנה, כי הוא עסוק בשאלה "האם זה הופך אותי לשווה?". לכן, התחושה הפנימית נשארת ריקה, אפילו כשיש הישגים חיצוניים.
לדוגמה, אדם יכול להצליח בקריירה או להיראות טוב, אבל עדיין ירגיש רע - כי ההצלחה הזו לא מספיקה כדי לשכנע אותו שהוא באמת שווה. הוא תמיד יחשוש לאבד את זה. לכן, הרצון להיות שווה הוא מקור משמעותי לדיכאון, חוסר שקט פנימי ופחדים.
מה הפתרון האמיתי לפי אליעד?
הפתרון שאליעד מציע הוא לשאול שאלה אחרת לגמרי: למה אני רוצה להרגיש שווה? ואחר כך: מה זה בכלל אומר להיות שווה?
השאלות האלו מפרקות את המערכת מבפנים. ברגע שאתה שואל מה זה אומר "שווה", אתה מגלה שאין לזה תשובה אחת - זה משהו יחסי, שרירותי, משתנה בהתאם לזמן, לסביבה, לסטנדרטים. וכשאתה שואל למה אתה בכלל רוצה את זה - אתה מתחיל לזהות את השורשים של האמונה, ואז יש לך את האפשרות לבחור מחדש.
אליעד גם מזכיר שלפעמים הדרך לצאת מהשקר, היא פשוט להבין שאין שום דבר שאתה חייב להרגיש. אתה לא חייב לאהוב את עצמך, לא חייב להרגיש שווה, לא חייב להיות מאושר. אתה פשוט קיים - וזה בסדר. משם, יכול להיווצר משהו אמיתי.
למה זה כל כך קשה להפסיק לרצות להרגיש שווה?
התשובה, לפי אליעד, היא שהרצון הזה משולב במבנה הזהות של האדם. מאז הילדות הוא שמע משפטים כמו "אתה צריך להיות מישהו", "אתה צריך להצליח", "תתאמץ כדי שתהיה...
הדיון המרכזי בהרצאה נסוב סביב התחושה שאדם מנסה להרגיש "שווה" - לעצמו, לאחרים, ובעיקר ביחס לציפיות החברתיות. אליעד כהן מציג את התובנה שתחושת השוויון אינה תכונה מוחלטת, אלא מושג יחסי שמבוסס על השוואה, דימוי, והפנמה של נורמות חיצוניות. הרצון להיות "שווה" מגיע מתוך משימה פנימית שאדם לוקח על עצמו - משימה שהוא מאמין שחייב לבצע כדי להיות בסדר, כדי לאהוב את עצמו, או כדי להיתפס באופן חיובי על ידי אחרים.
אליעד מדגיש שהמשימה הזו פועלת כל הזמן, ומונעת מהאדם לחיות ברוגע ובזרימה. האדם עסוק כל הזמן בלשדר לעצמו ולעולם שהוא "שווה", והוא נכנס לדמויות שונות כדי להשיג את ההכרה הזו.
מה הקשר בין "להיות שווה" לבין "שחקן דמות"?
אליעד מסביר שכל אדם, במודע או שלא במודע, משחק דמות. לדוגמה, כשאדם מדבר עם המוכר במכולת - הוא משחק דמות של "לקוח נחמד". כשאדם מדבר עם השכנים - הוא משחק דמות אחרת, וכך בכל אינטראקציה. אליעד מדגיש שאין בכך פסול, אך הבעיה מתחילה כאשר האדם שוכח שהוא משחק, ומתחיל להאמין שהוא הדמות עצמה.
המטרה, לפי אליעד, היא לא להפסיק לשחק דמויות - אלא להיות מודע לכך שמדובר בדמות. לדעת שהוא בוחר בדמות מסוימת לצורך תפקוד מסוים, ולא מתוך תלות או חוסר ביטחון בזהותו הבסיסית. כך האדם שומר על חופש פנימי גם תוך כדי שהוא מתפקד בתוך מסגרות.
למה אנחנו רוצים להרגיש שווים?
הרצון להרגיש שווה הוא לא רק רגש, אלא פרויקט שלם. אדם מוכן לעבוד קשה, להפעיל מאמצים רגשיים, אינטלקטואליים וחברתיים כדי לזכות בתחושת השוויון. אבל אליעד שואל - למה בכלל צריך את זה? למה האדם לא יכול פשוט להיות?
הוא מצביע על כך שהאמונה "אני חייב להיות שווה" נובעת לרוב מהתניות חיצוניות - חינוך, החברה, המשפחה. לדוגמה, אם אדם גדל בסביבה שבה נאמר לו שצריך "להיות מישהו", "להצליח", "להיראות טוב", אז הוא מתחיל לחשוב שאם הוא לא עונה לקריטריונים האלה - הוא לא שווה.
מה הקשר בין תחושת השוויון לאינטראקציות עם אנשים?
אחת הנקודות המעשיות שאליעד מעלה היא הקשר בין תחושת השוויון לבין ההתנהלות החברתית. לדוגמה, כשאדם מדבר עם אישה, הוא עלול להרגיש שהוא חייב לשחק דמות של "שווה" כדי לזכות באהדתה. במקום לדבר איתה כמו עם כל אדם, הוא נכנס למצב של תפקוד מוגבר, מזויף, שמטרתו להיראות טוב יותר בעיניה.
הבעיה כאן היא כפולה:
- האדם לא מדבר מתוך מקום טבעי וכנה, ולכן הקשר חסום מראש.
- הוא גם שופט את עצמו כל הזמן - האם הוא מספיק שווה? האם היא מעריכה אותו?
מה ההבדל בין בחירה לבין תכנות?
אחת מהשאלות העמוקות שעולות בהרצאה היא: האם האדם בוחר להרגיש כך, או שהוא פשוט "מתוכנת"? כלומר, האם הרצון להיות שווה הוא בחירה חופשית, או תוצאה של התניה?
אליעד מציע לא להתבלבל בין תחושת בחירה לבין תפקוד אוטומטי. ברגע שאתה מרגיש שאין לך ברירה אלא לנסות להיראות שווה - אז אתה כבר לא בוחר, אלא מתפקד על אוטומט. החירות הפנימית האמיתית מגיעה כאשר יש לך אופציות אחרות - אתה יכול לבחור לא להיות שווה, ואתה בסדר עם זה.
איך יוצאים מהמנגנון של "להרגיש שווה"?
התהליך המוצע על ידי אליעד כולל מספר שלבים:
- הכרה בכך שאתה "עובד בזה" - כלומר, מבזבז אנרגיה רבה כדי להרגיש שווה.
- הבנה שהרצון הזה מגיע מאמונה חיצונית, שאולי אין לה אחיזה באמת.
- בחינה של ההגדרות - מה זה בכלל "שווה"? האם זה באמת מדד אובייקטיבי? האם יש משהו כזה "שווה באמת"?
- הבנת החסרונות שבשיטה - האם היא משיגה לך שקט? האם היא באמת עובדת?
- פתיחה לאפשרויות נוספות - האם אתה יכול לחיות גם בלי הדחף הזה? האם אתה יכול פשוט להיות?
אליעד מסביר שכאשר אדם נמצא בתוך פרויקט תמידי של להיות שווה - הוא לא נח לעולם. גם כשקורה לו משהו טוב - הוא לא באמת נהנה, כי הוא עסוק בשאלה "האם זה הופך אותי לשווה?". לכן, התחושה הפנימית נשארת ריקה, אפילו כשיש הישגים חיצוניים.
לדוגמה, אדם יכול להצליח בקריירה או להיראות טוב, אבל עדיין ירגיש רע - כי ההצלחה הזו לא מספיקה כדי לשכנע אותו שהוא באמת שווה. הוא תמיד יחשוש לאבד את זה. לכן, הרצון להיות שווה הוא מקור משמעותי לדיכאון, חוסר שקט פנימי ופחדים.
מה הפתרון האמיתי לפי אליעד?
הפתרון שאליעד מציע הוא לשאול שאלה אחרת לגמרי: למה אני רוצה להרגיש שווה? ואחר כך: מה זה בכלל אומר להיות שווה?
השאלות האלו מפרקות את המערכת מבפנים. ברגע שאתה שואל מה זה אומר "שווה", אתה מגלה שאין לזה תשובה אחת - זה משהו יחסי, שרירותי, משתנה בהתאם לזמן, לסביבה, לסטנדרטים. וכשאתה שואל למה אתה בכלל רוצה את זה - אתה מתחיל לזהות את השורשים של האמונה, ואז יש לך את האפשרות לבחור מחדש.
אליעד גם מזכיר שלפעמים הדרך לצאת מהשקר, היא פשוט להבין שאין שום דבר שאתה חייב להרגיש. אתה לא חייב לאהוב את עצמך, לא חייב להרגיש שווה, לא חייב להיות מאושר. אתה פשוט קיים - וזה בסדר. משם, יכול להיווצר משהו אמיתי.
למה זה כל כך קשה להפסיק לרצות להרגיש שווה?
התשובה, לפי אליעד, היא שהרצון הזה משולב במבנה הזהות של האדם. מאז הילדות הוא שמע משפטים כמו "אתה צריך להיות מישהו", "אתה צריך להצליח", "תתאמץ כדי שתהיה...
- מה זה אומר להיות שווה?
- איך משתחררים מהצורך להרגיש שווה?
- למה אנחנו נכנסים לדמויות?
- איך לזהות מתי אתה משחק דמות?
- מה הקשר בין שוויון עצמי לבין דיכאון?
- איך לעצור את הצורך להיות שווה בעיני אחרים?
מהן הדמויות השונות שאנחנו בוחרים להיות?
השיחה נוגעת בשאלות של זהות עצמית, תחושת שייכות, והמאבק הפנימי בין הרצון להרגיש "שווה" לבין התחושות שמייצרות דימויים שונים של "לא שווה". זהו תהליך שבו כל אדם בוחר באופן מודע או לא מודע דמויות ותגובות כדי להתמודד עם האתגרים הרגשיים והחברתיים שהוא נתקל בהם. השיחה עוסקת במאבק בין תחושת השוויון לתחושת חוסר השוויון, וההבנה שעל האדם להיות קשוב לעצמו כדי לא להיסחף אחרי הדימויים החברתיים שמועברים אליו דרך האופנים בהם הוא מגיב לעולם.
בהמשך, נשאלת השאלה - האם כל אדם חייב להרגיש שווה כדי לחיות חיים מלאים? האם יש צורך במאבק תמידי על תחושת שוויון או שניתן להתנהל אחרת?
מה הקשר בין דמויות לבין התחושות האישיות שלנו?
אליעד כהן מדבר על הבחירה להיות בדמות מסוימת שנראית על פי הכללים החברתיים כ"נכונה", או בחירה אחרת, שהיא אולי פחות מקובלת אך אותנטית יותר. לעיתים קרובות, אנו בוחרים דמות כדי להרגיש שאנחנו "שווים" בעיני אחרים, אבל זו דמות שנכפתה עלינו. השאלה היא אם אנחנו יכולים להפסיק את המשחק הזה של "לשחק דמות" ולחיות את החיים מתוך כנות פנימית.
המחשבה שמנחה את השיחה היא ההבנה שאדם לא צריך להיות כל הזמן "בדמות", אלא הוא יכול להרגיש שווה גם כאשר הוא לא מיישם את הציפיות החברתיות עליו. הבחירה אם להיות בדמות או לא היא בחירה אישית.
איך למצוא את האמת האישית שלך?
הדיון עוסק גם בשאלת האמת האישית של כל אדם. האמת הזו לא תמיד מתיישבת עם הציפיות החברתיות או עם התחושות המולדות של כל אדם. הדרך להרגיש שלם עם עצמך היא לא בהכרח הדרך של החברה או של מה שנראה "נכון". כל אדם צריך להבין את מקור האמונות שמובילות אותו לחפש תחושת שוויון, ולא תמיד להסתמך על הדימויים החיצוניים שמוכתבים לו.
ההבנה שעצם הרצון להרגיש שווה לעיתים מבוסס על האמונות החברתיות ולא על הרצון הפנימי הייחודי, היא תהליך של פיתוח עצמי ושחרור מהתניות חיצוניות.
מהם האתגרים בתהליך הזה?
בתוך כל זה, נוגע אליעד גם בבעיה של חיפוש אחר "תשובות נכונות" ומבנה חשיבה מסודר, שלעתים מחבל ביכולת להתבונן פנימה ולהבין את הרגשות האמיתיים של האדם. לעיתים...
השיחה נוגעת בשאלות של זהות עצמית, תחושת שייכות, והמאבק הפנימי בין הרצון להרגיש "שווה" לבין התחושות שמייצרות דימויים שונים של "לא שווה". זהו תהליך שבו כל אדם בוחר באופן מודע או לא מודע דמויות ותגובות כדי להתמודד עם האתגרים הרגשיים והחברתיים שהוא נתקל בהם. השיחה עוסקת במאבק בין תחושת השוויון לתחושת חוסר השוויון, וההבנה שעל האדם להיות קשוב לעצמו כדי לא להיסחף אחרי הדימויים החברתיים שמועברים אליו דרך האופנים בהם הוא מגיב לעולם.
בהמשך, נשאלת השאלה - האם כל אדם חייב להרגיש שווה כדי לחיות חיים מלאים? האם יש צורך במאבק תמידי על תחושת שוויון או שניתן להתנהל אחרת?
מה הקשר בין דמויות לבין התחושות האישיות שלנו?
אליעד כהן מדבר על הבחירה להיות בדמות מסוימת שנראית על פי הכללים החברתיים כ"נכונה", או בחירה אחרת, שהיא אולי פחות מקובלת אך אותנטית יותר. לעיתים קרובות, אנו בוחרים דמות כדי להרגיש שאנחנו "שווים" בעיני אחרים, אבל זו דמות שנכפתה עלינו. השאלה היא אם אנחנו יכולים להפסיק את המשחק הזה של "לשחק דמות" ולחיות את החיים מתוך כנות פנימית.
המחשבה שמנחה את השיחה היא ההבנה שאדם לא צריך להיות כל הזמן "בדמות", אלא הוא יכול להרגיש שווה גם כאשר הוא לא מיישם את הציפיות החברתיות עליו. הבחירה אם להיות בדמות או לא היא בחירה אישית.
איך למצוא את האמת האישית שלך?
הדיון עוסק גם בשאלת האמת האישית של כל אדם. האמת הזו לא תמיד מתיישבת עם הציפיות החברתיות או עם התחושות המולדות של כל אדם. הדרך להרגיש שלם עם עצמך היא לא בהכרח הדרך של החברה או של מה שנראה "נכון". כל אדם צריך להבין את מקור האמונות שמובילות אותו לחפש תחושת שוויון, ולא תמיד להסתמך על הדימויים החיצוניים שמוכתבים לו.
ההבנה שעצם הרצון להרגיש שווה לעיתים מבוסס על האמונות החברתיות ולא על הרצון הפנימי הייחודי, היא תהליך של פיתוח עצמי ושחרור מהתניות חיצוניות.
מהם האתגרים בתהליך הזה?
בתוך כל זה, נוגע אליעד גם בבעיה של חיפוש אחר "תשובות נכונות" ומבנה חשיבה מסודר, שלעתים מחבל ביכולת להתבונן פנימה ולהבין את הרגשות האמיתיים של האדם. לעיתים...
- התחושות האישיות שלנו ומהותן
- איך להיות אותנטי
- מהו שוויון אישי?
- האם אפשר להיות שלם בלי להרגיש שווה?
- האם חשוב להרגיש שווה כל הזמן?
050-3331-331