תכלית החיים / מטרה - מי מחפש מטרה? מי לא צריך מטרה? מי לא צריך תכלית לחיים? שעמום, ניהול זמן מי מחפש מטרה? ומי אינו צריך מטרה? מהי תכלית החיים? למה לחיות? וממה נובע הרצון למצוא תכלית לחיים? לכל דבר בעולם יש תכלית. האדם מנהל את חייו לפי תכליות ומטרות שונות. כל דבר שמתרחש, מתרחש למען תכלית מסוימת. האדם כל הזמן מחפש מטרה. האדם מחפש סיבה לקום בבוקר. האדם מחפש תכלית כלשהי לחיים שלו. האדם מחפש מטרה כלשהי לנוע לכיוונה. מדוע האדם מחפש תכלית? תשובה: כדי להרגיש טוב. התכלית יוצרת עבור האדם משמעות טובה לקיומו / למציאות. האדם מחפש תכלית ומטרה כדי להרגיש טוב. האדם לא רוצה להרגיש שהוא סתם חי ללא סיבה. כאשר אין לאדם תכלית הוא מרגיש שעמום. ולכן האדם מחפש תכלית כלשהי כדי ליצור משמעות לחייו. שאלה להתבוננות: מהי התכלית הסופית של כל התכליות / מטרות / יעדים? בסופו של דבר מה זה משנה מה קורה? מהי התכלית הסופית של כל התכליות? התכלית והמטרה גורמת לאדם להרגיש טוב. מי אינו מחפש מטרה? תשובה: מי שטוב לו. ככל שטוב יותר לאדם, כך הוא פחות מחפש סיבה / תכלית למה לעשות את מה שהוא עושה. כאשר האדם מרגיש שהוא מתאמץ / נאבק וכיוב, הוא מחפש תכלית שלשמה הוא יסכים להתאמץ. התכלית ממתיקה את המאמץ ואת הקושי. כאשר רע לאדם והוא צריך להתמודד עם קושי, הוא מחפש תכלית שלשמה הוא יתאמץ. לעומת זאת, כאשר טוב לאדם והוא נהנה ומרגיש טוב, הוא אינו מחפש תכלית. כאשר האדם מרגיש טוב, מה אכפת לו מה התכלית?! העיקר שהוא מרגיש טוב. התכלית מטרתה לגרום לאדם להרגיש טוב. מי אינו מחפש תכלית ומטרה כלשהי בכלל? תשובה: מי שהגיע אל התכלית הסופית. לכל תכלית יש תכלית וכל מטרה מקדמת את האדם אל מטרה אחרת גדולה ממנה. מהי התכלית הסופית, מהי המטרה הסופית, מה יוצא מכל המאמץ בסופו של דבר? כאשר האדם חוקר את הנושא הזה, בסופו של דבר הוא מגלה מהי התכלית הסופית. כאשר האדם מגלה מהי התכלית הסופית ומגיע אליה, אדם כזה מפסיק לחפש תכלית. כאשר האדם מגיע לתכלית הסופית, הוא כבר אינו צריך תכלית כדי להרגיש טוב, משום שהוא כבר השיג את התכלית הסופית של כל התכליות. כאשר האדם משיג את התכלית הסופית, הדבר הזה גורם לו לחוות שלמות של טוב אמיתי. כאשר האדם חווה טוב אמיתי הוא כבר אינו מחפש תכלית כלשהי. כי העיקר שטוב לו באמת. כאשר יש לאדם שכל אמיתי = רואה את האמת האובייקטיבית = הרצון הופך לשלם = מרגיש טוב באמת = אינו מחפש תכלית / תמיד נמצא בתכלית.

תכלית הידיעה - מהי תכלית הידיעה? מהי ידיעה שלמה? איך להגיע לתכלית הידיעה? פילוסופיה. לוגיקה. מהי מהותה של תכלית הידיעה והידיעה השלמה? תכלית הידיעה = שלמות הידיעה. לדעת דבר בשלמות = תכלית הידיעה של הדבר. הקדמה: כל ידיעה מתחלקת ל 3 גורמים. היודע את הידיעה. הדבר שאותו יודעים. והידיעה שמחברת בין ... הרצון שמחבר את הרוצה ואת הדבר שאותו הוא רוצה. כל 3 הגורמים הנל של כל ידיעה כנל, הם כולם מהות אחת. היודע + הידיעה + הדבר הידוע, שלושתם נמצאים בתוך המציאות שמכילה את שלושתם. המציאות מהווה גם את היודע, גם את הדבר שיודעים וגם את הידיעה שמחברת אותם. ונחזור לעניין תכלית הידיעה: כדי לדעת את הדבר בשלמות, יש לדעת את המהות האמיתית שלו. כדי לדעת את המהות של הדבר בשלמות, יש להיות הדבר עצמו. כי רק הדבר עצמו יודע את עצמו בשלמות. לדעת את המהות של דבר בשלמות = לדעת את המהות של הדבר, המהות שמאחדת את היודע ואת הידוע. כי כאשר יודעים את הדבר בשלמות, יודעים את המהות. והמהות של היודע ושל הידיעה ושל הדבר שאותו יודעים היא אחדות גמורה. ולכן תכלית הידיעה שלא נדע. ידיעה שלמה = שהידיעה לא תהיה נפרדת וחיצונית מהאדם, אלא שהדבר שאותו יודעים יהיה המהות של היודע = ידיעה עצמית. ידיעה שלמה = שלא יהיה הבדל בין היודע לבין הדבר שאותו יודעים, אלא שתהיה אחדות ביניהם. כאשר יש אחדות, זאת כבר לא ידיעה שכלית, אלא הוויה רגשית = אחדות שלמה. ואיך מגיעים לתכלית הידיעה והידיעה השלמה? על ידי הסתכלות אל השורש וחיפוש המהות של כל דבר. כל הדברים כולם מקושרים זה לזה באחדות גמורה מצד המהות שלהם. בשורש של המציאות, גם זה שיודע וגם הדבר שאותו הוא יודע, וגם הידיעה עצמה, הם שלושתם דבר אחד. כאשר האדם מסתכל תמיד אל השורש של כל דבר, על ידי זה המהות שלו מתאחדת עם כל הדברים = הופך להיות אחד עם כל הדברים = תכלית הידיעה שלא נדע כנל. רק נבהיר ונוסיף, כי לתכלית הידיעה יש גם רבדים נוספים. תכלית הידיעה = ידיעת מהות האין סוף = ידיעת שורש כל הידיעות כולן, שהיא מהותה של המציאות, מהות האין סוף. תכלית הידיעה = התאחדות של האדם עם המציאות = התודעה של האדם תופסת את עצמה כמו המציאות עצמה = האדם מסתכל על המציאות דרך העיניים של המציאות. תכלית הידיעה = לדעת את הכל = לדעת את המהות של דבר אחד = לדעת את הכל. כי במהות הכל אחד. תכלית הידיעה = שלמות שאין שלמות אחריה, כי אי אפשר לדעת יותר. תכלית הידיעה = וודאות מוחלטת. כי אם יש אפשרות של ספק, הרי שזו אינה ידיעה שלמה. תכלית הידיעה = ידיעת האמת הבלתי תלויה, שאי אפשר שלא לדעת אותה, אלא רק צריך להבין את השורש של מה שכבר יודעים. היבט נוסף: תכלית הידיעה היא אשר לא נדע. לדעת משהו = להיות מסוגל להגדיר אותו ולהבדיל אותו מדברים אחרים. הגדרה = גדר ... תחימה של הדבר מדברים אחרים. ההגדרה של הדבר מבדילה אותו מדברים אחרים. כאשר מגיעים לשורש של הכל, הכל מתאחד, המהות של כל הדברים מתחברת לדבר אחד. ממילא לא ניתן לדעת שום דבר בפני עצמו כמשהו ששונה ממשהו אחר. כאשר ... / לתחום אותו / להכניס אותו לתוך מחשבה. השורש של הכל הוא האין סוף של הפוטנציאל האין סופי של המהות של המציאות, שהיא מהווה את הכל. כאשר האדם מגיע אל השורש שהוא האין סוף, ממילא לא ניתן לדעת כלום, ...

מוות / משמעות החיים - כיצד המוות הופך את החיים לטובים יותר? מהי תכלית החיים? מוות. חיים. כיצד המוות הופך את החיים לטובים יותר? כיצד זה שאדם זוכר שבסוף גופו ימות, כיצד זה עצמו אמור לגרום לו לחיות טוב יותר? המוות גורם לאדם להתמקד במהות ולא בחיצוניות. זיכרון של המוות מאפשר לאדם להסיר מעצמו את התלות הרגשית שלו בצורה החיצונית של החיים ולהתמקד יותר במהות של החיים. שאלה: מה עדיף לקנות, חולצה שמחזיקה זמן רק יום אחד, או חולצה שמחזיקה זמן שנה? המחיר אותו המחיר, אותו ... שאי אפשר שיאבד לו. כאשר האדם מבין שהגוף אינו נצחי, זה מעביר את המחשבה שלו אל התודעה הפנימית, שהיא המהות הפנימית יותר של האדם. לדוגמה: אדם שמקור ההנאה היחיד שלו הוא הגוף + האדם יודע כי בעוד כמה שנים ... של הגוף, מזכיר לאדם כי הגוף הוא רק תופעה חולפת. המוות של הגוף מזכיר לאדם כי הגוף הוא אינו התכלית וכי התכלית היא דבר פנימי יותר ונצחי יותר. מוות הגוף = מוות החיצוני = מוות הבגדים = מוות הדבר הזמני = המעטפת החיצונית. החיים של התודעה = חיים פנימיים = מהות = נצח. בשורה התחתונה: המוות של הגוף גורם לאדם להסתכל על המהות של החיים ולא על החיצוניות. בסופו של התהליך, כאשר האדם מגיע לחיבור מלא למהות שלו, אצל אדם כזה המוות של הגוף הוא בדיוק כמו להחליף חולצה ולעבור מחדר אחד לחדר אחר. ומי שדוחף את האדם לחיפוש העצמי של המהות, זהו המוות. המוות מזכיר לאדם כי החיים של הגוף הם אינם התכלית, מאחר שהגוף בכל מקרה ימות. המוות של הגוף קורא לאדם לחפש תכלית אחרת שאינה הגוף עצמו. הרגשת הטוב הפנימי של התודעה = תכלית הפנימית = חיבור לטוב שבמציאות = חיבור למהות המאחדת של המציאות שהופכת את הכל לטוב אמיתי מצד עצמו. המוות = עוזר לאדם לחיות טוב יותר, על ידי זה שהוא מקרב אותו אל המהות.

מוות / חיים / תכלית החיים - מהן המסקנות ממפגש עם אדם מת? מפגש עם אדם מת, היה מכניס את האדם החי לפרופורציות ולהתבוננות מחודשת על החיים עצמם. מפגש עם אדם מת, היה מלמד את האדם שהתכלית של החיים היא אינה החיים עצמם, כי הרי בסופו של דבר הגוף מת. לא יתכן שהתכלית תהיה דבר שסופו ידוע מראש. לא הגיוני להתאמץ כדי להשיג דבר שמראש האדם יודע שיילקח ממנו. בתחנה הסופית לוקחים ... וזאת למרות שמצד האמת הוא אינו יכול למות, אלא מקסימום להתעורר. מפגש עם אדם מת היה גורם לאדם להבין שהתכלית של החיים היא אינה החיים עצמם, אלא חוויית הטוב של המציאות עצמה והחיים כחלק ממנה. הדבר החשוב ביותר בחיים, הוא איך האדם חי את החיים ולא כמה זמן האדם חי אותם. לחיות טוב באמת = ליהנות מכל רגע בשלמות. ליהנות מכל רגע בשלמות = ליהנות מהרובד הפנימי ביותר של המציאות, הרובד הנצחי שלעולם לא ימות. כל דבר שהוא זמני, הרי שהוא אינו התכלית. כל דבר שהוא תלוי בדבר כלשהו, הרי שהוא אינו התכלית. חבל להשקיע מאמץ להשיג דבר שאינו נצחי. הדבר הנצחי היחיד הוא הדבר הפנימי ביותר בתוך התודעה של האדם, הדבר ... אלו רק מצבים שונים של המציאות, לא יותר מכך. מוות = מציאות אחרת זהה לחלוטין לזו של החיים. מצד המהות עצמה של המציאות, כל מציאות באשר היא זהה לכל מציאות אחרת. התכלית של החיים היא ההתחברות למהות האמיתית ולטוב האמיתי של המציאות שאינו תלוי בצורה החיצונית שלה. אם הטוב של האדם נובע מדברים זמניים שאינם נצחיים, ... מסתכל על החיים ועל המוות בצורה כזו, ממילא הוא גם מסתכל על כל שאר המציאות בצורה כזו, דהיינו, מתחבר לתכלית האמיתית ולטוב האמיתי שנמצא בכל דבר. כי מהצד של המציאות הכל טוב תמיד. אם תסתכל על עצמך דרך העיניים ...

תכלית החיים - האם יש או אין תכלית לחיים? ואם יש, אז מהי? מהי תכלית החיים? האם לחיים יש בכלל תכלית? ואם כן, מהי תכלית החיים? ואם לא, אז מה בכל זאת משמעות החיים? ומי שיתבונן בעניין יראה, שיש כאן רק שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שיש לחיים תכלית, והאפשרות השנייה היא שאין ... היטב בעניין, נראה שיש כאן רק אפשרות אחת, ושאין כאן שום שאלה כלל. ולצורך העניין נצא מנקודת הנחה שיש תכלית לחיים. ועכשיו ננסה להבין מהי תכלית החיים. ובטרם ננסה להבין מהי תכלית החיים, ננסה להבין את המשמעות של נקודת ההנחה שיש משמעות לחיים. ואם נתבונן היטב בעניין נראה, כי אם נאמר שיש תכלית לחיים, המשמעות של כך היא, שלחיים יש מטרה מסוימת, דהיינו, שהאדם צריך להגיע למטרה כלשהי, ושהעולם צריך להגיע למטרה כלשהי, ושלכל ... ונחדד את השאלה ונשאל, האם כאשר האדם מגיע אל המטרה שלו, האם גם אז הוא שואל את עצמו מה התכלית של החיים ושל הקיום? ונניח שכל העולם כולו יהיה מושלם ויגיע לתכלית כלשהי, ומה תהיה תכלית קיומו של העולם במצב כזה? וברגע שהאדם מגיע אל השלמות שלו, בהנחה שיש כזו, מה אז תכלית חייו? ולכאורה יש כאן שתי אפשרויות. והאפשרות הראשונה היא, שלתכלית אין סוף, זא תמיד יש תכלית אחרת להשיג, עד אין ... לשום דבר. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי אם נאמר שלחיים יש תכלית, אבל התכלית הזאת לעולם לא נגמרת, הרי שהמשמעות היא, שלחיים אין תכלית אמיתית. משום, שתכלית פירושו, שמגיעים למטרה כלשהי. ואם המטרה נמצאת בנקודת אין סוף, הרי שכל ... רחוקות ממנה באופן שווה, וממילא כל הדברים טובים באותה המידה. ובנוסף, אם נאמר שהתכלית היא ללא סוף, הרי שאין משמעות אמיתית לתכלית כזאת. כי הדבר דומה לאדם שיאמר שיש תכלית בלעשות דבר שלא משיג שום תכלית סופית. ואם התכלית אין לה סוף, הרי שכבר אין לה שום משמעות כלל, ואכ הכל טוב באותה המידה, כי התכלית הסופית חסרת משמעות. אך מצד שני, אפשר לומר גם שלחיים יש תכלית, והתכלית היא להגיע למצב מושלם, שהוא התכלית, ושבו לא שואלים ... מהי התכלית. וכיצד מצב כזה יכול להתקיים? אז כפי שכבר ביארתי, מי שטוב לו, לא מחפש תכלית. והתכלית והסיבה והמשמעות והשכל, כולם הם אמצעים לגרום לאדם להרגיש טוב. ומי שטוב לו באמת, הוא חי בהרמוניה עם המציאות, וטוב לו גם בלי תכלית ובלי סיבה ובלי שכל. ותכלית החיים, היא להגיע למצב שבו האדם ירגיש ככ טוב, עד שהוא לא יחפש יותר תכלית לחיים. כי מאחר שככ טוב לאדם, ממילא הוא יכול ליהנות גם בלי תכלית וגם בלי שכל. כי התכלית והמטרה עוזרים ... שלה. ומאחר שהמציאות לא מוגבלת להשיג את המטרה שלה בפחות מרגע, ומאחר שבכל זאת המציאות עושה דברים שונים, הרי שהמשמעות של זה היא, שהמציאות משיגה את המטרה שלה תמיד ובכל מצב. זא שהמציאות היא נקודת השלמות, שבה כל דבר ... והאדם הוא זה שרוצה להתקרב אל השלמות הזאת של המציאות. ונמצא אם כן, כי אפשר לומר שלחיים יש תכלית, ושתכלית החיים היא, שהאדם יתחבר למציאות בצורה ככ חזקה, עד שהוא יראה את הטוב ואת השלמות שיש בכל דבר, עד שהוא יגיע למצב שבכל רגע ורגע הוא יחווה את השלמות של התכלית הסופית, עד שהוא לא יחפש תכלית לחייו כלל, מאחר שכבר טוב לו תמיד. ועכשיו ננסה להתבונן על האפשרות השנייה, והיא, שלחיים אין כל תכלית. ואם נסתכל ... תכלית, אכ האם יש תכלית כלשהי לדבר כלשהו? ואם נאמר שיש תכלית כלשהי לדבר כלשהו, נבין מיד, שאם אין תכלית לחיים כמכלול, הרי שאין משמעות אמיתית לתכליות הקטנות יותר שיש בתוך התהליך. כי אם אין תכלית ומטרה סופית שצריך להגיע אליה בסוף, הרי שאין משמעות למטרות שהן חלקים שונים של התהליך, כי התהליך כולו חסר מטרה. וזה בעצם אומר שאם לחיים אין תכלית, אז לשום דבר בחיים אין תכלית. ועכשיו נתבונן בעניין ונראה, שאם לשום דבר בחיים אין תכלית, המשמעות של כך היא, שלכל דבר בחיים יש את אותה המשמעות. כי אם אין שום תכלית לשום דבר, הרי שהכל טוב באותה המידה ולהכל יש את אותה המשמעות. כי המשמעות של הדברים, נוצרת מהתכלית שהם משיגים. ואם משהו משיג את המטרה, הרי שיש לו משמעות טובה ולהפך. ואם לחיים אין שום תכלית ושום מטרה, הרי שהכל טוב תמיד. ורע יכול להיות, רק כאשר יש ... כל הדברים זהה, אם אין תכלית לשום דבר. ואם נאמר שיש לכל דבר תכלית, הרי שאם אין תכלית סופית, המשמעות היא שאין תכלית לשום דבר, ואם יש תכלית סופית, הרי שהתכלית היא להגיע למצב שבו האדם כבר לא מחפש את התכלית, מחמת שהוא רואה את התכלית שיש בכל דבר. ונחדד: כי אם יש תכלית לחיים, גם אז אפשר לשאול, האם יש תכלית לכל דבר או שלא. ואם נאמר שלכל דבר בעולם יש תכלית ויש ... שוב פעם יש תכלית בכל דבר. ואם נאמר שאין סיבה מדוע דברים מסוימים רחוקים יותר או פחות מהתכלית, הרי שהמשמעות של זה היא, שלא לכל דבר יש תכלית. ואם יש דברים שקיומם אפשרי ללא תכלית, הרי שכבר אין משמעות לתכלית כלשהי. כי אם אפשר להיות קיים בלי תכלית כלל, הרי שאין שום משמעות להשגת תכלית, כי אפשרי להתקיים גם בלי תכלית. כך שזה אומר שאם יש תכלית לחיים, אז על כורחך לומר שיש תכלית לכל דבר. כי אם אין תכלית לכל דבר, אז ממילא כבר לא חשובה התכלית של החיים. ואם יש תכלית לכל דבר, הרי שיש סיבה מדוע דברים מסוימים רחוקים מהתכלית שלהם, ואכ התכלית נמצאת בכל דבר, ... מכל הנל עולה מסקנה אחת, והיא שבכל דרך רעיונית שבה נלך, נגיע לאותה הנקודה. והמסקנה של כל הנל היא, שהתכלית של החיים, היא שהאדם יגיע למצב שבו הוא יבין את המציאות, יסתכל עליה מנקודת מבטה שלה, יצליח לחיות איתה בהרמוניה וליהנות ...

אלוהים - חלק 9 - כל יכול + משגיח + עושה את מעשיו למען תכלית וסיבה?! טיעון: אלוהים אחראי לכל דבר שקורה + אלוהים הוא כל יכול + אלוהים לא עושה שום דבר בלי ...

מהי תכלית הבריאה? להתקרב / להתרחק מהבורא? אולי אין תכלית? טיעון: תכלית הבריאה היא להתקרב לבורא ולחזור להיות באחדות עם הבורא. הסבר: הבורא הוא השלמות. וכל דבר שהוא נפרד מהבורא, הוא חסר את השלמות. וכדי להגיע אל השלמות, יש להתחבר אל הבורא. סוף טיעון. הפרכה: אילו תכלית הבריאה הייתה כדי להתקרב לבורא, אז ממילא הבורא לא היה בורא את הבריאה. אילו תכלית הבריאה היא להיות באחדות עם הבורא, הבורא היה יכול שלא לברוא את הבריאה ולהשאיר את הכל באחדות עם עצמו, ואז ממילא לא היה חסר דבר. אז מהי תכלית הבריאה? תשובות אפשריות: 1 - אין תכלית לבריאה. הבריאה היא היוצא מן הכלל. דהיינו, גם אם לכל דבר יש תכלית, לבריאה עצמה אין תכלית כלשהי. 2 - איננו מבינים את תכלית הבריאה. 3 - תכלית הבריאה היא להתרחק מהבורא. הוכחה: הבריאה עצמה. מכך שיש בריאה ניתן להבין שהבורא עצמו רצה שתהיה ישות נפרדת ממנו. ולכן, לחזור להתאחד עם הבורא, זה נגד רצון הבורא, כי אחרת הוא לא היה בורא את הבריאה. נשאל: למה שתכלית הבריאה תהיה להתרחק מהבורא? נשיב: 1 - איננו מבינים את התכלית, אך זו התכלית וניתן להבין אותה מעצם תהליך הבריאה. 2 - הבורא הוא שיא החוסר שלמות. לבורא היה רע. ומשום כך הבורא ברא את הבריאה, כדי שיהיה מישהו אחר שהוא אינו אלוהים ושיהיה לו טוב. זא תכלית הבריאה היא להתרחק מהבורא, כדי להגשים את רצונו של אלוהים בבריאה שנפרדת ממנו.

האם יש תכלית לבריאה? ומהי התכלית של התכלית עצמה? טיעון: לכל תהליך בעולם יש תכלית. ומכך ניתן להסיק כי גם לבריאה כולה יש תכלית. סוף טיעון. הפרכה: ראשית לא ניתן להוכיח כי אין יוצא מן הכלל. יכול להיות שלכל דבר יש תכלית, אך לעולם כולו אין תכלית. בנוסף, נשאל את השאלה הפשוטה, מדוע התכלית עצמה קיימת? דהיינו, מהי הסיבה שבגללה התכלית עצמה קיימת? או במילים אחרות, מהי הסיבה שבגללה קיימת תכלית כלשהי? אם נאמר שאין סיבה ותכלית לכך שיש תכלית כלשהי, הרי שאין סיבה לשום דבר. ואם נאמר שיש תכלית וסיבה לכל דבר, אז תמיד נמשיך לשאול, מהי הסיבה שבגללה קיימת סיבה כלשהי? ומהי התכלית שלשמה קיימת תכלית כלשהי? מסקנה אפשרית: איננו מבינים את תכלית הבריאה והאם בכלל יש תכלית, וממילא לא ניתן לשאול מהי התכלית וכולי.

לדעת / השכל האנושי - מהו המקסימום שהשכל האנושי יכול לדעת? מהי תכלית הידיעה? שכל. גבולות השכל. לדעת הכל. מהו המקסימום שהשכל האנושי יכול לדעת? תשובה: המקסימום שהאני והשכל של האדם יכול לדעת, זה את המהות של האני עצמו. הסבר: ניקח כל ידיעה באשר היא שאותה יודע האדם. נשאל: מי יודע את הידיעה הזאת? תשובה: ... כדי שיהיה ניתן לדעת אותו. ומאחר שכל הידיעות שאותן יכול לדעת האני נמצאות ונובעות מתוך האני, הרי שלהבין את המהות הפנימית ואת השורש של האני, כולל בתוכו את כל מה שהאדם יכול לדעת. כאשר האדם מבין את המהות של האני, הרי שהוא בעצם מבין את השורש שממנו מגיעות כל התשובות וכל המידע שמספק האני. ולכן הבנת המהות של האני = ידיעת כל מה שהאני יכול לדעת. ומדוע ככ קשה לאדם להבין את מהות האני? משום שכדי להבין את מהות האני, יש צורך להכניס לתוך האני את עצמו. הסבר: קיימת מהות X. המהות ה X מהווה את האני + את המחשבה שאותה חושב האני + את כל מה שקיים. המהות של האני מקיפה את האני עצמו. המהות של האני מקיפה את המחשבה עצמה. המחשבה היא חלק ונגזרת של המהות של עצמה. המהות של המחשבה מקיפה את המחשבה ולכן קשה להכניס לתוך המחשבה את המהות של עצמה. מאותה הסיבה קשה לאני להכניס אל תוך מחשבה את המהות של עצמו. כי זה לנסות להכניס את האני אל תוך מחשבה ואל תוך עצמו. אז איך בכל זאת אפשר ... אני? תשובה: על ידי שמקרבים את השכל עד לנקודה הסופית שלו, על ידי זה הוא מתחיל להבין קצת מהי המהות של האני. פירוש: ככל שהאדם מעמיק יותר בשכלו להבין את המציאות בכלל, כך השכל של האדם נהיה גדול יותר. ... מבין יותר ויותר דברים, עד שהאדם מגיע לנקודה שבה הוא אינו יכול לדעת שום דבר נוסף, מלבד לדעת את המהות של האני שלו. כאשר האדם יודע כבר את הכל והדבר האחרון שאותו הוא אינו יודע, הוא את עצמם המהות של עצמו, על ידי זה השכל של האדם עושה מאמץ לפרוץ אל מחוץ לגבולות של עצמו. וכאשר זה קורה, אז השכל של האדם מבין קצת את המהות של עצמו. ברגע שהאדם מבין את המהות של עצמו, זה בעצם הרגע שבו הוא יודע את כל מה שניתן לדעת. לאחר מכן, גם אחרי שהוא כבר ... יכול לדעת יותר. רק שאחר כך הידיעה היא מסוג שונה. הסבר: כפי שכבר ביארתי, האדם אינו יכול לדעת את המהות של עצמו בשלמות מלאה, מאחר שזה לנסות להכניס אין סוף לתוך סוף של מחשבה. יחד עם זאת, האדם יכול ... רגש / הוויה עצמית וכולי. ומשום שזורק ידיעה חלקית ממילא ניתן לדעת יותר. גם אחרי שהאדם כבר הבין את המהות של עצמו, מאחר שהידיעה אינה שלמה לחלוטין, ממילא הוא כל הזמן מנסה להבין יותר את המהות העצמית שלו. ואז בכל פעם האדם מבין עוד קצת, את אותו הדבר שהוא כבר הבין קודם. זא לא מדובר כאן על ידיעה חדשה / שונה מהידיעה הקודמת. הידיעה החדשה זהה לחלוטין לידיעה הקודמת. אין שום הבדל בין המהות של הידיעה הקודמת לבין המהות של הידיעה החדשה. ההבדל הוא רק בעומק / בתחושה / בחוויה של הידיעה, אך אין דרך למצוא שום הבדל שכלי כלשהו בין הידיעה הקודמת לידיעה החדשה. סיכום: השורש לכל הידע של האדם נמצא בתוך האני של עצמו. הבנת מהות האני, היא בעצם השורש לדעת את כל מה שניתן לדעת. להבין את מהות האני = לראות את התמונה המלאה על האני = להסתכל על האני מבחוץ = להכניס את האני אל תוך ...

תכלית החיים - האם יש או אין תכלית לכל דבר? האם יש תכלית לחיים? בהמשך למה שביארתי במאמר תכלית החיים - האם יש או אין תכלית לחיים? ואם יש, אז מהי?, נבאר עוד את העניין בצורה הבאה: מי שיתבונן בעניין יראה, כי יש 3 אפשרויות. אפשרות אחת היא שלכל דבר בעולם יש תכלית. אפשרות שנייה היא שלשום דבר בעולם אין תכלית. ואפשרות שלישית היא, שלחלק מהדברים בעולם יש תכלית ולחלק מהדברים בעולם אין תכלית. וכדי לפתור בעיה, לשם כך צריך לצמצם את האפשרויות שלה. ולשם כך נצמצם את 3 האפשרויות שלנו ל2 אפשרויות בצורה הבאה: אם נאמר שלחלק מהדברים יש תכלית ולחלק מהדברים אין תכלית, נשאל את השאלה הבאה: האם יש תכלית וסיבה מדוע לחלק מהדברים יש תכלית ולחלק מהדברים אין תכלית? ואם נאמר שיש סיבה מדוע לחלק יש תכלית ומדוע לחלק אין תכלית, הרי שבעצם אמרנו שלכל דבר יש תכלית. ואם נאמר שאין תכלית וסיבה, מדוע יש דברים שיש להם תכלית ומדוע יש דברים שאין להם תכלית, הרי שהמשמעות היא שאין שום תכלית לשום דבר. כי לומר שיש לחלק מהדברים תכלית, פירושו שיש סיבה בנקודת ההתחלה של הדברים, שבגללה הדברים הם כפי מה שהם. ואם לחלק מהדברים אין סיבה. הרי ... באמת הייתה סיבה מדוע לחלק מהדברים יש ולחלק מהדברים אין סיבה. ואכ, לומר שלחלק מהדברים יש ולחלק אין סיבה, המשמעות היא שבנקודת ההתחלה נעשו דברים בלי סיבה, ואכ אין משמעות לסיבה כלשהי בנקודת ההתחלה. כי אם יש סיבה מדוע לחלק יש סיבה ולחלק אין סיבה, הרי שיש סיבה לכל ... אין סיבה, הרי שהאין סיבה, קודם לנתינת הסיבה לדברים, ואכ כל הסיבות של הדברים שיש להם סיבה, הן חסרות משמעות. ונוסיף להבהיר: אם נאמר שיש דברים שאין להם סיבה ויש דברים שיש להם סיבה, הרי שנשאל: מהי הסיבה שבגללה ... שיש סיבה גם לדברים שאין להם סיבה. ואם נאמר שאין סיבה מדוע יש דברים עם או בלי סיבה, הרי שהמשמעות היא שתהליך יצירת הדברים עם ובלי סיבה, הוא עצמו נעשה בלי שכל וסיבה. ואכ אין משמעות לסיבות שנוצרו בו. כי אם אין סיבה מדוע יש סיבה, אכ אין משמעות גם לסיבה עצמה. כי אם יש סיבה לכל הסיבות, הרי שיש משמעות לכל הסיבות. אבל אם אין סיבה לכל הסיבות, דהיינו, אם בנקודת ההתחלה אין סיבה מדוע לחלק מהדברים יש ולחלק מהדברים אין סיבה, הרי שיש אקראיות בנקודת ההתחלה ללא סיבה, ואכ אין משמעות ליצירת הסיבות עצמן. כי אם נאמר שאין סיבה מדוע חלק מהדברים יש וחלק מהדברים אין להם סיבה, המשמעות היא שבעצם הדברים יכולים להיות גם אחרת. ואם הדברים לא יכולים להיות אחרת, ואם בהכרח שלדברים האלו תהיה סיבה ... דבר, ו - 2 שאין סיבה לשום דבר. ואחרי שנשארנו עם 2 אפשרויות, עכשיו נראה שהן בעצם בעלות אותה המשמעות. כי אם יש סיבה לכל דבר ודבר, הרי שבכל דבר מושגת הסיבה הסופית, ואכ שום דבר הוא לא בעל משמעות יותר מאשר דבר אחר, ואכ אין באמת סיבה לשום דבר, כי כל דבר הוא הסיבה של עצמו. ואם נאמר שאין סיבה לשום דבר, אז גם אין משמעות לכל סיבה שהיא, ואז ממילא כל הדברים בעלי אותה המשמעות. ונמצא אם כן, שהסיבה של כל דבר, היא הדבר עצמו.