10:04ביקורתיות, ביקורת מוצלחת, איך לגרום למישהו להקשיב לך? איך לגרום למישהו לקבל ביקורת? NLP, איך לשכנע אנשים? ביקורת בונה, ביקורת הורסת, ביקורת אפקטיבית, ניהול עובדים, השפעה על אנשים
איך להעביר ביקורת בצורה שיקשיבו לה?
אחת השאלות החשובות שעולות בתחום השכנוע והתקשורת בין אנשים היא: איך אפשר להעביר ביקורת בצורה כזו שהאדם ששומע אותה באמת יקשיב ויקבל אותה, ולא יתנגד או ידחה אותה? אליעד כהן מציג גישה מעמיקה לסוגיה זו ומפרק אותה למרכיבים בסיסיים שמסייעים להבין מדוע אנשים מקבלים או דוחים ביקורת.
מדוע השאלה "איך להעביר ביקורת" זהה ל"איך לגרום למישהו לפעול"?
אליעד מסביר כי השאלה כיצד להעביר ביקורת באופן אפקטיבי היא למעשה אותה השאלה של "איך לגרום למישהו לעשות משהו?". כדי שמישהו יפעל, הוא צריך להאמין שהפעולה תוביל אותו למצב טוב יותר מהמצב הנוכחי. כלומר, אנשים זזים או משתנים רק כשהם חווים מצב של "יותר טוב" במקום אחר לעומת המצב הנוכחי. לכן, השאלה האמיתית היא כיצד לגרום לאדם להרגיש באופן ברור וחד משמעי שטוב לו יותר במקום החדש מאשר במקום שבו הוא נמצא כרגע.
מהם שני סוגי הביקורת, ואיך הם משפיעים על ההקשבה?
אליעד מחלק את הביקורת לשני סוגים מרכזיים:
מדוע ביקורת מחויבת יוצרת פרדוקס?
הפרדוקס הוא שכאשר הביקורת נאמרת בצורה מוחלטת ("אתה רע במאה אחוז!"), האדם אמנם מרגיש לחץ גדול להשתנות, אך בו - זמנית עשוי לבחור להתגונן ולא להאמין לביקורת בכלל, כדי לא להרגיש את תחושת הרע הקשה הנובעת ממנה. כלומר, הביקורת המחויבת יכולה להוביל לכך שהוא בכלל לא יקשיב, כי הוא יעדיף לא להאמין שאתה צודק לגביו.
מדוע ביקורת אפשרית לא תמיד יעילה?
מנגד, ביקורת אפשרית ("אולי אתה יכול לשנות") עשויה להישמע חלשה מדי, ולכן האדם יכול בקלות להתעלם ממנה. הוא לא מרגיש שהמצב הנוכחי כל כך רע, ולכן הוא לא מרגיש דחף חזק לשינוי. ביקורת כזו אינה מעוררת בו מספיק מוטיבציה, וכך היא לא מביאה לשינוי הרצוי.
איך קשורה דילמת הביקורת לשינוי הרגלים?
הנושא של ביקורת מתקשר באופן ישיר לשינוי הרגלים עצמיים. למשל, אם אדם רוצה להפסיק לעשן, הוא מבקר את עצמו ("העישון שלי רע"). אם הביקורת תהיה חזקה מדי ("אני ממש גרוע כי אני מעשן"), האדם ירגיש רע עם עצמו ולכן ידחה את המחשבה שהוא חייב להפסיק לעשן. מצד שני, אם הביקורת תהיה חלשה מדי ("זה לא כל כך נורא לעשן"), לא תהיה לו סיבה מספיק חזקה להפסיק. זהו פרדוקס שנמצא גם בביקורת עצמית.
האם יש דרך מוחלטת להעביר ביקורת שתתקבל בוודאות?
לפי אליעד, אין דרך או נוסחה מוחלטת שתמיד תעבוד ושתגרום לכל אחד לקבל ביקורת ולשנות את התנהגותו. הסיבה לכך היא שכל פעולה יכולה ליצור את התוצאה ההפוכה ממה שהתכוונו. למשל, אפילו במקרה קיצוני, אם אדם צמא במדבר ואתה מציע לו מים, ייתכן שהוא יסרב לשתות כי הוא ייפגע מעצם ההצעה ("אני יודע לבד איפה יש מים, לא צריך שתראה לי!"). כלומר, אין פעולה שטובה באופן מוחלט, ואין פעולה שרעה באופן מוחלט, כי כל פעולה עלולה להוביל לתוצאה ההפוכה מהרצויה.
אז איך בכל זאת אפשר לגרום למישהו להקשיב ולקבל ביקורת?
אליעד מסביר שהגישה האפקטיבית ביותר תהיה לשלב בין שני העולמות:
מדוע אין נוסחה אחת שעובדת תמיד בהעברת ביקורת?
אליעד מבהיר שהמציאות מורכבת ואין שום מהלך או נוסחה שתפעל באופן מוחלט. כל פעולה, ביקורת או ניסיון לשכנוע, יכולים לגרום לתוצאה הפוכה. לכן צריך תמיד למצוא את האיזון המדויק לפי האדם והסיטואציה הספציפית.
כיצד רעיון זה קשור לתובנה שאין הבדל מוחלט בין "יש" ל"אין"?
הדיון הזה מוביל לתובנה פילוסופית עמוקה יותר: בעצם אין הבדל מוחלט בין פעולה להימנעות מפעולה, כי כל דבר יכול לגרום לתוצאה הפוכה בדיוק באותה מידה. לפעמים שתיקה או הימנעות מביקורת יכולים להשיג תוצאה טובה יותר מביקורת מפורשת. אין "נכון" מוחלט או "לא נכון" מוחלט, כי המציאות תמיד מורכבת יותר מכל כלל פשוט.
איך אפשר ליישם את התובנות האלו בחיי היומיום?
אליעד מדגיש שהבנת המושגים "מחויב" ו"אפשרי" עוזרת לנו לנהל תקשורת טובה יותר, לשכנע אנשים בצורה יעילה יותר, וליצור מוטיבציה אמיתית לשינוי. אם מבינים לעומק את המנגנון הזה, ניתן לפתח דרכים מתוחכמות להעברת ביקורת בצורה שמייצרת שיתוף פעולה ולא התנגדות.
אחת השאלות החשובות שעולות בתחום השכנוע והתקשורת בין אנשים היא: איך אפשר להעביר ביקורת בצורה כזו שהאדם ששומע אותה באמת יקשיב ויקבל אותה, ולא יתנגד או ידחה אותה? אליעד כהן מציג גישה מעמיקה לסוגיה זו ומפרק אותה למרכיבים בסיסיים שמסייעים להבין מדוע אנשים מקבלים או דוחים ביקורת.
מדוע השאלה "איך להעביר ביקורת" זהה ל"איך לגרום למישהו לפעול"?
אליעד מסביר כי השאלה כיצד להעביר ביקורת באופן אפקטיבי היא למעשה אותה השאלה של "איך לגרום למישהו לעשות משהו?". כדי שמישהו יפעל, הוא צריך להאמין שהפעולה תוביל אותו למצב טוב יותר מהמצב הנוכחי. כלומר, אנשים זזים או משתנים רק כשהם חווים מצב של "יותר טוב" במקום אחר לעומת המצב הנוכחי. לכן, השאלה האמיתית היא כיצד לגרום לאדם להרגיש באופן ברור וחד משמעי שטוב לו יותר במקום החדש מאשר במקום שבו הוא נמצא כרגע.
מהם שני סוגי הביקורת, ואיך הם משפיעים על ההקשבה?
אליעד מחלק את הביקורת לשני סוגים מרכזיים:
-
ביקורת מחויבת:
זו ביקורת שנאמרת בצורה חד - משמעית וחזקה, למשל: "אתה חייב להשתנות, אתה הכי גרוע בעולם!" -
ביקורת אפשרית:
זו ביקורת רכה יותר, לא מחייבת, כמו "אתה אולי יכול להשתפר, אבל לא בטוח שאתה לגמרי טועה."
מדוע ביקורת מחויבת יוצרת פרדוקס?
הפרדוקס הוא שכאשר הביקורת נאמרת בצורה מוחלטת ("אתה רע במאה אחוז!"), האדם אמנם מרגיש לחץ גדול להשתנות, אך בו - זמנית עשוי לבחור להתגונן ולא להאמין לביקורת בכלל, כדי לא להרגיש את תחושת הרע הקשה הנובעת ממנה. כלומר, הביקורת המחויבת יכולה להוביל לכך שהוא בכלל לא יקשיב, כי הוא יעדיף לא להאמין שאתה צודק לגביו.
מדוע ביקורת אפשרית לא תמיד יעילה?
מנגד, ביקורת אפשרית ("אולי אתה יכול לשנות") עשויה להישמע חלשה מדי, ולכן האדם יכול בקלות להתעלם ממנה. הוא לא מרגיש שהמצב הנוכחי כל כך רע, ולכן הוא לא מרגיש דחף חזק לשינוי. ביקורת כזו אינה מעוררת בו מספיק מוטיבציה, וכך היא לא מביאה לשינוי הרצוי.
איך קשורה דילמת הביקורת לשינוי הרגלים?
הנושא של ביקורת מתקשר באופן ישיר לשינוי הרגלים עצמיים. למשל, אם אדם רוצה להפסיק לעשן, הוא מבקר את עצמו ("העישון שלי רע"). אם הביקורת תהיה חזקה מדי ("אני ממש גרוע כי אני מעשן"), האדם ירגיש רע עם עצמו ולכן ידחה את המחשבה שהוא חייב להפסיק לעשן. מצד שני, אם הביקורת תהיה חלשה מדי ("זה לא כל כך נורא לעשן"), לא תהיה לו סיבה מספיק חזקה להפסיק. זהו פרדוקס שנמצא גם בביקורת עצמית.
האם יש דרך מוחלטת להעביר ביקורת שתתקבל בוודאות?
לפי אליעד, אין דרך או נוסחה מוחלטת שתמיד תעבוד ושתגרום לכל אחד לקבל ביקורת ולשנות את התנהגותו. הסיבה לכך היא שכל פעולה יכולה ליצור את התוצאה ההפוכה ממה שהתכוונו. למשל, אפילו במקרה קיצוני, אם אדם צמא במדבר ואתה מציע לו מים, ייתכן שהוא יסרב לשתות כי הוא ייפגע מעצם ההצעה ("אני יודע לבד איפה יש מים, לא צריך שתראה לי!"). כלומר, אין פעולה שטובה באופן מוחלט, ואין פעולה שרעה באופן מוחלט, כי כל פעולה עלולה להוביל לתוצאה ההפוכה מהרצויה.
אז איך בכל זאת אפשר לגרום למישהו להקשיב ולקבל ביקורת?
אליעד מסביר שהגישה האפקטיבית ביותר תהיה לשלב בין שני העולמות:
- מצד אחד, להבהיר לאדם שיש סיבה אמיתית וברורה לשינוי (להראות באופן חד משמעי כמה "טוב" לו במקום החדש).
- מצד שני, להסביר לו באופן עדין אך ברור מדוע המצב הנוכחי "רע" ואינו כדאי.
מדוע אין נוסחה אחת שעובדת תמיד בהעברת ביקורת?
אליעד מבהיר שהמציאות מורכבת ואין שום מהלך או נוסחה שתפעל באופן מוחלט. כל פעולה, ביקורת או ניסיון לשכנוע, יכולים לגרום לתוצאה הפוכה. לכן צריך תמיד למצוא את האיזון המדויק לפי האדם והסיטואציה הספציפית.
כיצד רעיון זה קשור לתובנה שאין הבדל מוחלט בין "יש" ל"אין"?
הדיון הזה מוביל לתובנה פילוסופית עמוקה יותר: בעצם אין הבדל מוחלט בין פעולה להימנעות מפעולה, כי כל דבר יכול לגרום לתוצאה הפוכה בדיוק באותה מידה. לפעמים שתיקה או הימנעות מביקורת יכולים להשיג תוצאה טובה יותר מביקורת מפורשת. אין "נכון" מוחלט או "לא נכון" מוחלט, כי המציאות תמיד מורכבת יותר מכל כלל פשוט.
איך אפשר ליישם את התובנות האלו בחיי היומיום?
אליעד מדגיש שהבנת המושגים "מחויב" ו"אפשרי" עוזרת לנו לנהל תקשורת טובה יותר, לשכנע אנשים בצורה יעילה יותר, וליצור מוטיבציה אמיתית לשינוי. אם מבינים לעומק את המנגנון הזה, ניתן לפתח דרכים מתוחכמות להעברת ביקורת בצורה שמייצרת שיתוף פעולה ולא התנגדות.
- איך ליצור מוטיבציה פנימית לשינוי
- פרדוקס הצורך ברע כדי להשיג טוב
- איך לשכנע בלי לגרום להתנגדות
- ההבדל שבין אפשרי למחויב בחשיבה האנושית
- איך להעביר ביקורת בצורה נכונה?
- מהי ביקורת בונה ומהי ביקורת הורסת?
למה השאלה "איך להעביר ביקורת כך שמישהו יקשיב" דומה לשאלה "איך לגרום למישהו לעשות משהו"?
הדיון נפתח בכך שהשאלה איך להעביר למישהו ביקורת כדי שהוא יקשיב לך, דומה לשאלה הכללית יותר "איך לגרום למישהו לעשות משהו". הרעיון הוא שמישהו פועל רק כשהוא חושב שיהיה לו יותר טוב מהרע, ולכן למעשה השאלה המהותית היא מה גורם למישהו להרגיש שמשהו רע לו פה וטוב לו שם, כך שהוא ירצה לזוז לשם.
מה ההבדל בין ביקורת מחויבת לבין ביקורת אפשרית?
יש שני סוגים עיקריים של העברת ביקורת:
- ביקורת "מחויבת": נאמרת בצורה נחרצת, לדוגמה "אתה הכי גרוע בעולם!" ו"אתה חייב לשנות את דרכיך מיד!".
- ביקורת "אפשרית": נאמרת בצורה רכה או מסויגת, לדוגמה "אתה אולי יכול להשתפר, אבל זה לא לגמרי בטוח שאתה טועה".
כאשר הביקורת מועברת באופן מחויב, ישנה תחושה שהיא חזקה וחד - משמעית יותר. לכאורה, זה אמור להניע את האדם לפעול, כי הוא שומע שהוא "לא בסדר במאה אחוז" ו"חייב" לשנות את התנהגותו. לעומת זאת, ביקורת אפשרית עשויה להישמע עדינה מדי, ולא ליצור דחף אמיתי לשינוי.
איזה פרדוקס נוצר כשמשתמשים בביקורת מחויבת?
מצד אחד, אם אדם באמת יאמין לך שהוא גרוע כפי שאתה מתאר, הוא ירגיש לחץ או תחושת רע חזקה, מה שעלול לכאורה לדחוף אותו לשנות את דרכיו. אבל בו - זמנית, כדי להימנע מהרגשת הרע, הוא עשוי לבחור לא להאמין לך בכלל. כלומר, דווקא העוצמה של הביקורת עלולה להוביל אותו להתגונן או להתכחש אליה, וכך בפועל הוא לא ישנה את מעשיו.
מדוע ביקורת אפשרית לא תמיד גורמת לשינוי?
כשביקורת נאמרת כאפשרות בלבד, היא רכה ולא מחייבת. מצד אחד, זה נוח למי ששומע את הביקורת כי הוא אינו מרגיש מותקף ישירות. מצד שני, הוא יכול בקלות לדחות את הצורך בשינוי ולומר לעצמו ש"זה רק אפשרות" או "אולי זה לא באמת כזה חשוב". כך הוא לא מרגיש רע חזק שישכנע אותו לפעול, אבל גם לא מרגיש צורך דחוף לשנות.
איך הדילמה בין ביקורת מחייבת לביקורת אפשרית קשורה לשינוי הרגלים?
נושא הביקורת דומה מאוד לשינוי הרגלים עצמיים. למשל, אדם שרוצה להפסיק לעשן, בעצם מבקר את עצמו ואומר "העישון שלי לא בסדר". אם הביקורת תהיה חזקה מדי, הוא ירגיש רע גדול ויתכחש למחשבה שהוא "לא בסדר", הוא ישכנע את עצמו שמותר לו לעשן. אם הביקורת תהיה חלשה מדי, הוא לא ירגיש מספיק רע כדי להניע את עצמו לשנות את ההרגל. זה מייצר פרדוקס: מצד אחד צריך להכיר בזה שהמעשה רע, אבל לא בצורה כל כך קיצונית שתגרום להתנגדות ולהצדקות הפוכות.
האם קיימת תשובה מוחלטת לשאלה "איך להעביר למישהו ביקורת כך שישנה את מעשיו"?
התשובה היא שאין נוסחה מוחלטת. אין דרך ודאית שגרמה לכל אדם בעולם לשנות את מעשיו. הדבר מקביל לכך שאין תשובה מוחלטת לשאלה איך לשנות את עצמך או איך לשנות את המציאות. בכל גישה או פעולה שאתה נוקט, תמיד יש סיכוי שדווקא ההיפך יקרה: אנשים עשויים להגיב שונה בתכלית ולבחור לא לשתף פעולה.
מה השכל העומד מאחורי ההבנה שאין הבדל מוחלט בין "יש" ל"אין"?
בדוגמאות השונות עלה הרעיון שאין דבר שמבטיח בוודאות תוצאה אחת. למשל, אפילו במקרה הקיצוני שבו אדם צמא במדבר ואתה מראה לו מים, ייתכן שדווקא משום שהראית לו הוא ירגיש שאתה מזלזל בו ושהוא "לא צריך שיגידו לו" - ועלול להחליט לא לשתות. באופן דומה, ייתכן שאם לא היית אומר דבר, הוא היה מוצא את המים בעצמו ושותה. המסקנה היא שאין פעולה "טובה" או "רעה" באופן מוחלט, כי תמיד ייתכן תרחיש שיגרום לתוצאה ההפוכה מזו שהיית מצפה.
אז איך בכל זאת מנסים לשכנע מישהו לקבל ביקורת?
הרעיון הכללי המוצע הוא למצוא את האיזון:
- מצד אחד, לגרום לאדם להבין שיש לו סיבה ממשית וטובה לשנות את מעשיו (תחושה שמחויב שהוא ירוויח מהשינוי).
- מצד שני, לא ליצור אצלו תחושה כל כך שלילית, עד כדי שהוא יתנתק לגמרי מהביקורת ולא ירצה להקשיב בכלל.
לכן אחד הדגשים הוא להדגיש את התועלת הגלומה בשינוי (כלומר "כמה טוב שם"), ובמקביל להסביר בצורה עדינה אך ברורה מה רע במקום הנוכחי. כך האדם ימצא היגיון בצורך לעבור "לשם" וירצה להאמין בביקורת כדי לזכות בטוב הגדול המצפה לו.
מדוע אין נוסחה אוניברסלית שעובדת תמיד?
הטקסט מסביר שהמציאות מורכבת, והפרדוקס נעוץ בכך שכל צעד, מהלך, או רמת עוצמה של ביקורת, יכול להביא לתוצאה מנוגדת. מצד אחד, האדם צריך להבין שזה "מחויב" בשבילו לשפר את מצבו. מצד שני, צריך להיזהר שלא לעורר בו התנגדות שתמנע ממנו להסכים עם הביקורת. אין דרך אחת מוחלטת שמובילה בהכרח לתוצאה הרצויה.
איך הרעיון הזה מתקשר ליישומים יומיומיים?
בסופו של דבר, כל הנושא הזה הוא דוגמה לשימוש בתובנות של "מחויב" ו"אפשרי" בחיי היומיום. השילוב הזה קשור לאופן שבו בני אדם משכנעים זה את זה, מעבירים ביקורת ונעזרים במוטיבציה כדי לשנות הרגלים. גם במקרים פשוטים ויומיומיים, כל פעולה יכולה להוביל לתוצאה הפוכה. לכן הבנה מעמיקה של הפרדוקס עשויה לסייע למצוא דרכים יעילות יותר לשכנע ולהעביר ביקורת בונה (תוך שמירה על הכבוד והרצון הטוב של הצד השני).
הדיון נפתח בכך שהשאלה איך להעביר למישהו ביקורת כדי שהוא יקשיב לך, דומה לשאלה הכללית יותר "איך לגרום למישהו לעשות משהו". הרעיון הוא שמישהו פועל רק כשהוא חושב שיהיה לו יותר טוב מהרע, ולכן למעשה השאלה המהותית היא מה גורם למישהו להרגיש שמשהו רע לו פה וטוב לו שם, כך שהוא ירצה לזוז לשם.
מה ההבדל בין ביקורת מחויבת לבין ביקורת אפשרית?
יש שני סוגים עיקריים של העברת ביקורת:
- ביקורת "מחויבת": נאמרת בצורה נחרצת, לדוגמה "אתה הכי גרוע בעולם!" ו"אתה חייב לשנות את דרכיך מיד!".
- ביקורת "אפשרית": נאמרת בצורה רכה או מסויגת, לדוגמה "אתה אולי יכול להשתפר, אבל זה לא לגמרי בטוח שאתה טועה".
כאשר הביקורת מועברת באופן מחויב, ישנה תחושה שהיא חזקה וחד - משמעית יותר. לכאורה, זה אמור להניע את האדם לפעול, כי הוא שומע שהוא "לא בסדר במאה אחוז" ו"חייב" לשנות את התנהגותו. לעומת זאת, ביקורת אפשרית עשויה להישמע עדינה מדי, ולא ליצור דחף אמיתי לשינוי.
איזה פרדוקס נוצר כשמשתמשים בביקורת מחויבת?
מצד אחד, אם אדם באמת יאמין לך שהוא גרוע כפי שאתה מתאר, הוא ירגיש לחץ או תחושת רע חזקה, מה שעלול לכאורה לדחוף אותו לשנות את דרכיו. אבל בו - זמנית, כדי להימנע מהרגשת הרע, הוא עשוי לבחור לא להאמין לך בכלל. כלומר, דווקא העוצמה של הביקורת עלולה להוביל אותו להתגונן או להתכחש אליה, וכך בפועל הוא לא ישנה את מעשיו.
מדוע ביקורת אפשרית לא תמיד גורמת לשינוי?
כשביקורת נאמרת כאפשרות בלבד, היא רכה ולא מחייבת. מצד אחד, זה נוח למי ששומע את הביקורת כי הוא אינו מרגיש מותקף ישירות. מצד שני, הוא יכול בקלות לדחות את הצורך בשינוי ולומר לעצמו ש"זה רק אפשרות" או "אולי זה לא באמת כזה חשוב". כך הוא לא מרגיש רע חזק שישכנע אותו לפעול, אבל גם לא מרגיש צורך דחוף לשנות.
איך הדילמה בין ביקורת מחייבת לביקורת אפשרית קשורה לשינוי הרגלים?
נושא הביקורת דומה מאוד לשינוי הרגלים עצמיים. למשל, אדם שרוצה להפסיק לעשן, בעצם מבקר את עצמו ואומר "העישון שלי לא בסדר". אם הביקורת תהיה חזקה מדי, הוא ירגיש רע גדול ויתכחש למחשבה שהוא "לא בסדר", הוא ישכנע את עצמו שמותר לו לעשן. אם הביקורת תהיה חלשה מדי, הוא לא ירגיש מספיק רע כדי להניע את עצמו לשנות את ההרגל. זה מייצר פרדוקס: מצד אחד צריך להכיר בזה שהמעשה רע, אבל לא בצורה כל כך קיצונית שתגרום להתנגדות ולהצדקות הפוכות.
האם קיימת תשובה מוחלטת לשאלה "איך להעביר למישהו ביקורת כך שישנה את מעשיו"?
התשובה היא שאין נוסחה מוחלטת. אין דרך ודאית שגרמה לכל אדם בעולם לשנות את מעשיו. הדבר מקביל לכך שאין תשובה מוחלטת לשאלה איך לשנות את עצמך או איך לשנות את המציאות. בכל גישה או פעולה שאתה נוקט, תמיד יש סיכוי שדווקא ההיפך יקרה: אנשים עשויים להגיב שונה בתכלית ולבחור לא לשתף פעולה.
מה השכל העומד מאחורי ההבנה שאין הבדל מוחלט בין "יש" ל"אין"?
בדוגמאות השונות עלה הרעיון שאין דבר שמבטיח בוודאות תוצאה אחת. למשל, אפילו במקרה הקיצוני שבו אדם צמא במדבר ואתה מראה לו מים, ייתכן שדווקא משום שהראית לו הוא ירגיש שאתה מזלזל בו ושהוא "לא צריך שיגידו לו" - ועלול להחליט לא לשתות. באופן דומה, ייתכן שאם לא היית אומר דבר, הוא היה מוצא את המים בעצמו ושותה. המסקנה היא שאין פעולה "טובה" או "רעה" באופן מוחלט, כי תמיד ייתכן תרחיש שיגרום לתוצאה ההפוכה מזו שהיית מצפה.
אז איך בכל זאת מנסים לשכנע מישהו לקבל ביקורת?
הרעיון הכללי המוצע הוא למצוא את האיזון:
- מצד אחד, לגרום לאדם להבין שיש לו סיבה ממשית וטובה לשנות את מעשיו (תחושה שמחויב שהוא ירוויח מהשינוי).
- מצד שני, לא ליצור אצלו תחושה כל כך שלילית, עד כדי שהוא יתנתק לגמרי מהביקורת ולא ירצה להקשיב בכלל.
לכן אחד הדגשים הוא להדגיש את התועלת הגלומה בשינוי (כלומר "כמה טוב שם"), ובמקביל להסביר בצורה עדינה אך ברורה מה רע במקום הנוכחי. כך האדם ימצא היגיון בצורך לעבור "לשם" וירצה להאמין בביקורת כדי לזכות בטוב הגדול המצפה לו.
מדוע אין נוסחה אוניברסלית שעובדת תמיד?
הטקסט מסביר שהמציאות מורכבת, והפרדוקס נעוץ בכך שכל צעד, מהלך, או רמת עוצמה של ביקורת, יכול להביא לתוצאה מנוגדת. מצד אחד, האדם צריך להבין שזה "מחויב" בשבילו לשפר את מצבו. מצד שני, צריך להיזהר שלא לעורר בו התנגדות שתמנע ממנו להסכים עם הביקורת. אין דרך אחת מוחלטת שמובילה בהכרח לתוצאה הרצויה.
איך הרעיון הזה מתקשר ליישומים יומיומיים?
בסופו של דבר, כל הנושא הזה הוא דוגמה לשימוש בתובנות של "מחויב" ו"אפשרי" בחיי היומיום. השילוב הזה קשור לאופן שבו בני אדם משכנעים זה את זה, מעבירים ביקורת ונעזרים במוטיבציה כדי לשנות הרגלים. גם במקרים פשוטים ויומיומיים, כל פעולה יכולה להוביל לתוצאה הפוכה. לכן הבנה מעמיקה של הפרדוקס עשויה לסייע למצוא דרכים יעילות יותר לשכנע ולהעביר ביקורת בונה (תוך שמירה על הכבוד והרצון הטוב של הצד השני).
- איך ליצור מוטיבציה פנימית לשינוי
- פרדוקס הצורך ברע כדי להשיג טוב
- איך לשכנע בלי לגרום להתנגדות
- ההבדל שבין אפשרי למחויב בחשיבה האנושית
אתה שואל איך להעביר למישהו ביקורת ושהוא ישמע לך. תשובה, איך מפרקים את השאלה הזאת למקום אחר, איך לגרום למישהו, איך להעביר ביקורת על מישהו ושהוא ישמע לך. זה בעצם לשאול איך לגרום למישהו לעשות משהו. נכון, וזה בעצם לשאול מה גורם למישהו לעשות משהו. אז מה גורם למישהו לעשות משהו? שהוא חושב שיהיה לו יותר טוב מרע. עכשיו רגע, עכשיו בואו נתחיל מההתחלה כשאתה מעביר למישהו ביקורת, עכשיו תסתכל טוב טוב, תתרכזו טוב טוב כי זה הכל דברים שמורכבים אחד מהשני, אם אתה תעביר עליו את הביקורת בצורה אפשרית, בצורה מאוד עדינה, זה לא מחויב, אז מה הוא יגיד? הוא יגיד "טוב נו לא מחויב, בסדר אני לא ארגיש" הוא לא מרגיש כל כך רע מעכשיו, הוא אומר "טוב ואחר כך לא יהיה לי כל כך טוב" כי זאת לא ביקורת מחויבת.
אבל לכן אם אתה רוצה שמישהו יקשיב לך לביקורת אתה צריך לעשות הפוך, אתה צריך כשאתה מעביר עליו ביקורת לדבר רק בצורה מחויבת לא בצורה אפשרית בכלל, להעביר ביקורת בצורה אובייקטיבית "אתה לא בסדר, אתה הכי גרוע בעולם" קטסטרופה ולהגיד לו "ויש לך תקווה אם תשנה את דרכיך". רגע אחד, אלא מה איפה פה הבעיה, לכאורה מה השכל שבדבר? כי לכאורה אם אתה תעביר עליו ביקורת בצורה אפשרית למה שהוא יקשיב לך, תגיד לו "טוב זה לא משנה אתה יודע, הכל בסדר אבל תשנה", למה שהוא יקשיב לך. אז לכאורה אתה צריך להעביר עליו ביקורת בצורה מחויבת, אלא מה למה זה לא עובד באמת אז למה זה לא עובד הנה לכאורה יש לו את המנגנון, אם תגיד לו שמחויב במציאות שהוא ישנה את דרכיו ולא בצורה אפשרית בצורה מחויבת הוא אמור לשנות את דרכיו.
אז למה זה לא עובד? למה זה לא עובד אני אסביר. אז קודם כל ככה אם הוא באמת היה מאמין לך שמה שהוא עושה מחויב במציאות שזה רע זה היה עובד, אלא מה כשאתה אומר לו מחויב במציאות שמה שהוא עושה זה רע הוא לא מאמין לך. עכשיו מה השכל שבדבר יותר פנימי? שהוא בעצם חושב שאם הוא יאמין לך הוא ירגיש מזה רע. זאת אומרת אם אתה מעביר למישהו ביקורת בצורה של "אתה לא בסדר, אתה הכי גרוע" לכאורה העברת לו ביקורת בצורה אופטימלית אלא מה שאם הוא יאמין לך אז הביקורת בצורה הכי אופטימלית כי אז אתה בטוח במאה אחוז שהוא הולך לשנות את עצמו. אבל מה שכן בגלל שדיברתי איתו בצורה מחויבת יש לנו פחות סיכוי שהוא יאמין לך כי הוא לא רוצה להרגיש רע מזה שהוא יאמין לך.
זאת אומרת אם תגיד לו בצורה מוחלטת שהוא לא טוב אז הוא אומר "רגע אם אני אקשיב לו ואאמין לו אז אני ארגיש רע עם עצמי שאני לא טוב אז עדיף לי לא להקשיב לו", אז הוא לא מאמין לך וממילא הוא לא עושה את מה שאמרת לו. זאת אומרת מצד האידיאל עדיף שהוא יחשוב שהוא מחויב במציאות שהוא ישתנה ולא יחסי, ולא סובייקטיבי, ולא כלום, מחויב במציאות שהוא ישתנה. אלא מה השאלה היא אז איך אתה גורם לו להבין את זה, אז אם אתה תגיד לו בצורה ישירה אז מאוד יכול להיות שאם זה יהיה תקיף מדי זה דווקא יגרום לו לא לרצות להקשיב שהוא לא בסדר ואז דווקא הוא יעשה את הפעולה ההפוכה ויגיד "לא נכון", והכי טוב תעשה הפוך על הפוך נגיד זה הכי טוב ואז דווקא אולי הוא יעשה את הפעולה ההפוכה שהוא יעשה עוד יותר את מה שאתה רצית שהוא לא יעשה.
ולכן יש פה פרדוקס כי מצד אחד כדי שהוא ישנה את מה שהוא עושה אתה צריך לגרום לו להרגיש שמחויב שהוא לא יעשה את מה שהוא עושה ושמחויב שהוא יעשה אחרת, מצד שני אם תגיד לו שמחויב שהוא ישנה את מה שהוא עושה והוא מחויב לעשות אחרת זה יגרום לו להרגיש מאוד רע אז למה שהוא יקשיב לך, יש פה פרדוקס. וזה גם הסיבה שאנשים נגיד לא מצליחים לשנות הרגלים, למה הם לא מצליחים לשנות הרגלים כי לשנות הרגל זה בעצם להעביר ביקורת על עצמך, אז אם אתה אומר "אני מהיום לא מעשן" אתה בעצם אומר "מה אני בן אדם כל כך רע שאני מעשן? לא נכון, טוב שאני מעשן ואני אמשיך לעשן", אז תגיד "טוב תקשיב, אז אתה יודע אתה לא בן אדם רע שאתה מעשן, טוב מאוד שאתה מעשן", "טוב אז אם אתה אומר טוב שאני מעשן אז למה שאני אפסיק?". כאילו אם תכסח את עצמך ותגיד שאתה לא בסדר לגמרי אז זה מלחיץ אותך, אתה אומר "מה אני כל כך לא בסדר? לא נכון אני בסדר שאני מעשן, מותר לי לעשן", וכל פעם שתרצה להפסיק לעשן אתה תגיד "רגע אני כל כך גרוע שאני מעשן? לא אני רוצה לעשן". עכשיו אם אתה תגיד שאתה בסדר שאתה מעשן אז גם לא יהיה לך אינטרס להפסיק לעשן, זה כאילו פרדוקס כזה.
אז מה עושים, אז איך בכל זאת לגרום למישהו, הבנת את הכוונה? כי אם אתה תגיד לו מחויב שהוא לא בסדר אז זה יגרום לו להרגיש מאוד רע ואם תגיד לו שזה אפשרי שזה לא בסדר אז למה לשנות. אלא אם כן תגיד לו מחויב ששם יהיה יותר טוב אבל הוא יגיד "רגע, להגיד ששם מחויב יהיה יותר טוב זה בעצם להגיד לו מחויב שפה רק", הסברת לו את זה בצורה הפוכה. ולכן אין תשובה מוחלטת לשאלה "איך לגרום למישהו להקשיב לך" בדיוק כמו שאין תשובה מוחלטת לשאלה "איך לגרום לעצמך לשנות את המעשים שלך", בדיוק כמו שאין תשובה מוחלטת לשאלה "איך לגרום למציאות להשתנות". הבנת? אין תשובה מוחלטת "לאיך אתה יכול לגרום למישהו לעשות משהו" בדיוק כמו שאין תשובה "איך אתה יכול לגרום לעצמך", אין תשובה מוחלטת לשאלה "איך אתה יכול לגרום לעצמך לעשות משהו" וגם אין תשובה מוחלטת לשאלה "איך אתה יכול לשנות את המציאות". האם יש תשובה מוחלטת לשאלה "איך אתה יכול לשנות את המציאות"? גם אין כי אם אתה תגיד "תעשה ככה וככה", "טוב אבל איך אני יכול לגרום לה לעשות ככה וככה".
בקיצור אין תשובה מוחלטת, אני מסביר לך את השכל הכללי. השכל הכללי אומר ככה מצד אחד הוא צריך לחשוב שמחויב ששם יותר טוב מפה ושמחויב שפה יותר רע משם, מצד שני הוא גם צריך את ההפך או שהוא צריך לחשוב שיהיה לו יותר טוב אם הוא יאמין לך ששם יהיה יותר טוב מאשר הוא מאמין לך שפה לא טוב. עוד פעם, הוא צריך לחשוב שיהיה לו יותר טוב שהוא יאמין לך ששם יותר טוב מאשר שהוא יאמין לך שפה לא טוב, הוא צריך להגיד "רגע יש לי בחירה עכשיו, אני יכול לבחור להאמין שאני לא טוב וששם יהיה יותר טוב, אני יכול להאמין שפה אני מספיק טוב וששם יותר גרוע בכלל, מה יעשה לי יותר טוב?", לפי זה הוא יחליט אם להקשיב לך או לא.
ולכן אם אתה רוצה לגרום להעביר על מישהו ביקורת ושהוא יקשיב לך אתה צריך אתה צריך מראש לבנות לו במחשבה "כמה טוב שם" ובאופן עדין להסביר לו שפה רע, ואז לקוות שהוא ירצה לעבור לשם. אתה הבנת, אז מה התשובה בעצם לשאלה?
ש: שבאופן מוחלט אין לזה תשובה ובאופן יחסי העצה האחרונה.
אליעד: אתה הבנת אבל את הפרדוקס?
ש: כן.
אליעד: מה הבנת?
ש: כי אם את הביקורת מעבירים בצורה אפשרית אז זה לא מתוך מחויבות אז הוא לא יעשה את זה, יהיה סיכוי שהוא לא ישנה. אם הביקורת תהיה ביקורת מחויבת אז יכול להיות גם זה בהכרח לא יגרום לו לשנות כי יכול להיות שזה יהיה מלחיץ אותו והוא בלחץ, ובגלל זה הוא יקח את זה כאפשרי ולא כמחויב.
אליעד: עכשיו לאיפה ההבנה הזאת מובילה? שההבנה הזאת היא אחת מהדוגמאות, אני אעשה ככה, תסתכל לשם, עכשיו לאיפה זה מוביל הדו שיח של מה שהסברתי לו, לאיפה זה מוביל? זה מוביל, זאת אחת מהדוגמאות שאין הבדל בין "יש ואין" כי בן אדם בטוח שיש הבדל בין "יש לאין" הוא אומר "מה זאת אומרת, אבל פה צעקתי עליו, פה לא צעקתי עליו", יכול להיות שזה שצעקת עליו יגרום לו להקשיב לך ויכול להיות שזה שצעקת עליו דווקא יגרום לו לא להקשיב לך, ולכן אין הבדל אם צעקת עליו או לא צעקת עליו. אם אתה מפעיל את המוח אתה אומר "יכול להיות שאם אני לא ידבר איתו הסיכוי שהוא ישתנה שווה בדיוק כמו אם אני אדבר איתו", אם אתה מפעיל את המוח מספיק אתה מגיע למסקנה שאם אתה רוצה לגרום למישהו לעשות משהו אולי יותר טוב שתשתוק אם אתה תדבר איתו, עכשיו דווקא בגלל שדיברת איתו דווקא הוא יעשה הפוך.
ש: במצבים מסוימים.
אליעד: בכל מצב, בכל מצב בעולם, נגיד אתה במדבר, אני אקצין, אתה במדבר ומישהו עומד למות מצמא ואתה אומר "הנה מים" יכול להיות שדווקא בגלל שאמרת לו "הנה מים" הוא לא ישתה את המים, הוא יגיד "אה אתה חושב שתגיד לי איפה המים, שאני לא יודע? לא שותה את המים, מוכן למות". יכול להיות שאם לא היית אומר לו איפה המים אז הוא אז הוא היה רואה את המים ושותה. מה שאני בא להגיד, זה דוגמא לכך שאין הבדל בין דבר והיפוכו שלא משנה מה תעשה זה יכול להוביל לתוצאה הפוכה, אין דבר מוחלט, אין איזה דבר שאתה אומר "אם אני אעשה ככה בטוח יקרה ככה" אין דבר כזה, כל דבר יכול להוביל לדבר ולהפך שלו בדיוק באותה מידה. אם תהיה במדינת ישראל אז תהיה במדינת ישראל אבל האם זה יעשה אותך יותר טוב או פחות טוב? יכול להיות יותר טוב ויכול להיות פחות טוב, אין דבר מוחלט. עכשיו דבר נוסף מהשיחה הזאת לדוגמא גם תראו איך לוקחים תהליכים, איך לוקחים את ההבנה הכללית כאילו אחרי שאתה מבין על האפשרי והמחויב ועל כל הדברים האלה, עכשיו מזה אתה יכול להשתמש ביומיום לביקורת, לשכנע, לכל מיני דברים כאלה כי זה כבר נגזרות של הדברים המרכזיים. הבנו?
אבל לכן אם אתה רוצה שמישהו יקשיב לך לביקורת אתה צריך לעשות הפוך, אתה צריך כשאתה מעביר עליו ביקורת לדבר רק בצורה מחויבת לא בצורה אפשרית בכלל, להעביר ביקורת בצורה אובייקטיבית "אתה לא בסדר, אתה הכי גרוע בעולם" קטסטרופה ולהגיד לו "ויש לך תקווה אם תשנה את דרכיך". רגע אחד, אלא מה איפה פה הבעיה, לכאורה מה השכל שבדבר? כי לכאורה אם אתה תעביר עליו ביקורת בצורה אפשרית למה שהוא יקשיב לך, תגיד לו "טוב זה לא משנה אתה יודע, הכל בסדר אבל תשנה", למה שהוא יקשיב לך. אז לכאורה אתה צריך להעביר עליו ביקורת בצורה מחויבת, אלא מה למה זה לא עובד באמת אז למה זה לא עובד הנה לכאורה יש לו את המנגנון, אם תגיד לו שמחויב במציאות שהוא ישנה את דרכיו ולא בצורה אפשרית בצורה מחויבת הוא אמור לשנות את דרכיו.
אז למה זה לא עובד? למה זה לא עובד אני אסביר. אז קודם כל ככה אם הוא באמת היה מאמין לך שמה שהוא עושה מחויב במציאות שזה רע זה היה עובד, אלא מה כשאתה אומר לו מחויב במציאות שמה שהוא עושה זה רע הוא לא מאמין לך. עכשיו מה השכל שבדבר יותר פנימי? שהוא בעצם חושב שאם הוא יאמין לך הוא ירגיש מזה רע. זאת אומרת אם אתה מעביר למישהו ביקורת בצורה של "אתה לא בסדר, אתה הכי גרוע" לכאורה העברת לו ביקורת בצורה אופטימלית אלא מה שאם הוא יאמין לך אז הביקורת בצורה הכי אופטימלית כי אז אתה בטוח במאה אחוז שהוא הולך לשנות את עצמו. אבל מה שכן בגלל שדיברתי איתו בצורה מחויבת יש לנו פחות סיכוי שהוא יאמין לך כי הוא לא רוצה להרגיש רע מזה שהוא יאמין לך.
זאת אומרת אם תגיד לו בצורה מוחלטת שהוא לא טוב אז הוא אומר "רגע אם אני אקשיב לו ואאמין לו אז אני ארגיש רע עם עצמי שאני לא טוב אז עדיף לי לא להקשיב לו", אז הוא לא מאמין לך וממילא הוא לא עושה את מה שאמרת לו. זאת אומרת מצד האידיאל עדיף שהוא יחשוב שהוא מחויב במציאות שהוא ישתנה ולא יחסי, ולא סובייקטיבי, ולא כלום, מחויב במציאות שהוא ישתנה. אלא מה השאלה היא אז איך אתה גורם לו להבין את זה, אז אם אתה תגיד לו בצורה ישירה אז מאוד יכול להיות שאם זה יהיה תקיף מדי זה דווקא יגרום לו לא לרצות להקשיב שהוא לא בסדר ואז דווקא הוא יעשה את הפעולה ההפוכה ויגיד "לא נכון", והכי טוב תעשה הפוך על הפוך נגיד זה הכי טוב ואז דווקא אולי הוא יעשה את הפעולה ההפוכה שהוא יעשה עוד יותר את מה שאתה רצית שהוא לא יעשה.
ולכן יש פה פרדוקס כי מצד אחד כדי שהוא ישנה את מה שהוא עושה אתה צריך לגרום לו להרגיש שמחויב שהוא לא יעשה את מה שהוא עושה ושמחויב שהוא יעשה אחרת, מצד שני אם תגיד לו שמחויב שהוא ישנה את מה שהוא עושה והוא מחויב לעשות אחרת זה יגרום לו להרגיש מאוד רע אז למה שהוא יקשיב לך, יש פה פרדוקס. וזה גם הסיבה שאנשים נגיד לא מצליחים לשנות הרגלים, למה הם לא מצליחים לשנות הרגלים כי לשנות הרגל זה בעצם להעביר ביקורת על עצמך, אז אם אתה אומר "אני מהיום לא מעשן" אתה בעצם אומר "מה אני בן אדם כל כך רע שאני מעשן? לא נכון, טוב שאני מעשן ואני אמשיך לעשן", אז תגיד "טוב תקשיב, אז אתה יודע אתה לא בן אדם רע שאתה מעשן, טוב מאוד שאתה מעשן", "טוב אז אם אתה אומר טוב שאני מעשן אז למה שאני אפסיק?". כאילו אם תכסח את עצמך ותגיד שאתה לא בסדר לגמרי אז זה מלחיץ אותך, אתה אומר "מה אני כל כך לא בסדר? לא נכון אני בסדר שאני מעשן, מותר לי לעשן", וכל פעם שתרצה להפסיק לעשן אתה תגיד "רגע אני כל כך גרוע שאני מעשן? לא אני רוצה לעשן". עכשיו אם אתה תגיד שאתה בסדר שאתה מעשן אז גם לא יהיה לך אינטרס להפסיק לעשן, זה כאילו פרדוקס כזה.
אז מה עושים, אז איך בכל זאת לגרום למישהו, הבנת את הכוונה? כי אם אתה תגיד לו מחויב שהוא לא בסדר אז זה יגרום לו להרגיש מאוד רע ואם תגיד לו שזה אפשרי שזה לא בסדר אז למה לשנות. אלא אם כן תגיד לו מחויב ששם יהיה יותר טוב אבל הוא יגיד "רגע, להגיד ששם מחויב יהיה יותר טוב זה בעצם להגיד לו מחויב שפה רק", הסברת לו את זה בצורה הפוכה. ולכן אין תשובה מוחלטת לשאלה "איך לגרום למישהו להקשיב לך" בדיוק כמו שאין תשובה מוחלטת לשאלה "איך לגרום לעצמך לשנות את המעשים שלך", בדיוק כמו שאין תשובה מוחלטת לשאלה "איך לגרום למציאות להשתנות". הבנת? אין תשובה מוחלטת "לאיך אתה יכול לגרום למישהו לעשות משהו" בדיוק כמו שאין תשובה "איך אתה יכול לגרום לעצמך", אין תשובה מוחלטת לשאלה "איך אתה יכול לגרום לעצמך לעשות משהו" וגם אין תשובה מוחלטת לשאלה "איך אתה יכול לשנות את המציאות". האם יש תשובה מוחלטת לשאלה "איך אתה יכול לשנות את המציאות"? גם אין כי אם אתה תגיד "תעשה ככה וככה", "טוב אבל איך אני יכול לגרום לה לעשות ככה וככה".
בקיצור אין תשובה מוחלטת, אני מסביר לך את השכל הכללי. השכל הכללי אומר ככה מצד אחד הוא צריך לחשוב שמחויב ששם יותר טוב מפה ושמחויב שפה יותר רע משם, מצד שני הוא גם צריך את ההפך או שהוא צריך לחשוב שיהיה לו יותר טוב אם הוא יאמין לך ששם יהיה יותר טוב מאשר הוא מאמין לך שפה לא טוב. עוד פעם, הוא צריך לחשוב שיהיה לו יותר טוב שהוא יאמין לך ששם יותר טוב מאשר שהוא יאמין לך שפה לא טוב, הוא צריך להגיד "רגע יש לי בחירה עכשיו, אני יכול לבחור להאמין שאני לא טוב וששם יהיה יותר טוב, אני יכול להאמין שפה אני מספיק טוב וששם יותר גרוע בכלל, מה יעשה לי יותר טוב?", לפי זה הוא יחליט אם להקשיב לך או לא.
ולכן אם אתה רוצה לגרום להעביר על מישהו ביקורת ושהוא יקשיב לך אתה צריך אתה צריך מראש לבנות לו במחשבה "כמה טוב שם" ובאופן עדין להסביר לו שפה רע, ואז לקוות שהוא ירצה לעבור לשם. אתה הבנת, אז מה התשובה בעצם לשאלה?
ש: שבאופן מוחלט אין לזה תשובה ובאופן יחסי העצה האחרונה.
אליעד: אתה הבנת אבל את הפרדוקס?
ש: כן.
אליעד: מה הבנת?
ש: כי אם את הביקורת מעבירים בצורה אפשרית אז זה לא מתוך מחויבות אז הוא לא יעשה את זה, יהיה סיכוי שהוא לא ישנה. אם הביקורת תהיה ביקורת מחויבת אז יכול להיות גם זה בהכרח לא יגרום לו לשנות כי יכול להיות שזה יהיה מלחיץ אותו והוא בלחץ, ובגלל זה הוא יקח את זה כאפשרי ולא כמחויב.
אליעד: עכשיו לאיפה ההבנה הזאת מובילה? שההבנה הזאת היא אחת מהדוגמאות, אני אעשה ככה, תסתכל לשם, עכשיו לאיפה זה מוביל הדו שיח של מה שהסברתי לו, לאיפה זה מוביל? זה מוביל, זאת אחת מהדוגמאות שאין הבדל בין "יש ואין" כי בן אדם בטוח שיש הבדל בין "יש לאין" הוא אומר "מה זאת אומרת, אבל פה צעקתי עליו, פה לא צעקתי עליו", יכול להיות שזה שצעקת עליו יגרום לו להקשיב לך ויכול להיות שזה שצעקת עליו דווקא יגרום לו לא להקשיב לך, ולכן אין הבדל אם צעקת עליו או לא צעקת עליו. אם אתה מפעיל את המוח אתה אומר "יכול להיות שאם אני לא ידבר איתו הסיכוי שהוא ישתנה שווה בדיוק כמו אם אני אדבר איתו", אם אתה מפעיל את המוח מספיק אתה מגיע למסקנה שאם אתה רוצה לגרום למישהו לעשות משהו אולי יותר טוב שתשתוק אם אתה תדבר איתו, עכשיו דווקא בגלל שדיברת איתו דווקא הוא יעשה הפוך.
ש: במצבים מסוימים.
אליעד: בכל מצב, בכל מצב בעולם, נגיד אתה במדבר, אני אקצין, אתה במדבר ומישהו עומד למות מצמא ואתה אומר "הנה מים" יכול להיות שדווקא בגלל שאמרת לו "הנה מים" הוא לא ישתה את המים, הוא יגיד "אה אתה חושב שתגיד לי איפה המים, שאני לא יודע? לא שותה את המים, מוכן למות". יכול להיות שאם לא היית אומר לו איפה המים אז הוא אז הוא היה רואה את המים ושותה. מה שאני בא להגיד, זה דוגמא לכך שאין הבדל בין דבר והיפוכו שלא משנה מה תעשה זה יכול להוביל לתוצאה הפוכה, אין דבר מוחלט, אין איזה דבר שאתה אומר "אם אני אעשה ככה בטוח יקרה ככה" אין דבר כזה, כל דבר יכול להוביל לדבר ולהפך שלו בדיוק באותה מידה. אם תהיה במדינת ישראל אז תהיה במדינת ישראל אבל האם זה יעשה אותך יותר טוב או פחות טוב? יכול להיות יותר טוב ויכול להיות פחות טוב, אין דבר מוחלט. עכשיו דבר נוסף מהשיחה הזאת לדוגמא גם תראו איך לוקחים תהליכים, איך לוקחים את ההבנה הכללית כאילו אחרי שאתה מבין על האפשרי והמחויב ועל כל הדברים האלה, עכשיו מזה אתה יכול להשתמש ביומיום לביקורת, לשכנע, לכל מיני דברים כאלה כי זה כבר נגזרות של הדברים המרכזיים. הבנו?
050-3331-331