למה תמיד יהיו אנשים רעבים באפריקה?

אליעד כהן מסביר בהרצאה את הסיבה לכך שתמיד יהיו אנשים רעבים באפריקה, באמצעות התבוננות מעמיקה על טבע האדם ועל טבעו של הרצון האנושי. אליעד מתחיל מכך שיש מגמה עולמית מתמדת לעזור, לפתור בעיות, לסייע לרעבים ולנזקקים, ומסביר כי תופעת הרעב באפריקה היא רק ביטוי חיצוני של בעיה פנימית עמוקה בהרבה, הקשורה במהות האנושית - בעיית הרצון.

לדבריו, נניח שהעולם יצליח לפתור את בעיית הרעב באפריקה לחלוטין, באמצעות גלולה שתהפוך כל אדם לשבע ובריא לעולם, בלי שירגיש שוב רעב או יחלה לעולם. גם במקרה כזה, האנושות לא באמת תפתור את בעיות העולם. מדוע? משום שתמיד תופיע בעיה אחרת, כמו בעיית המוות. האדם עדיין יהיה מתוסכל מכך שהוא ימות, ולכן הוא ירצה לפתור גם את בעיית המוות.

גם אם נפתור את בעיית המוות, וניתן לאנשים לחיות לנצח, עדיין לא פתרנו את הבעיות כולן, כי תמיד יישארו אנשים שיסבלו מבעיות אחרות, הנובעות ממגבלות היכולת האנושית. לדוגמה, תמיד יהיו אנשים שאינם יודעים לנגן, ואז בני האדם יתחילו לרחם עליהם ולראות בזה בעיה שחייבים לפתור. כך, האנושות תמיד תמציא בעיות חדשות לפתור, מאחר שמגבלות היכולת הן אינסופיות כמעט.

אליעד מדגיש כי ברמה מסוימת, בעיית האדם הרעב באפריקה והבעיה של אדם שלא יודע לנגן הן זהות לחלוטין מבחינת המהות שלהן. מדוע? משום שבסופו של דבר, החיים מוגבלים וסופיים בכל מקרה. גם האדם הרעב באפריקה, וגם האדם שאינו יודע לנגן או לא יכול לעוף כמו ציפור, סובלים מחוסר יכולת כלשהי. לשניהם יש רצון שלא מתממש. גם אם נצליח לפתור בעיה אחת, תמיד נישאר עם בעיה אחרת, משום שהרצון האנושי תמיד מתחדש.

מדוע הרצון האנושי הוא מקור כל הבעיות בעולם?

הבעיה המרכזית בעולם, לפי אליעד, היא תמיד הרצון האנושי. האדם תמיד רוצה דבר מה נוסף, משום שעצם קיומו נובע מתוך תחושת הנפרדות שלו מהמציאות הסובבת אותו. תחושת הנפרדות יוצרת חוסר תמידי ורצון תמידי. אפילו אם האנושות תמציא גלולה שתאפשר לכל אדם להשיג את כל מה שהוא רוצה ללא מאמץ, עדיין האנשים לא יפסיקו להרגיש רע. מדוע? כי אין שום גלולה שתוכל להעלים לחלוטין את התודעה האנושית, את הרצון, ואת תחושת הנפרדות. רק "גלולת אמת" שתאפשר לאדם להבין את אחדות המציאות באמת, ולהיעלם לחלוטין בתוך האחדות, יכולה לפתור את בעיית הרצון.

אליעד מציין שכאשר אדם מגיע להבנה מוחלטת של האחדות, הוא יכול להעלים את הרצון העצמי שלו ולהרגיש טוב באמת. עם זאת, גם אז האדם יכול לשוב ולשחק את משחק הרצון והנפרדות בעולם, פשוט מתוך בחירה מודעת.

האם בכלל צריך לפתור את בעיית הרעב באפריקה?

אליעד כהן מעלה נקודת מבט פרדוקסלית נוספת: למעשה, אין צורך אמיתי לפתור את בעיית הרעב באפריקה, כי פתרון מוחלט של הבעיה ידרוש את ביטול הרצון עצמו, וביטול הרצון יוביל לכך שלא יהיה עולם בכלל. המציאות קיימת בזכות הדינמיקה הזאת בין הרצון לבין מילוי הרצון. לכן, מנקודת המבט הגבוהה ביותר, זה טוב שיש רעבים באפריקה, וזה טוב שיש אנשים שרוצים לעזור להם. המציאות צריכה את שני הצדדים כדי להתקיים.

אליעד מוסיף ואומר שכאשר האדם מנסה לפתור את הבעיות בעולם, זה רק משחק של הרצון. האדם נמצא במין "מושבת עונשים" שנקראת העולם, כאשר הרצון שלו הוא העונש שהוא עצמו המציא. בסופו של דבר, אין שום הבדל מהותי בין אדם רעב ללחם, אדם רעב להצלחה, או אדם רעב לכבוד ואהבה - כולם רעבים. הרעב הזה הוא מהותו של האדם.

למה חשוב גם לרצות וגם לא לרצות שיהיו רעבים בעולם?

אליעד מדגיש כי מצד השלמות האמיתית, חשוב שהאדם יחווה את שני הקצוות: גם שירצה שלא יהיו רעבים באפריקה, כי זה נותן משמעות ומשחקיות לחיים, וגם שיבין עמוק בפנים שזה לא באמת משנה, כי הכל משחק והכל אחד. חייבת להיות דינמיקה של רצון ואי - רצון, של בעיה ופתרון, כדי שתהיה מציאות ותהיה חוויה.

האדם צריך להבין שבסופו של דבר הכל משחק, ולכן זה בסדר גמור שיש בעיות ורצונות, ובסדר גמור גם לרצות לפתור אותן. זו השלמות האמיתית - לחוות את שני ההיבטים בו זמנית, את האחדות ואת הנפרדות, את ההבנה שהכל טוב וגם את הרצון לתקן את העולם.

אליעד מסיים בכך שהוא מאחל לכולם "יום רעב באפריקה" - כלומר, יום של מודעות לרעב הפנימי, לרצונות של האדם, שגם נהנים מהמשחק, אבל גם הולכים בסופו של דבר לאכול ארוחה טובה.