11:36רעב עולמי, הרעב באפריקה - למה תמיד יהיה רעב בעולם? ומה לעשות?
למה תמיד יהיו אנשים רעבים באפריקה?
אליעד כהן מסביר בהרצאה את הסיבה לכך שתמיד יהיו אנשים רעבים באפריקה, באמצעות התבוננות מעמיקה על טבע האדם ועל טבעו של הרצון האנושי. אליעד מתחיל מכך שיש מגמה עולמית מתמדת לעזור, לפתור בעיות, לסייע לרעבים ולנזקקים, ומסביר כי תופעת הרעב באפריקה היא רק ביטוי חיצוני של בעיה פנימית עמוקה בהרבה, הקשורה במהות האנושית - בעיית הרצון.
לדבריו, נניח שהעולם יצליח לפתור את בעיית הרעב באפריקה לחלוטין, באמצעות גלולה שתהפוך כל אדם לשבע ובריא לעולם, בלי שירגיש שוב רעב או יחלה לעולם. גם במקרה כזה, האנושות לא באמת תפתור את בעיות העולם. מדוע? משום שתמיד תופיע בעיה אחרת, כמו בעיית המוות. האדם עדיין יהיה מתוסכל מכך שהוא ימות, ולכן הוא ירצה לפתור גם את בעיית המוות.
גם אם נפתור את בעיית המוות, וניתן לאנשים לחיות לנצח, עדיין לא פתרנו את הבעיות כולן, כי תמיד יישארו אנשים שיסבלו מבעיות אחרות, הנובעות ממגבלות היכולת האנושית. לדוגמה, תמיד יהיו אנשים שאינם יודעים לנגן, ואז בני האדם יתחילו לרחם עליהם ולראות בזה בעיה שחייבים לפתור. כך, האנושות תמיד תמציא בעיות חדשות לפתור, מאחר שמגבלות היכולת הן אינסופיות כמעט.
אליעד מדגיש כי ברמה מסוימת, בעיית האדם הרעב באפריקה והבעיה של אדם שלא יודע לנגן הן זהות לחלוטין מבחינת המהות שלהן. מדוע? משום שבסופו של דבר, החיים מוגבלים וסופיים בכל מקרה. גם האדם הרעב באפריקה, וגם האדם שאינו יודע לנגן או לא יכול לעוף כמו ציפור, סובלים מחוסר יכולת כלשהי. לשניהם יש רצון שלא מתממש. גם אם נצליח לפתור בעיה אחת, תמיד נישאר עם בעיה אחרת, משום שהרצון האנושי תמיד מתחדש.
מדוע הרצון האנושי הוא מקור כל הבעיות בעולם?
הבעיה המרכזית בעולם, לפי אליעד, היא תמיד הרצון האנושי. האדם תמיד רוצה דבר מה נוסף, משום שעצם קיומו נובע מתוך תחושת הנפרדות שלו מהמציאות הסובבת אותו. תחושת הנפרדות יוצרת חוסר תמידי ורצון תמידי. אפילו אם האנושות תמציא גלולה שתאפשר לכל אדם להשיג את כל מה שהוא רוצה ללא מאמץ, עדיין האנשים לא יפסיקו להרגיש רע. מדוע? כי אין שום גלולה שתוכל להעלים לחלוטין את התודעה האנושית, את הרצון, ואת תחושת הנפרדות. רק "גלולת אמת" שתאפשר לאדם להבין את אחדות המציאות באמת, ולהיעלם לחלוטין בתוך האחדות, יכולה לפתור את בעיית הרצון.
אליעד מציין שכאשר אדם מגיע להבנה מוחלטת של האחדות, הוא יכול להעלים את הרצון העצמי שלו ולהרגיש טוב באמת. עם זאת, גם אז האדם יכול לשוב ולשחק את משחק הרצון והנפרדות בעולם, פשוט מתוך בחירה מודעת.
האם בכלל צריך לפתור את בעיית הרעב באפריקה?
אליעד כהן מעלה נקודת מבט פרדוקסלית נוספת: למעשה, אין צורך אמיתי לפתור את בעיית הרעב באפריקה, כי פתרון מוחלט של הבעיה ידרוש את ביטול הרצון עצמו, וביטול הרצון יוביל לכך שלא יהיה עולם בכלל. המציאות קיימת בזכות הדינמיקה הזאת בין הרצון לבין מילוי הרצון. לכן, מנקודת המבט הגבוהה ביותר, זה טוב שיש רעבים באפריקה, וזה טוב שיש אנשים שרוצים לעזור להם. המציאות צריכה את שני הצדדים כדי להתקיים.
אליעד מוסיף ואומר שכאשר האדם מנסה לפתור את הבעיות בעולם, זה רק משחק של הרצון. האדם נמצא במין "מושבת עונשים" שנקראת העולם, כאשר הרצון שלו הוא העונש שהוא עצמו המציא. בסופו של דבר, אין שום הבדל מהותי בין אדם רעב ללחם, אדם רעב להצלחה, או אדם רעב לכבוד ואהבה - כולם רעבים. הרעב הזה הוא מהותו של האדם.
למה חשוב גם לרצות וגם לא לרצות שיהיו רעבים בעולם?
אליעד מדגיש כי מצד השלמות האמיתית, חשוב שהאדם יחווה את שני הקצוות: גם שירצה שלא יהיו רעבים באפריקה, כי זה נותן משמעות ומשחקיות לחיים, וגם שיבין עמוק בפנים שזה לא באמת משנה, כי הכל משחק והכל אחד. חייבת להיות דינמיקה של רצון ואי - רצון, של בעיה ופתרון, כדי שתהיה מציאות ותהיה חוויה.
האדם צריך להבין שבסופו של דבר הכל משחק, ולכן זה בסדר גמור שיש בעיות ורצונות, ובסדר גמור גם לרצות לפתור אותן. זו השלמות האמיתית - לחוות את שני ההיבטים בו זמנית, את האחדות ואת הנפרדות, את ההבנה שהכל טוב וגם את הרצון לתקן את העולם.
אליעד מסיים בכך שהוא מאחל לכולם "יום רעב באפריקה" - כלומר, יום של מודעות לרעב הפנימי, לרצונות של האדם, שגם נהנים מהמשחק, אבל גם הולכים בסופו של דבר לאכול ארוחה טובה.
אליעד כהן מסביר בהרצאה את הסיבה לכך שתמיד יהיו אנשים רעבים באפריקה, באמצעות התבוננות מעמיקה על טבע האדם ועל טבעו של הרצון האנושי. אליעד מתחיל מכך שיש מגמה עולמית מתמדת לעזור, לפתור בעיות, לסייע לרעבים ולנזקקים, ומסביר כי תופעת הרעב באפריקה היא רק ביטוי חיצוני של בעיה פנימית עמוקה בהרבה, הקשורה במהות האנושית - בעיית הרצון.
לדבריו, נניח שהעולם יצליח לפתור את בעיית הרעב באפריקה לחלוטין, באמצעות גלולה שתהפוך כל אדם לשבע ובריא לעולם, בלי שירגיש שוב רעב או יחלה לעולם. גם במקרה כזה, האנושות לא באמת תפתור את בעיות העולם. מדוע? משום שתמיד תופיע בעיה אחרת, כמו בעיית המוות. האדם עדיין יהיה מתוסכל מכך שהוא ימות, ולכן הוא ירצה לפתור גם את בעיית המוות.
גם אם נפתור את בעיית המוות, וניתן לאנשים לחיות לנצח, עדיין לא פתרנו את הבעיות כולן, כי תמיד יישארו אנשים שיסבלו מבעיות אחרות, הנובעות ממגבלות היכולת האנושית. לדוגמה, תמיד יהיו אנשים שאינם יודעים לנגן, ואז בני האדם יתחילו לרחם עליהם ולראות בזה בעיה שחייבים לפתור. כך, האנושות תמיד תמציא בעיות חדשות לפתור, מאחר שמגבלות היכולת הן אינסופיות כמעט.
אליעד מדגיש כי ברמה מסוימת, בעיית האדם הרעב באפריקה והבעיה של אדם שלא יודע לנגן הן זהות לחלוטין מבחינת המהות שלהן. מדוע? משום שבסופו של דבר, החיים מוגבלים וסופיים בכל מקרה. גם האדם הרעב באפריקה, וגם האדם שאינו יודע לנגן או לא יכול לעוף כמו ציפור, סובלים מחוסר יכולת כלשהי. לשניהם יש רצון שלא מתממש. גם אם נצליח לפתור בעיה אחת, תמיד נישאר עם בעיה אחרת, משום שהרצון האנושי תמיד מתחדש.
מדוע הרצון האנושי הוא מקור כל הבעיות בעולם?
הבעיה המרכזית בעולם, לפי אליעד, היא תמיד הרצון האנושי. האדם תמיד רוצה דבר מה נוסף, משום שעצם קיומו נובע מתוך תחושת הנפרדות שלו מהמציאות הסובבת אותו. תחושת הנפרדות יוצרת חוסר תמידי ורצון תמידי. אפילו אם האנושות תמציא גלולה שתאפשר לכל אדם להשיג את כל מה שהוא רוצה ללא מאמץ, עדיין האנשים לא יפסיקו להרגיש רע. מדוע? כי אין שום גלולה שתוכל להעלים לחלוטין את התודעה האנושית, את הרצון, ואת תחושת הנפרדות. רק "גלולת אמת" שתאפשר לאדם להבין את אחדות המציאות באמת, ולהיעלם לחלוטין בתוך האחדות, יכולה לפתור את בעיית הרצון.
אליעד מציין שכאשר אדם מגיע להבנה מוחלטת של האחדות, הוא יכול להעלים את הרצון העצמי שלו ולהרגיש טוב באמת. עם זאת, גם אז האדם יכול לשוב ולשחק את משחק הרצון והנפרדות בעולם, פשוט מתוך בחירה מודעת.
האם בכלל צריך לפתור את בעיית הרעב באפריקה?
אליעד כהן מעלה נקודת מבט פרדוקסלית נוספת: למעשה, אין צורך אמיתי לפתור את בעיית הרעב באפריקה, כי פתרון מוחלט של הבעיה ידרוש את ביטול הרצון עצמו, וביטול הרצון יוביל לכך שלא יהיה עולם בכלל. המציאות קיימת בזכות הדינמיקה הזאת בין הרצון לבין מילוי הרצון. לכן, מנקודת המבט הגבוהה ביותר, זה טוב שיש רעבים באפריקה, וזה טוב שיש אנשים שרוצים לעזור להם. המציאות צריכה את שני הצדדים כדי להתקיים.
אליעד מוסיף ואומר שכאשר האדם מנסה לפתור את הבעיות בעולם, זה רק משחק של הרצון. האדם נמצא במין "מושבת עונשים" שנקראת העולם, כאשר הרצון שלו הוא העונש שהוא עצמו המציא. בסופו של דבר, אין שום הבדל מהותי בין אדם רעב ללחם, אדם רעב להצלחה, או אדם רעב לכבוד ואהבה - כולם רעבים. הרעב הזה הוא מהותו של האדם.
למה חשוב גם לרצות וגם לא לרצות שיהיו רעבים בעולם?
אליעד מדגיש כי מצד השלמות האמיתית, חשוב שהאדם יחווה את שני הקצוות: גם שירצה שלא יהיו רעבים באפריקה, כי זה נותן משמעות ומשחקיות לחיים, וגם שיבין עמוק בפנים שזה לא באמת משנה, כי הכל משחק והכל אחד. חייבת להיות דינמיקה של רצון ואי - רצון, של בעיה ופתרון, כדי שתהיה מציאות ותהיה חוויה.
האדם צריך להבין שבסופו של דבר הכל משחק, ולכן זה בסדר גמור שיש בעיות ורצונות, ובסדר גמור גם לרצות לפתור אותן. זו השלמות האמיתית - לחוות את שני ההיבטים בו זמנית, את האחדות ואת הנפרדות, את ההבנה שהכל טוב וגם את הרצון לתקן את העולם.
אליעד מסיים בכך שהוא מאחל לכולם "יום רעב באפריקה" - כלומר, יום של מודעות לרעב הפנימי, לרצונות של האדם, שגם נהנים מהמשחק, אבל גם הולכים בסופו של דבר לאכול ארוחה טובה.
- למה תמיד יש רעב באפריקה?
- מה הקשר בין רצון לרעב?
- איך לפתור את בעיית הרצון?
- מהי גלולת האמת?
- האם אפשר לחיות בלי רצון?
- האם צריך לפתור את הרעב בעולם?
- למה כל בני האדם רעבים?
הפעם אני רוצה לדבר על המצב של הרעבים באפריקה, ואני רוצה לאמר שמצד האמת תמיד יהיו אנשים רעבים באפריקה, ואני אסביר, יש מגמה בעולם, לעזור ולעזור ולעזור ובעיית הרעב זו אנלוגיה לבעיות הבריאות בעולם.
והיה ויצליחו לפתור את בעיית הרעב, ונלך על התסריט הטוב ביותר, ימציאו גלולה שמוציאה את האדם מהרעב, וגם עוזרת לו בבת אחת להיות בריאים ושבעים, ובעצום זה נפתרת בעיית האנשים הרעבים באפריקה.
אבל מי שיתבונן, עכשיו שזה נפתר, תהיה בעיה אחרת, למשל תהיה בעיית אנשים מתים, האנושות תרצה לפתור את בעיית המתים, את בעיות העולם.
וגם אם ימציאו גלולה לפתרון בעיית המתים, ממילא היו מתחילים להמציא רעבים אחרים כמו לדוגמה, מגבלה של אדם אחד שלא יודע לנגן לעומת אלו שיודעים.
ואז ירצו לפתור את בעיית המוסיקה, שאלו שלא יודעים לנגן ידעו, ואז ימצאו עוד בעיות.
ואפשר להגיד, למה אתה האומר שבעיית המוסיקה היא באותה עוצמה של בעיית הרעבים
אלו הרי מסכנים, רעבים, וזה לא בעיה עם אלו שלא יודעים לנגן.
אבל זו כן בעיה שבאותה העוצמה, כי בסופו של דבר זה באפריקה ימות, וזה שלא יודע לנגן.
אבל אדם אומר אני רוצה להגדיל את היכולת שלו לשרוד. כי למות הוא ימות בכל מקרה
ואתה אומר שבמקום שימות בגיל 20 שימות בגיל 80, וזה שלא יודע לנגן לא ימות מיזה
וחוסר יכולת, נכנס בכל מובן לכל נושא בעולם, וכמו שזה מוגבל שאין לו מזון
מוגבל גם זה שלא יודע לנגן.
וגם אם יפתרו את בעיית המוות, אז ירצו לפתור את כך שאדם לא יודע לעוף לדוגמה
יתחילו לרחם עליו שהוא לא עף כמו ציפור.
וגם אם תהיה גלולה שתתן לאדם את כל מה שהוא רוצה, עדיין הוא ירגיש רע.
כי הקיום שלו מפריד אותו מהשאר, ואין שום גלולה שיכולה להעלים את התודעה של האדם.
יש כן גלולת אמת, שאדם יעלים את הרצון של עצמו, להבין שהכל אחד והכל טוב.
אחר כך הוא יוכל לחזור לכאן ולשחק את הנפרד.
וכל דבר שיפתרו, לא יפתרו את בעיית הרצון, ובעיית הרצון, זה בעיית הרעב באפריקה
ואין הבדל בין אדם באפריקה שרוצה לחיות, לאדם שעוזר להם, כי יש רעב אנושי של הרצון שהוא העונש.
יש רעבים ללחם, ויש רעבים להצלחה, ויש רעבים לדמיון כזה או אחר, בסופו של דבר כולם רעבים באופן זה או אחר.
ואתן נקודת מבט נוספת, ולא צריך לפתור את בעיית הרעב באפריקה
כי אם צריך לפתור את בעיית הרעב, אז צריך לפתור את בעיית הרצון
להעלים את הרצון, ואם נעלים את הרצון, לא יהיה שום עולם, לא יהיה כלום
וזה טוב שיש רעבים, וזה טוב שיש מי שרוצה לפתור את הבעיה של הרעב ומצד השלמות זה טוב שיש גם וגם, חובה שתהיה דינאמיקה.
חייב שאדם ירצה גם לפתור, וגם שתהיה הבעיה.
ולהיות שמח שהכל אחד, מצד אחד אתה מבין שזה משחק, וגם אתה מבין שזה לא משנה ולרצות את שני הצדדים.
ושיהיה לכולם יום רעב באפריקה, שגם נהנים ממנו, וגם הולכים לאכול ארוחה טובה.
והיה ויצליחו לפתור את בעיית הרעב, ונלך על התסריט הטוב ביותר, ימציאו גלולה שמוציאה את האדם מהרעב, וגם עוזרת לו בבת אחת להיות בריאים ושבעים, ובעצום זה נפתרת בעיית האנשים הרעבים באפריקה.
אבל מי שיתבונן, עכשיו שזה נפתר, תהיה בעיה אחרת, למשל תהיה בעיית אנשים מתים, האנושות תרצה לפתור את בעיית המתים, את בעיות העולם.
וגם אם ימציאו גלולה לפתרון בעיית המתים, ממילא היו מתחילים להמציא רעבים אחרים כמו לדוגמה, מגבלה של אדם אחד שלא יודע לנגן לעומת אלו שיודעים.
ואז ירצו לפתור את בעיית המוסיקה, שאלו שלא יודעים לנגן ידעו, ואז ימצאו עוד בעיות.
ואפשר להגיד, למה אתה האומר שבעיית המוסיקה היא באותה עוצמה של בעיית הרעבים
אלו הרי מסכנים, רעבים, וזה לא בעיה עם אלו שלא יודעים לנגן.
אבל זו כן בעיה שבאותה העוצמה, כי בסופו של דבר זה באפריקה ימות, וזה שלא יודע לנגן.
אבל אדם אומר אני רוצה להגדיל את היכולת שלו לשרוד. כי למות הוא ימות בכל מקרה
ואתה אומר שבמקום שימות בגיל 20 שימות בגיל 80, וזה שלא יודע לנגן לא ימות מיזה
וחוסר יכולת, נכנס בכל מובן לכל נושא בעולם, וכמו שזה מוגבל שאין לו מזון
מוגבל גם זה שלא יודע לנגן.
וגם אם יפתרו את בעיית המוות, אז ירצו לפתור את כך שאדם לא יודע לעוף לדוגמה
יתחילו לרחם עליו שהוא לא עף כמו ציפור.
וגם אם תהיה גלולה שתתן לאדם את כל מה שהוא רוצה, עדיין הוא ירגיש רע.
כי הקיום שלו מפריד אותו מהשאר, ואין שום גלולה שיכולה להעלים את התודעה של האדם.
יש כן גלולת אמת, שאדם יעלים את הרצון של עצמו, להבין שהכל אחד והכל טוב.
אחר כך הוא יוכל לחזור לכאן ולשחק את הנפרד.
וכל דבר שיפתרו, לא יפתרו את בעיית הרצון, ובעיית הרצון, זה בעיית הרעב באפריקה
ואין הבדל בין אדם באפריקה שרוצה לחיות, לאדם שעוזר להם, כי יש רעב אנושי של הרצון שהוא העונש.
יש רעבים ללחם, ויש רעבים להצלחה, ויש רעבים לדמיון כזה או אחר, בסופו של דבר כולם רעבים באופן זה או אחר.
ואתן נקודת מבט נוספת, ולא צריך לפתור את בעיית הרעב באפריקה
כי אם צריך לפתור את בעיית הרעב, אז צריך לפתור את בעיית הרצון
להעלים את הרצון, ואם נעלים את הרצון, לא יהיה שום עולם, לא יהיה כלום
וזה טוב שיש רעבים, וזה טוב שיש מי שרוצה לפתור את הבעיה של הרעב ומצד השלמות זה טוב שיש גם וגם, חובה שתהיה דינאמיקה.
חייב שאדם ירצה גם לפתור, וגם שתהיה הבעיה.
ולהיות שמח שהכל אחד, מצד אחד אתה מבין שזה משחק, וגם אתה מבין שזה לא משנה ולרצות את שני הצדדים.
ושיהיה לכולם יום רעב באפריקה, שגם נהנים ממנו, וגם הולכים לאכול ארוחה טובה.