תוספת: ויש בזה עוד כמה נקודות להתבוננות. כי הקיום של ה"יש" סיבה, מבחינה לוגית מונע את הקיום של ה"אין" סיבה. כי אם קיים במציאות דבר כלשהו ש"אין" לו סיבה, הרי שממילא זה מוריד מהכוח ומשנה את המשמעות של ה"יש" סיבה. וכן להפך, שהקיום של "יש" סיבה, דורש הבנה מחדש של ה"אין" סיבה. כי באמצעות ה"אין" סיבה ניתן תמיד לשאול על ה"אין" סיבה, מדוע הוא דווקא כך ולא אחרת וכיו"ב.
ויש בזה עוד עניין, והוא שאם נאמר ש"אין" סיבה לשום דבר בעולם, הרי שבכך לא העלמנו לגמרי את ה"יש" סיבה מהביטוי שלו במציאות. ולא רק שה"יש" סיבה נשאר ברמת הפוטנציאל בלבד, אלא שהוא גם ממשיך להתקיים בפועל, גם אם נאמר ש"אין" שום סיבה לשום דבר.
כי לומר ש"אין" שום סיבה לשום דבר, זה בעצם לומר שכל דבר הוא הסיבה של עצמו. כי "אין" סיבה לשום דבר, פירושו שאין שום סיבה שגוררת אחריה תוצאה כלשהי. שזה בעצם אומר שכל דבר הוא גם הסיבה וגם התוצאה עצמה. דהיינו, שגם האמירה ש"אין" סיבה לשום דבר, גם היא עדיין משאירה קיום ממשי ל"יש" סיבה. ואז על ידי הקיום של ה"יש" סיבה, נוכל לשאול על ה"אין סיבה".
ומי שיתבונן יראה בזה עוד דבר מעניין, והוא שגם האמירה של "יש" סיבה, גם היא מקיימת בתוכה את ה"אין" סיבה. כי כפי שאמרנו לעיל, אם נאמר שלכל דבר יש סיבה ללא יוצא מן הכלל, שזו הרי שלמות ה"יש" סיבה, הרי שבכך בעצם אמרנו ש"אין" שום סיבה אמיתית לשום דבר.
כי אם אין נקודת התחלה לסיבות, דהיינו, אם אין במציאות שלנו שום סיבה שאין לה סיבה אחרת, דהיינו, אם אין סיבה ראשונה, הרי שגם אין שום משמעות לשום סיבה. וזה בעצם אומר, שבנקודת החוזק של ה"יש" סיבה, שהיא שיש סיבה לכל דבר עד אין סוף, שם אנחנו רואים שה"אין" סיבה הופך להיות בעל משמעות זהה לזו של ה"אין" שום סיבה לשום דבר.
ויש בזה עוד עניין, והוא שבעצם מהותה של הסיבה, היא שיש נקודת התחלה בעל משמעות כלשהי, שממנה יוצאות סיבות ותוצאות. שזה בעצם אומר, שהסיבה הוגדרה וקיבלה משמעות, רק על ידי קיומה של האין סיבה. כי רק סיבה ראשונה שקודמת לה האין סיבה, רק היא בעלת משמעות ליצור רצף משמעותי של סיבה ותוצאה. ונמצא אם כן, כי המשמעות של ה"יש" סיבה, תלויה ב"אין" סיבה.
וגם להפך, כאשר מישהו אומר על דבר כלשהו שהוא אקראי ללא סיבה, הרי שבעצם המשמעות של האקראיות, אפשרית רק על ידי זה שלפעמים יש מצבים של "יש" סיבה שאינה אקראית. כי האקראיות והחוסר סיבה, מוגדרות נוצרות והמשמעות שלהן תלויה במציאות של "יש" סיבה.
ובכל מקרה ניתן לראות ולהבין, שבמציאות שלנו יש שני כוחות שונים, של "יש" סיבה וגם של "אין" סיבה וחוסר סיבה. ואז השאלה הנשאלת היא, מה הסיבה שבגללה לחלק מהדברים יש סיבה ולחלק מהדברים אין סיבה. ואם נמצא לכך תשובה, הרי שבעצם הפכנו את האין סיבה, לבעל סיבה. ואם לא נמצא לכך תשובה, הרי בעצם בכך הפכנו את היש סיבה, לחסרת סיבה.
ועוד יש להתבונן ולראות, כי כדי שתהיה קיימת במציאות שלנו אפשרות של אקראיות / חוסר סיבה, לשם כך יש לומר שקיים דבר שאין לו סיבה ראשונה. כי אם לכל הדברים בעולם יש סיבה ראשונה כלשהי, הרי שלא שייך לומר על דבר כלשהו שהוא חסר סיבה, מאחר שיש סיבה ראשונה שהכריחה אותו להיות כפי מה שהוא.
וכאשר אנחנו רואים שיש במציאות שלנו מקרים של אקראיות וחוסר סיבה, הרי שמכך ניתן להוכיח שאין סיבה ראשונה. כי אחרת לא הייתה אקראיות. אבל אם נאמר שאין סיבה ראשונה, אז זה מונע את אפשרות הקיום של ה"יש" סיבה.
וכך גם להפך. כי מקיומן של הסיבות, ניתן להבין שיש סיבה ראשונה שהיא זו שיוצרת את הסיבות. כי אחרת הכל היה אקראי תמיד, אם לא הייתה סיבה ראשונה כלשהי. ואם יש סיבה ראשונה כלשהי, אז כיצד זה שקיימים בעולם גם דברים אקראיים?
וזה בעצם אומר, שמבחינה הגיונית, הקיום של ה"יש" סיבה לצד הקיום של ה"אין" סיבה, הוא טעון הסבר והיתכנות. כי ע"פ ההיגיון יש כאן בעיה שכלית בלתי פתירה. כי הכוח של היש סיבה, דוחה את רגליו ונאבק כל הזמן באפשרות של האין סיבה. והכוח של האין סיבה, נלחם כל הזמן בכוח של היש סיבה. ואף על פי כן, שניהם קיימים בו זמנית. וזה דבר שדרוש התבוננות מעמיקה.
ועוד נוסיף, שהעניין הזה של שני הכוחות האלו ששוללים זה את שורש קיומו של השני, הוא בא לידי ביטוי בעוד המון תהליכים שונים. כי יש בעולם שלנו המון כוחות שונים שמנוגדים זה לזה. וכלפי חוץ נראה שהם קיימים זה לצד זה, למרות שהם שונים ומנוגדים זה לזה.
אבל כאשר מעמיקים אל נקודת השורש שלהם, דהיינו, כאשר מחפשים את הסיבה ואת נקודת החוזק של כל אחד מההפכים האלו, רואים שמנקודת המבט של השורש של ההפכים, אין אפשרות קיום לשני הפכים בו זמנית. כי נקודת השורש של כל דבר, היא נקודת החוזק שלו. וכאשר מתקרבים לנקודת השורש של דבר כלשהו, על ידי זה נשלל הקיום של הצד הנגדי.
כי בשורש של הדבר, לא יכול להיות שתהיה זכות קיום גם להפך שלו. כי אם בשורש יש זכות קיום גם להפך של עצמו, הרי שממילא הוא לא יכול להיות שורש חזק של הדבר. כי הוא עצמו כשורש מאפשר את הקיום גם של ההפך של עצמו. וכל המאבקים שיש בעולם בין כוחות שונים, כולם נובעים מכך שיש שני שורשים מנוגדים, שאף אחד מהם לא מוכן ולא יכול לאפשר את קיומו של השני.
כי אם השורשים של הדברים היו מאפשרים זה את קיומו של זה, הרי שלא היה בעולם שום מאבק ושום הבדל בין שום דבר לשום דבר. כי אם השורש עצמו מסוגל להכיל את ההפך של עצמו בצורה כלשהי, הרי שממילא כל הכוחות היו מכילים זה את זה, ולא היה בעולם שום הבדל בין שום דבר לשום דבר. (ואם ננסה לומר שהשורש מסוגל להכיל רק קצת מההפך שלו, הרי שיש לחקור את הסיבה של זה עצמו ואת השורש של זה עצמו).
וזה בעצם אומר, שמאחר שאנחנו רואים בחוש שיש במציאות שלנו דברים ששונים זה מזה, הרי שזה אומר שבנקודה כלשהי בשורש של המציאות, יש שם מאבק מאוד רציני. כי אם שם לא היה מאבק בין כוחות שונים, הרי שלא היינו רואים שום מאבק שבא לידי ביטוי בחיצוניות של המציאות.
וכאשר האדם חוקר ומחפש את השורש ואת נקודת החוזק של הכוחות השונים שמנוגדים זה לזה, לבסוף הוא מגיע לשני שורשים שאחד שולל את קיומו של חברו. כפי שאכן אמור להיות. כי מהותו של שורש הדבר, היא לשלול את הדבר שמנוגד לו. כי זה מה שמגדיר אותו.
וזה דבר שהוא בלתי נתפש בשכל האנושי. כיצד זה יכול להיות שיש שני כוחות שווי ערך בכוחם, שכל אחד מהם הוא הניגוד של חברו. כי אם כוח אחד היה חזק אפילו בטיפה אחת יותר מחברו, הרי שהוא היה מעלים את חברו. ומכך שיש בעולם שלנו ניגודים והפכים, הרי שזה אומר שחייבים לומר שיש שורשים שונים שכל אחד שולל את ההפך שלו, והם בעוצמת כוח שווה.
וכאשר האדם מחפש את האמת, אז האדם בעצם מנסה לגלות את השורש של ההפכים האלו. כי האדם שואל את עצמו, מאחר שבעצם יש כאן שני כוחות שווים שכל אחד מהם הוא הפוך מחברו, א"כ השאלה היא, מה השורש שלהם עצמם? והם עצמם חלק ממה הם?
וככל שהאדם מנסה להעמיק ולנסות לגלות את השורש של ההפכים ושל הכוחות המנוגדים, כך בכל פעם הוא מגיע לשאלות חזקות יותר. כי בכל פעם הוא מגלה רמת עומק חדשה חזקה יותר, ששם רמת ההתנגדות של ההפכים גדולה עוד יותר.
וזה בעצם המחסום השכלי של האדם, שהוא לא מסוגל לחשוב על דבר והיפוכו בו זמנית. כי מצד אחד האדם רואה שורש אחד חזק, ומצד שני האדם רואה גם את השורש של ההפך שלו, שגם הוא חזק. והאדם נמצא בתוך מלחמת עולם. כי הוא מבין בשכלו את שני השורשים האלו, ואף על פי כן הם הפוכים ומנוגדים זה לזה.
כי כדי להבין את השורש של כוח כלשהו, לשם כך על האדם להכיל בתוכו את נקודת החוזק של הדעה האחת. ואז האדם מנסה להכיל בתוכו גם את נקודת החוזק של הכוח הנגדי. וזה דבר שהשכל של האדם לא מסוגל לעשות, להכיל בתוכו שתי נקודות כוח שמנוגדות זו לזו, ושכל אחת מהן שוללת את קיומה של השנייה.
ואז האדם שמחפש את האמת, הוא מעמיק את מחשבתו לנסות להבין מה השורש של ההפכים האלו? וזה עצמו דבר שהוא בלתי אפשרי לתפישה שכלית. כי להפכים לא יכול להיות שורש. כי השורש של הדבר, לא יכול להכיל את ההפך שלו. והאדם מחפש את השורש של כוח אחד, וממילא הוא מתרחק מהכוח השני. ואז האדם מחפש את השורש של הכוח השני, ואז הוא מתרחק מהכוח הנגדי.
וזה אומר, שבכל פעם כאשר האדם מנסה למצוא את השורש של שני כוחות מנוגדים, אז בכל פעם הוא מגיע לרמת חוזק גדולה עוד יותר, והשאלה הופכת להיות קשה עוד יותר.
עד שלבסוף האדם מבין שכנראה שיש כאן איזה שורש אחר לכל הדברים ולכל ההפכים. שזה לכשעצמו שינוי תפישה מחשבתית. כי ע"פ ההיגיון שורש לא יכול ליצור הפכים שמנוגדים זה לזה. יכול אומנם ליצור כוחות שונים שמבטאים חלקים שונים של אותו הדבר, אך לא כוחות מנוגדים. כי כוחות מנוגדים לא יכולים להתקיים זה לצד זה, מעצם הגדרתם וטבעם.
ועל ידי זה שהאדם חוקר ומעמיק בכל זה, לבסוף האדם מגלה את המהות הפנימית ביותר של המציאות, ומקבל שכל חדש, ואז כל השאלות כולן נעלמות.
ויש בזה עוד עניין, והוא שאם נאמר ש"אין" סיבה לשום דבר בעולם, הרי שבכך לא העלמנו לגמרי את ה"יש" סיבה מהביטוי שלו במציאות. ולא רק שה"יש" סיבה נשאר ברמת הפוטנציאל בלבד, אלא שהוא גם ממשיך להתקיים בפועל, גם אם נאמר ש"אין" שום סיבה לשום דבר.
כי לומר ש"אין" שום סיבה לשום דבר, זה בעצם לומר שכל דבר הוא הסיבה של עצמו. כי "אין" סיבה לשום דבר, פירושו שאין שום סיבה שגוררת אחריה תוצאה כלשהי. שזה בעצם אומר שכל דבר הוא גם הסיבה וגם התוצאה עצמה. דהיינו, שגם האמירה ש"אין" סיבה לשום דבר, גם היא עדיין משאירה קיום ממשי ל"יש" סיבה. ואז על ידי הקיום של ה"יש" סיבה, נוכל לשאול על ה"אין סיבה".
ומי שיתבונן יראה בזה עוד דבר מעניין, והוא שגם האמירה של "יש" סיבה, גם היא מקיימת בתוכה את ה"אין" סיבה. כי כפי שאמרנו לעיל, אם נאמר שלכל דבר יש סיבה ללא יוצא מן הכלל, שזו הרי שלמות ה"יש" סיבה, הרי שבכך בעצם אמרנו ש"אין" שום סיבה אמיתית לשום דבר.
כי אם אין נקודת התחלה לסיבות, דהיינו, אם אין במציאות שלנו שום סיבה שאין לה סיבה אחרת, דהיינו, אם אין סיבה ראשונה, הרי שגם אין שום משמעות לשום סיבה. וזה בעצם אומר, שבנקודת החוזק של ה"יש" סיבה, שהיא שיש סיבה לכל דבר עד אין סוף, שם אנחנו רואים שה"אין" סיבה הופך להיות בעל משמעות זהה לזו של ה"אין" שום סיבה לשום דבר.
ויש בזה עוד עניין, והוא שבעצם מהותה של הסיבה, היא שיש נקודת התחלה בעל משמעות כלשהי, שממנה יוצאות סיבות ותוצאות. שזה בעצם אומר, שהסיבה הוגדרה וקיבלה משמעות, רק על ידי קיומה של האין סיבה. כי רק סיבה ראשונה שקודמת לה האין סיבה, רק היא בעלת משמעות ליצור רצף משמעותי של סיבה ותוצאה. ונמצא אם כן, כי המשמעות של ה"יש" סיבה, תלויה ב"אין" סיבה.
וגם להפך, כאשר מישהו אומר על דבר כלשהו שהוא אקראי ללא סיבה, הרי שבעצם המשמעות של האקראיות, אפשרית רק על ידי זה שלפעמים יש מצבים של "יש" סיבה שאינה אקראית. כי האקראיות והחוסר סיבה, מוגדרות נוצרות והמשמעות שלהן תלויה במציאות של "יש" סיבה.
ובכל מקרה ניתן לראות ולהבין, שבמציאות שלנו יש שני כוחות שונים, של "יש" סיבה וגם של "אין" סיבה וחוסר סיבה. ואז השאלה הנשאלת היא, מה הסיבה שבגללה לחלק מהדברים יש סיבה ולחלק מהדברים אין סיבה. ואם נמצא לכך תשובה, הרי שבעצם הפכנו את האין סיבה, לבעל סיבה. ואם לא נמצא לכך תשובה, הרי בעצם בכך הפכנו את היש סיבה, לחסרת סיבה.
ועוד יש להתבונן ולראות, כי כדי שתהיה קיימת במציאות שלנו אפשרות של אקראיות / חוסר סיבה, לשם כך יש לומר שקיים דבר שאין לו סיבה ראשונה. כי אם לכל הדברים בעולם יש סיבה ראשונה כלשהי, הרי שלא שייך לומר על דבר כלשהו שהוא חסר סיבה, מאחר שיש סיבה ראשונה שהכריחה אותו להיות כפי מה שהוא.
וכאשר אנחנו רואים שיש במציאות שלנו מקרים של אקראיות וחוסר סיבה, הרי שמכך ניתן להוכיח שאין סיבה ראשונה. כי אחרת לא הייתה אקראיות. אבל אם נאמר שאין סיבה ראשונה, אז זה מונע את אפשרות הקיום של ה"יש" סיבה.
וכך גם להפך. כי מקיומן של הסיבות, ניתן להבין שיש סיבה ראשונה שהיא זו שיוצרת את הסיבות. כי אחרת הכל היה אקראי תמיד, אם לא הייתה סיבה ראשונה כלשהי. ואם יש סיבה ראשונה כלשהי, אז כיצד זה שקיימים בעולם גם דברים אקראיים?
וזה בעצם אומר, שמבחינה הגיונית, הקיום של ה"יש" סיבה לצד הקיום של ה"אין" סיבה, הוא טעון הסבר והיתכנות. כי ע"פ ההיגיון יש כאן בעיה שכלית בלתי פתירה. כי הכוח של היש סיבה, דוחה את רגליו ונאבק כל הזמן באפשרות של האין סיבה. והכוח של האין סיבה, נלחם כל הזמן בכוח של היש סיבה. ואף על פי כן, שניהם קיימים בו זמנית. וזה דבר שדרוש התבוננות מעמיקה.
ועוד נוסיף, שהעניין הזה של שני הכוחות האלו ששוללים זה את שורש קיומו של השני, הוא בא לידי ביטוי בעוד המון תהליכים שונים. כי יש בעולם שלנו המון כוחות שונים שמנוגדים זה לזה. וכלפי חוץ נראה שהם קיימים זה לצד זה, למרות שהם שונים ומנוגדים זה לזה.
אבל כאשר מעמיקים אל נקודת השורש שלהם, דהיינו, כאשר מחפשים את הסיבה ואת נקודת החוזק של כל אחד מההפכים האלו, רואים שמנקודת המבט של השורש של ההפכים, אין אפשרות קיום לשני הפכים בו זמנית. כי נקודת השורש של כל דבר, היא נקודת החוזק שלו. וכאשר מתקרבים לנקודת השורש של דבר כלשהו, על ידי זה נשלל הקיום של הצד הנגדי.
כי בשורש של הדבר, לא יכול להיות שתהיה זכות קיום גם להפך שלו. כי אם בשורש יש זכות קיום גם להפך של עצמו, הרי שממילא הוא לא יכול להיות שורש חזק של הדבר. כי הוא עצמו כשורש מאפשר את הקיום גם של ההפך של עצמו. וכל המאבקים שיש בעולם בין כוחות שונים, כולם נובעים מכך שיש שני שורשים מנוגדים, שאף אחד מהם לא מוכן ולא יכול לאפשר את קיומו של השני.
כי אם השורשים של הדברים היו מאפשרים זה את קיומו של זה, הרי שלא היה בעולם שום מאבק ושום הבדל בין שום דבר לשום דבר. כי אם השורש עצמו מסוגל להכיל את ההפך של עצמו בצורה כלשהי, הרי שממילא כל הכוחות היו מכילים זה את זה, ולא היה בעולם שום הבדל בין שום דבר לשום דבר. (ואם ננסה לומר שהשורש מסוגל להכיל רק קצת מההפך שלו, הרי שיש לחקור את הסיבה של זה עצמו ואת השורש של זה עצמו).
וזה בעצם אומר, שמאחר שאנחנו רואים בחוש שיש במציאות שלנו דברים ששונים זה מזה, הרי שזה אומר שבנקודה כלשהי בשורש של המציאות, יש שם מאבק מאוד רציני. כי אם שם לא היה מאבק בין כוחות שונים, הרי שלא היינו רואים שום מאבק שבא לידי ביטוי בחיצוניות של המציאות.
וכאשר האדם חוקר ומחפש את השורש ואת נקודת החוזק של הכוחות השונים שמנוגדים זה לזה, לבסוף הוא מגיע לשני שורשים שאחד שולל את קיומו של חברו. כפי שאכן אמור להיות. כי מהותו של שורש הדבר, היא לשלול את הדבר שמנוגד לו. כי זה מה שמגדיר אותו.
וזה דבר שהוא בלתי נתפש בשכל האנושי. כיצד זה יכול להיות שיש שני כוחות שווי ערך בכוחם, שכל אחד מהם הוא הניגוד של חברו. כי אם כוח אחד היה חזק אפילו בטיפה אחת יותר מחברו, הרי שהוא היה מעלים את חברו. ומכך שיש בעולם שלנו ניגודים והפכים, הרי שזה אומר שחייבים לומר שיש שורשים שונים שכל אחד שולל את ההפך שלו, והם בעוצמת כוח שווה.
וכאשר האדם מחפש את האמת, אז האדם בעצם מנסה לגלות את השורש של ההפכים האלו. כי האדם שואל את עצמו, מאחר שבעצם יש כאן שני כוחות שווים שכל אחד מהם הוא הפוך מחברו, א"כ השאלה היא, מה השורש שלהם עצמם? והם עצמם חלק ממה הם?
וככל שהאדם מנסה להעמיק ולנסות לגלות את השורש של ההפכים ושל הכוחות המנוגדים, כך בכל פעם הוא מגיע לשאלות חזקות יותר. כי בכל פעם הוא מגלה רמת עומק חדשה חזקה יותר, ששם רמת ההתנגדות של ההפכים גדולה עוד יותר.
וזה בעצם המחסום השכלי של האדם, שהוא לא מסוגל לחשוב על דבר והיפוכו בו זמנית. כי מצד אחד האדם רואה שורש אחד חזק, ומצד שני האדם רואה גם את השורש של ההפך שלו, שגם הוא חזק. והאדם נמצא בתוך מלחמת עולם. כי הוא מבין בשכלו את שני השורשים האלו, ואף על פי כן הם הפוכים ומנוגדים זה לזה.
כי כדי להבין את השורש של כוח כלשהו, לשם כך על האדם להכיל בתוכו את נקודת החוזק של הדעה האחת. ואז האדם מנסה להכיל בתוכו גם את נקודת החוזק של הכוח הנגדי. וזה דבר שהשכל של האדם לא מסוגל לעשות, להכיל בתוכו שתי נקודות כוח שמנוגדות זו לזו, ושכל אחת מהן שוללת את קיומה של השנייה.
ואז האדם שמחפש את האמת, הוא מעמיק את מחשבתו לנסות להבין מה השורש של ההפכים האלו? וזה עצמו דבר שהוא בלתי אפשרי לתפישה שכלית. כי להפכים לא יכול להיות שורש. כי השורש של הדבר, לא יכול להכיל את ההפך שלו. והאדם מחפש את השורש של כוח אחד, וממילא הוא מתרחק מהכוח השני. ואז האדם מחפש את השורש של הכוח השני, ואז הוא מתרחק מהכוח הנגדי.
וזה אומר, שבכל פעם כאשר האדם מנסה למצוא את השורש של שני כוחות מנוגדים, אז בכל פעם הוא מגיע לרמת חוזק גדולה עוד יותר, והשאלה הופכת להיות קשה עוד יותר.
עד שלבסוף האדם מבין שכנראה שיש כאן איזה שורש אחר לכל הדברים ולכל ההפכים. שזה לכשעצמו שינוי תפישה מחשבתית. כי ע"פ ההיגיון שורש לא יכול ליצור הפכים שמנוגדים זה לזה. יכול אומנם ליצור כוחות שונים שמבטאים חלקים שונים של אותו הדבר, אך לא כוחות מנוגדים. כי כוחות מנוגדים לא יכולים להתקיים זה לצד זה, מעצם הגדרתם וטבעם.
ועל ידי זה שהאדם חוקר ומעמיק בכל זה, לבסוף האדם מגלה את המהות הפנימית ביותר של המציאות, ומקבל שכל חדש, ואז כל השאלות כולן נעלמות.
050-3331-331