למה אתה לא מרוצה משום דבר?

אליעד כהן מסביר מדוע אנשים מרגישים חוסר סיפוק מתמיד, חוסר שביעות רצון, וחוסר יכולת להגיע לתחושת אושר ושלמות. הוא מתחיל בכך שהוא מתאר מצב שבו האדם מחפש תמיד את הטוב ביותר, לעולם לא מרגיש שהטוב הקיים מספיק טוב עבורו. הוא נותן דוגמה פשוטה: כאשר מישהו אוכל גלידה והוא מרוצה ממנה, הוא ירגיש אפילו יותר טוב אם הגלידה תהיה טעימה במיוחד. אך כאן עולה השאלה - מה בעצם הוא ה"טוב מאוד" שאליו כולם שואפים? ולמה האדם לא מסתפק בטוב שיש לו כרגע?

למה אנשים שואפים תמיד לטוב יותר?

אליעד מסביר שהסיבה לחוסר הסיפוק המתמשך של האדם היא שלכל מצב "טוב" יש חסרונות מסוימים, ואותו אדם למעשה מחפש מצב טוב יותר, ללא חסרונות. הוא משתמש בדוגמה של אנשים שמסתפקים במועט לעומת אלה השואפים תמיד ליותר: האדם שמסתפק במועט, למשל באוכל פשוט, לא יכול ליהנות באותה מידה כמו אדם שיודע להעריך אוכל איכותי ומיוחד. לכן, עצם העובדה שיש בך חוסר סיפוק היא גם יתרון, מכיוון שהיא מאפשרת לך לחוות יותר הנאה כאשר אתה משיג משהו טוב יותר.

האם שאיפה לשלמות היא יתרון או חיסרון?

אליעד מציג את הפרדוקס הזה בצורה ברורה: מצד אחד, האדם שאף פעם לא מרוצה משום דבר, סובל מכך, אך מצד שני, אותו אדם הוא זה שיכול להעריך הנאות קטנות הרבה יותר טוב מאחרים, שכן הוא תמיד מחפש ומעריך את ה"טוב מאוד". הוא אומר במפורש שכאשר אדם מחפש שלמות, הוא לעולם לא משתעמם משום שהוא תמיד רואה גבולות חדשים ושואף ליותר. אך באותה נשימה, יש גם קושי תמידי, כיוון שהוא לעולם לא יגיע לסיפוק מוחלט, והוא תמיד יראה חסרונות בכל דבר.

איך להתמודד עם חוסר שביעות רצון תמידי?

אליעד מציע פתרון פרקטי: לקחת את הדבר שאותו אתה רוצה מאוד, למשל "להיות אומן מפורסם ולמכור ציורים במיליונים", ולהטיל ספק במחשבה הזו. כלומר, לשאול את עצמך למה בכלל אתה רוצה את זה? מה בעצם מניע את הרצון? אולי הרצון הזה עצמו הוא מקור הסבל. אליעד מבהיר כי הסבל לא נובע רק מכך שהאדם לא משיג את רצונו, אלא מעצם קיומו של הרצון, שמהווה חיסרון בפני עצמו.

למה קשה להחליט מה אנחנו באמת רוצים?

בדיאלוג שניהל אליעד בהרצאה, מובאת דוגמה של אדם שאומר שהוא רוצה להיות אומן ולהרוויח מיליונים, אך לא מצליח לעשות צעדים קונקרטיים להשגת המטרה הזו. אליעד חושף את החיסרון שבתוך הרצון: אותו אדם מציב מטרה גדולה מדי ("מיליונים") ולא מתחיל מצעדים קטנים כמו מכירה במחיר נמוך יותר. אליעד מסביר שהאדם למעשה מסתיר מאחורי המטרה הגדולה את חוסר הביטחון שלו ואת העובדה שהוא אינו מאמין שהוא באמת יכול להצליח, ולכן הוא לא עושה את הפעולות הפשוטות שיכולות להביא אותו למטרה.

האם באמת טוב להגיע למצב שאין בו רצון כלל?

כאן אליעד מציג נקודה נוספת: אם באמת לא יהיה לך שום רצון, לא תהיה לך שום מוטיבציה לפעול. זו גם סיבה לכך שאנשים ממשיכים לשאוף ולקום בבוקר: יש בהם חיסרון, והחיסרון הזה נותן להם מוטיבציה. אדם ללא שום חיסרון, באופן מוחלט, עלול לאבד כל עניין בחיים ולא ימצא סיבה לעשות משהו.

איך אפשר לקבל את המציאות כמו שהיא?

אליעד אומר שהפתרון האולטימטיבי הוא להבין שכל אפשרות שתרצה תמיד תכלול חיסרון מסוים. אם האדם יבין זאת לעומק, הוא יוכל לחיות עם ההבנה שהמציאות היא כפי שהיא ואין באמת אפשרות טובה יותר. אליעד מסביר בצורה ברורה שאין צורך להיאבק במה שקורה או במה שיש, אלא להבין שכל רצון וחיסרון הם חלק מאותו מנגנון, ושהניסיון לחפש קומבינה או דרך קיצור הוא למעשה ניסיון חסר תוחלת להימנע מהמציאות.

למה תמיד קיימת תחושת החיסרון?

אליעד מציין עוד שכשאדם רוצה משהו הוא "מלכלך" על המציאות. כלומר, כאשר אדם אומר...