כפי שכבר ביארתי במספר מקומות, וכפי שנתפש בעיני בני האדם, התמונה המלאה היא הייצוג של השלמות. כי בכל מקום ובכל עניין, מלמדים את האדם לנסות לראות את התמונה המלאה. כי התמונה המלאה היא הייצוג של השלמות. ובאנלוגיה אלינו, לראות את התמונה המלאה, פירושו שהאדם יצליח להבין את המציאות כפי מה שהיא באמת מנקודת מבט אובייקטיבית.

וכפי שכבר ביארתי, מבחינה לוגית האדם לא יכול וגם לעולם לא יוכל לראות את התמונה המלאה כפי מה שהיא. כי ברגע שהאדם קיים וצופה בכל דבר שהוא, ממילא לעולם הוא לא יכול לצפות בכל התמונה המלאה, משום שהוא עצמו חלק ממנה. והתודעה לא יכול להסתכל על עצמה מבחוץ. כי ברגע שהיא מסתכלת על עצמה, זה תמיד אך ורק באופן חלקי בלבד.

ועל האדם לדמיין עיגול גדול שהוא התמונה המלאה. ובתוכה הוא עצמו קיים. ובתוכה כל העולם כולו קיים. וברגע שהאדם חושב על משהו, הרי שתמיד אפשר להקיף אותו ואת המחשבה שלו בתוך תמונה עוד יותר גדולה. וגם אם האדם יצליח לצאת מהעיגול ולהסתכל על העיגול מבחוץ, תמיד יהיה ניתן להקיף אותו ואת המחשבה שלו ואת מה שהוא חושב עליו בעיגול עוד יותר גדול.

כך שמבחינה לוגית, אין אפשרות לתפוס את כל התמונה המלאה בתוך המחשבה. כי התמונה המלאה תמיד יהיו בתוכה לפחות שלושה גורמים. והם האדם עצמו שחושב את המחשבה. הדבר עצמו שחושבים עליו. והמחשבה שמקשרת את האדם שחושב לבין הדבר שעליו האדם חושב.

והתמונה המלאה היא המציאות שמקיפה את התודעה החושבת + את המחשבה עצמה + את כל הדברים שעליהם האדם חושב. והאדם לא יכול לראות את התודעה שלו + את המחשבה שלו + את מה שהוא חושב, כדבר אחד. כי תמיד ברגע שיש תהליך מחשבתי כלשהו, הרי שיש שם הפרדה בין התודעה לבין המחשבה לבין הדבר שנמצא בתוך המחשבה. ולכן אי אפשר לעולם לראות את התמונה המלאה.

וכפי שכבר ביארתי, כדי לראות את התמונה המלאה בשלמות, לשם כך על האדם להיות התמונה המלאה בעצמו. דהיינו, שעל האדם להיות גם הוא עצמו וגם המחשבה שלו וגם כל שאר הדברים, וכל זה להיות בו זמנית כישות אחת שהיא התמונה המלאה שמקיפה את הכל. וזה כמובן לא אפשרי.

אבל כאן במאמר נבאר, מדוע גם אילו היה יכול האדם לראות ולהיות התמונה המלאה, הרי שגם אז זאת לא הייתה השלמות.

והעניין הוא, כי מה שנדמה לאדם שהתמונה המלאה זאת השלמות, גם זאת טעות. משום שלכל תמונה מלאה, תמיד יש תמונה מלאה עוד יותר גדולה ממנה. כי בעיני האדם התמונה המלאה נתפשת כחיבור של כל החלקים של התמונה. כי יש פאזל שיש בו הרבה חלקים. ויש את התמונה המלאה שהיא החיבור של כל החלקים של התמונה המלאה.

ויש את שלושת הגורמים הנ"ל, שהם התודעה + המחשבה + כל מה שקיים שהוא לא התודעה / מחשבה. והתמונה המלאה היא החיבור של כל הדברים האלו.

אך לא כך הוא הדבר, כי התמונה המלאה האמיתית, היא גם התמונה המלאה הנ"ל, דהיינו, החיבור של שלושת הגורמים הנ"ל כישות אחת, אבל בנוסף על כך התמונה המלאה היא בו זמנית גם כל אחד ואחד מהחלקים שלה כישות נפרדת.

ולצורך ההמחשה, מי שיתבונן יראה כי כאשר האדם מסתכל אך ורק על אחד מהחלקים של הפאזל, וכאשר האדם מסתכל על כל החלקים של הפאזל בבת אחת דהיינו, על התמונה המלאה, הרי שבכל אחד מהמקרים, רמת העמקות שבה האדם מסתכל על כל אחד מהחלקים של הפאזל, רמת העמקות של זה שונה.

כי כאשר האדם רואה את כל הפאזל כולו כתמונה אחת, וכאשר כל התמונה כולה נכנסת בתוך מחשבה אחת של האדם, הרי שרמת הפירוט שבה מסתכל האדם באותו הרגע על כל אחד מהחלקים של הפאזל, רמת הפירוט הזו נמוכה. כי כאשר האדם מסתכל על כל אחד מהחלקים של הפאזל בפני עצמו כישות נפרדת, האדם מתבונן בו אחרת, ורואה אותו בצורה חדה יותר ועמוקה יותר, מאשר המצב שבו האדם רואה את כל התמונה המלאה כדבר אחד.

וזה אומר, שגם מי שרואה את כל התמונה המלאה כולה בבת אחת, גם הוא לא רואה באמת את כל העומק האפשרי של התמונה המלאה. כי כדי לראות את כל העומק של התמונה המלאה בבת אחת, האדם צריך להיות מסוגל להכיל בתוכו בבת אחת וברגע אחד, גם את כל התמונה המלאה כולו, דהיינו, גם לראות את כל הפאזל כולו בבת אחת, אבל בו זמנית גם לראות את כל אחד ואחד מהחלקים של הפאזל, כישות נפרדת.

כי כאשר האדם מתבונן רק בחלק אחד קטן של התמונה המלאה, גם לזה יש יתרון, שאין אותו בתמונה המלאה בעצמה. כי גם לתמונה המלאה יש חיסרון. והחיסרון של התמונה המלאה, הוא שהיא התמונה המלאה ולא רק חלק של התמונה המלאה.

כי לכל דבר יש יתרון. ומנקודת המבט של חלק מהתמונה המלאה, רואים את הדברים אחרת מאיך שרואים אותם מנקודת המבט של התמונה המלאה. ומאחר שמנקודת המבט של חלק בתוך התמונה המלאה, רואים אחרת את המציאות מכפי מה שרואים אותה מנקודת המבט של התמונה המלאה, לכן התמונה המלאה האמיתית היא, השילוב של נקודת המבט של התמונה המלאה שהיא החיבור של כל הדברים + כל נקודות המבט האפשריות שהן אינן החיבור של כל הדברים.

ואם נגדיר שאמת אובייקטיבית פירושו לראות את הדברים כפי מה שהם, דהיינו, מנקודת המבט של התמונה המלאה, הרי שגם בכך יש חיסרון. כי ברגע שאנחנו עושים הפרדה בין האמת האובייקטיבית של המציאות, לבין כל שאר האמיתות שיש בעולם, הרי שבאותו הרגע אמרנו בעצם שגם האמת של המציאות, גם היא לא מספיק אמיתית. משום שהיא חסרה את כל שאר הדברים ששונים ממנה.

והכלל הוא פשוט. ברגע שמגדירים משהו, באותו הרגע יש בו חיסרון. כי הוא חסר את כל הדברים ששונים ממנו. כי ברגע שאומרים על דבר כלשהו שהוא אמת אובייקטיבית, פירושו של דבר שאומרים שהוא שונה מכל שאר הדעות שיש בעולם. ובאותו הרגע בעצם אומרים שהוא לא מספיק אמיתי. מאחר שהוא לא מכיל בתוכו את סך כל הדעות בבת אחת.

ונניח לדוגמה שהייתה לאדם הדרך להפוך להיות התמונה המלאה בעצמו, ולראות מבחוץ בדרך כלשהי, את התודעה האנושית + את המחשבה האנושית + את כל שאר הדברים, גם אז האדם עדיין לא היה מבין את המציאות בשלמות. כי גם נקודת המבט של התמונה המלאה, גם היא לא השלמות. מאחר שלתמונה המלאה שמסתכלת על עצמה, אין את נקודת המבט הייחודית שיש לכל אחד ואחד מהחלקים שיש בתוכה.

כי התמונה המלאה היא רק התמונה המלאה והיא לא גם התמונה המלאה וגם כל אחד מהחלקים שלה כישויות נפרדות. ותמונה מלאה אמיתית, פירושו להיות גם התמונה המלאה עצמה כישות אחת, אבל בו זמנית להיות גם כל אחד ואחד מהחלקים של התמונה המלאה, כישויות נפרדות.

ומי שיתבונן היטב לעומק, יראה שיש כאן רמת עומק אין סופית. כי בעצם הגדרנו עכשיו שתמונה מלאה פירושו, להיות גם כל חלקי הפאזל כישות אחת, וגם בו זמנית להיות כל חלקי הפאזל כישויות נפרדות. והחיבור של כל הדברים האלו, הוא התמונה המלאה. אבל גם זה עצמו זה לא תמונה מלאה באמת.

כי עכשיו בעצם יצרנו עוד ישות נוספת, שגם היא עצמה לא התמונה המלאה. כי ע"פ ההגדרה האחרונה שלנו, אפשר לומר שיש תמונה מלאה גדולה עוד יותר, שהיא גם מצד אחד ישות אחת שהיא כל אחד מהחלקים של הפאזל כישויות נפרדות, וגם בבת אחת היא ישות נוספת שהיא סך כל החלקים של הפאזל כישות אחת, והיא גם בבת אחת שתי הישויות הנ"ל שזאת בעצם ישות שלישית.

דהיינו, שיש תמונה מלאה עוד יותר גדולה, שהיא החיבור של סך כל נקודות המבט האפשרויות. ובכל פעם שמגדירים אותה, בעצם יוצרים תמונה מלאה עוד יותר גדולה, שמכילה בתוכה את כל נקודות המבט האפשרויות + את נקודת המבט שכוללת אותן. ותמיד נוצרת עוד נקודת מבט חדשה גדולה עוד יותר.

וזה בעצם אומר שיש כאן סוד עמוק מאוד, והוא שגם אילו היה יכול האדם להיות התמונה המלאה בעצמה, גם אז האדם לא היה יכול לראות את התמונה המלאה האמיתית כולה. כי לראות את התמונה המלאה כולה, פירושו לראות גם את התמונה המלאה דהיינו, לראות את סך כל הדברים כישות אחת, אבל בו זמנית לראות את הדברים גם מנקודת מבט שמסתכלת על כל אחד מהחלקים של התמונה, כעל ישויות נפרדות.

ולצורך ההמחשה, להיות התמונה המלאה פירושו, להיות גם התודעה עצמה כישות עצמאית + להיות גם המחשבה עצמה כישות עצמאית + להיות גם סך כל הדברים כישויות עצמאיות + להיות גם החיבור של שלושת הדברים האלו כישות אחת + להיות גם החיבור של כל 4 הישויות האלו בבת אחת וכך הלאה...

וזהו סוד התמונה המלאה שאין לה סוף עד אין סוף. ושבכל פעם שהאדם מדמיין במחשבתו תמונה מלאה כלשהי, באותו הרגע הוא יוצר תמונה מלאה חדשה גדולה עוד יותר.

ובעצם הבנו, שכדי שהאדם יבין את המציאות בשלמות, לשם כך לא מספיק שתהיה לאדם את היכולת לראות את התמונה כולה בבת אחת, שזה כבר הסברנו שזה לא אפשרי, אלא שעל האדם גם להיות מסוגל להיות בו זמנית גם התמונה המלאה עצמה, וגם כל אחד מהחלקים שלה כישויות נפרדות.

דהיינו, היכולת להיות במספר מצבים שונים של ישות, ישויות שהן גם נפרדות זו מזו, אך בו זמנית האדם צריך להיות מסוגל להכיל את כל הישויות הנפרדות האלו כישות אחת, ואף על פי כן על הישויות האלו להיות נפרדות זו מזו.

והדבר הזה הוא עמוק ביותר. ולשום חכם בעולם אין לא את הפתרון ולא את הדרך איך יכול האדם להתגבר על שני המכשולים הנ"ל. כי המכשול הראשון הוא, שעל האדם להפוך להיות הישות של התמונה המלאה עצמה. ושום חכם בעולם לא יכול למצוא דרך איך יכול האדם להפוך את ישותו העצמית מדבר אחד לדבר אחר.

וכל שכן כאשר אנחנו מבינים שעל האדם להיות גם בו זמנית גם הוא עצמו. ז"א לא מספיק שהאדם ימצא דרך להפוך להיות התמונה המלאה בעצמה, אלא על האדם למצוא את הדרך גם איך להישאר הוא עצמו תוך כדי זה שהוא משנה את הישות העצמית שלו למשהו אחר.

כי כנ"ל, השלמות היא שהאדם יראה / יחווה את הדברים, גם מנקודת המבט של התמונה המלאה, אבל גם מנקודת המבט האישית שלו, שהיא נקודת המבט של חלק מתוך התמונה המלאה, שיש לה את היתרונות שלה, על פני נקודת המבט של התמונה המלאה עצמה.

ושום חכם בעולם לא יכול למצוא את הדרך, איך יכול האדם גם להמיר את הישות העצמית שלו, אבל גם איך יכול האדם להיות מספר ישויות שונות בו זמנית, ואף על פי כן להכיל את כולן כישות אחת וכולי.

ויש חכם מאוד גדול, שהוא החכם האמיתי, שהוא יודע ומבין את הפתרון לאיך יכול האדם להיות כמה ישויות שונות בבת אחת, וגם להמיר את הישות העצמית שלו לישות של התמונה המלאה, ועדיין להישאר הוא עצמו כישות שנפרדת ממנה.

והחכם האמיתי מבין יודע את הסוד ואת הדרך איך לעשות זאת, משום שהוא יודע את עומק הסוד של המהות של הישויות השונות. כי יש דרך ודבר שמחבר את כל הישויות השונות. והדבר הזה הוא עמוק מאוד. אך עדיין יש דרך להגיע גם אליו.

ומי שרוצה גם הוא להיות חכם אמיתי שמסוגל לראות את התמונה המלאה כפי מה שהיא, וגם בו זמנית להישאר הוא עצמו וכולי, עליו לחפש היטב היטב חכם אמיתי שכבר הצליח לגלות את הסוד של הדרך איך לעשות זאת. ועל האדם לחבר את עצמו לשכל של החכם האמיתי, ודרכו לגלות את הדרך לעשות זאת.

כי הדרך איך לעשות זאת, מסתתרת בתוך השכל של החכם האמיתי. וככל שהאדם מתבונן יותר לעומק על השכל של החכם האמיתי, כך הוא מגלה את הדרך איך לראות את התמונה המלאה כפי מה שהיא בבת אחת, ועדיין להישאר הוא עצמו כישות שנפרדת ממנה.