לרצות להרגיש רע, לא לרצות להרגיש טוב, לרצות לשנות את המציאות, לקבל את המציאות, לאהוב את המציאות, לאהוב את מה שיש, לקבל את מה שיש, לרצות את המציאות
למה הרצון להרגיש טוב יוצר את כל הבעיות?
הסיבה המרכזית לכל הבעיות שלנו, על פי אליעד כהן, היא הרצון להרגיש טוב. כאשר אדם רוצה להרגיש טוב, הוא נכנס למרדף אינסופי. כל הזמן מתעוררים בו רצונות חדשים, וכשהם אינם מתמלאים, הוא מרגיש רע. באופן פרדוקסלי, דווקא הניסיון התמידי להרגיש טוב ולמלא את הרצונות הוא שיוצר תחושה של חוסר ושל סבל. ככל שהאדם רוצה יותר להרגיש טוב, כך הוא מרגיש חסר, כי הוא אינו יכול להשיג את התחושה הזו באופן קבוע.
לדוגמה, אדם שרוצה לאכול תפוח, משיג את התפוח, ומקבל את תחושת ההנאה כתוצאה ממילוי הרצון. אבל ההנאה הזו מוגבלת בזמן, מהר מאוד הוא ירצה משהו נוסף. כך הוא נשאר לכוד במעגל רצונות אינסופי. אליעד מדגים זאת בכך שאדם מתאמץ עבור קפה, אוכל ודברים קטנים בחיים, וממשיך להרגיש תלות בלתי פוסקת בסיפוק הרצונות הקטנים האלה.
האם הפתרון הוא להפסיק לרצות?
אליעד מבהיר שלא ניתן פשוט להפסיק לרצות. ישנם אנשים שחושבים שהפתרון הוא לא לרצות כלל, לוותר על ההנאות של החיים, אך זו אינה אפשרות ממשית לטענתו. הוא נותן דוגמה למצב שבו אדם מוכן לוותר על הנאות מסוימות כמו אוכל טעים או תענוגות פשוטים, אבל לא באמת מוכן לוותר על כל ההנאות, במיוחד לא על התחושה הבסיסית של "טוב" שנובעת מהרגשה טובה כללית. הרצון עצמו הוא שמקיים את האדם. אליעד מדגים זאת דרך אדם שקם בבוקר ללא שום רצון, ובמצב כזה הוא לא יקום מהמיטה בכלל, הוא לא יעשה דבר, כי הרצון הוא זה שמניע אותו לפעולה.
האם אפשרי לרצות את המציאות בדיוק כפי שהיא?
המצב האידיאלי על פי אליעד הוא שהרצון של האדם יתאים בדיוק למציאות. כלומר, שכל מה שהאדם רוצה יקרה בדיוק כפי שהוא רוצה, ושכל מה שקורה יהיה בדיוק מה שהוא רוצה. אך גם כאן יש פרדוקס: אם באמת הרצון יהיה תואם לחלוטין את המציאות, האדם לא ירגיש שהוא קיים, כי תחושת הקיום קשורה בפער בין הרצון לבין המציאות. לכן, כדי להרגיש קיים, חייב להיווצר פער כלשהו בין הרצון לבין מה שקורה בפועל.
מה קורה אם הרצון והמציאות הם אותו דבר בדיוק?
אליעד מדגים זאת בעזרת תרגיל מחשבתי: אם האדם יצליח לדמיין באופן מוחלט שכל רצונותיו מתמלאים, ברגע כזה הוא יפסיק לחוש בקיומו. הוא לא יוכל עוד להרגיש את עצמו, כי אין עוד פער שיוצר מודעות עצמית. המודעות והקיום נשענים על התחושה שיש הבדל בין "אני" לבין "לא אני", בין "מה שאני רוצה" לבין "מה שקורה".
לדוגמה, אם אדם קם בבוקר ומרגיש שיש לו יכולת מוחלטת למלא את כל רצונותיו ברגע אחד, הוא יכול לסיים את "המשחק של החיים" מיד. אולם ברגע שהוא יסיים את המשחק - ייעלם הרצון, תיעלם גם התחושה שלו שהוא קיים. כך, האדם ניצב בפני דילמה קיומית: מצד אחד הוא רוצה לחיות במצב מושלם שבו הכל כרצונו, ומצד שני אם הכל יהיה כרצונו, הוא לא יחווה יותר את עצמו.
מדוע ישנו צורך בחסרונות?
על פי אליעד, הקיום מותנה בכך שישנם חסרונות כלשהם, כי ללא חיסרון האדם לא מרגיש שהוא קיים. הוא מציג זאת כך: אדם שאינו קיים, אין לו חסרונות כלל, אבל גם אין לו שום יתרונות. מצד שני, אדם שרוצה ליהנות מהיתרונות של הקיום, חייב לקבל את קיומם של חסרונות. זו סתירה פנימית: הרצון האידיאלי הוא ליהנות מכל היתרונות בלי חסרונות, אבל זו בדיוק הסתירה שאינה אפשרית.
לדוגמה, אדם שרוצה כסף, הצלחה ובריאות, תמיד יתקל במציאות שבה לפחות חלק מהרצונות לא מתמלאים במלואם. האדם חייב להבין שהמשחק של החיים מבוסס על הפער הזה, והוא לא יכול "לקנות"...
הסיבה המרכזית לכל הבעיות שלנו, על פי אליעד כהן, היא הרצון להרגיש טוב. כאשר אדם רוצה להרגיש טוב, הוא נכנס למרדף אינסופי. כל הזמן מתעוררים בו רצונות חדשים, וכשהם אינם מתמלאים, הוא מרגיש רע. באופן פרדוקסלי, דווקא הניסיון התמידי להרגיש טוב ולמלא את הרצונות הוא שיוצר תחושה של חוסר ושל סבל. ככל שהאדם רוצה יותר להרגיש טוב, כך הוא מרגיש חסר, כי הוא אינו יכול להשיג את התחושה הזו באופן קבוע.
לדוגמה, אדם שרוצה לאכול תפוח, משיג את התפוח, ומקבל את תחושת ההנאה כתוצאה ממילוי הרצון. אבל ההנאה הזו מוגבלת בזמן, מהר מאוד הוא ירצה משהו נוסף. כך הוא נשאר לכוד במעגל רצונות אינסופי. אליעד מדגים זאת בכך שאדם מתאמץ עבור קפה, אוכל ודברים קטנים בחיים, וממשיך להרגיש תלות בלתי פוסקת בסיפוק הרצונות הקטנים האלה.
האם הפתרון הוא להפסיק לרצות?
אליעד מבהיר שלא ניתן פשוט להפסיק לרצות. ישנם אנשים שחושבים שהפתרון הוא לא לרצות כלל, לוותר על ההנאות של החיים, אך זו אינה אפשרות ממשית לטענתו. הוא נותן דוגמה למצב שבו אדם מוכן לוותר על הנאות מסוימות כמו אוכל טעים או תענוגות פשוטים, אבל לא באמת מוכן לוותר על כל ההנאות, במיוחד לא על התחושה הבסיסית של "טוב" שנובעת מהרגשה טובה כללית. הרצון עצמו הוא שמקיים את האדם. אליעד מדגים זאת דרך אדם שקם בבוקר ללא שום רצון, ובמצב כזה הוא לא יקום מהמיטה בכלל, הוא לא יעשה דבר, כי הרצון הוא זה שמניע אותו לפעולה.
האם אפשרי לרצות את המציאות בדיוק כפי שהיא?
המצב האידיאלי על פי אליעד הוא שהרצון של האדם יתאים בדיוק למציאות. כלומר, שכל מה שהאדם רוצה יקרה בדיוק כפי שהוא רוצה, ושכל מה שקורה יהיה בדיוק מה שהוא רוצה. אך גם כאן יש פרדוקס: אם באמת הרצון יהיה תואם לחלוטין את המציאות, האדם לא ירגיש שהוא קיים, כי תחושת הקיום קשורה בפער בין הרצון לבין המציאות. לכן, כדי להרגיש קיים, חייב להיווצר פער כלשהו בין הרצון לבין מה שקורה בפועל.
מה קורה אם הרצון והמציאות הם אותו דבר בדיוק?
אליעד מדגים זאת בעזרת תרגיל מחשבתי: אם האדם יצליח לדמיין באופן מוחלט שכל רצונותיו מתמלאים, ברגע כזה הוא יפסיק לחוש בקיומו. הוא לא יוכל עוד להרגיש את עצמו, כי אין עוד פער שיוצר מודעות עצמית. המודעות והקיום נשענים על התחושה שיש הבדל בין "אני" לבין "לא אני", בין "מה שאני רוצה" לבין "מה שקורה".
לדוגמה, אם אדם קם בבוקר ומרגיש שיש לו יכולת מוחלטת למלא את כל רצונותיו ברגע אחד, הוא יכול לסיים את "המשחק של החיים" מיד. אולם ברגע שהוא יסיים את המשחק - ייעלם הרצון, תיעלם גם התחושה שלו שהוא קיים. כך, האדם ניצב בפני דילמה קיומית: מצד אחד הוא רוצה לחיות במצב מושלם שבו הכל כרצונו, ומצד שני אם הכל יהיה כרצונו, הוא לא יחווה יותר את עצמו.
מדוע ישנו צורך בחסרונות?
על פי אליעד, הקיום מותנה בכך שישנם חסרונות כלשהם, כי ללא חיסרון האדם לא מרגיש שהוא קיים. הוא מציג זאת כך: אדם שאינו קיים, אין לו חסרונות כלל, אבל גם אין לו שום יתרונות. מצד שני, אדם שרוצה ליהנות מהיתרונות של הקיום, חייב לקבל את קיומם של חסרונות. זו סתירה פנימית: הרצון האידיאלי הוא ליהנות מכל היתרונות בלי חסרונות, אבל זו בדיוק הסתירה שאינה אפשרית.
לדוגמה, אדם שרוצה כסף, הצלחה ובריאות, תמיד יתקל במציאות שבה לפחות חלק מהרצונות לא מתמלאים במלואם. האדם חייב להבין שהמשחק של החיים מבוסס על הפער הזה, והוא לא יכול "לקנות"...
- איך לקבל את המציאות?
- האם אפשר לרצות רק יתרונות בלי חסרונות?
- איך להפסיק לרדוף אחרי רצונות?
- האם הרצון להרגיש טוב הוא הבעיה?
- למה אני לא מרוצה מהחיים?
- איך לאהוב את מה שיש?
- מה המשמעות של לא לרצות כלום?
050-3331-331