והפעם נסביר, כי כאשר מנהלים משא ומתן ורוצים לגרום ללקוח לסגור עסקה, אז צריכים לזכור כי ברמת העיקרון אנשים מעדיפים לפעול מתוך אהבה ולא מתוך פחד. דהיינו, שהרבה יותר קל לבן אדם לתת את כל מה שיש לו, עבור מישהו שהוא אוהב, מאשר לתת את כל מה שיש לו, למחבל שהוא מפחד ממנו. כי האדם רוצה להרגיש טוב, והאדם בדרך כלל מעדיף לפעול מתוך מקום של אהבה ולא של פחד.
וזה בעצם אומר, שכאשר מנסים למכור למישהו משהו, צריכים לחשוב על חווית הלקוח בתהליך המכירה. דהיינו, האם הלקוח מקבל מאיתנו דרייב חיובי לסגור עסקה, כי ככה יהיה לו יותר טוב, או שכדאי לו לסגור עסקה, כי אם לא, אז יהיה לו יותר רע.
דהיינו, שיש הרבה פעמים שמנהל המכירות מנסה לשכנע את הלקוח לקנות, על ידי זה שהוא יוצר תחושות רעות אצל הלקוח, מה יקרה אם הוא לא ירכוש את המוצר. לדוגמה, איש המכירות מעביר ללקוח מסר שאסור ללקוח להתלבט, כי זה פוגע בזמן של איש המכירות. ושהלקוח גורם נזק לאיש המכירות, אם הוא לא ירכוש את המוצר. ואז מנסים לגרום ללקוח לרכוש, גם בגלל שלא נעים לו מהמוכר.
או לדוגמה שגורמים ללקוח לחתום על איזה מסמך ועל איזו בקשת רכישה כלשהי, עם איזה קנס כלשהו, שהלקוח יקבל, אם הוא לא יחתום על העסקה באופן מלא. שאז ללקוח יש סנקציה, של מה יקרה אם הוא לא יחתום על העסקה. שגם אז, הדרייב של הלקוח לחתום, הוא בגלל פחד מהקנס שהוא יקבל אם הוא לא יחתום על העסקה.
או לדוגמה שמכניסים ללקוח כל מיני שיקולים של משא ומתן בחוסר תום לב, במובן שאומרים ללקוח שאסור לו לנהל משא ומתן בצורה הזאת, ושאם הוא לא יסגור עסקה, אז הוא חשוף לתביעה בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב וכיו"ב.
ובמהות, מנסים לגרום ללקוח להרגיש רע, מכך שהוא לא יסגור עסקה. במילים אחרות משדרים למוח של הלקוח, שהוא חייב לסגור עסקה, כי אם לא, אז יקרה דבר רע, שאינו עצם איבוד העסקה הטובה על ידי הלקוח.
ואני אסביר: בעיקרון הלקוח אמור לרצות לרכוש את המוצר, כדי שלא יהיה לו רע בלי המוצר וכדי שיהיה לו טוב עם המוצר. דהיינו, הלקוח אמור להבין, שעם המוצר הזה יהיה לו טוב ובלי המוצר הזה יהיה לו רע, כי אין לו את הטוב שהמוצר הזה יביא לו.
דהיינו, זה בסדר שהלקוח יבין שבלי המוצר יהיה לו רע. אבל הלקוח צריך להבין, שאם הוא לא ירכוש את המוצר, אז יהיה לו רע, מעצם זה שלא יהיה לו את המוצר, כי הוא יאבד את הטוב של המוצר. אבל לא צריך שהלקוח יחשוב שאם הוא לא יסגור עסקה, אז הוא...
וזה בעצם אומר, שכאשר מנסים למכור למישהו משהו, צריכים לחשוב על חווית הלקוח בתהליך המכירה. דהיינו, האם הלקוח מקבל מאיתנו דרייב חיובי לסגור עסקה, כי ככה יהיה לו יותר טוב, או שכדאי לו לסגור עסקה, כי אם לא, אז יהיה לו יותר רע.
דהיינו, שיש הרבה פעמים שמנהל המכירות מנסה לשכנע את הלקוח לקנות, על ידי זה שהוא יוצר תחושות רעות אצל הלקוח, מה יקרה אם הוא לא ירכוש את המוצר. לדוגמה, איש המכירות מעביר ללקוח מסר שאסור ללקוח להתלבט, כי זה פוגע בזמן של איש המכירות. ושהלקוח גורם נזק לאיש המכירות, אם הוא לא ירכוש את המוצר. ואז מנסים לגרום ללקוח לרכוש, גם בגלל שלא נעים לו מהמוכר.
או לדוגמה שגורמים ללקוח לחתום על איזה מסמך ועל איזו בקשת רכישה כלשהי, עם איזה קנס כלשהו, שהלקוח יקבל, אם הוא לא יחתום על העסקה באופן מלא. שאז ללקוח יש סנקציה, של מה יקרה אם הוא לא יחתום על העסקה. שגם אז, הדרייב של הלקוח לחתום, הוא בגלל פחד מהקנס שהוא יקבל אם הוא לא יחתום על העסקה.
או לדוגמה שמכניסים ללקוח כל מיני שיקולים של משא ומתן בחוסר תום לב, במובן שאומרים ללקוח שאסור לו לנהל משא ומתן בצורה הזאת, ושאם הוא לא יסגור עסקה, אז הוא חשוף לתביעה בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב וכיו"ב.
ובמהות, מנסים לגרום ללקוח להרגיש רע, מכך שהוא לא יסגור עסקה. במילים אחרות משדרים למוח של הלקוח, שהוא חייב לסגור עסקה, כי אם לא, אז יקרה דבר רע, שאינו עצם איבוד העסקה הטובה על ידי הלקוח.
ואני אסביר: בעיקרון הלקוח אמור לרצות לרכוש את המוצר, כדי שלא יהיה לו רע בלי המוצר וכדי שיהיה לו טוב עם המוצר. דהיינו, הלקוח אמור להבין, שעם המוצר הזה יהיה לו טוב ובלי המוצר הזה יהיה לו רע, כי אין לו את הטוב שהמוצר הזה יביא לו.
דהיינו, זה בסדר שהלקוח יבין שבלי המוצר יהיה לו רע. אבל הלקוח צריך להבין, שאם הוא לא ירכוש את המוצר, אז יהיה לו רע, מעצם זה שלא יהיה לו את המוצר, כי הוא יאבד את הטוב של המוצר. אבל לא צריך שהלקוח יחשוב שאם הוא לא יסגור עסקה, אז הוא...
050-3331-331