ובו יתבאר העניין של משחק החיים. ויתבאר, כיצד לשחק את משחק החיים? ויתבאר, האם באמת החיים הם משחק? ואיך לקחת את החיים? ברצינות או כמשחק? ואיך האדם יכול לנוח באמצע המשחק של החיים? ואיך אפשר לפרוש מהמשחק של החיים, בלי להתאבד? ואיך אפשר לשלוט, בעוצמה של משחק החיים? ועוד.

ומי שיתבונן על החיים, יראה שיש כאן סוג של משחק, שאפשר להסתכל עליו בכמה צורות. אפשר לומר, שהחיים משחקים באדם. דהיינו, שהמציאות לוקחת בן אדם, ומשחקת בו את המשחק שלה. ואפשר גם לומר, שהאדם משחק נגד המציאות.

כי המציאות, יש לה את סדר העדיפויות שלה. והאדם כל הזמן מנסה לשנות את המציאות, או מנסה להתאים את עצמו אל המציאות. וניתן גם לומר, שהחיים, הם משחק של האדם, מול עצמו. שהאדם ממציא לעצמו כל מיני מטרות, ומנסה לכבוש אותן. אבל בכל מקרה, יש כאן משחק מאוד רציני.

והמשחק המרכזי של החיים, הוא המרדף של האדם, אחרי מילוי הרצון שלו. כי האדם, כל חייו רודף אחרי מילוי הרצון שלו. דהיינו, כל הזמן מנסה למלא את הרצון שלו, בדרכים שונות ומשונות. ולמשחק הזה, אין לו סוף. כי בכל פעם שהאדם ממלא את הרצון שלו, מיד נוצר אצלו רצון אחר, שהוא ממשיך לרדוף אחריו. וכך הלאה, עד אין סוף.

והמשחק של החיים, מי שלא לוקח אותו כמשחק, אז עבורו, החיים הם גיהנום של ממש. כי המשחק, נראה כמשחק אכזרי ביותר, שהוא תמיד בא על חשבון האדם. כי המציאות, היא בכל מקרה לא באמת אכפת לה, ההעדפות האישיות של האדם. אבל האדם מאוד אכפת לו, ממה שהוא רוצה וממה שהוא מעדיף. והמציאות גורמת לאדם / האדם גורם לעצמו, לרצות דברים כאלו ואחרים. ותמיד, אבל תמיד, האדם אף פעם לא שבע רצון מהמציאות. כי תמיד האדם רוצה עוד משהו אחר, ועוד משהו אחר עד אין סוף.

והאדם מתאמץ ממש קשה, כדי להשיג את הרצונות שלו. ולא משנה כמה קשה האדם מתאמץ להשיג את הרצונות שלו, בוודאות של 100%, הוא לעולם לא יצליח להשיג את כל מה שהוא רוצה. ויש בדרך המון אכזבות, והמון ריגושים, והמון עליות ומורדות, והמון שינויים במצב הרוח ועוד. ומי שלוקח את החיים ברצינות מידי, גם החיים לוקחים אותו ברצינות מידי.

וכאשר החיים לוקחים מישהו ברצינות, יש לזה גם יתרונות וגם חסרונות. והיתרון המרכזי, של מי שלוקח את החיים ברצינות, הוא, שהם מספקים לו ריגושים בעוצמה מלאה. כי מי שרוצה באמת להשיג איזה דבר, ולא רק כמשחק, אז ברגע שהוא משיג את הדבר, הוא באמת חווה אושר / שמחה / סיפוק רגשי / הנאה וכיו"ב.

לעומת מי שלוקח את החיים כמשחק, שהוא כאשר הוא משיג את הרצון שלו, אז הוא חווה רגשות חיוביים, אבל הם בעוצמה יותר נמוכה. כי כגודל הציפייה, כך גודל הסיפוק הרגשי שהאדם משיג, כאשר הוא מקבל את מה שהוא רוצה. וזה היתרון של מי שלא מתייחס אל החיים כמשחק, אלא לוקח אותם ברצינות.

אבל, מי שלוקח את החיים ברצינות, יש לו גם חסרונות. והם, שגם החרדות / הדיכאונות / האכזבות / הפחדים / כעסים / עצבות וכל שאר הרגשות השליליים, גם אותם הוא חווה באופן מאוד ממשי ועוצמתי. כי כאשר האדם מזדהה יותר מידי עם המשחק של החיים, דהיינו, כאשר האדם לוקח באופן אישי את מה שקורה לו, וכאשר האדם מזדהה ברמה האישית, עם מה שהוא רוצה, וכאשר האדם מרגיש פגיעה אישית, כאשר המציאות היא לא כפי מה שהוא רוצה, אז יש גם רגשות רעים, מאוד חזקים ומאוד עוצמתיים.

ובפשיטות, מי שלוקח את החיים יותר מידי ברצינות, הוא מקבל מצד אחד המון רגשות טובים, כאשר הוא משיג את המטרות שלו. אבל הוא גם מקבל המון רגשות רעים, כאשר הוא לא משיג את המטרה שלו. אבל מי שכן לוקח את החיים כמשחק, ומי שכן מתייחס אל החיים כמשחק, אז גם ברגע שהמציאות היא לא כרצונו, או גם ברגע שהמציאות היא כן כרצונו, אז השינויים במצב הרוח, הם לא חזקים כ"כ.

כי ברגע שהאדם הוא אילן חסון, אז הוא עומד על מקומו. והסופות והרוחות מכות בו חזק. אבל ברגע שהאדם לוקח את החיים כמשחק, והוא כמו עלה נידף ברוח, שהוא זורם להיכן שהרוח מובילה אותו, על ידי זה, אומנם הוא לא יציב במקום כלשהו, אבל גם הרוחות לא מכות בו חזק, כי הוא זורם איתן.

והרעיון בפשיטות הוא, שככל שהאדם יותר מזדהה רגשית עם מה שהוא רוצה, וככל שיותר חשוב לאדם שהמציאות תהיה כך או אחרת, כך הוא חווה רגשות חזקים יותר, גם של אושר וגם של סבל. אבל ככל שהאדם לוקח את החיים יותר כמשחק, דהיינו, שלא ממש אכפת לאדם מה יקרה לו ומה יהיה איתו, אלא האדם "זורם" עם החיים באשר הם, בלי להתעקש שהמציאות תהיה כך או אחרת, אז ממילא האדם נמצא יותר בתחושה של הרמוניה עם המציאות, בלי תנודות קיצוניות ובלי שינויים קיצוניים במצב הרוח שלו.

ולפעמים, האדם מתעייף באמצע משחק החיים, והאדם רוצה לנוח באמצע משחק החיים. או שהאדם רוצה להשתתף יותר או פחות במשחק החיים. והשאלה היא, איך עושים את זה?

כי קיימת דרך עבור האדם, להחליט, האם ועד כמה הוא רוצה להשתתף במשחק של החיים. והדרך הזאת טובה, לא רק עבור מי שרוצה לנוח מהמשחק של החיים, אלא גם עבור מי שרוצה להשתתף בצורה יותר פעילה במשחק של החיים. כי יש כאלו שלא בא להם להשתתף במשחק של החיים, והם לא מוצאים בו עניין. וקיימת דרך עבור האדם, שהוא יכול להרגיש יותר מחובר למשחק החיים, ולקחת את החיים יותר ברצינות.

והגורם שאחראי על האם ועד כמה האדם לוקח את החיים ברצינות או כמשחק, זאת רמת ההיצמדות לאמת, של האדם. דהיינו, עד כמה האדם אמיתי עם עצמו. כי מי שהוא יותר אמיתי עם עצמו, הוא לוקח את החיים יותר כמשחק, ומי שהוא פחות אמיתי עם עצמו, הוא לוקח את החיים יותר ברצינות.

ונסביר: כי כדי לשחק במשחק כלשהו, לשם כך צריך לנקוט עמדה ולבחור צד כלשהו במשחק. ומי שלא נוקט עמדה, ומי שלא בוחר צד, הוא יושב על הגדר ומתבונן על המשחק של החיים. כך, שככל שהאדם יותר נוקט עמדה ויותר בוחר צד, כך בעצם הוא משתתף יותר במשחק.

ולנקוט עמדה, ולבחור צד במשחק של החיים, פירושו, עד כמה חשוב לאדם שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת. כי ככל שהאדם מדמיין טוב יותר, מה בדיוק הוא רוצה להשיג (ע"ע "הסוד"), כך בעצם הוא יותר נוקט עמדה ובוחר צד, כיצד הוא רוצה שהמציאות תהיה. וככל שפחות ברור לאדם מה הוא רוצה שיהיה, כך בעצם האדם פחות משתתף במשחק של החיים.

והנה, מי שהוא נייטרלי לגמרי, הוא לא יכול להשתתף במשחק. ומי שהוא נייטרלי לגמרי, הוא לא יכול ליהנות מהמשחק או להתאכזב ממנו. וכדי להשתתף במשחק כלשהו, לשם כך צריך האדם להיות שיפוטי, בצורה לא נייטרלית, לגבי המשחק. דהיינו, לרצות שצד אחד ינצח, יותר מאשר צד אחר.

ומי שיעמיק ויתבונן על העניין היטב יראה, כי העדפה אישית של האדם, אפשרית רק כאשר האדם חושב בצורה סובייקטיבית ואישית. אבל מי שינסה לחשוב בצורה אובייקטיבית לגמרי, הוא לא יעדיף שום צד אחד על צד אחר. כי כדי שתהיה העדפה אישית, לשם כך צריך לחשוב בצורה אישית וסובייקטיבית, ולא בצורה אובייקטיבית ונייטרלית.

ולכן, הדרך של האדם לשלוט במינון של עד כמה הוא משתתף במשחק של החיים, היא על ידי זה שהאדם בוחר, האם ועד כמה הוא מסתכל על הדברים, בצורה סובייקטיבית או אובייקטיבית.

דהיינו, שכל אדם במשך היום, חושב מחשבות כאלו ואחרות. וכל אדם בעולם, יש לו את הדעות שלו על העולם ועל החיים וכיו"ב. ומי שיתבונן יראה, כי לא כל מה שהאדם חושב שהוא אמת, הוא אכן אמת מבחינה אובייקטיבית...