האם יש הבדל בין הנשמה של גויים ליהודים?

אליעד כהן עונה לשאלה האם יש הבדל בין הנשמה של גויים לבין נשמות של יהודים, ומרחיב את הדיון לשאלה מהותית יותר, הנוגעת לנשמה בכלל. הוא מסביר שההפרדה בין בני אדם (יהודים וגויים) ובין חי, צומח ודומם, היא בעצם כפירה באחדות האלוהית. לדעתו, כל ההבדלים שנוצרים בין בני האדם ובין שאר הבריאה נובעים מהתפיסה המוטעית של נפרדות, שגורמת לאדם לחשוב שיש לו משמעות מיוחדת, בעוד שלמעשה אין הבדל מהותי בין האדם לבין הדומם.

מדוע החלוקה לדומם, צומח, חי ומדבר היא כפירה באחדות האלוהית?

לפי אליעד כהן, האדם שחי בתודעה של נפרדות אינו מבין שהכל נובע מאותה הוויה אחת, אותה הוא מכנה "ההוויה שמחוץ לזמן ולמקום". מי שמבין באמת את האחדות האלוהית, מבין שאין שום הבדל בין הדברים השונים ביקום. אין הבדל מהותי בין האדם לבין הקיר שמאחוריו, אלא הבדל חיצוני בלבד - האדם מדבר והקיר לא. אולם בשורש, הכל עשוי מאותו חומר ואין דבר טוב יותר או פחות טוב.

מה דעתו של שלמה המלך על ההבדל בין האדם לבהמה?

אליעד מצטט את שלמה המלך מתוך ספר קהלת פרק ג', שמסביר בפשטות: "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם, כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל, ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. הכל הולך אל מקום אחד, הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר". שלמה המלך אומר במפורש שאין הבדל בין בני האדם לבהמה, ושמבחינה מהותית אין לבני אדם נשמה שונה מזו של בעלי החיים. שלמה גם תוהה: "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ?", ומכאן שאליעד מסביר שהמחשבה לפיה רוח האדם שונה משל הבהמה היא מחשבה מטופשת וחסרת בסיס אמיתי.

האם הדתיים עיוותו את דבריו של שלמה המלך?

לדברי אליעד, הדתיים סילפו את דבריו של שלמה המלך. הרבנים, שלא אהבו את הגישה המאחדת של שלמה המלך, עיוותו את הפסוק, הוסיפו מילים, וטענו ש"מותר האדם מן הבהמה כי הכל הבל לבד הנשמה הטהורה", אף על פי שבספר קהלת עצמו זה לא מופיע כלל. הם יצרו הבחנה מזויפת בין הנשמה האנושית ליתר הבריאה, וטענו שהיא טהורה יותר. אליעד מדגיש כי שלמה המלך אמר בדיוק ההפך, שאין כל הבדל בין הנשמות.

האם יש משמעות מיוחדת לאדם לעומת דומם?

לפי אליעד, אין לאדם משמעות מיוחדת או יתרון על פני כל דבר אחר ביקום. הוא אומר בבירור שכל יצור חי, כל אדם וכל דבר דומם עשויים מאותו חומר בדיוק. הרעיון לפיו האדם חשוב יותר הוא פרי האגו האנושי והשחצנות של האדם שמחפש להמציא משמעות מיוחדת לקיומו. באופן טבעי, ילדים קטנים אינם מבחינים בינם לבין הסביבה שלהם בצורה ברורה, כי מבחינתם אין הבדל בינם לבין הדומם. אך ככל שהם גדלים, החברה והתרבות מלמדות אותם להבדיל את עצמם מאחרים ולחשוב שהם מיוחדים וטובים יותר.

מה היא ההוויה האחת שמאחדת הכל?

אליעד כהן מסביר את מהות האחדות האלוהית כהוויה אחת המהווה ומקיימת את הכל בכל רגע נתון. הוא מדגיש שהאלוהות אינה אישיות נפרדת או ישות שנמצאת במקום אחד יותר ממקום אחר, כמו שבני אדם דתיים חושבים שאלוהים נמצא יותר בבית המקדש מאשר בבית השימוש. אלוהים, לדבריו, אינו ישות חיצונית, אלא ההוויה האחת שמחוץ לזמן ולמקום, ולכן כל ההבחנות שאנחנו עושים בין טוב ורע, מצוות ועבירות, או בין נשמה כזו או אחרת - הן חסרות משמעות אמיתית מנקודת מבטה של ההוויה הזאת.

האם יש משמעות למושגים כמו בחירה חופשית, טוב ורע?

אליעד מסביר שמבחינת האמת הפנימית, בתוך ההוויה האחת אין באמת בחירה חופשית, טוב או רע, או הבדלים בין נשמות שונות. כל ההבחנות הללו הן תוצר של השחצנות האנושית, שמנסה לייצר משמעות ונפרדות. האדם יוצר הפרדה דמיונית בין עצמו ובין הדומם או בין יהודי לגוי, כדי להעניק לעצמו תחושת עליונות ומשמעות. אך לפי האמת, כל מה שנכון לגבי האדם נכון גם לגבי הדומם, הצומח והחי - הכל אחד לחלוטין.

מהו המסר העיקרי של אליעד בנושא זה?

המסר המרכזי של אליעד כהן בהרצאה זו הוא שהכל אחד באופן מוחלט. הוא קורא לאנשים לזנוח את הגאווה והשחצנות, להבין שההבדלים שהם יוצרים הם מדומיינים בלבד, ולהבין לעומק שהאדם אינו טוב או חשוב יותר מכל חלק אחר של הבריאה. הבנת האחדות הזאת היא, לדבריו, המפתח לחיים שלמים וטובים באמת.