אליעד כהן דן בשאלה האם היהודים אכן חכמים יותר או מצליחים יותר מאנשים שאינם יהודים, כפי שמקובל לחשוב. הוא מתחיל בשאלה פשוטה: האם העובדה שיהודים רבים מצליחים בתחומים שונים מעידה בהכרח על כך שהם יותר חכמים או שיש להם גן ייחודי של חוכמה?
תחילה אליעד מברר עם השואל את מקור ההנחה שהיהודים הם אכן יותר מוצלחים. אליעד מסביר כי השאלה אם יהודים מצליחים יותר קשורה באופן שבו אנו נחשפים למידע. לדוגמה, מי שחי בישראל או בקהילה יהודית יחשוב שיהודים מצליחים מאוד, כי זה מה שהתקשורת סביבו מדגישה. אך אם הוא היה חי בסין או בהודו, הוא היה חושב שהסינים או ההודים הם המוצלחים יותר, כי אז התקשורת הייתה מספרת עליהם. כלומר, לפי אליעד, תחושת ההצלחה של קבוצה מסוימת יכולה לנבוע לאו דווקא ממציאות אובייקטיבית אלא מהדרך שבה מידע מגיע אלינו.
האם באמת יהודים זוכים ביותר פרסי נובל?
אליעד מביא כדוגמה את פרס נובל, ומספר על כתבה שהציגה נתונים לגבי מדינות שהוציאו הכי הרבה זוכי פרס נובל ביחס לגודל האוכלוסייה שלהן. מתברר שמדינות כמו שוודיה ונורווגיה מובילות ביחס של זוכי פרס נובל לאוכלוסייה. אפילו מדינות קטנות מאוד, כמו סנט - לוסיה, מובילות ביחס הזוכים פר אוכלוסייה. ישראל, למשל, מופיעה במקום גבוה יחסית עם 15 זוכים ביחס לאוכלוסייתה, אך עדיין היא לא במקום הראשון מבחינה יחסית. המסקנה של אליעד היא שזה לא בהכרח אומר משהו על הגנטיקה או על התבונה של היהודים דווקא, אלא על מאפיינים שונים כמו השקעה בחינוך, הזדמנויות ונסיבות.
האם יש קשר בין היהדות לחוכמה?
אליעד מעלה נקודה נוספת, שבמידה והיהודים אכן נושאים בגנים חכמים במיוחד, או אם יש קשר מהותי בין היהדות עצמה לחוכמה, הרי שהיינו אמורים לראות פריצות דרך מרשימות ביותר דווקא בקרב מי שמייצגים את היהדות באופן הכי אותנטי - הרבנים ואנשי הדת, אלה שמקדישים את חייהם ללימודי תורה. אך אליעד מציין שלא מוכרים רבנים שזכו בפרס נובל או יצרו המצאות שהשפיעו על העולם כתוצאה ישירה מהלימוד התורני שלהם. רבנים שכן הגיעו להישגים מדעיים או טכנולוגיים לרוב למדו באוניברסיטאות או במסגרות חיצוניות ללימוד הדתי.
אליעד מדגיש שהרבנים, שמייצגים את היהדות המסורתית יותר מכל אדם אחר, לא היו אלה שהביאו לעולם המצאות מדעיות או רעיונות חדשים משמעותיים מהלימוד התורני עצמו. אם התורה והדת היו המקור לחוכמה או ליכולת יוצאת דופן, הרי שהיינו רואים דווקא את הרבנים זוכים להישגים בולטים בעולם הרחב, דבר שלא קורה בפועל. מכאן מסיק אליעד כי הקשר בין יהדות לחוכמה או הצלחה הוא לא חד - משמעי, וכי הצלחה היא תוצאה של משתנים אחרים כמו חינוך מודרני, נסיבות חברתיות, ואולי אפילו צירוף מקרים.
האם הצלחה יהודית היא תוצאה של גנטיקה או נסיבות?
אליעד מפרק את ההנחה של "גנטיקה יהודית" או "גן יהודי של חוכמה" ומסביר שאם אכן היה קשר כזה ברור בין הגנטיקה היהודית להצלחה, כל מי שהיה קרוב יותר ליהדות המקורית (כמו הרבנים והחרדים) היה אמור להיות מוצלח באופן בולט יותר. אך בפועל אנו רואים כי ההצלחה של יהודים בעולם המודרני, כמו בזכיות בפרסי נובל או בהקמת עסקים מצליחים, קשורה יותר לתרבות חילונית, להשכלה גבוהה מודרנית ולהשקעה בחינוך מדעי וטכנולוגי, ולא בהכרח לגנטיקה או לדת היהודית עצמה.
אז מדוע יהודים נתפסים כמוצלחים?
אליעד מציע הסבר נוסף: היהודים נתפסים כמוצלחים משום שיש ליהודים נטייה לשים לב להצלחות של עצמם ולהתגאות בהן, וכן בגלל שהתקשורת היהודית (ובעיקר הישראלית) מדגישה הצלחות של יהודים בעולם. אילו היה השואל חי במדינה אחרת, סביר להניח שהיה מתפעל מהצלחתם של אנשים מאותה מדינה. אליעד מסכם כי התפיסה שהיהודים מוצלחים יותר היא במידה רבה תוצאה של פרספקטיבה, סביבה ונסיבות תרבותיות וחינוכיות.
- האם היהודים חכמים יותר?
- למה יהודים זוכים בפרס נובל?
- האם ליהודים יש גן מיוחד של הצלחה?
- חוכמת התורה והצלחות מדעיות
- האם יהודים מוצלחים יותר מגויים?
- האם ההצלחה היהודית היא תוצאה של חינוך?
- האם רבנים תורניים חכמים יותר?