... דווקא כשיש גבול או נושא ברור, קל יותר להתמקד ולהיות יצירתיים באמת. האם תרבות
דתית מעודדת יצירתיות יותר מתרבות חילונית? אליעד דן בהבדל בין היצירתיות בתרבות
דתית ליצירתיות בתרבות חילונית. במבט ראשון, נדמה שאולי בחברה
הדתית יש יותר יצירתיות מפני שיותר אנשים כותבים ספרים ויוצרים תכנים. אך אליעד מסביר שבמציאות זה הפוך: בחברה החילונית קל יותר להיות יצירתי כי היא מאפשרת יצירתיות מחוץ לגבולות המוכרים, ואף מעודדת את הפריצה מעבר למוכר ולידוע. לעומת זאת, בחברה
הדתית יש גבולות ברורים מאוד ליצירה, ואם אדם ינסה לחרוג מגבולות אלה, הוא עלול להסתכן בעונש או בנידוי. לכן, בחברה
הדתית, היצירתיות היא בתוך הקופסה בלבד. למה הצבת גבולות עוזרת לנו להיות יצירתיים? לפי אליעד, הצבת גבולות עוזרת לאנשים ליצור כי היא מאפשרת להם להתמקד. כשאדם לא מוגבל כלל, המחשבה ... ואז אתה מפסיק להיות יצירתי. איפה יש נגיד יותר יצירתיות בתרבות המערבית או בתרבות
היהודית? לכאורה אפשר להגיד בתרבות
היהודית, למה בתרבות
היהודית כי יש הרבה ספרים שנכתבים ונכתבים ספרים וספרים נכון ולעומת זאת אני לא אם ביחס לכמות אוכלוסייה אם כמות המחקרים המדעיים שנעשית היא גדולה בהיקפה כמו כמות הספרים הדתיים שנכתבים. ... שמתוכם מאה כותבים ספרים אז אומנם פה יש יותר ספרים מחקריים מפה, מחקרים מדעיים מספרים
דתיים אבל פה לכאורה
דתיים יותר כותבים ספרים ומחדשים ומתפלפלים. אבל מה האמת שזה לא כל כך נכון, למה כי איפה יותר מעודדים אותך ליצור ולהביא היפוכים בחברה החילונית כי יהיה לך יותר כבוד וכו לעומת זאת בחברה
הדתית אם אתה תהיה יצירתי מדי אתה מסתכן במוות לכן כל היצירתיות שיש שם היא יצירתיות בתוך הקופסא, בדת אתה כאילו יכול למצוא. ש: אבל זו דווקא מגבלה שיכולה לעזור להם ליצור יש להם את ... אליעד: לא אבל יש לך Limit גם כן אסור לך ליצור, אסור לך פתאום להביא רעיון שאומר
שהתורה לא נכונה נגיד יש לך Limit מסוימים. ש: שזאת המגבלה בדיוק שהיא דווקא יכולה לשרת את היצירתיות. אליעד: את היצירתיות בתוך. ש: כן אומרים לך זה הגבולות תעשה משהו באמצע. אליעד: ... מה ניצור. עכשיו רבי נחמן הסביר שבעיקרון הרבה פעמים יש אנשים שלא מסוגלים להגיד דבר
תורה לא מסוגלים לתת הרצאה, הם לא יודעים מה להגיד כי יש להם הרבה מה להגיד כאילו הראש שלהם מתחיל לרוץ לכל הכיוונים. בכל מקרה הרעיון אומר ככה בשביל ליצור אתה חייב לצמצם את עצמך אבל ...