התאבדות ייאוש - למה
התאבדות לא נובעת מייאוש אמיתי? למה לא
להתאבד? התאבדות. מדוע
התאבדות אינה נובעת מייאוש אמיתי אלא רק מייאוש חלקי? מדוע מי שבאמת מיואש בשלמות אינו
מתאבד? כיצד מסתדר המשפט אין שום יאוש בעולם כלל עם
התאבדות של אנשים? הסיבה לכך שאין שום ייאוש בעולם כלל, היא משום שמצד האמת אין בכלל ממה להתייאש. הכל כבר טוב. הדבר דומה ... החיובי מלחפש את האושר, משום שהוא מבין שהאושר זמין עבורו כבר כרגע.
התאבדות לדוגמה נובעת מהרמה הכמעט קיצונית של ייאוש. אבל עדיין לא מדובר על ייאוש אמיתי ועל קיצוניות אמיתית. אם אותו אדם
שהתאבד היה מתייאש לגמרי, הרי שהוא לא היה
מתאבד. ונסביר את העניין. אדם רוצה ברצון פנימי להרגיש טוב להיות שמח בחלקו וכולי. האדם כל חייו מנסה למצוא מציאות חיצונית ... שבה נדמה לו שהוא יוכל להיות מאושר ולהפסיק לרצות משהו שונה ממה שיש לו.
התאבדות מגיעה כאשר האדם עוד לא התייאש לגמרי. זא אדם
שמתאבד עדיין מאמין בתוך תוכו שהיכן שהוא קיימת מציאות טובה יותר מהמציאות שלו ברגע הזה. שזהו בעצם המוות. האדם לא התייאש לגמרי ... מחפש את הטוב, ובגלל שהוא חושב שאם הוא ימות יהיה טוב יותר. משום כך הוא
מתאבד. הוא
התאבד רק בגלל שהוא לא התייאש מלחפש את הטוב. האדם
התאבד משום שנדמה לו שהמוות טוב יותר מאשר החיים. כאשר האדם מבין את המהות האמיתית של המציאות, דהיינו, שהאדם מבין שמצד המהות ... גם המוות וגם החיים הם רק צורה שונה של אותו הדבר, ממילא אדם כזה לא
יתאבד, משום שזה חסר תועלת לחלוטין. לא רק שזה חסר תועלת לחלוטין
להתאבד, כי המוות הוא רק צורה שונה של חיים, אלא שכאשר האדם מבין את זה, ממילא אז הוא באמת מתייאש מלחשוב שיש משהו טוב יותר ... = הבנה אמיתית של המציאות = טוב אמיתי. ונקודה למחשבה: בעל החיים היחיד
שמתאבד הוא האדם. מדוע? האם זה קשור לצורת החשיבה? לצורת החיים? לקבלת המציאות? לידיעת האושר והטוב האמיתי? האם בעלי חיים פחות ... לחשוב על האפשרות הזו, או שהם פחות (יותר) חכמים מכדי להסתבך ולהגיע
לרצון להתאבד? ...