התאבדות ייאוש - למה
התאבדות לא נובעת מייאוש אמיתי? למה לא
להתאבד? התאבדות. מדוע
התאבדות אינה נובעת מייאוש אמיתי אלא רק מייאוש חלקי? מדוע מי שבאמת מיואש בשלמות אינו
מתאבד? כיצד מסתדר המשפט אין שום יאוש בעולם כלל עם
התאבדות של אנשים? הסיבה לכך שאין שום ייאוש בעולם כלל, היא משום שמצד האמת אין ... המציאות. הרצון לא לרצות. כאשר האדם מתחבר לרצון הפנימי ביותר של עצמו, על ידי זה הוא מתייאש במובן החיובי מלחפש את האושר, משום שהוא מבין שהאושר זמין עבורו כבר כרגע.
התאבדות לדוגמה נובעת מהרמה הכמעט קיצונית של ייאוש. אבל עדיין לא מדובר על ייאוש אמיתי ועל קיצוניות אמיתית. אם אותו אדם
שהתאבד היה מתייאש לגמרי, הרי שהוא לא היה
מתאבד. ונסביר את העניין. אדם רוצה ברצון פנימי להרגיש טוב להיות שמח בחלקו וכולי. האדם כל חייו מנסה למצוא מציאות חיצונית כלשהי שבה נדמה לו שהוא יוכל להיות מאושר ולהפסיק לרצות משהו שונה ממה שיש לו.
התאבדות מגיעה כאשר האדם עוד לא התייאש לגמרי. זא אדם
שמתאבד עדיין מאמין בתוך תוכו שהיכן שהוא קיימת מציאות טובה יותר מהמציאות שלו ברגע ... המוות. האדם לא התייאש לגמרי מהמחשבה שקיימת מציאות כלשהי טובה יותר ממה שיש לו. ובגלל שהוא מחפש את הטוב, ובגלל שהוא חושב שאם הוא ימות יהיה טוב יותר. משום כך הוא
מתאבד. הוא
התאבד רק בגלל שהוא לא התייאש מלחפש את הטוב. האדם
התאבד משום שנדמה לו שהמוות טוב יותר מאשר החיים. כאשר האדם מבין את המהות האמיתית של המציאות, דהיינו, שהאדם מבין שמצד המהות הפנימית של המציאות גם המוות וגם החיים הם רק צורה שונה של אותו הדבר, ממילא אדם כזה לא
יתאבד, משום שזה חסר תועלת לחלוטין. לא רק שזה חסר תועלת לחלוטין
להתאבד, כי המוות הוא רק צורה שונה של חיים, אלא שכאשר האדם מבין את זה, ממילא אז ... שום יאוש בעולם כלל. כי אין ממה להתייאש. וגם שאושר = ייאוש מוחלט מלחפש משהו שונה ממה שיש לך = הבנה אמיתית של המציאות = טוב אמיתי. ונקודה למחשבה: בעל החיים היחיד
שמתאבד הוא האדם. מדוע? האם זה קשור לצורת החשיבה? לצורת החיים? לקבלת המציאות? לידיעת האושר והטוב האמיתי? האם בעלי חיים פחות חכמים לחשוב על האפשרות הזו, או שהם פחות (יותר) חכמים מכדי להסתבך ולהגיע
לרצון להתאבד? ...