האם אפשר להרגיש טוב יותר באמצעות חקירת מחשבות רעות לעומק?

אליעד כהן מתחיל את ההרצאה עם השאלה המרכזית: האם ככל שאדם מעמיק לחקור את מחשבותיו השליליות, התחושות הרעות ייחלשו והוא ירגיש טוב יותר? התשובה של אליעד לכך מורכבת וכוללת מספר רמות של הבנה. הוא מדגיש שהמטרה של חקירת המחשבות הרעות אינה בהכרח להגיע מיד לתחושת הקלה. לפעמים, חקירה עמוקה של מחשבה שלילית עשויה דווקא להגביר את התחושה הרעה בהתחלה. לדוגמה, אם אדם חוקר מדוע הוא מרגיש דחוי או מושפל, הוא עלול לגלות סיבות עמוקות וכואבות יותר כמו "כי אימא שלי לא אהבה אותי". כלומר, לפעמים תחושת הרע יכולה להתחזק לפני שהיא נחלשת.

מה קורה כשמעמיקים מספיק?

אליעד מדגיש שככל שממשיכים ומעמיקים בחקירה, מגיעים בהכרח לנקודה שבה המחשבות והתחושות מתחילות לאבד משמעות. בנקודה זו, כל ההגדרות של "טוב" או "רע" מתבטלות, ומשם נעלמות התחושות השליליות באופן מוחלט. לפי דבריו: "ככל שתחקור יותר, הפחד יתחיל להיחלש באופן אוטומטי". עם זאת, הוא מבהיר שאין חוקיות אחת לגבי השלב שבו זה יקרה. כל אדם יגיע לנקודה הזאת בעומק אחר, ויעצור את התהליך בהתאם לרצונו האישי.

האם נעלם הרע או שמתחילים להרגיש טוב?

אליעד מסביר בצורה ברורה כי כשמגיעים לנקודה בה הרע נעלם, לא בהכרח מרגישים "טוב", אלא עשויים פשוט לא להרגיש כלום. הוא מבחין היטב בין "להרגיש טוב" לבין "לא להרגיש רע". המצב בו התחושה השלילית מתפוגגת אינו מבטיח תחושה חיובית אוטומטית, אלא בעיקר מצב נייטרלי של אפס תחושות שליליות.

עד איזה עומק צריך לחקור כדי להרגיש טוב?

אליעד מציין שאין גבול חד - משמעי לשאלה כמה עמוק צריך לחקור. זהו עניין אישי לחלוטין שתלוי בצרכיו של האדם וברצונו להגיע לשחרור רגשי. אם אדם חוקר מעט וזה מספיק לו כדי להקל על הכאב - זה יהיה מספיק עבורו. אחרים יצטרכו לחקור הרבה יותר עמוק כדי לחוות את אותו שחרור רגשי. הוא מסכם זאת כך: "כמה שתרצה, עד שיספיק לך לפי רצונך להחליש את התחושה הרעה שלך."

האם כל מחשבה מגיעה ממחשבה קודמת?

בשיחה מתפתח דיון על המקור של המחשבות. אליעד נשאל האם כל מחשבה שלנו בהכרח מגיעה לאחר מחשבה אחרת. הוא מסכים שכך הדבר, ונותן דוגמה: "אם אתה שומע בום וחושב על מחבלים, כנראה שחשבת על משהו לפני זה - קודם שמעת רעש, ואז חשבת על משמעות הרעש, ואז חשבת על המחבלים." הוא מציין שמדובר בנושא פילוסופי מורכב, ולכן אפשר להוכיח לכאורה גם שיש וגם שאין מחשבה ראשונית שלא נשענת על מחשבות קודמות.

מה המטרה של החקירה הפנימית - האם להגיע לסוף מסוים?

אליעד מסביר במפורש שהמטרה של החקירה איננה להגיע ל"סוף" מוגדר כלשהו, אלא פשוט להחליש בהדרגה את התחושות הרעות. הוא אומר באופן חד משמעי: "אתה לא אמור להגיע לשום סוף. ככל שתחקור יותר, הפחד יתחיל להיחלש." הוא מדגיש את החשיבות של ההתמדה בחקירה ולא את הצורך בהגעה לנקודת יעד סופית ומדויקת.

הדוגמה על הפרידה הרומנטית - מה קורה שם?

אליעד נותן דוגמה מוחשית של בחורה שהחבר שלה נפרד ממנה והיא מרגישה רע. אם הבחורה חוקרת מדוע היא מרגישה רע, תחילה היא תגיד "כי הוא עזב אותי". אם תחקור עוד, תגלה סיבות עמוקות יותר כמו "כי הוא מזכיר לי שאימא שלי לא אהבה אותי". כך, חקירה לעומק יכולה להביא להחמרה זמנית של התחושות הרעות. אך אם היא ממשיכה בחקירה מספיק עמוק, היא עשויה להגיע לנקודה שבה כל זה מאבד משמעות, ודווקא אז היא תגיד: "וואלה, לא רע לי".

דוגמת הפחד מקללה - איך זה עובד?

אדם מתאר סיטואציה שבה קיללו אותו והוא מרגיש רע מאוד. אליעד מנחה אותו לשאול "למה זה גורם לי להרגיש רע?" ואם ימשיך לחקור, הוא עשוי להבין שזה נוגע לפחד עמוק יותר, כמו להרגיש "שאני אפס"...

האם אפשר להרגיש פחות רע דרך חקירה של מחשבות רעות?

השיחה מתחילה בשאלה כללית: האם ככל שהאדם חוקר יותר את המחשבות הרעות שלו לעומק, כך התחושות הרעות שלו ייחלשו? והתשובה שאליעד נותן, כוללת כמה שכבות של הבנה.

מה קורה כשחוקרים מחשבה רעה לעומק?

אליעד מסביר שכאשר חוקרים מחשבה שעושה רע, לא בהכרח נהיה פחות רע מיד. לפעמים, להיפך - ככל שחוקרים את המחשבה, זה אפילו יכול להחמיר את ההרגשה הרעה. אך מה שכן מובטח, הוא שככל שמעמיקים לתוך החקירה - מתקרבים לנקודת ה"אפס", שם מתבטלות כל ההגדרות, ומשם גם הרע נעלם.

מה קורה כשנעלם הרע?

גם כאן אליעד מציין - כשנעלם הרע, לא בהכרח מרגישים טוב. יכול להיות שפשוט לא מרגישים כלום, וזה מצב אחר לגמרי. הוא מחדד את ההבדל בין תחושת "טוב" לבין תחושת "לא רע".

כמה עמוק צריך לחקור כדי שלא יכאב?

לדברי אליעד: "כמה שתרצה עד שיספיק לך לפי רצונך להחליש את התחושה הרעה שלך". כלומר, אין כלל אחיד - כל אדם, לפי כמה שהוא רוצה לחקור, יגיע לעומק אחר של פתרון. יש אנשים שהחקירה המועטה תספיק להם כדי להירגע, ויש כאלה שיצטרכו להעמיק הרבה יותר כדי להפסיק להרגיש רע.

האם כל מחשבה נובעת ממחשבה קודמת?

אחד המשתתפים שואל האם כל מחשבה שאנו חושבים, מגיעה לאחר מחשבה קודמת. למשל, אם אדם שומע בום, ופתאום חושב על מחבלים - האם המחשבה הזו הגיעה מתוך רצף של מחשבות קודמות? אליעד מאשר שכן, ומסביר שאם תבחן את התהליך, תראה שהייתה מחשבה על הרעש, ואז על משמעות הרעש, ואז על מחבלים.

האם אפשר לחשוב על מחשבה בלי מחשבה קודמת?

אליעד עונה שלדעתו לא - כל מחשבה נולדת מתוך רצף מסוים של מחשבות קודמות. אבל הוא גם מוסיף: "אם תרצה אני אוכיח לך שאפשר, ואם תרצה אני אוכיח לך שאי אפשר", מה שמראה שהדיון עצמו עובר לרובד פילוסופי יותר, ושאין הכרח להיתקע בו אלא להתמקד במהות הסיבה של השאלה עצמה.

מה המטרה של החקירה? האם צריך להגיע לסוף?

אליעד מדגיש שהמטרה של החקירה אינה "להגיע לסוף", אלא להחליש את הפחד או את התחושה הרעה. הוא אומר: "אתה לא אמור להגיע לשום סוף. ככל שתחקור יותר, הפחד יתחיל להיחלש באופן אוטומטי".

דוגמה מחיי היומיום - בחורה שנפרדו ממנה

דוגמה שנותן אליעד עוסקת בבחורה שנפרדו ממנה והיא מרגישה רע. אם היא תתחיל לחקור למה רע לה, היא תגיד - כי הוא עזב אותי. ואם תחקור עוד, תגיד - כי הוא מזכיר לי את אמא שלי שגם לא אהבה אותי. כלומר, ככל שמעמיקים, אפשר להגיע לשורשים עמוקים יותר של הכאב. לפעמים, דווקא שם מתרחש שינוי רגשי - פתאום "לא רע לי", כי הגעתי להבנה עמוקה יותר.

האם אפשר לדעת מראש מה יקרה בעקבות החקירה?

אליעד מדגיש שאין חוקיות אחת. לפעמים ככל שחוקרים, דווקא נהיה רע יותר, לפעמים פחות. אבל ככל שמתמידים, מתקרבים לנקודה שבה הפירושים מתפוררים. לדוגמה: "אם תתמיד בלחקור - יהיה לך פחות פחד".

מה הדוגמה של הפחד מהקללה?

אדם מתאר שחבר קילל אותו, והוא הרגיש נורא. אליעד מדריך אותו לשאול: למה זה גרם לי להרגיש רע? אולי כי אני מרגיש שאני אפס. ואז, למה אני מרגיש שאני אפס? אולי כי אני מרגיש שאין טעם לחיים. כלומר, דרך שאלות חוזרות מגיעים לכל מיני עומקים, עד שמגיעים גם לעומק שבו כבר אין יותר מה להיאחז בו, ושם מתרחש שינוי בתחושת הרע.

איך הרע נעלם דרך החקירה?

החקירה מפרקת את המחשבה הרעה דרך שאלות חוזרות ונשנות. בסוף, מגיעים לשאלות שאין להן תשובה, ושם - מתבטלת המשמעות, והרוע...