מסרים סותרים מההורים לילדים, מסרים סותרים בחינוך ילדים, להגן על הילד מההורה שלו, יחסי הורים וילדים, עקביות בחינוך ילדים, מסרים מנוגדים בחינוך הילדים, ילדים להורים גרושים, טעויות בחינוך ילדים, אחדות מול הילדים, חינוך ילדים
מהם המסרים הסותרים בין ההורים ואיך הם משפיעים על חינוך הילדים?
האם הורים יכולים לגרום לסבל מיותר לילד כשהם פועלים בצורה מנוגדת זה לזה? אליעד כהן מדבר על האתגרים שנוצרים כאשר הורים מציבים מסרים סותרים כלפי ילדיהם. דוגמה מובהקת לכך היא כאשר אחד ההורים מתנהג כלפי הילד בצורה משפילה או מכאיבה, בעוד שההורה השני מגן עליו בצורה מופרזת. התוצאה של גישות קוטביות אלו, אומר אליעד, היא עוצמת סבל רבה יותר עבור הילד.
כאשר אחד ההורים מתנהג בצורה קשה, עלבונות חוזרות, הקנטות או אפילו מכות, ההורה השני, שמרגיש שהילד נפגע, מחליט לפצות אותו. לדוגמה, אם אחד ההורים דורש משמעת נוקשה מהילד, ההורה השני יכול להקל עליו ולהפוך את ההתנהגות של הילד לאופציה חופשית וללא גבולות. מצב זה יוצר ניגודיות גדולה שגורמת לסבל עז אצל הילד, שמתקשה להתמודד עם תחושות סותרות שמגיעות מההורים.
באופן דומה, כאשר ההורה המגן מציף את הילד במחמאות ובפרסים כדי "לכפר" על הפגיעות שהילד חווה מההורה השני, הילד לא רק שלא נהנה מכך אלא מתקשה להסתגל למציאות החיצונית של החיים, כמו למשל המגבלות שמטיל בית הספר. כאשר ילד רגיל לכך שההורה השני תמיד פותר לו את כל הבעיות, הוא יתקשה להתמודד עם סיטואציות בהן יש צורך להתמודד עם אתגרים או לקיים משימות שנדרשות ממנו על ידי אחרים.
כאשר מסרים סותרים מגיעים מצד שני ההורים, נוצר בלבול אצל הילד. הוא לא יודע למה לצפות מההורים, והתחושות השונות שהוא חווה משפיעות על תחושת הביטחון שלו. במקרים כאלה הילד עשוי לפתח תחושת סבל רבה יותר מהמצבים בהם הוא נתון, בין אם מדובר בהתנהגות פוגעת של אחד ההורים ובין אם מדובר בחוסר הגבולות שההורה השני מציב. המתח בין שני הכיוונים השונים יוצר אובדן יציבות רגשית אצל הילד, שהוא מתמודד עם תחושת אי - ודאות מתמדת.
אליעד מציע פתרון לגישה הקיצונית של התנהגות אובססיבית בשני הצדדים. הפתרון הוא יצירת איזון בין הגישות החינוכיות, לא להימנע באופן מוחלט מגבולות, אך גם לא להפוך את הילד לפינוק מוגזם שיסבך אותו בעתיד. חשוב שההורים לא יקפצו בין קיצוניות אחת לאחרת, אלא יבחנו מה באמת טוב ומועיל עבור הילד בטווח הרחוק.
כאשר הורים מפנקים יותר מידי את הילד בתגובה להתנהגות קשה של ההורה השני, הם עלולים לשדר לו מסר שאומר "העולם תמיד יפנק אותך", דבר שיגרום לו יותר סבל כשהוא ייתקל במצבים שבהם עליו להתמודד עם דרישות או גבולות. תחושת הניגודיות המתמשכת יוצרת סבל רגשי אצל הילד ומגדילה את תחושת הקונפליקט הפנימי שלו.
לסיכום, אליעד מדגיש שהבעיה לא טמונה רק בהתנהגות של ההורה הקשוח, אלא גם בהגזמה מצד ההורה השני שנשבע להגן על הילד. כשההורים לא מצליחים למצוא איזון בין המשמעת המינימלית לבין ההגנה המוצעת, הילד סובל הרבה יותר ומפתח את היכולת להתמודד עם קשיים בצורה לקויה.
האם הורים יכולים לגרום לסבל מיותר לילד כשהם פועלים בצורה מנוגדת זה לזה? אליעד כהן מדבר על האתגרים שנוצרים כאשר הורים מציבים מסרים סותרים כלפי ילדיהם. דוגמה מובהקת לכך היא כאשר אחד ההורים מתנהג כלפי הילד בצורה משפילה או מכאיבה, בעוד שההורה השני מגן עליו בצורה מופרזת. התוצאה של גישות קוטביות אלו, אומר אליעד, היא עוצמת סבל רבה יותר עבור הילד.
כאשר אחד ההורים מתנהג בצורה קשה, עלבונות חוזרות, הקנטות או אפילו מכות, ההורה השני, שמרגיש שהילד נפגע, מחליט לפצות אותו. לדוגמה, אם אחד ההורים דורש משמעת נוקשה מהילד, ההורה השני יכול להקל עליו ולהפוך את ההתנהגות של הילד לאופציה חופשית וללא גבולות. מצב זה יוצר ניגודיות גדולה שגורמת לסבל עז אצל הילד, שמתקשה להתמודד עם תחושות סותרות שמגיעות מההורים.
באופן דומה, כאשר ההורה המגן מציף את הילד במחמאות ובפרסים כדי "לכפר" על הפגיעות שהילד חווה מההורה השני, הילד לא רק שלא נהנה מכך אלא מתקשה להסתגל למציאות החיצונית של החיים, כמו למשל המגבלות שמטיל בית הספר. כאשר ילד רגיל לכך שההורה השני תמיד פותר לו את כל הבעיות, הוא יתקשה להתמודד עם סיטואציות בהן יש צורך להתמודד עם אתגרים או לקיים משימות שנדרשות ממנו על ידי אחרים.
כאשר מסרים סותרים מגיעים מצד שני ההורים, נוצר בלבול אצל הילד. הוא לא יודע למה לצפות מההורים, והתחושות השונות שהוא חווה משפיעות על תחושת הביטחון שלו. במקרים כאלה הילד עשוי לפתח תחושת סבל רבה יותר מהמצבים בהם הוא נתון, בין אם מדובר בהתנהגות פוגעת של אחד ההורים ובין אם מדובר בחוסר הגבולות שההורה השני מציב. המתח בין שני הכיוונים השונים יוצר אובדן יציבות רגשית אצל הילד, שהוא מתמודד עם תחושת אי - ודאות מתמדת.
אליעד מציע פתרון לגישה הקיצונית של התנהגות אובססיבית בשני הצדדים. הפתרון הוא יצירת איזון בין הגישות החינוכיות, לא להימנע באופן מוחלט מגבולות, אך גם לא להפוך את הילד לפינוק מוגזם שיסבך אותו בעתיד. חשוב שההורים לא יקפצו בין קיצוניות אחת לאחרת, אלא יבחנו מה באמת טוב ומועיל עבור הילד בטווח הרחוק.
כאשר הורים מפנקים יותר מידי את הילד בתגובה להתנהגות קשה של ההורה השני, הם עלולים לשדר לו מסר שאומר "העולם תמיד יפנק אותך", דבר שיגרום לו יותר סבל כשהוא ייתקל במצבים שבהם עליו להתמודד עם דרישות או גבולות. תחושת הניגודיות המתמשכת יוצרת סבל רגשי אצל הילד ומגדילה את תחושת הקונפליקט הפנימי שלו.
לסיכום, אליעד מדגיש שהבעיה לא טמונה רק בהתנהגות של ההורה הקשוח, אלא גם בהגזמה מצד ההורה השני שנשבע להגן על הילד. כשההורים לא מצליחים למצוא איזון בין המשמעת המינימלית לבין ההגנה המוצעת, הילד סובל הרבה יותר ומפתח את היכולת להתמודד עם קשיים בצורה לקויה.
- חינוך ילדים והצבת גבולות
- התמודדות עם חרם בבית הספר
- איך להעניק לילד ביטחון בלי לפנק אותו יתר על המידה
- איזון בין גישות חינוכיות שונות בתוך המשפחה
מדוע הורה אחד חושב שבן זוגו פוגע בילד?
לעיתים אחד ההורים מתייחס אל הילד בדרך שנראית מזיקה: העלבות חוזרות, הקנטות עוקצניות, קללות ואפילו מכות. ההורה השני, שמרגיש שהילד נפגע, מסיק זאת משום שהוא עצמו לא היה רוצה שיתייחסו אליו בצורה כזו. כך נוצרת תפיסה שהילד חווה פגיעה ממשית, גם אם ההורה הפוגע אינו מודע לחומרת ההתנהגות שלו.
כיצד נוצר פיצוי קיצוני מצד ההורה ה"מגן"?
כשאחד ההורים מבקר את הילד או מציב לו גבולות בצורה חמורה, ההורה השני לעיתים מקצין לצד ההפוך כדי "להגן" עליו. לדוגמה, אם הורה אחד דורש משמעת נוקשה ומכריח את הילד לסדר את חדרו בכל רגע, ההורה השני עלול לבטל לגמרי את כל הדרישות ולפנק את הילד ללא גבול. אם הורה אחד מעליב ומקלל, ההורה השני מציף את הילד במחמאות ובהעלאה על נס של תכונותיו כדי לאזן את העלבונות. כך קורה שהילד רגיל לתנאים הפוכים לגמרי בין שני ההורים.
מדוע ניגודיות חריפה מגבירה את הסבל?
הסבל של הילד לא נוצר רק מההתנהגות השלילית של ההורה הקשוח או המעליב, אלא גם מהניגוד החד בין היחס הזה לבין הפינוק הקיצוני שמציע ההורה השני. בדיוק כמו אדם שעובר מהר מאוד ממים חמים לקרים ולחום שוב, כך הילד מתקשה להסתגל למצבים ההפוכים. הגוף או הנפש היו עשויים להסתגל בהדרגה לתנאי קור או חום אחידים, אבל המעברים הקיצוניים יוצרים עומס רגשי גדול יותר.
כיצד פינוק יתר עשוי להחריף את תחושת הכאב?
ככל שהילד מתרגל לכך שבבית אחד הוא מקבל את כל מבוקשו בקלות, כך יהיה לו קשה יותר להתמודד עם הסיטואציה שבה הורה אחר או סביבה אחרת (כמו בית ספר) מציבים גבולות. אם בבית הספר דורשים ממנו לעשות מטלות ומקשים עליו, אבל בבית מפנקים אותו לגמרי בלי דרישות, נוצרת תחושת קונפליקט וסבל מוגבר בכל פעם שהוא מתמודד עם הגבולות מחוץ לבית.
איך הדוגמאות של חרם ופציעה ממחישות את הנזק?
כאשר ילד עובר חרם בבית הספר וההורה "המגן" אומר לו שהוא מושלם ושאין שום סיבה בעולם שמישהו ירצה להתרחק ממנו, הילד סובל עוד יותר. הוא חווה פער עצום בין הדימוי המושלם שההורה מציג לבין המציאות שבה ילדים אחרים לא מקבלים אותו. גם במקרה שילד נופל או חוטף מכה, התגובה ההיסטרית של ההורה או הפיצוי המופרז רק מגבירים את החרדה והסבל של הילד.
מה קורה כשהילד מקבל מסרים סותרים?
מסרים סותרים יוצרים בלבול. הילד לא יודע למה לצפות - הורה אחד מתעקש על גבולות קשוחים, בעוד שההורה השני מוחק כל גבול. הילד לא יודע כיצד להתנהג וכיצד אמור להרגיש. הלחץ הנוצר מהקונפליקט בין שתי הגישות מתבטא לעיתים בהאשמות הדדיות בין ההורים ובתחושה של הילד ששניהם אשמים במצבו.
האם הפתרון הוא להיצמד לאמת ולא להקצין?
במקום לקפוץ מקיצוניות אחת לאחרת, חשוב לבחון מה באמת נכון ומה מועיל לילד לאורך זמן. לא מומלץ לבטל לחלוטין את הגבולות, אך גם לא להשפיל או לפגוע. יש צורך באיזון ובבדיקה כנה של כל מצב: מה הילד באמת צריך, כיצד ניתן לסייע לו בלי להעצים את הניגודיות בין ההורים, ואיך לא ליצור מתח גדול יותר. המטרה היא להימנע ממצב של "קר וחם" באופן קיצוני, כדי שהילד לא יחווה תחושה מתמדת של אי - ודאות וסבל.
מדוע חשוב להכיר בהשפעה של הניגודיות על הילד?
כשחווים חום קיצוני ואז קור פתאומי, הגוף לא מספיק להסתגל. באותו אופן, אם הילד מקבל מצד אחד יחס תקיף ופוגע, ומצד שני יחס מפנק שמבטל את כל הגבולות, הוא עלול לפתח תחושת מצוקה מוגברת וחוסר יציבות רגשית. ככל שהוא מתרגל לעונג או לחופש מלא, כך יהיה לו קשה יותר לקבל גבולות בסיטואציות אחרות.
כיצד ניתן להעמיק בנושא?
חשוב להבין שחינוך ילדים דורש ראייה רחבה, ולא רק תגובה קיצונית להתנהגות של הורה אחר. מי שמתעניין יכול לחפש דרכים לשמור על איזון, לחפש עצות מעשיות לחינוך ולגבולות בריאים, וללמוד כיצד למנוע סבל מילדים הנמצאים בין שתי גישות קיצוניות.
לעיתים אחד ההורים מתייחס אל הילד בדרך שנראית מזיקה: העלבות חוזרות, הקנטות עוקצניות, קללות ואפילו מכות. ההורה השני, שמרגיש שהילד נפגע, מסיק זאת משום שהוא עצמו לא היה רוצה שיתייחסו אליו בצורה כזו. כך נוצרת תפיסה שהילד חווה פגיעה ממשית, גם אם ההורה הפוגע אינו מודע לחומרת ההתנהגות שלו.
כיצד נוצר פיצוי קיצוני מצד ההורה ה"מגן"?
כשאחד ההורים מבקר את הילד או מציב לו גבולות בצורה חמורה, ההורה השני לעיתים מקצין לצד ההפוך כדי "להגן" עליו. לדוגמה, אם הורה אחד דורש משמעת נוקשה ומכריח את הילד לסדר את חדרו בכל רגע, ההורה השני עלול לבטל לגמרי את כל הדרישות ולפנק את הילד ללא גבול. אם הורה אחד מעליב ומקלל, ההורה השני מציף את הילד במחמאות ובהעלאה על נס של תכונותיו כדי לאזן את העלבונות. כך קורה שהילד רגיל לתנאים הפוכים לגמרי בין שני ההורים.
מדוע ניגודיות חריפה מגבירה את הסבל?
הסבל של הילד לא נוצר רק מההתנהגות השלילית של ההורה הקשוח או המעליב, אלא גם מהניגוד החד בין היחס הזה לבין הפינוק הקיצוני שמציע ההורה השני. בדיוק כמו אדם שעובר מהר מאוד ממים חמים לקרים ולחום שוב, כך הילד מתקשה להסתגל למצבים ההפוכים. הגוף או הנפש היו עשויים להסתגל בהדרגה לתנאי קור או חום אחידים, אבל המעברים הקיצוניים יוצרים עומס רגשי גדול יותר.
כיצד פינוק יתר עשוי להחריף את תחושת הכאב?
ככל שהילד מתרגל לכך שבבית אחד הוא מקבל את כל מבוקשו בקלות, כך יהיה לו קשה יותר להתמודד עם הסיטואציה שבה הורה אחר או סביבה אחרת (כמו בית ספר) מציבים גבולות. אם בבית הספר דורשים ממנו לעשות מטלות ומקשים עליו, אבל בבית מפנקים אותו לגמרי בלי דרישות, נוצרת תחושת קונפליקט וסבל מוגבר בכל פעם שהוא מתמודד עם הגבולות מחוץ לבית.
איך הדוגמאות של חרם ופציעה ממחישות את הנזק?
כאשר ילד עובר חרם בבית הספר וההורה "המגן" אומר לו שהוא מושלם ושאין שום סיבה בעולם שמישהו ירצה להתרחק ממנו, הילד סובל עוד יותר. הוא חווה פער עצום בין הדימוי המושלם שההורה מציג לבין המציאות שבה ילדים אחרים לא מקבלים אותו. גם במקרה שילד נופל או חוטף מכה, התגובה ההיסטרית של ההורה או הפיצוי המופרז רק מגבירים את החרדה והסבל של הילד.
מה קורה כשהילד מקבל מסרים סותרים?
מסרים סותרים יוצרים בלבול. הילד לא יודע למה לצפות - הורה אחד מתעקש על גבולות קשוחים, בעוד שההורה השני מוחק כל גבול. הילד לא יודע כיצד להתנהג וכיצד אמור להרגיש. הלחץ הנוצר מהקונפליקט בין שתי הגישות מתבטא לעיתים בהאשמות הדדיות בין ההורים ובתחושה של הילד ששניהם אשמים במצבו.
האם הפתרון הוא להיצמד לאמת ולא להקצין?
במקום לקפוץ מקיצוניות אחת לאחרת, חשוב לבחון מה באמת נכון ומה מועיל לילד לאורך זמן. לא מומלץ לבטל לחלוטין את הגבולות, אך גם לא להשפיל או לפגוע. יש צורך באיזון ובבדיקה כנה של כל מצב: מה הילד באמת צריך, כיצד ניתן לסייע לו בלי להעצים את הניגודיות בין ההורים, ואיך לא ליצור מתח גדול יותר. המטרה היא להימנע ממצב של "קר וחם" באופן קיצוני, כדי שהילד לא יחווה תחושה מתמדת של אי - ודאות וסבל.
מדוע חשוב להכיר בהשפעה של הניגודיות על הילד?
כשחווים חום קיצוני ואז קור פתאומי, הגוף לא מספיק להסתגל. באותו אופן, אם הילד מקבל מצד אחד יחס תקיף ופוגע, ומצד שני יחס מפנק שמבטל את כל הגבולות, הוא עלול לפתח תחושת מצוקה מוגברת וחוסר יציבות רגשית. ככל שהוא מתרגל לעונג או לחופש מלא, כך יהיה לו קשה יותר לקבל גבולות בסיטואציות אחרות.
כיצד ניתן להעמיק בנושא?
חשוב להבין שחינוך ילדים דורש ראייה רחבה, ולא רק תגובה קיצונית להתנהגות של הורה אחר. מי שמתעניין יכול לחפש דרכים לשמור על איזון, לחפש עצות מעשיות לחינוך ולגבולות בריאים, וללמוד כיצד למנוע סבל מילדים הנמצאים בין שתי גישות קיצוניות.
- חינוך ילדים והצבת גבולות
- התמודדות עם חרם בבית הספר
- איך להעניק לילד ביטחון בלי לפנק אותו יתר על המידה
- איזון בין גישות חינוכיות שונות בתוך המשפחה