בחירה חופשית, סיבתיות ואקראיות, מי מפעיל את אלוהים, לאהוב את השנאה, שקר עצמי, למה לשנות את המציאות
מהי המשמעות האמיתית של בחירה חופשית, סיבתיות ואקראיות לפי אליעד כהן?
אליעד כהן דן באופן מעמיק ומפורט בנושא הבחירה החופשית, הסיבתיות והאקראיות, ומתחיל מהשאלה הבסיסית - האם האדם באמת בוחר או שיש כוח שמפעיל אותו. אליעד מבהיר שלמעשה, אין שום אפשרות אמיתית לדבר על בחירה חופשית אם מבינים לעומק את האחדות. האדם מרגיש שהוא בוחר, אך בפועל, כל פעולה שהאדם עושה נובעת מסיבה מסוימת, שקדמה לה סיבה אחרת, וכך עד אין סוף. אליעד מסביר כי עצם המחשבה שיש סיבה ראשונה היא אבסורד, שכן תמיד אפשר לשאול "מה הסיבה לסיבה הראשונה?".
אליעד משתמש בדוגמאות פשוטות ויומיומיות: אם אדם יושב על כיסא, הוא מיד שואל למה הוא יושב דווקא על הכיסא הזה ולא על כיסא אחר, ומגלה שהסיבה היא בגלל אירוע שקדם לכך. אבל אז האדם שואל מה הסיבה לאירוע שקדם לכך, וכך הוא נגרר לשרשרת אינסופית של סיבות. המסקנה שאליעד מגיע אליה היא שלא יכולה להיות סיבה ראשונה, כי עצם המושג "סיבה" מניח שיש משהו שגרם לו, ולכן הוא תמיד יחסי, ואין אפשרות שיהיה אבסולוטי.
למה לא יכולה להיות "סיבה ראשונה" לפי אליעד כהן?
אליעד מסביר לעומק ש"סיבה ראשונה" היא מושג בלתי אפשרי מבחינה לוגית. הוא אומר שאם הסיבה הראשונה היא סיבתית, אז מיד נשאל מה הסיבה שלה. ואם נאמר שהסיבה הראשונה היא אקראית, אז נשאל למה היא דווקא אקראית ולא סיבתית. בכל מקרה, הרעיון שיש משהו ראשון סותר את עצמו, כי תמיד חייב להיות משהו שיקדם לו.
הוא נותן דוגמה של שורת אנשים שעומדים בתור ודוחפים זה את זה. האדם הראשון בתור שנדחף, מיד נשאל "מי דחף אותו?", ואם נגיד שאף אחד לא דחף אותו, אלא שהוא "נדחף מעצמו", אז אפשר להגיד שכל אחד אחר בתור גם נדחף מעצמו. אליעד משתמש בדוגמה זו כדי להמחיש שהמושג "ראשון" לא יכול להיות מוגדר בצורה חד - משמעית וברורה.
מדוע האדם לא מצליח להבין את מושג האחדות?
אליעד מדגיש שאחת הסיבות שהאדם מתקשה להבין את מושג האחדות היא מכיוון שהוא מתעקש לחפש סיבות והסברים בתוך עולם הנפרדות. כל פעם שהאדם שואל למה קורה משהו, הוא מיד מניח שקיים משהו שהוא ההפך או שהוא שונה ממנו, וכך הוא יוצר הפרדות אינסופיות. האדם תמיד חושב על המציאות כמשהו שיש לו אלטרנטיבות, וזו הסיבה שהוא תמיד שואל למה. אליעד מסביר שאם האדם היה מבין לעומק שאין אלטרנטיבה, אז לא היה לו צורך בשאלות הללו.
הוא נותן דוגמה: אם הייתה רק תמונה אחת במציאות ולא היו שינויים, לא הייתה שאלה של "למה המציאות היא כזאת". השאלה מופיעה רק כאשר האדם מניח שקיים שינוי או אופציה אחרת. כל שאלת "למה" או "מה הסיבה" מניחה שיש אופציה חלופית, ואליעד מדגיש שבאחדות אמיתית, אין שום אלטרנטיבה או אופציה אחרת.
איך האדם משקר לעצמו ולמה קשה לו להפסיק עם השקר?
אליעד מסביר שהאדם כל הזמן משקר לעצמו בכך שהוא חושב שהוא יכול או צריך לשנות את המציאות. האדם מרגיש שהוא פועל מתוך בחירה חופשית ומנסה לשלוט בדברים, אך בפועל הוא מופעל על ידי מציאות שהוא חלק בלתי נפרד ממנה. אליעד נותן דוגמה שבה האדם אומר "אני רעב, אז אני אוכל", ומיד הוא חושב שיש לו בחירה, אבל הוא שוכח לבדוק למה הוא בכלל רוצה לאכול או למה הוא רעב. הוא לא שואל את השאלה העמוקה יותר: "למה בכלל יש לי רצון?".
האדם משקר לעצמו כי הוא מפחד מהרעיון שהוא אינו שולט בשום דבר, ולכן הוא נאחז במחשבה שיש לו בחירה. אליעד ממליץ לאדם להפסיק לשקר לעצמו ולבדוק לעומק למה הוא פועל כפי שהוא פועל, עד שיגיע להבנה שאין באמת בחירה, אלא רק המציאות שמתרחשת דרכו.
כיצד אליעד מסביר את הקשר בין אהבה ושנאה?
אליעד כהן מתייחס גם למושגים של אהבה ושנאה, ומסביר שהרבה אנשים חושבים שאהבה היא ההפך משנאה, אך בפועל אהבה ושנאה הן שתי צורות של אותו דבר - רצון לשנות...
אליעד כהן דן באופן מעמיק ומפורט בנושא הבחירה החופשית, הסיבתיות והאקראיות, ומתחיל מהשאלה הבסיסית - האם האדם באמת בוחר או שיש כוח שמפעיל אותו. אליעד מבהיר שלמעשה, אין שום אפשרות אמיתית לדבר על בחירה חופשית אם מבינים לעומק את האחדות. האדם מרגיש שהוא בוחר, אך בפועל, כל פעולה שהאדם עושה נובעת מסיבה מסוימת, שקדמה לה סיבה אחרת, וכך עד אין סוף. אליעד מסביר כי עצם המחשבה שיש סיבה ראשונה היא אבסורד, שכן תמיד אפשר לשאול "מה הסיבה לסיבה הראשונה?".
אליעד משתמש בדוגמאות פשוטות ויומיומיות: אם אדם יושב על כיסא, הוא מיד שואל למה הוא יושב דווקא על הכיסא הזה ולא על כיסא אחר, ומגלה שהסיבה היא בגלל אירוע שקדם לכך. אבל אז האדם שואל מה הסיבה לאירוע שקדם לכך, וכך הוא נגרר לשרשרת אינסופית של סיבות. המסקנה שאליעד מגיע אליה היא שלא יכולה להיות סיבה ראשונה, כי עצם המושג "סיבה" מניח שיש משהו שגרם לו, ולכן הוא תמיד יחסי, ואין אפשרות שיהיה אבסולוטי.
למה לא יכולה להיות "סיבה ראשונה" לפי אליעד כהן?
אליעד מסביר לעומק ש"סיבה ראשונה" היא מושג בלתי אפשרי מבחינה לוגית. הוא אומר שאם הסיבה הראשונה היא סיבתית, אז מיד נשאל מה הסיבה שלה. ואם נאמר שהסיבה הראשונה היא אקראית, אז נשאל למה היא דווקא אקראית ולא סיבתית. בכל מקרה, הרעיון שיש משהו ראשון סותר את עצמו, כי תמיד חייב להיות משהו שיקדם לו.
הוא נותן דוגמה של שורת אנשים שעומדים בתור ודוחפים זה את זה. האדם הראשון בתור שנדחף, מיד נשאל "מי דחף אותו?", ואם נגיד שאף אחד לא דחף אותו, אלא שהוא "נדחף מעצמו", אז אפשר להגיד שכל אחד אחר בתור גם נדחף מעצמו. אליעד משתמש בדוגמה זו כדי להמחיש שהמושג "ראשון" לא יכול להיות מוגדר בצורה חד - משמעית וברורה.
מדוע האדם לא מצליח להבין את מושג האחדות?
אליעד מדגיש שאחת הסיבות שהאדם מתקשה להבין את מושג האחדות היא מכיוון שהוא מתעקש לחפש סיבות והסברים בתוך עולם הנפרדות. כל פעם שהאדם שואל למה קורה משהו, הוא מיד מניח שקיים משהו שהוא ההפך או שהוא שונה ממנו, וכך הוא יוצר הפרדות אינסופיות. האדם תמיד חושב על המציאות כמשהו שיש לו אלטרנטיבות, וזו הסיבה שהוא תמיד שואל למה. אליעד מסביר שאם האדם היה מבין לעומק שאין אלטרנטיבה, אז לא היה לו צורך בשאלות הללו.
הוא נותן דוגמה: אם הייתה רק תמונה אחת במציאות ולא היו שינויים, לא הייתה שאלה של "למה המציאות היא כזאת". השאלה מופיעה רק כאשר האדם מניח שקיים שינוי או אופציה אחרת. כל שאלת "למה" או "מה הסיבה" מניחה שיש אופציה חלופית, ואליעד מדגיש שבאחדות אמיתית, אין שום אלטרנטיבה או אופציה אחרת.
איך האדם משקר לעצמו ולמה קשה לו להפסיק עם השקר?
אליעד מסביר שהאדם כל הזמן משקר לעצמו בכך שהוא חושב שהוא יכול או צריך לשנות את המציאות. האדם מרגיש שהוא פועל מתוך בחירה חופשית ומנסה לשלוט בדברים, אך בפועל הוא מופעל על ידי מציאות שהוא חלק בלתי נפרד ממנה. אליעד נותן דוגמה שבה האדם אומר "אני רעב, אז אני אוכל", ומיד הוא חושב שיש לו בחירה, אבל הוא שוכח לבדוק למה הוא בכלל רוצה לאכול או למה הוא רעב. הוא לא שואל את השאלה העמוקה יותר: "למה בכלל יש לי רצון?".
האדם משקר לעצמו כי הוא מפחד מהרעיון שהוא אינו שולט בשום דבר, ולכן הוא נאחז במחשבה שיש לו בחירה. אליעד ממליץ לאדם להפסיק לשקר לעצמו ולבדוק לעומק למה הוא פועל כפי שהוא פועל, עד שיגיע להבנה שאין באמת בחירה, אלא רק המציאות שמתרחשת דרכו.
כיצד אליעד מסביר את הקשר בין אהבה ושנאה?
אליעד כהן מתייחס גם למושגים של אהבה ושנאה, ומסביר שהרבה אנשים חושבים שאהבה היא ההפך משנאה, אך בפועל אהבה ושנאה הן שתי צורות של אותו דבר - רצון לשנות...
- האם באמת יש בחירה חופשית?
- מהי סיבה ראשונה?
- מהי המשמעות של אקראיות וסיבתיות?
- איך להבין את מושג האחדות?
- למה האדם משקר לעצמו?
- מה הקשר בין אהבה לשנאה?
- איך להגיע להבנה מלאה של המציאות?
שאלה: האם ההתנהלות שלי תלויה בי, מה לא תלוי בי?
אליעד: אני אתן לך את התשובה הסופית. מצד אחד, אין שום שאלה, השאלה לא קיימת עוד מלכתחילה. למה? כי כשאת שואלת את השאלה, את רואה דברים משתנים, ואז את שואלת, אלו מהשינויים תלויים בי ואלו לא? אבל אם במציאות אין שום שינוי, אז האם אפשר לשאול, מה תלוי בי? שום דבר לא משתנה, אז מה זה קשור אליך בכלל. את רואה שיש הרבה אפשרויות, כמו לשבת ולעמוד וכו', אבל אם הייתה רק אפשרות אחת, אבל אי אפשר לדמיין זאת, אבל נגיד שהייתה רק תמונה אחת, שאין בה אפילו אפשרות של שינוי, אז אין מה לשאול, האם זה תלוי בי?
מצד האמת האמיתית, אין בכלל שאלה היכן את, כי כשאת פה, את גם שם, וכשאת שם את גם פה. אז אין אף שינוי, ולכן אי אפשר להגיד שזה תלוי בי. למרות שזה נגד ההיגיון, בסוף זה כך, הכל זה אחד. כשיש רק ישות אחת, ואין שינוי, אז מה הטעם בלשאול אם יש בחירה?
שאלה: אז מה התפקיד שלי פה?
אליעד: אין לך שום תפקיד, כי את גם שם. מצד האמת לא צריך לשנות שום דבר, הכל כמו שהוא, בסדר גמור. אבל את אומרת שאת לא חווה שזה טוב, את רוצה לשנות.
אני אומר לך לשנות כמה שפחות, והשינוי המינימאלי הוא הבנה. הבנה בתוכך זה השינוי הכי קטן שיש. וכאשר האדם שואל במי זה תלוי מה שאני עושה? הוא בעצם מניח הנחה שהוא קיים, שהוא נפרד מהמציאות, שהמציאות משתנה, הוא שואל הרבה שאלות, אבל רגע, מי אמר שזה נכון.
הדבר שהכי קשה להבין אותו במוח, זה עניין הנפרדות, אתה בטוח שזה שולחן וזה כסא. ואני אומר לך, הכסא הזה שאתה רואה אותו פה, נמצא גם שם וגם שם, ואתה שואל היכן? זה לא נתפס בראש, אתה סגור על זה שיש פה רק כסא אחד. ואתה סגור על זה שאתה רק פה ולא שם.
אני מגלה לך סוד שאומר, ששום דבר לא השתנה אף פעם. וגם לא משתנה אף פעם, וזה כולל בתוכו גם את השינויים. אני לא אומר ששום דבר לא קיים, אני אומר שהכל קיים, כל הזמן, בו זמנית.
שאלה: ההבנה שלי היא שכול העולם הזה הוא מדע מדויק.
אליעד: זה מדע מדויק ששום דבר הוא, לא מדויק. למעשה אין שום חוקיות. למה אין חוקיות? כי הכל קיים כל הזמן, אז מדוע שנחשוב שיש חוקיות? את חווה חוקיות, כי את לא יודעת שכול מה שקורה, קורה כל רגע מחדש.
שאלה: מה אם המשפט ואהבת לרעך כמוך?
אליעד: זה שקר, קשה לך לראות את השני סובל, ולכן אתה עוזר לו. לא נעים לך להגיד שאתה אגואיסט, אתה אומר שזה בשבילו.
היא בהתחלה שאלה, מה תלוי בי ומה לא תלוי בי? התשובה לכל השאלות היא ההבנה שהכל אחד, אם זה לא ברור אתה ממשיך לשאול שאלות. תבינו שאם זה לא אחד, אז תמיד יהיו שאלות, זה כאילו אתה נמצא בלופ שלעולם לא יגמר.
זה לא אומר שבגלל שיש לנו שאלות, אנחנו צריכים לשקר ולהגיד שהכל אחד. זה לא עובד ככה, אני לא אומר שזה אחד, כדי לברוח מהשאלות. אבל אם האדם יבדוק, הוא יגלה שבמקרה זה אחד, ואז לא יהיו לו שאלות. יש הרבה שאלות, וזה בגלל השקר של האדם, שלא מבין שזה אחד. ועד שהאדם לא יבין שהכל אחד, תמיד יהיו לו שאלות. מה הפירוש שאלות, שאלה זוהי תחושה חסר. תמיד תרגיש שחסר לך משהו. ורק כאשר התודעה של האדם תופסת בראשה שיש רק ישות אחת, שזה אומר שהאדם לא קיים, רק אז האדם חווה שלמות. למה לא קיים? כי אם את חושבת רק על דבר אחד, אז אין אני ולא אני. לא משנה היכן תהיי, כל זמן שיש שניים תמיד יהיו בעיות וספקות. כל זמן שהאדם מבדיל בתודעה שלו בין שני דברים, הוא תמיד בתוכו ירגיש את האי שקט.
למה אני אומר לכם את זה, שתדעו שכול אחד בעולם, שמוכר פיתרון כל שהוא לבעיה מסוימת, מלבד הפיתרון שהוא ההבנה שהכל אחד, הוא שקרן. וזה נכון לא רק לגבי תשובות שאנשים מוכרים לכם, אלא גם לגבי תשובות שהאדם מוכר לעצמו. אדם למשל שמרגיש שרע לו, והוא אומר שהוא ילך לאכול שוקולד ואז יהיה לו טוב, הוא בעצם גם שקרן, למה? כי הוא בעצם מרמה את עצמו.
הרמאי הכי גדול זה האדם עצמו, כי כשאמרתי לכם שתיזהרו שלא ירמו אתכם אחרים, התכוונתי שלא תרמו את עצמכם, אבל מי הבין זאת מיד? כי לא משנה איך תסובב את הגלגל, תמיד יהיה חסר לך משהו.
אם את רעבה ואת אוכלת, זה בסדר. אבל אם את חושבת שהאוכל יגרום לך להרגיש יותר טוב, אז את גם שקרנית. איך את מצפה לדעת את אלוהים, אם את משקרת את עצמך בחיי היום יום. למשל את ישנה, וכואב לך הגב, ואז את אומרת, אני אתהפך שלא יכאב לי הגב, את שקרנית. את יכולה להתהפך, אבל האם את חושבת שאם תתהפכי זה יעזור לגב שלך? כל זמן שיש שניים, את תמיד תסבלי.
שאלה: אני רוצה להתנסות בזה.
אליעד: זוהי שאלה שקרית. מה זה אני רוצה להתנסות בזה? קודם תביני את זה. אין דבר כזה אני רוצה לנסות את זה. זה או שהבנת את זה, וזהו. או שלא הבנת את זה, וזהו. את לא צריכה לרצות את זה, את לא צריכה לשנות את זה, את לא צריכה כלום. או שהבנת או שלא הבנת. ואם את לא חווה את זה, אז את לא מבינה את זה. או שאת מבינה וזה בא מתוכך או שלא, ולא יעזור לך שום דבר.
הדרך היחידה שתחווי את זה, זה על ידי שתביני את זה, והדרך היחידה להבין את זה, זה שתתרכזי בזה ותשאלי שאלות, עד שתביני.
אם את חושבת שלאכול זה יותר טוב מלא לאכול, זה אומר שעדיין לא הבנת על מה דברנו. אפילו שאתה רואה אש, ואתה חושב, אם אני אברח, זה יהיה יותר טוב. לא משנה אם תברח או לא, מה שחשוב זאת החוויה שלך, אם אתה חושב שבלי אש זה יותר טוב, אז זוהי חוויה של שקר, חוויה של טיפשות.
כאשר אתם שואלים שאלות ואני אומר לכם שהכל כאן, זוהי עדיין חוויה של נפרדות, כי עדיין אני אומר לכם שיש מקום וזמן. אבל אם אני אומר לך, שהכסא הזה נמצא בכל מקום, אז למעשה את לא תראי את הכסא יותר, כי הוא יאבד את המשמעות שלו. כשאני אומר שיש רק כסא או רק שולחן, אני משקר, כי למעשה בכל מקום יש רק ישות אחת שכוללת את הכל.
שימו לב, מקום וזמן, זה כמעט אותו הדבר. כשאני אומר, פה ושם, כשאני אומר שם, אני מתכוון לזמן אחר, כשאת חושבת על מקום אחר, את תמיד חושבת על זמן אחר. את לא יכולה לחוות כאן ושם באותו זמן. זה תמיד בזמן אחר. מה זה נקרא זמן? זמן זה גם סוג של מקום. יש מקום של האירועים של אתמול, ויש מקום של האירועים של היום.
ש האם זה הכל קורה באותו זמן?
אליעד: אם יש לך שאלה ואת צריכה להמר, תהמרי שזה הכל אחד. אם את נתקלת בשאלה, ששואלים אותך אם יש הבדל או אין הבדל, תמיד תגידי שאין הבדל. אם יש שאלה אם זה תלוי בי או לא תלוי בי, תעני שאין הבדל, בין תלוי בי ללא תלוי בי. אל תנסי למשל לבדוק אם יש בחירה או אין בחירה, אלא תבדקי את האופציה האם בכלל יש הבדל בין בחירה לבין אי בחירה. למעשה אין כאן עניין של בחירה.
שאלה: האם יש הבדל בין שכל לרגש?
אליעד: שכל זה גם רגש, שכל זה גם סוג של תחושה בסך הכל. אז למעשה מי ששואל את השאלות, זה רגש. כעיקרון, תזכרי, שאין הבדל בין שום דבר לשום דבר.
לאדם יש את כל הכוחות האפשריים, ואם אדם אומר, שמישהו אחר משגע אותו, אתה למעשה אומר, שהצורה שלו, שנמצאת בי, משגעת אותי. ולכן אם אין לך סבלנות למישהו, אז למעשה אין לך סבלנות לחלק שלו שבתוכך. ועד שלא תגיע למצב, שבו יהיה לך אין סוף סבלנות לכל האנשים שבעולם, ולכל המצבים שבעולם, לא תהיה לך סבלנות לעצמך. אף פעם לא יהיה לך טוב עם עצמך, עד שתגיע למצב שבו יהיה לך טוב עם כולם. למה? כי בתוך המציאות נמצא הכל, והמציאות לא רואה הבדל בין הצורה שלך לצורה שלו. היא אוהבת את שניכם באותה מידה.
אתה בסוף התהליך אמור ליהנות מכל הצורות שיש בעולם. אם יש צורה שאתה לא נהנה ממנה אתה בבעיה. כי יש בתוכך דחייה לאחת מהצורות שיש במציאות.
המטרה היא ליהנות, ואם את בורחת לבית שלך, כי שם יש זאבים, אז זה אומר שאת לא באמת נהנית בבית שלך, כי בחוץ יש זאבים. המטרה היא להביא אותך למצב, שאם יש שם זאבים, את תברחי לבית אם תרצי, אבל יהיה לך טוב גם אם הזאבים יטרפו אותך. אבל כל אדם צריך להסתכל לתוכו, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, למשל אני בורח הביתה בתור משחק, אבל היחיד שסובל מזה, זה הוא. כי רק הוא בתוכו יודע מה הוא מרגיש.
אם אני שואל אותך, אם הכל טוב אצלך, למה את עושה שינוי? אם את מבינה את השאלה, זה סימן שלא הכל טוב אצלך. זה סימן שאת לא באחדות.
שאלה: כשאתה אומר אחדות, למה אתה מתכוון?
אליעד: שאין הבדל בין אחד לשניים. אם אתה מבין שאין הבדל בין אחדות לנפרדות אז אין לך שאלה. אבל לאדם יש מנגנון דפוק שהוא מבדיל בין טוב לרע.
שאלה: איך יוצאים מהמנגנון הדפוק?
אליעד: כשאת אומרת, איך אני משתחררת מהמנגנון הדפוק? את משקרת, למה? כי אם היית מבינה במאה אחוז שהוא דפוק, אז היית משוחררת ממנו. לדוגמה, המשוגע, הוא משוגע, רק בגלל שהוא לא יודע שהוא משוגע, אם המשוגע היה יודע שהוא משוגע, אז הוא כבר לא היה נקרא משוגע, נכון? באותה מידה אם היית מבינה באמת שהמנגנון שלך דפוק, הבנה זו משחררת אותך מהדפיקות שלו.
אם היית יודעת שהמנגנון דפוק, לא היית כל הזמן עובדת בשבילו. אם היית יודעת שפה ושם זה אותו הדבר, ורק המנגנון הדפוק שלך אומר לך שזה שונה, אז לא היית מתאמצת כל כך הרבה.
שאלה: אני מרגישה שאני מפתחת תלות, בהרצאות ובך.
אליעד: אני במצב יותר גרוע ממך, אני 24 שעות חושב מה האמת. פיתחתי תלות מאוד גדולה באמת. מה רע בתלות, את בכל מקרה תלויה במציאות, הבעיה היא לא בתלות, אלא האם טוב לך בתלות. את תלויה בי במירכאות, כל זמן שאת לא אני, הדרך היחידה להשתחרר מהתלות היא אם תהיי אני. אם את תלויה בזה, זה סימן טוב. אמנם עדיף שלא תהיי תלויה בזה, שזה יהיה שלך.
שאלה: האם אתה בעד אהבה?
אליעד: אם אני אמכור לך אהבה, אז בעצם אני נגד שנאה. אז אני לא מוכר אהבה, כי אני אוהב גם את השנאה. למעשה אין הבדל בין אהבה לשנאה. האם את לא קולטת, כמה רימו אותך אלו שדברו רק על אהבה? כי הם גורמים לך להרגיש רע, אם אתה שונא מישהו.
שאלה: אני יושבת בבית ורואה את ההרצאות שלך, ופתאום עולים לי גלים של אהבה.
אליעד: אני אסביר לך מה קורה אצלך, זאת לא אהבה, למה שאנו קוראים אהבה. זאת אהבה אחרת. יש שני סוגים של אהבה, אהבה אחת שאת אוהבת מישהו בגלל משהו, כמו אהבת ישראל, שזה אומר תאהב רק את ישראל. כאן מדובר על אהבה אחרת, מה הכוונה? זאת אהבה שלא תלויה, לך יותר טוב מבפנים. למשל את מרגישה אהבה, ואם ישאלו אותך למה את אוהבת את המציאות? אם תוכלי להסביר, אז את לא אוהבת את המציאות, כי תהיה לך סיבה מדוע את אוהבת.
כשהשכל שלך נהיה נורמאלי, אז טוב לך מבפנים, בלי סיבה. וזוהי תחושה ממכרת, ולכן את תלויה בזה. למעשה כל האנשים בעולם תלויים באהבה כל הזמן. למה? כי כאשר הרצון שלהם מתמלא, הם חווים אהבה למציאות. כל מה שהאדם עושה, זה כדי לאהוב את המציאות יותר. כרגע ההרצאות שפה נותנות לך לחוות שחרור מבפנים, ולכן את רוצה בהם.
כאשר אדם אומר שהוא הבין, אז למעשה הוא נאחז בצורה. למעשה הוא מתרחק מהאמת, כי אין הבדל בין הצורות. מה שאני רוצה להגיד, שכאשר אתה חושב שהגעת להבנה, למעשה הגעת לעוד נפרדות. למעשה אתה חווה הבנה, ומטיל בה ספק, ואחר חווה הבנה חדשה ומטיל בה ספק, עד שאתה מגיע לשורש. בסוף אתה אמור לא להישאר עם שאלות. כל זמן שאתה יכול להטיל ספק, זה אומר שעדיין לא הגעת לסוף.
אתה הבנת שיש סוף לכל השאלות, ומצד שני אין סוף לכל השאלות, מה הכוונה? אם אתה מחבר את היש והאין, אז אתה לא יכול לשאול יותר שום דבר. כי אם יש ואין זה אותו דבר, אז הכל זה אותו דבר, אז אין אפשרות לשאול עוד משהו. זאת למעשה המהות של המציאות - יש ואין. אף על פי כן, יש פנימי עוד יותר, ופנימי עוד יותר, עד אין סוף, ואף על פי כן, הם אחד. לכן תמיד יש לאן להתקדם, אבל יש מקום שכשאתה מתקדם אתה תמיד נמצא בתשובה.
כאשר אתה מתעקש להבין מישהו שמרגיז אותך, או שאתה מתעקש לגרום לו להבין אותך, יכול להיות שזה נראה לך מיותר, אבל למעשה זה גורם לך להשקיע יותר מאמץ.
להגיע להסכמה עם כל אחד בעולם, זה הרבה יותר קל, מאשר להגיע להסכמה עם השכל שלי. כי השכל שלי הפוך מהכל.
שאלה: אבל אני מרגיש שממך יש לי יותר מה ללמוד.
אליעד: לא ידידי, מזה שתנסה להבין אותו, יש לך הרבה יותר מה ללמוד, מאשר ממני. מה הכוונה? השאלה היא, איפה אתה יותר מתאמץ בשכל? בתכלס, המקום שבו אתה הכי מתאמץ, שם אתה הכי הרבה לומד. מבחינתי, אם יש משהו שגורם לך יותר להתאמץ במוח מאשר אני, אז תלך לשם. כי שם יותר קשה לך בשכל.
בפועל אנשים לא מתאמצים בחיי היום יום. כאשר אתה מנסה להבין אותי, אז אתה מתאמץ יותר. אני גם נותן לך כלים שבאמצעותם תוכל להבין אותו. אבל תדע שיש בתוכך שאלות מסוימות, שכאשר התת - מודע שלך אומר לך, בא תנסה להבין את זה. אתה אומר זה שטויות, זה לא יקדם אותי, אני לא יכול להבין את זה, זה קשה לי מדי. אבל הוא נמצא בתוכך, עד שלא תבין אותו, ועד שלא תבין איך כל שכל בעולם מחובר לאחדות, עד אז לא תבין את האחדות בשלמות.
הקטע הוא שבתוכך יש הרבה דברים לא מובנים, יש הרבה שכבות של בטון, שבעצם הם רק מתבטאות בו. ברמה המעשית אם במקום להתווכח איתו, אתה תשמע עוד 20 הרצאות, אז בפעם הבאה אתה לא תצטרך להתווכח איתו, כי תבין אותו יותר טוב. אבל שתדע שבסוף אתה צריך לחזור לבחור שאותו לא הבנת.
אני רוצה שתבין, שכאשר אתה רואה בעיה שם, הבעיה כרגע קיימת בתוכך. אם אתה לא מבין את הבחור, זה סימן שאתה לא מבין את עצמך. ואיפה שהגבול שלך להבין אותו, כך הגבול שלך להבין את עצמך. וכרגע אתה סובל, בגלל שיש בתוכך קושי, שאתה לא מסוגל להתמודד איתו.
תדע לך שעכשיו אתה מבין את האחדות, לפי רמת הקושי שאתה מבין את המציאות. אם היית מבין את האחדות, אז לא היה משהו מורכב מידי עבורך. לכן אתה נהנה מהמציאות ברמה שאתה יכול להבין את הבחור. אבל הבשורה הטובה היא, שאת האחדות יותר קל להבין מכל דבר אחר, למה? כי בעצם לא צריך להבין. כל מה שאני רוצה להגיד לך שתפסיק להבין.
מי שלא מבין תחום אחד, זה סימן שהוא לא יכול להבין הכל בשלמות. מי שכתב את התנ"ך כתב גם את העיתון, והוא כתב גם את כל הדברים, ולכן דרך כל מה שאת עושה, את יכולה להתקדם להבנת האלוהים. אם רק תנסי להבין יותר טוב מה קורה ביום יום שלך, בכל תחום.
לדוגמה, את למשל מדברת עם בעלך, והוא לא מבין אותך. ואת אומרת, אני חייבת שהוא יבין אותי, זה טוב, כי כשאני אומרת שאני רוצה שהוא יבין אותי, זה בעצם אני רוצה להבין מה להגיד לו. ודרך זה שאת חושבת איך הוא יבין יותר טוב, כך את מבינה יותר טוב את אלוהים. כי את מבינה יותר טוב את העולם.
שאלה: איך אפשר להתמודד עם חוסר מוטיבציה?
אליעד: את משקרת בכך שאת מניחה שצריך להתמודד. מי אמר שצריך להתמודד? את למעשה אומרת, חוסר מוטיבציה זה...
אליעד: אני אתן לך את התשובה הסופית. מצד אחד, אין שום שאלה, השאלה לא קיימת עוד מלכתחילה. למה? כי כשאת שואלת את השאלה, את רואה דברים משתנים, ואז את שואלת, אלו מהשינויים תלויים בי ואלו לא? אבל אם במציאות אין שום שינוי, אז האם אפשר לשאול, מה תלוי בי? שום דבר לא משתנה, אז מה זה קשור אליך בכלל. את רואה שיש הרבה אפשרויות, כמו לשבת ולעמוד וכו', אבל אם הייתה רק אפשרות אחת, אבל אי אפשר לדמיין זאת, אבל נגיד שהייתה רק תמונה אחת, שאין בה אפילו אפשרות של שינוי, אז אין מה לשאול, האם זה תלוי בי?
מצד האמת האמיתית, אין בכלל שאלה היכן את, כי כשאת פה, את גם שם, וכשאת שם את גם פה. אז אין אף שינוי, ולכן אי אפשר להגיד שזה תלוי בי. למרות שזה נגד ההיגיון, בסוף זה כך, הכל זה אחד. כשיש רק ישות אחת, ואין שינוי, אז מה הטעם בלשאול אם יש בחירה?
שאלה: אז מה התפקיד שלי פה?
אליעד: אין לך שום תפקיד, כי את גם שם. מצד האמת לא צריך לשנות שום דבר, הכל כמו שהוא, בסדר גמור. אבל את אומרת שאת לא חווה שזה טוב, את רוצה לשנות.
אני אומר לך לשנות כמה שפחות, והשינוי המינימאלי הוא הבנה. הבנה בתוכך זה השינוי הכי קטן שיש. וכאשר האדם שואל במי זה תלוי מה שאני עושה? הוא בעצם מניח הנחה שהוא קיים, שהוא נפרד מהמציאות, שהמציאות משתנה, הוא שואל הרבה שאלות, אבל רגע, מי אמר שזה נכון.
הדבר שהכי קשה להבין אותו במוח, זה עניין הנפרדות, אתה בטוח שזה שולחן וזה כסא. ואני אומר לך, הכסא הזה שאתה רואה אותו פה, נמצא גם שם וגם שם, ואתה שואל היכן? זה לא נתפס בראש, אתה סגור על זה שיש פה רק כסא אחד. ואתה סגור על זה שאתה רק פה ולא שם.
אני מגלה לך סוד שאומר, ששום דבר לא השתנה אף פעם. וגם לא משתנה אף פעם, וזה כולל בתוכו גם את השינויים. אני לא אומר ששום דבר לא קיים, אני אומר שהכל קיים, כל הזמן, בו זמנית.
שאלה: ההבנה שלי היא שכול העולם הזה הוא מדע מדויק.
אליעד: זה מדע מדויק ששום דבר הוא, לא מדויק. למעשה אין שום חוקיות. למה אין חוקיות? כי הכל קיים כל הזמן, אז מדוע שנחשוב שיש חוקיות? את חווה חוקיות, כי את לא יודעת שכול מה שקורה, קורה כל רגע מחדש.
שאלה: מה אם המשפט ואהבת לרעך כמוך?
אליעד: זה שקר, קשה לך לראות את השני סובל, ולכן אתה עוזר לו. לא נעים לך להגיד שאתה אגואיסט, אתה אומר שזה בשבילו.
היא בהתחלה שאלה, מה תלוי בי ומה לא תלוי בי? התשובה לכל השאלות היא ההבנה שהכל אחד, אם זה לא ברור אתה ממשיך לשאול שאלות. תבינו שאם זה לא אחד, אז תמיד יהיו שאלות, זה כאילו אתה נמצא בלופ שלעולם לא יגמר.
זה לא אומר שבגלל שיש לנו שאלות, אנחנו צריכים לשקר ולהגיד שהכל אחד. זה לא עובד ככה, אני לא אומר שזה אחד, כדי לברוח מהשאלות. אבל אם האדם יבדוק, הוא יגלה שבמקרה זה אחד, ואז לא יהיו לו שאלות. יש הרבה שאלות, וזה בגלל השקר של האדם, שלא מבין שזה אחד. ועד שהאדם לא יבין שהכל אחד, תמיד יהיו לו שאלות. מה הפירוש שאלות, שאלה זוהי תחושה חסר. תמיד תרגיש שחסר לך משהו. ורק כאשר התודעה של האדם תופסת בראשה שיש רק ישות אחת, שזה אומר שהאדם לא קיים, רק אז האדם חווה שלמות. למה לא קיים? כי אם את חושבת רק על דבר אחד, אז אין אני ולא אני. לא משנה היכן תהיי, כל זמן שיש שניים תמיד יהיו בעיות וספקות. כל זמן שהאדם מבדיל בתודעה שלו בין שני דברים, הוא תמיד בתוכו ירגיש את האי שקט.
למה אני אומר לכם את זה, שתדעו שכול אחד בעולם, שמוכר פיתרון כל שהוא לבעיה מסוימת, מלבד הפיתרון שהוא ההבנה שהכל אחד, הוא שקרן. וזה נכון לא רק לגבי תשובות שאנשים מוכרים לכם, אלא גם לגבי תשובות שהאדם מוכר לעצמו. אדם למשל שמרגיש שרע לו, והוא אומר שהוא ילך לאכול שוקולד ואז יהיה לו טוב, הוא בעצם גם שקרן, למה? כי הוא בעצם מרמה את עצמו.
הרמאי הכי גדול זה האדם עצמו, כי כשאמרתי לכם שתיזהרו שלא ירמו אתכם אחרים, התכוונתי שלא תרמו את עצמכם, אבל מי הבין זאת מיד? כי לא משנה איך תסובב את הגלגל, תמיד יהיה חסר לך משהו.
אם את רעבה ואת אוכלת, זה בסדר. אבל אם את חושבת שהאוכל יגרום לך להרגיש יותר טוב, אז את גם שקרנית. איך את מצפה לדעת את אלוהים, אם את משקרת את עצמך בחיי היום יום. למשל את ישנה, וכואב לך הגב, ואז את אומרת, אני אתהפך שלא יכאב לי הגב, את שקרנית. את יכולה להתהפך, אבל האם את חושבת שאם תתהפכי זה יעזור לגב שלך? כל זמן שיש שניים, את תמיד תסבלי.
שאלה: אני רוצה להתנסות בזה.
אליעד: זוהי שאלה שקרית. מה זה אני רוצה להתנסות בזה? קודם תביני את זה. אין דבר כזה אני רוצה לנסות את זה. זה או שהבנת את זה, וזהו. או שלא הבנת את זה, וזהו. את לא צריכה לרצות את זה, את לא צריכה לשנות את זה, את לא צריכה כלום. או שהבנת או שלא הבנת. ואם את לא חווה את זה, אז את לא מבינה את זה. או שאת מבינה וזה בא מתוכך או שלא, ולא יעזור לך שום דבר.
הדרך היחידה שתחווי את זה, זה על ידי שתביני את זה, והדרך היחידה להבין את זה, זה שתתרכזי בזה ותשאלי שאלות, עד שתביני.
אם את חושבת שלאכול זה יותר טוב מלא לאכול, זה אומר שעדיין לא הבנת על מה דברנו. אפילו שאתה רואה אש, ואתה חושב, אם אני אברח, זה יהיה יותר טוב. לא משנה אם תברח או לא, מה שחשוב זאת החוויה שלך, אם אתה חושב שבלי אש זה יותר טוב, אז זוהי חוויה של שקר, חוויה של טיפשות.
כאשר אתם שואלים שאלות ואני אומר לכם שהכל כאן, זוהי עדיין חוויה של נפרדות, כי עדיין אני אומר לכם שיש מקום וזמן. אבל אם אני אומר לך, שהכסא הזה נמצא בכל מקום, אז למעשה את לא תראי את הכסא יותר, כי הוא יאבד את המשמעות שלו. כשאני אומר שיש רק כסא או רק שולחן, אני משקר, כי למעשה בכל מקום יש רק ישות אחת שכוללת את הכל.
שימו לב, מקום וזמן, זה כמעט אותו הדבר. כשאני אומר, פה ושם, כשאני אומר שם, אני מתכוון לזמן אחר, כשאת חושבת על מקום אחר, את תמיד חושבת על זמן אחר. את לא יכולה לחוות כאן ושם באותו זמן. זה תמיד בזמן אחר. מה זה נקרא זמן? זמן זה גם סוג של מקום. יש מקום של האירועים של אתמול, ויש מקום של האירועים של היום.
ש האם זה הכל קורה באותו זמן?
אליעד: אם יש לך שאלה ואת צריכה להמר, תהמרי שזה הכל אחד. אם את נתקלת בשאלה, ששואלים אותך אם יש הבדל או אין הבדל, תמיד תגידי שאין הבדל. אם יש שאלה אם זה תלוי בי או לא תלוי בי, תעני שאין הבדל, בין תלוי בי ללא תלוי בי. אל תנסי למשל לבדוק אם יש בחירה או אין בחירה, אלא תבדקי את האופציה האם בכלל יש הבדל בין בחירה לבין אי בחירה. למעשה אין כאן עניין של בחירה.
שאלה: האם יש הבדל בין שכל לרגש?
אליעד: שכל זה גם רגש, שכל זה גם סוג של תחושה בסך הכל. אז למעשה מי ששואל את השאלות, זה רגש. כעיקרון, תזכרי, שאין הבדל בין שום דבר לשום דבר.
לאדם יש את כל הכוחות האפשריים, ואם אדם אומר, שמישהו אחר משגע אותו, אתה למעשה אומר, שהצורה שלו, שנמצאת בי, משגעת אותי. ולכן אם אין לך סבלנות למישהו, אז למעשה אין לך סבלנות לחלק שלו שבתוכך. ועד שלא תגיע למצב, שבו יהיה לך אין סוף סבלנות לכל האנשים שבעולם, ולכל המצבים שבעולם, לא תהיה לך סבלנות לעצמך. אף פעם לא יהיה לך טוב עם עצמך, עד שתגיע למצב שבו יהיה לך טוב עם כולם. למה? כי בתוך המציאות נמצא הכל, והמציאות לא רואה הבדל בין הצורה שלך לצורה שלו. היא אוהבת את שניכם באותה מידה.
אתה בסוף התהליך אמור ליהנות מכל הצורות שיש בעולם. אם יש צורה שאתה לא נהנה ממנה אתה בבעיה. כי יש בתוכך דחייה לאחת מהצורות שיש במציאות.
המטרה היא ליהנות, ואם את בורחת לבית שלך, כי שם יש זאבים, אז זה אומר שאת לא באמת נהנית בבית שלך, כי בחוץ יש זאבים. המטרה היא להביא אותך למצב, שאם יש שם זאבים, את תברחי לבית אם תרצי, אבל יהיה לך טוב גם אם הזאבים יטרפו אותך. אבל כל אדם צריך להסתכל לתוכו, הוא יכול להגיד מה שהוא רוצה, למשל אני בורח הביתה בתור משחק, אבל היחיד שסובל מזה, זה הוא. כי רק הוא בתוכו יודע מה הוא מרגיש.
אם אני שואל אותך, אם הכל טוב אצלך, למה את עושה שינוי? אם את מבינה את השאלה, זה סימן שלא הכל טוב אצלך. זה סימן שאת לא באחדות.
שאלה: כשאתה אומר אחדות, למה אתה מתכוון?
אליעד: שאין הבדל בין אחד לשניים. אם אתה מבין שאין הבדל בין אחדות לנפרדות אז אין לך שאלה. אבל לאדם יש מנגנון דפוק שהוא מבדיל בין טוב לרע.
שאלה: איך יוצאים מהמנגנון הדפוק?
אליעד: כשאת אומרת, איך אני משתחררת מהמנגנון הדפוק? את משקרת, למה? כי אם היית מבינה במאה אחוז שהוא דפוק, אז היית משוחררת ממנו. לדוגמה, המשוגע, הוא משוגע, רק בגלל שהוא לא יודע שהוא משוגע, אם המשוגע היה יודע שהוא משוגע, אז הוא כבר לא היה נקרא משוגע, נכון? באותה מידה אם היית מבינה באמת שהמנגנון שלך דפוק, הבנה זו משחררת אותך מהדפיקות שלו.
אם היית יודעת שהמנגנון דפוק, לא היית כל הזמן עובדת בשבילו. אם היית יודעת שפה ושם זה אותו הדבר, ורק המנגנון הדפוק שלך אומר לך שזה שונה, אז לא היית מתאמצת כל כך הרבה.
שאלה: אני מרגישה שאני מפתחת תלות, בהרצאות ובך.
אליעד: אני במצב יותר גרוע ממך, אני 24 שעות חושב מה האמת. פיתחתי תלות מאוד גדולה באמת. מה רע בתלות, את בכל מקרה תלויה במציאות, הבעיה היא לא בתלות, אלא האם טוב לך בתלות. את תלויה בי במירכאות, כל זמן שאת לא אני, הדרך היחידה להשתחרר מהתלות היא אם תהיי אני. אם את תלויה בזה, זה סימן טוב. אמנם עדיף שלא תהיי תלויה בזה, שזה יהיה שלך.
שאלה: האם אתה בעד אהבה?
אליעד: אם אני אמכור לך אהבה, אז בעצם אני נגד שנאה. אז אני לא מוכר אהבה, כי אני אוהב גם את השנאה. למעשה אין הבדל בין אהבה לשנאה. האם את לא קולטת, כמה רימו אותך אלו שדברו רק על אהבה? כי הם גורמים לך להרגיש רע, אם אתה שונא מישהו.
שאלה: אני יושבת בבית ורואה את ההרצאות שלך, ופתאום עולים לי גלים של אהבה.
אליעד: אני אסביר לך מה קורה אצלך, זאת לא אהבה, למה שאנו קוראים אהבה. זאת אהבה אחרת. יש שני סוגים של אהבה, אהבה אחת שאת אוהבת מישהו בגלל משהו, כמו אהבת ישראל, שזה אומר תאהב רק את ישראל. כאן מדובר על אהבה אחרת, מה הכוונה? זאת אהבה שלא תלויה, לך יותר טוב מבפנים. למשל את מרגישה אהבה, ואם ישאלו אותך למה את אוהבת את המציאות? אם תוכלי להסביר, אז את לא אוהבת את המציאות, כי תהיה לך סיבה מדוע את אוהבת.
כשהשכל שלך נהיה נורמאלי, אז טוב לך מבפנים, בלי סיבה. וזוהי תחושה ממכרת, ולכן את תלויה בזה. למעשה כל האנשים בעולם תלויים באהבה כל הזמן. למה? כי כאשר הרצון שלהם מתמלא, הם חווים אהבה למציאות. כל מה שהאדם עושה, זה כדי לאהוב את המציאות יותר. כרגע ההרצאות שפה נותנות לך לחוות שחרור מבפנים, ולכן את רוצה בהם.
כאשר אדם אומר שהוא הבין, אז למעשה הוא נאחז בצורה. למעשה הוא מתרחק מהאמת, כי אין הבדל בין הצורות. מה שאני רוצה להגיד, שכאשר אתה חושב שהגעת להבנה, למעשה הגעת לעוד נפרדות. למעשה אתה חווה הבנה, ומטיל בה ספק, ואחר חווה הבנה חדשה ומטיל בה ספק, עד שאתה מגיע לשורש. בסוף אתה אמור לא להישאר עם שאלות. כל זמן שאתה יכול להטיל ספק, זה אומר שעדיין לא הגעת לסוף.
אתה הבנת שיש סוף לכל השאלות, ומצד שני אין סוף לכל השאלות, מה הכוונה? אם אתה מחבר את היש והאין, אז אתה לא יכול לשאול יותר שום דבר. כי אם יש ואין זה אותו דבר, אז הכל זה אותו דבר, אז אין אפשרות לשאול עוד משהו. זאת למעשה המהות של המציאות - יש ואין. אף על פי כן, יש פנימי עוד יותר, ופנימי עוד יותר, עד אין סוף, ואף על פי כן, הם אחד. לכן תמיד יש לאן להתקדם, אבל יש מקום שכשאתה מתקדם אתה תמיד נמצא בתשובה.
כאשר אתה מתעקש להבין מישהו שמרגיז אותך, או שאתה מתעקש לגרום לו להבין אותך, יכול להיות שזה נראה לך מיותר, אבל למעשה זה גורם לך להשקיע יותר מאמץ.
להגיע להסכמה עם כל אחד בעולם, זה הרבה יותר קל, מאשר להגיע להסכמה עם השכל שלי. כי השכל שלי הפוך מהכל.
שאלה: אבל אני מרגיש שממך יש לי יותר מה ללמוד.
אליעד: לא ידידי, מזה שתנסה להבין אותו, יש לך הרבה יותר מה ללמוד, מאשר ממני. מה הכוונה? השאלה היא, איפה אתה יותר מתאמץ בשכל? בתכלס, המקום שבו אתה הכי מתאמץ, שם אתה הכי הרבה לומד. מבחינתי, אם יש משהו שגורם לך יותר להתאמץ במוח מאשר אני, אז תלך לשם. כי שם יותר קשה לך בשכל.
בפועל אנשים לא מתאמצים בחיי היום יום. כאשר אתה מנסה להבין אותי, אז אתה מתאמץ יותר. אני גם נותן לך כלים שבאמצעותם תוכל להבין אותו. אבל תדע שיש בתוכך שאלות מסוימות, שכאשר התת - מודע שלך אומר לך, בא תנסה להבין את זה. אתה אומר זה שטויות, זה לא יקדם אותי, אני לא יכול להבין את זה, זה קשה לי מדי. אבל הוא נמצא בתוכך, עד שלא תבין אותו, ועד שלא תבין איך כל שכל בעולם מחובר לאחדות, עד אז לא תבין את האחדות בשלמות.
הקטע הוא שבתוכך יש הרבה דברים לא מובנים, יש הרבה שכבות של בטון, שבעצם הם רק מתבטאות בו. ברמה המעשית אם במקום להתווכח איתו, אתה תשמע עוד 20 הרצאות, אז בפעם הבאה אתה לא תצטרך להתווכח איתו, כי תבין אותו יותר טוב. אבל שתדע שבסוף אתה צריך לחזור לבחור שאותו לא הבנת.
אני רוצה שתבין, שכאשר אתה רואה בעיה שם, הבעיה כרגע קיימת בתוכך. אם אתה לא מבין את הבחור, זה סימן שאתה לא מבין את עצמך. ואיפה שהגבול שלך להבין אותו, כך הגבול שלך להבין את עצמך. וכרגע אתה סובל, בגלל שיש בתוכך קושי, שאתה לא מסוגל להתמודד איתו.
תדע לך שעכשיו אתה מבין את האחדות, לפי רמת הקושי שאתה מבין את המציאות. אם היית מבין את האחדות, אז לא היה משהו מורכב מידי עבורך. לכן אתה נהנה מהמציאות ברמה שאתה יכול להבין את הבחור. אבל הבשורה הטובה היא, שאת האחדות יותר קל להבין מכל דבר אחר, למה? כי בעצם לא צריך להבין. כל מה שאני רוצה להגיד לך שתפסיק להבין.
מי שלא מבין תחום אחד, זה סימן שהוא לא יכול להבין הכל בשלמות. מי שכתב את התנ"ך כתב גם את העיתון, והוא כתב גם את כל הדברים, ולכן דרך כל מה שאת עושה, את יכולה להתקדם להבנת האלוהים. אם רק תנסי להבין יותר טוב מה קורה ביום יום שלך, בכל תחום.
לדוגמה, את למשל מדברת עם בעלך, והוא לא מבין אותך. ואת אומרת, אני חייבת שהוא יבין אותי, זה טוב, כי כשאני אומרת שאני רוצה שהוא יבין אותי, זה בעצם אני רוצה להבין מה להגיד לו. ודרך זה שאת חושבת איך הוא יבין יותר טוב, כך את מבינה יותר טוב את אלוהים. כי את מבינה יותר טוב את העולם.
שאלה: איך אפשר להתמודד עם חוסר מוטיבציה?
אליעד: את משקרת בכך שאת מניחה שצריך להתמודד. מי אמר שצריך להתמודד? את למעשה אומרת, חוסר מוטיבציה זה...
050-3331-331