שלום אליעד

מיליון תודות על האתר, החומר ההרצאות, והמדרגה החדשה שפתחת בפני.

הקשבתי להרצאה הקודמת על בחירה חופשית ומי מפעיל את אלוהים, שבו הסברת שהיה גם ראשון, האחד, לפני כל הסיבות, לפני הסיבה הראשונה, אני משער שאפשר גם לכנות אותו מקור.

דברת על אקראיות, וסיבתיות בהקשר הזה.

אפשר לראות את המציאות, את הבריאה שלנו כחלום, כמובן מהפרספקטיבה שלנו, חלום בתוך חלום, ככה עד הסיבה הראשונה.

אבל באופן כללי אפשר להגיד שכל העולמות זה הכל חלום אחד, שהאחד החליט לחלום, וכנראה יש עוד אינסוף כאלו במקביל.

אגב שאתה אומר סיבה הראשונה, כדי לחדד ולהסביר שסיבה, זה בעצם מטרה, סיבת הבריאה שווה מטרת הבריאה.

שוב בפשיטות אפשר לעשות אנלוגיה פשוטה כדי להסביר את התיאוריה ואת מצבנו, נגיד אדם, יושב איפשהו, ומחליט לעצום עיניים ולדמיין איזה חלום בהקיץ, שם בתוך החלון הדימיוני יש כל מיני דמויות שהוא מדמיין, ואז הוא מחליט להכנס לתוך הגוף של אחד הדמויות בתוך אותו פנטזיה להזדהות איתה ולראות את המציאות מנקודת מבטה, עכשיו אם משהו חיצוני לא יעיר אותו הוא עלול לשכוח את עצמו בתך החלום.

עכשיו הסיבה הראשונה אפשר לקרוא לה גם: "סוף מעשה במחשבה תחילה" בדוגמא שלנו האדם ישב על הכסא עצם עיניים והחליט לדמיין חלום מסויים, זה יכול להיות, שהוא עובד בחברה ומגיע להיות מנכ"ל, או רץ להיות ראש עיר, או כל דבר.

עכשיו אליעד התחלתי לתרגל את השאלה 'למה' על כל דבר במציאות למה הוא כרגע כמו שהוא, ואולי הוא יכול להיות אחרת? ומה הסיבה היותר פנימית למה שאני רואה וכו... וזה עובד... עכשיו אני מבין שהשאלה 'למה' מביאה אותי לאיחוד עם הסיבה הראשונה.

מצד שני אתה מציע הרבה פעמים להגיע להבנה של 'האחד' שלפני הסיבה הראשונה

וזה בעצם אומר ללכת עם השאלה העמוקה ביותר "מי אני".

הייתי רוצה שתעזור לי לברר מה עדיף לבחור, להבין את הסיבה הראשונה, או להבין את ההוא שמאחורי הסיבה הראשונה?

אילו יתרונות נותן איחוד אם המקור, על פני איחוד עם הסיבה הראשונה?

אני גם אמשיך לחשוב על זה, ואולי גם לשאול את זה (-:,כבר הרגע קופץ לי לראש שהאחד הוא האמת המוחלטת. בחירה בו, היא בחירה באמת האבסולוטית.

אבל בכל זאת לחדד את השאלה, אני מעוניין להבין מבחינת האני שלי כרגע, איזו עדיפות בחוויה ואפשרויות של המציאות נותן לי בחירה באיחוד עם המקור, על פני איחוד עם הסיבה הראשונה? מה ההבדל?

תודה לך מראש!!!!