וכאן אסביר לגבי העניין של לדייק בדיבור ולהיצמד לאמת, ביחס לבן אדם שכאשר הוא מביע את דעתו, הוא מתחיל בהבהרה שהוא מבין שהוא אולי טועה ומה שהוא אומר לא בהכרח נכון. לדוגמא בן אדם שמתחיל משפט במילים "לדעתי / נראה לי ש / אני חושב ש / יכול להיות שאני טועה אבל נראה לי / בעיני" וכיו"ב, כל מיני מילים שמבטאות שהאדם מבין שהדעה שלו היא אישית שלו והיא לא בהכרח נכונה.
והשאלה היא, האם בהנחה שהאדם חושב כמו שהוא מדבר / מדבר כמו שהוא חושב, האם ברגע שהאדם מקדים שמה שהוא אומר זה רק לדעתי / בעיני וכיו"ב, האם ניתן לומר שבעצם הוא סוג של נצמד לאמת? האם הוא מספיק נצמד לאמת? האם עדיין הוא יכול להיות טועה? מתי יהיה טעות לומר לדעתי ולא רק כאשר מדובר על עובדה מוחלטת? ועוד.
אז ברמת העיקרון, טוב שהאדם אומר "לדעתי / בעיני" וכיו"ב. דהיינו, שהוא משאיר מקום לספק, שאולי הוא טועה. אבל יש כאן כמה דברים שצריכים לשים אליהם לב.
1 - מנקודת מבט מוחלטת, אכן הכל זה דעתך ורק דעתך בלבד.
2 - מנקודת מבט עוד יותר מוחלטת, האמירה שזו דעתך בלבד, גם היא לא בהכרח נכונה. כי אתה מניח שיש הבדל בין דעה אישית לדעה אובייקטיבית. או במילים אחרות, מצד האמת המוחלטת, מיותר לומר את המילים לדעתי, כי גם לא ברור בכלל שיש לך דעה ושהיא אישית וכולי.
3 - מנקודת מבט יחסית, צריכים לעשות הפרדה, בין דברים שהם דעה אישית, לבין דברים שנחשבים לעובדה. לדוגמא, האם האוכל טעים לך או לא, זאת דעה אישית שלך בלבד. האם הפרח יפה או לא יפה בעיניך, זאת דעה אישית שלך. אבל זה שהשמש זורחת בשמים ושעכשיו יום ולא לילה, זאת לא דעה אישית, אלא עובדה אובייקטיבית.
ולכן בעולם היחסי שלנו, לומר את המילה לדעתי, על דברים שהם לא דעה אישית, אלא נחשבים לעובדה אובייקטיבית, זאת תהיה טעות. דוגמא נוספת: לדעתי יש לי 5 אצבעות. זאת טעות, כי זאת לא דעתך, אלא זאת עובדה אובייקטיבית. הכל כמובן בתוך העולם שלנו, שבו יש הבדל בין עובדה לפירוש ויש דברים שנחשבים לעובדה ויש דברים שנחשבים לפירוש וכולי.
4 - אבל יש עוד משהו שצריכים לדעת והוא שגם בדברים יחסיים, שאינם עובדה בהכרח, עדיין לא תמיד הגיוני לומר את המילה לדעתי. למרות שאכן מדובר על דעה אישית בלבד. כי לפעמים אומנם זו דעתך, דהיינו, אתה מכיר בכך שאולי אתה טועה, אבל עדיין הדעה שלך לא מבוססת. וזה שאתה מדייק שזו דעתך ורק דעתך, עדיין זה לא אומר שאתה חושב בצורה מספיק מדויקת. ואני אסביר:
נניח שמישהו עומד מתחת לכיפת השמים ואומר "לדעתי כרגע יש שמש בשמים". במקרה כזה, או שהוא צודק או שלא. אבל לא מדובר על דעה אישית.
ואם אנחנו נמצאים במערה שלא ניתן לדעת האם בחוץ יש שמש או לא, אז האם יהיה מדויק לומר "יש שמש בשמים" או שיהיה יותר מדויק לומר "לדעתי יש / אין שמש בשמים"? תשובה: יהיה יותר מדויקת לומר לדעתי. כי אתה לא באמת יודע האם יש שמש בשמים.
אבל מה האמת? נניח שאתה במערה ואין לך שום דרך כלשהי לדעת אם כרגע יום או לילה, איבדת כל חוש זמן, במידה ואין לך שום מושג אם כרגע יש או אין שמש בשמים, האם יהיה הגיוני לומר "לדעתי יש שמש בשמים"? או שמא יהיה יותר נכון לומר "הניחוש שלי הוא שיש כרגע שמש בשמים"? במילים אחרות, כשאתה אומר שדעתך היא שקורה משהו, כאשר דעתך לא מבוססת על שום דבר, הרי שזו תהיה טעות לומר שזו דעתך. כן הגיוני לומר שאתה מנחש שקורה X, אבל לא הגיוני לומר שדעתך היא שקורה X, כאשר דעתך לא מבוססת על שום דבר.
דוגמא נוספת: האם יהיה הגיוני לומר "בלוטו בשבוע הבא, יצא מספר X"? תשובה: לא, כי אתה לא יודע את זה. ואם מישהו יגיד "לדעתי יצא המספר X", האם דעתו מבוססת על משהו, או שזה ניחוש לכל דבר ועניין? וניתן להבין שבמקרה כזה, מדובר על ניחוש ולא על דעה. ולכן יהיה יותר נכון לומר "אני מנחש ש / ההימור שלי הוא ש", במובן של הימור אקראי / סתמי / שלא מבוסס על משהו ספציפי.
במלים אחרות, פחות מדויק לומר "לדעתי" כאשר מדובר על משהו שהוא עובדה אובייקטיבית, או גם כאשר מדובר על משהו שלא מבוסס על שום דבר, אלא שהוא ניחוש בלבד. כי לא מדובר על דעה, אלא על עובדה או ניחוש.
5 - אבל יש עוד מקרה שגם בו צריכים להתבונן. נניח שלא מדובר על עובדה ולא מדובר על ניחוש סתמי, אלא מדובר על משהו באמצע. נניח לדוגמא שמישהו רואה רכב נוסע בכביש, ואומר "לדעתי, הרכב בלי ביטוח". עכשיו, האם מדובר על עובדה שכרגע ניתן לבדוק אותה, נניח שלא. ולכן כן הגיוני לומר לדעתי. כמו כן, האם מדובר על ניחוש בלבד? אז לצורך העניין נניח שלא, כי נניח שיש כאן איזה היגיון כלשהו.
אז האם הגיוני לומר "לדעתי"? תשובה: כן ולא. דהיינו, אכן לא מדובר על קביעת עובדה ואכן לא מדובר על ניחוש, אבל כשאתה אומר שדעתך היא X, במידה ולא מדובר על ניחוש אלא דעתך מבוססת על משהו, עדיין צריך שרמת הוודאות שלך, תהיה תואמת לראיות שיש לך.
ואני אסביר: כשמישהו אומר אמירה, אז הוא מייחס רמת וודאות כלשהי לאמירה שלו. החל מקביעה מוחלטת של עובדה, כגון "כרגע יום ולא לילה" שזאת אמירה של קביעה מוחלטת, של עובדה מוחלטת. ועד בקצה השני "אני מנחש שבלוטו יצא המספר X", שזאת אמירה שאומרת, אין לי שום מושג, אבל זה הניחוש שלי בלבד.
אבל בין הניחוש לבין העובדה המוחלטת, יש באמצע רמות שונות של וודאות. שבאות לידי ביטוי במילה "לדעתי / בעיני" וכיו"ב. דהיינו, הדובר אומר, שלא מדובר על עובדה אבל גם לא מדובר על ניחוש. ולכן כשמישהו אומר, "לדעתי", הרי שצריך לנסות להבין, מה רמת הוודאות שהוא מייחס לדעתו האישית, והאם הנחות היסוד שתומכות את העובדה הזאת, האם הן ניתן להסיק מהן את המסקנה האמורה, ברמת הוודאות האמורה.
לדוגמא במקרה הנ"ל, "לדעתי, הרכב בלי ביטוח". אז נשאל את הדובר, האם זו קביעת עובדה? תשובה: לא. והאם זה ניחוש בלבד? תשובה: לא. אבל זאת דעתי האישית, ש"לדעתי, הרכב בלי ביטוח". ואז נשאל, על מה דעתך מבוססת ולמה זו דעתך?
אז נניח שנקבל תשובה שאומרת, זו דעתי כי הרכב נוסע לאט מאוד ונראה לי שמי שנוסע בו מפחד לעשות תאונה, כי אין לו ביטוח. נניח שזה יהיה ההסבר לאמירה "לדעתי, הרכב בלי ביטוח". עכשיו נשאל, האם זה שהדובר אמר את המילים "לדעתי", האם זה עדיף על פני קביעת עובדה מוחלטת? תשובה: כן. האם זה עדיף על פני אמירה שזה ניחוש בלבד? תשובה: כן, כי עבור הדובר לא מדובר על ניחוש בלבד. אבל האם אכן אותו דובר חושב בהיגיון כשהוא אומר "לדעתי, הרכב בלי ביטוח"? האם יש היגיון מאחורי הדעה שלו? האם ההיגיון של הדעה שלו, אכן הגיוני? תשובה: לא בהכרח.
בחיים יש לנו רמות של וודאות. ובין ניחוש לבין עובדה מוחלטת, יש רמות שונות של וודאות. ונניח שמשהו מוטל בספק, עדיין יש רמות של ספק ויש רמות של חוסר וודאות. וכאשר מישהו אומר שלדעתו X נכון, יותר מדויק יהיה אם
העוצמה
שלדעתו זה נכון, תהיה תואמת את
הראיות
שיש לו לכך שדעתו נכונה.
ז"א שכל מה שנמצא בטווח שבין ניחוש לבין עובדה אובייקטיבית, יש רמה של וודאות כמה הוא נכון. ורמת הוודאות הזאת, צריכה להיות תואמת לראיות ולהנחות היסוד שעליהן מבוססת הדעה של האדם. כי לפעמים הראיות הן חזקות ולפעמים הן חלשות. ולפעמים הראיות מעידות על כך שמשהו נכון בסיכוי גבוה ולפעמים הראיות מראות שמשהו נכון בסיכוי נמוך. ולכן השאלה היא, כמה לדעתך מה שאתה חושב שהוא נכון, כמה לדעתך ובאיזו מידה לדעתך הוא נכון או לא נכון.
ואם לדעתך משהו נכון בסיכוי גבוה, אז צריכים להבין מה הראיות שיש לך לכך שהדבר נכון בסיכוי גבוה. כי הרי לא מדובר בניחוש אלא בדעה. ואם לדעתך הדבר נכון רק בסיכוי נמוך, אז למה לדעתך הסיכוי לכך הוא נמוך.
במילים אחרות, כאשר אתה חושב שמשהו נכון, ברמת וודאות שאינה עובדה מוחלטת ושאינה ניחוש אקראי, מי שרוצה לדייק, צריך להגדיר כמה ובאיזו מידה לדעתו הדבר נכון או לא נכון. מה הסיכוי שמשהו נכון, מה אחוז הסיכוי שמשהו נכון, כמה אחוז סיכוי שמשהו נכון, כמה משהו נכון או לא נכון. ולא רק להסתפק במילים "לדעתי / נראה לי" וכיו"ב.
וצריך לנסות לדייק גם את רמת הוודאות שמשהו נכון. למה לדעתך הדבר נכון ברמת וודאות גבוהה ולא ברמת וודאות נמוכה וכולי. כי גם בתוך הספק, יש רמות שונות של וודאות, שזה כמובן עוד עניין שלם בפני עצמו, איך לדעת מה אחוז הסיכוי שמשהו נכון? איך לדעת האם יש סבירות גבוהה שמשהו נכון או סבירות נמוכה שמשהו נכון? זה כמובן עוד נושא שלם בפני עצמו, שקשור להסקה שממנה מסיקים את המסקנה וכולי.
לסיכום: נכון שלפעמים עדיף לומר לדעתי, כאשר לא מדובר על עובדה מוחלטת וכאשר לא מדובר על ניחוש אקראי. אבל גם כאשר מישהו אומר שלדעתו X ולא Y, עדיין צריכים לדייק, למה זו דעתך? כמה לדעתך הדעה שלך עשויה להתברר כנכונה, אם נבדוק את העובדות בשטח? נניח שניגש לאותו הרכב ונבדוק אם יש לו ביטוח, מה הסיכוי לדעתך שנגלה שיש לו ביטוח או שאין לו ביטוח? למה לדעתך זה באחוז סיכוי גבוה ולא באחוז סיכוי נמוך? וכיו"ב. ולכן צריכים לדייק גם את רמת הוודאות, ושהיא תהיה תואמת לחומר הראיות ולהנחות היסוד ולדרך הסקת המסקנות, בהתאם לניתוח סיבתיות וכולי.
והשאלה היא, האם בהנחה שהאדם חושב כמו שהוא מדבר / מדבר כמו שהוא חושב, האם ברגע שהאדם מקדים שמה שהוא אומר זה רק לדעתי / בעיני וכיו"ב, האם ניתן לומר שבעצם הוא סוג של נצמד לאמת? האם הוא מספיק נצמד לאמת? האם עדיין הוא יכול להיות טועה? מתי יהיה טעות לומר לדעתי ולא רק כאשר מדובר על עובדה מוחלטת? ועוד.
אז ברמת העיקרון, טוב שהאדם אומר "לדעתי / בעיני" וכיו"ב. דהיינו, שהוא משאיר מקום לספק, שאולי הוא טועה. אבל יש כאן כמה דברים שצריכים לשים אליהם לב.
1 - מנקודת מבט מוחלטת, אכן הכל זה דעתך ורק דעתך בלבד.
2 - מנקודת מבט עוד יותר מוחלטת, האמירה שזו דעתך בלבד, גם היא לא בהכרח נכונה. כי אתה מניח שיש הבדל בין דעה אישית לדעה אובייקטיבית. או במילים אחרות, מצד האמת המוחלטת, מיותר לומר את המילים לדעתי, כי גם לא ברור בכלל שיש לך דעה ושהיא אישית וכולי.
3 - מנקודת מבט יחסית, צריכים לעשות הפרדה, בין דברים שהם דעה אישית, לבין דברים שנחשבים לעובדה. לדוגמא, האם האוכל טעים לך או לא, זאת דעה אישית שלך בלבד. האם הפרח יפה או לא יפה בעיניך, זאת דעה אישית שלך. אבל זה שהשמש זורחת בשמים ושעכשיו יום ולא לילה, זאת לא דעה אישית, אלא עובדה אובייקטיבית.
ולכן בעולם היחסי שלנו, לומר את המילה לדעתי, על דברים שהם לא דעה אישית, אלא נחשבים לעובדה אובייקטיבית, זאת תהיה טעות. דוגמא נוספת: לדעתי יש לי 5 אצבעות. זאת טעות, כי זאת לא דעתך, אלא זאת עובדה אובייקטיבית. הכל כמובן בתוך העולם שלנו, שבו יש הבדל בין עובדה לפירוש ויש דברים שנחשבים לעובדה ויש דברים שנחשבים לפירוש וכולי.
4 - אבל יש עוד משהו שצריכים לדעת והוא שגם בדברים יחסיים, שאינם עובדה בהכרח, עדיין לא תמיד הגיוני לומר את המילה לדעתי. למרות שאכן מדובר על דעה אישית בלבד. כי לפעמים אומנם זו דעתך, דהיינו, אתה מכיר בכך שאולי אתה טועה, אבל עדיין הדעה שלך לא מבוססת. וזה שאתה מדייק שזו דעתך ורק דעתך, עדיין זה לא אומר שאתה חושב בצורה מספיק מדויקת. ואני אסביר:
נניח שמישהו עומד מתחת לכיפת השמים ואומר "לדעתי כרגע יש שמש בשמים". במקרה כזה, או שהוא צודק או שלא. אבל לא מדובר על דעה אישית.
ואם אנחנו נמצאים במערה שלא ניתן לדעת האם בחוץ יש שמש או לא, אז האם יהיה מדויק לומר "יש שמש בשמים" או שיהיה יותר מדויק לומר "לדעתי יש / אין שמש בשמים"? תשובה: יהיה יותר מדויקת לומר לדעתי. כי אתה לא באמת יודע האם יש שמש בשמים.
אבל מה האמת? נניח שאתה במערה ואין לך שום דרך כלשהי לדעת אם כרגע יום או לילה, איבדת כל חוש זמן, במידה ואין לך שום מושג אם כרגע יש או אין שמש בשמים, האם יהיה הגיוני לומר "לדעתי יש שמש בשמים"? או שמא יהיה יותר נכון לומר "הניחוש שלי הוא שיש כרגע שמש בשמים"? במילים אחרות, כשאתה אומר שדעתך היא שקורה משהו, כאשר דעתך לא מבוססת על שום דבר, הרי שזו תהיה טעות לומר שזו דעתך. כן הגיוני לומר שאתה מנחש שקורה X, אבל לא הגיוני לומר שדעתך היא שקורה X, כאשר דעתך לא מבוססת על שום דבר.
דוגמא נוספת: האם יהיה הגיוני לומר "בלוטו בשבוע הבא, יצא מספר X"? תשובה: לא, כי אתה לא יודע את זה. ואם מישהו יגיד "לדעתי יצא המספר X", האם דעתו מבוססת על משהו, או שזה ניחוש לכל דבר ועניין? וניתן להבין שבמקרה כזה, מדובר על ניחוש ולא על דעה. ולכן יהיה יותר נכון לומר "אני מנחש ש / ההימור שלי הוא ש", במובן של הימור אקראי / סתמי / שלא מבוסס על משהו ספציפי.
במלים אחרות, פחות מדויק לומר "לדעתי" כאשר מדובר על משהו שהוא עובדה אובייקטיבית, או גם כאשר מדובר על משהו שלא מבוסס על שום דבר, אלא שהוא ניחוש בלבד. כי לא מדובר על דעה, אלא על עובדה או ניחוש.
5 - אבל יש עוד מקרה שגם בו צריכים להתבונן. נניח שלא מדובר על עובדה ולא מדובר על ניחוש סתמי, אלא מדובר על משהו באמצע. נניח לדוגמא שמישהו רואה רכב נוסע בכביש, ואומר "לדעתי, הרכב בלי ביטוח". עכשיו, האם מדובר על עובדה שכרגע ניתן לבדוק אותה, נניח שלא. ולכן כן הגיוני לומר לדעתי. כמו כן, האם מדובר על ניחוש בלבד? אז לצורך העניין נניח שלא, כי נניח שיש כאן איזה היגיון כלשהו.
אז האם הגיוני לומר "לדעתי"? תשובה: כן ולא. דהיינו, אכן לא מדובר על קביעת עובדה ואכן לא מדובר על ניחוש, אבל כשאתה אומר שדעתך היא X, במידה ולא מדובר על ניחוש אלא דעתך מבוססת על משהו, עדיין צריך שרמת הוודאות שלך, תהיה תואמת לראיות שיש לך.
ואני אסביר: כשמישהו אומר אמירה, אז הוא מייחס רמת וודאות כלשהי לאמירה שלו. החל מקביעה מוחלטת של עובדה, כגון "כרגע יום ולא לילה" שזאת אמירה של קביעה מוחלטת, של עובדה מוחלטת. ועד בקצה השני "אני מנחש שבלוטו יצא המספר X", שזאת אמירה שאומרת, אין לי שום מושג, אבל זה הניחוש שלי בלבד.
אבל בין הניחוש לבין העובדה המוחלטת, יש באמצע רמות שונות של וודאות. שבאות לידי ביטוי במילה "לדעתי / בעיני" וכיו"ב. דהיינו, הדובר אומר, שלא מדובר על עובדה אבל גם לא מדובר על ניחוש. ולכן כשמישהו אומר, "לדעתי", הרי שצריך לנסות להבין, מה רמת הוודאות שהוא מייחס לדעתו האישית, והאם הנחות היסוד שתומכות את העובדה הזאת, האם הן ניתן להסיק מהן את המסקנה האמורה, ברמת הוודאות האמורה.
לדוגמא במקרה הנ"ל, "לדעתי, הרכב בלי ביטוח". אז נשאל את הדובר, האם זו קביעת עובדה? תשובה: לא. והאם זה ניחוש בלבד? תשובה: לא. אבל זאת דעתי האישית, ש"לדעתי, הרכב בלי ביטוח". ואז נשאל, על מה דעתך מבוססת ולמה זו דעתך?
אז נניח שנקבל תשובה שאומרת, זו דעתי כי הרכב נוסע לאט מאוד ונראה לי שמי שנוסע בו מפחד לעשות תאונה, כי אין לו ביטוח. נניח שזה יהיה ההסבר לאמירה "לדעתי, הרכב בלי ביטוח". עכשיו נשאל, האם זה שהדובר אמר את המילים "לדעתי", האם זה עדיף על פני קביעת עובדה מוחלטת? תשובה: כן. האם זה עדיף על פני אמירה שזה ניחוש בלבד? תשובה: כן, כי עבור הדובר לא מדובר על ניחוש בלבד. אבל האם אכן אותו דובר חושב בהיגיון כשהוא אומר "לדעתי, הרכב בלי ביטוח"? האם יש היגיון מאחורי הדעה שלו? האם ההיגיון של הדעה שלו, אכן הגיוני? תשובה: לא בהכרח.
בחיים יש לנו רמות של וודאות. ובין ניחוש לבין עובדה מוחלטת, יש רמות שונות של וודאות. ונניח שמשהו מוטל בספק, עדיין יש רמות של ספק ויש רמות של חוסר וודאות. וכאשר מישהו אומר שלדעתו X נכון, יותר מדויק יהיה אם
העוצמה
שלדעתו זה נכון, תהיה תואמת את
הראיות
שיש לו לכך שדעתו נכונה.
ז"א שכל מה שנמצא בטווח שבין ניחוש לבין עובדה אובייקטיבית, יש רמה של וודאות כמה הוא נכון. ורמת הוודאות הזאת, צריכה להיות תואמת לראיות ולהנחות היסוד שעליהן מבוססת הדעה של האדם. כי לפעמים הראיות הן חזקות ולפעמים הן חלשות. ולפעמים הראיות מעידות על כך שמשהו נכון בסיכוי גבוה ולפעמים הראיות מראות שמשהו נכון בסיכוי נמוך. ולכן השאלה היא, כמה לדעתך מה שאתה חושב שהוא נכון, כמה לדעתך ובאיזו מידה לדעתך הוא נכון או לא נכון.
ואם לדעתך משהו נכון בסיכוי גבוה, אז צריכים להבין מה הראיות שיש לך לכך שהדבר נכון בסיכוי גבוה. כי הרי לא מדובר בניחוש אלא בדעה. ואם לדעתך הדבר נכון רק בסיכוי נמוך, אז למה לדעתך הסיכוי לכך הוא נמוך.
במילים אחרות, כאשר אתה חושב שמשהו נכון, ברמת וודאות שאינה עובדה מוחלטת ושאינה ניחוש אקראי, מי שרוצה לדייק, צריך להגדיר כמה ובאיזו מידה לדעתו הדבר נכון או לא נכון. מה הסיכוי שמשהו נכון, מה אחוז הסיכוי שמשהו נכון, כמה אחוז סיכוי שמשהו נכון, כמה משהו נכון או לא נכון. ולא רק להסתפק במילים "לדעתי / נראה לי" וכיו"ב.
וצריך לנסות לדייק גם את רמת הוודאות שמשהו נכון. למה לדעתך הדבר נכון ברמת וודאות גבוהה ולא ברמת וודאות נמוכה וכולי. כי גם בתוך הספק, יש רמות שונות של וודאות, שזה כמובן עוד עניין שלם בפני עצמו, איך לדעת מה אחוז הסיכוי שמשהו נכון? איך לדעת האם יש סבירות גבוהה שמשהו נכון או סבירות נמוכה שמשהו נכון? זה כמובן עוד נושא שלם בפני עצמו, שקשור להסקה שממנה מסיקים את המסקנה וכולי.
לסיכום: נכון שלפעמים עדיף לומר לדעתי, כאשר לא מדובר על עובדה מוחלטת וכאשר לא מדובר על ניחוש אקראי. אבל גם כאשר מישהו אומר שלדעתו X ולא Y, עדיין צריכים לדייק, למה זו דעתך? כמה לדעתך הדעה שלך עשויה להתברר כנכונה, אם נבדוק את העובדות בשטח? נניח שניגש לאותו הרכב ונבדוק אם יש לו ביטוח, מה הסיכוי לדעתך שנגלה שיש לו ביטוח או שאין לו ביטוח? למה לדעתך זה באחוז סיכוי גבוה ולא באחוז סיכוי נמוך? וכיו"ב. ולכן צריכים לדייק גם את רמת הוודאות, ושהיא תהיה תואמת לחומר הראיות ולהנחות היסוד ולדרך הסקת המסקנות, בהתאם לניתוח סיבתיות וכולי.